מארז הלבבות היפים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז הלבבות היפים

מארז הלבבות היפים

4.7 כוכבים (252 דירוגים)

תקציר

*מארז שני ספרי דואט הלבבות היפים*

דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים

לפעמים הלב מסתתר מאחורי המוח
אני מאוהבת בקונור דרייק. לא רציתי. נלחמתי בזה, אבל התאהבתי בו. במילים שלו. בשירה שלו. בו. בעדינות וביופי של הנשמה שלו, שדיברה ישירות לנשמתי. הוא כותב כאילו הוא יכול לחוש את ליבי, לשמוע את הקצב שלו ולהלחין את המילים הנכונות והמדויקות, שילוו כל פעימה וזרימה.
אני מאוהבת בקונור... אז למה אני חשה משיכה בלתי מוסברת לחברו הטוב ביותר, ווסטון? ווסטון טרנר הזועף, הקודר, שיכול לקטול אותך במבט. הוא אינטליגנטי בטירוף, שנון כתער ועם לשון ארסית. הוא ההפך הגמור מקונור מכל הבחינות, ועדיין יש חשמל באוויר בינינו. השריון הקוצני שווסטון מתעטף בו לא מצליח להרחיק אותי.
אבל ככל שאני מכירה יותר את שני הגברים האלה, כך הרגשות שלי הופכים סבוכים ומבולבלים יותר. כששניהם מתגייסים לצבא בתקופה של אי שקט הולך וגובר במזרח התיכון, אני חוששת שלעולם לא אמצא תשובה בליבי, שלפעמים מרגיש כאילו הוא עומד להיקרע ישר באמצע ... בשביל שניהם.

להוריד את הכוכבים הוא רומן מרגש ומלא כאב על אהבה נכזבת מאת סופרת רבי המכר אמה סקוט. זהו הספר הראשון בדואט הלבבות היפים, שנכתב בהשראת המחזה הקלאסי סיראנו דה ברז'ראק. משלים אותו הספר לחיי הלבבות היפים. 

דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים

שמה... התשובה לכל שאלות ליבי
לעולם לא אאפשר לליבי להפוך שוב לשעשוע של מישהו אחר.
לעולם לא אתן שוב לגבר להתייצב ביני ובין המטרות שלי. 
לעולם לא אתאהב שוב בלי לחוש את מלוא האהבה הזאת בחזרה. רק כשאדע שזה אמיתי, וגם אם זה ייקח לי חיים שלמים. אלה היו הנדרים שלי, ואחרי כל מה שקרה עם ווסטון וקונור, הייתי נחושה לקיים אותם כדי להגן על ליבי. ואז הוא חזר הביתה, והנדרים שלי הפכו להבטחותיו.

הוא החזיק את ליבי בידיו בכבוד ובהתחשבות. הוא עזר לי למצוא את המטרה הגדולה ביותר של נשמתי בחיים. הוא אהב אותי אהבה כה טהורה ותוססת, שידעתי שלעולם לא ארגיש דבר כזה בעוד מאה גלגולי חיים. זה היה אמיתי.
עד שזה לא היה.
עד שהכול התרסק, כשגיליתי שהאהבה העמוקה שחשבתי שמצאתי צמחה מתוך רשת של שקרים – כל כך רכה ומשיית שלא שמתי לב שהיא שם עד שהיה מאוחר מדי.

לחיי הלבבות היפים הוא הסיום המרגש וקורע הלב בדואט הלבבות היפים מאת סופרת רבי המכר אמה סקוט, שנכתב בהשראת המחזה הקלאסי סיראנו דה ברז'ראק. קדם לו הספר להוריד את הכוכבים.

פרק ראשון

פרולוג
"כמעט ריק"
מאת ווסטון ג'. טרנר, גיל 12

הייתי בן שבע כשאבא שלי עזב אותנו. באותו בוקר, הוא התקלח, התגלח, לבש חליפה ועניבה – כמו בכל בוקר. הוא שתה את הקפה שלו ליד דלפק המטבח בזמן שאנחנו אכלנו ארוחת בוקר – כמו בכל בוקר. הוא נישק את אימא על הלחי, אמר לאחיות שלי ולי להתנהג יפה ונסע במכונית הניסן אלמרה שלו. כמו בכל בוקר.
בבית הספר, בשיעור חשבון של מר פיצסימונס, הרגשתי פתאום תחושה מוזרה בבטן. כשהגיעה שעת הצהריים, הבטן שלי התהפכה והעור שלי היה חם. בקושי הצלחתי להגיע לפח האשפה האפור הגדול בקצה שורת השולחנות בקפיטריה לפני שהקאתי את נשמתי.
מנהלת הקפיטריה שלחה אותי לאחות, והאחות התקשרה לאבא, אבל הוא לא היה במשרד. אימא נאלצה לבוא לאסוף אותי, ורטנה כל הדרך שהיא נאלצה לנסוע באוטובוס מהעבודה – אבא נהג במכונית היחידה שלנו.
אימא ואני ירדנו מאוטובוס מספר תשע ופסענו לאורך הרחוב לעבר הבית שלנו. גרנו בוובורן, קצת צפונית לבוסטון, בבית כחול קטן וישן עם גג לבן, בקצה שכונה סגורה ברחוב ללא מוצא. ברחוב, כשהוא מחזיק שתי מזוודות ענקיות עמד אבא שלי. הוא דחס מזוודה אחת לתוך תא המטען של המכונית, והשנייה עמדה למרגלותיו. הוא קפא כשראה אותנו.
אימא התחילה ללכת יותר מהר, ואז לרוץ, ודרשה לדעת מה אבא שלי עושה, בקול שהלך והתגבר. היא עזבה את היד שלי, כי בקושי הצלחתי לעמוד בקצב שלה, והשאירה אותי על המדרכה כשהיא רצה אליו. הם דיברו, אבל לא שמעתי מה הם אמרו בגלל החום שמילא את הראש שלי כמו צמר גפן.
אף פעם לא ראיתי את אימא מבוהלת כל-כך. היא התחילה לבכות, ואז לצרוח. אבא דיבר בשקט, ואז הניף את ידו באוויר בתסכול וטרק את תא המטען. בגלל המצב ההזוי שהייתי בו, הצליל נשמע אימתני. כמו פצצה שהתפוצצה. כמו מטאור שריסק אותנו, שסילק אותנו מהבית שלנו, החריב הכול, והשאיר מאחוריו מכתש עצום. חור שנפער באמצע כל אחד מאיתנו.
אבא תלש את עצמו מידיה האוחזות, החובטות של אימא, ונכנס למכונית כדי להתניע אותה. אימא צרחה וצרחה שהוא לא גבר, ואז קרסה על ברכיה, התייפחה, ואמרה לו ללכת ולא לחזור לעולם.
אבא ניווט את המכונית משפת המדרכה ופנה אל הרחוב ללא מוצא. הוא האט לידי ונופף אליי פעם אחת מאחורי חלונו הסגור. האשמה הפכה את תווי פניו למשהו בלתי מזוהה.
הנעתי בראשי לשלילה ובעטתי בדלת הנוסע.
הוא המשיך לנסוע. חבטתי בידי על תא המטען. לא!
הוא לא עצר.
לרגע, עמדתי כשהדופק הולם באוזניי ופניי בוערות, והסתכלתי על המכונית הנוסעת. ואז רצתי. רדפתי אחריו הכי מהר שיכולתי. צעקתי לו הכי חזק שיכולתי, דמעות חמות זולגות על עורי הבוער.
האם הוא ראה אותי במראה האחורית שלו? אני מתאר לעצמי שכן – ילד בן שבע צורח לאבא שלו לחזור ורץ הכי מהר שרגליו מאפשרות לו. לא מספיק מהר.
הוא האיץ, פנה בפינת הרחוב ונעלם.
האדמה נשמטה תחתיי. מעדתי על הכביש, ברכיי וידיי נשרטו, והשתנקתי מבכי.
מאוחר יותר, גילינו שהוא התפטר כמה שבועות קודם לכן ושבמשך שלושה חודשים הוא לא שילם את תשלומי המשכנתא לבית. במקום זה, הוא חסך כסף לבריחה שלו.
האם הוא חשב שנצליח להסתדר ממשכורת אחת של אימא, שעבדה כספרית? האם היה אכפת לו שנאבד את הבית הקטן שלנו בוובורן? בחודשים הבאים, האם הוא העלה בדעתו שאנחנו בוכים מגעגועים אליו? האם הוא לקח בחשבון שאחיותיי ואני האשמנו את עצמנו? כי ברור שהאשמנו את עצמנו. אם היינו מתנהגים יפה, הוא היה נשאר.
או לוקח אותנו איתו.
במקום זה, הוא לקח את בגדיו ואת התכשירים שלו מחדר האמבטיה. אבא רוקן את הארון שלו ואת המגירות, לקח הכול... מלבד גרב אחד. שחור עם רקמת זהב.
הסתכלתי על הגרב הבודד ההוא במגירה ודמיינתי את השני במזוודה שלו, נוסע איתו לאן שהוא נסע. הוא לא טרח אפילו לקחת את השני.
כמונו, לא היה שווה לחזור בשבילו.
ילדיו נשארו מאחור כמו גרב במגירה כמעט ריקה, וזה היה פי מיליון יותר גרוע אם לא היה נשאר כלום.
הבנק עיקל את הבית. אימא התחילה לשתות הרבה בירה כל ערב ונאלצה לבקש כסף מדוד פיל כדי שנוכל לשכור דירה בדרום בוסטון.
שרפתי את הגרב.
הייתי רק בן שבע, אבל הרגשתי שהכעס בתוכי הרבה יותר גדול. הרבה יותר חם. כמו חום ממחלה שלעולם לא תעבור. הייתי חייב לראות את הגרב הופך לאפר. ככה, אם אבא יחזור ויחפש אותו, אני אוכל להגיד לו, “הוא איננו. שרפתי אותו. לא נשאר פה כלום בשבילך.”
הוא יגיד שהוא מצטער, ואני אגיד שמאוחר מדי ואכריח אותו ללכת. אני אהיה בשליטה, וכשהמכונית שלו תיסע, אני לא ארדוף אחריה.
אבל זה היה לפני חמש שנים. והוא לא יחזור.
* * *
“יש לך רק את החולצה הזאת, אז תשמור אותה נקייה. שמעת אותי?”
אימא קשרה חזק כל-כך את העניבה המפוספסת בצבעי זהב ובורדו, עד שהתכווצתי. “אם תגיע הביתה מלוכלך, אני לא אוכל לעשות בשבילך כלום. אתה רוצה להיראות כמו ממזר עני מדרום בוסטון?”
“אני באמת ממזר עני מדרום בוסטון,” אמרתי וזכיתי למשיכת עניבה נוספת מאימא.
היא נופפה באצבעה מול פניי והרחתי את הבירות מהלילה הקודם בהבל פיה. “תדבר יפה, או שיעיפו אותך עוד לפני שתתחיל.”
כמה אירוני.
בזכות הדיבור שלי, או נכון יותר, השפה שלי, זכיתי במלגה לבית הספר היוקרתי ביותר בבוסטון. החיבור שלי האפיל על שלושת אלפים חיבורים אחרים וזכיתי במלגה מלאה לבית הספר הפרטי לבנים על שם סינקלייר, עד סוף התיכון. לרוע המזל, המלגה לא כללה הסעות, אז נאלצתי לקום כל בוקר בשעה חמש כדי לתפוס את אוטובוס מספר שלושים ושמונה למרכז העיר.
הסתכלתי בבבואה שלי במראה התלויה על הדלת ולא זיהיתי את עצמי. בבית הספר הציבורי, לבשתי כל יום ג'ינס וטישירט. בימים חגיגיים במיוחד – חולצה ארוכת שרוולים. בחורף – מעיל. עכשיו בהיתי בז'קט בצבע בורדו עם הגימור בצבע זהב, במכנסיים השחורים ובחולצה הלבנה עם הלוגו של סינקלייר. תהיתי על מי הילד ההוא במראה מנסה לעבוד.
“תפסיק לזוז,” אימא אמרה והתעסקה עם השיער שלי.
היא גזרה אותו כך שיהיה קצר אבל השאירה אותו ארוך מקדימה. היא עבדה במספרה של בטי והייתה ספרית טובה.
“תראה כמה שאתה נאה.”
התחמקתי מידה במבט זועף. “אני נראה כאילו נבחרתי להיות בגריפינדור."
אימא נשפה בבלבול. “על מה לעזאזל אתה מדבר? אתה נראה מעולה. בדיוק כמו אחד מהם.”
אחד מהם.
השפלתי מבט לנעליי האולסטאר הישנות והבלויות שלי. הן היו הדבר היחיד שלא השתנה בי, והסגירו מיד שאני בחיים לא אהיה "אחד מהם." כל הבנים האחרים ינעלו נעליים יפות. אבל נעליים לא היו כלולות בתלבושת, ואימא לא יכלה להרשות לעצמה לקנות לי נעליים החודש. אולי בחודש הבא. אולי אף פעם לא. לא הייתה לי בעיה עם אף פעם לא. אי-אפשר לרוץ עם נעליים מגונדרות.
ואני רצתי הרבה. כשהתרגזתי, רצתי על המסלול המעגלי הישן והמצולק בבית הספר הקודם שלי, הכי מהר שיכולתי וכמה שרק יכולתי. אני לא יודע למה. לא ממש אהבתי לרוץ, אבל הייתי מהיר. עדיין חלמתי שאני רודף אחרי המכונית של אבא. אולי בגלל זה. אולי עדיין ניסיתי לתפוס אותו. אידיוט.
בריצה על מסלול, סתם רצת במעגלים. תמיד חזרת לנקודת ההתחלה.
“בלי קטטות, ווסטון ג'ייקוב טרנר," אימא אמרה באותו בוקר. היא לפתה את סנטרי בידה וסובבה אותי כדי שאסתכל עליה. הציפורן האקרילית שלה נגעה בגשר האף שלי, שם שבר קטן התאחה בצורה קצת עקומה. "אתה לא יכול להתנהג בבית הספר הפלצני הזה כמו שאתה מתנהג כאן. תלך מכות פעם אחת, ויעיפו אותך."
זה היה עוד דבר שעשיתי כשכעסתי. הלכתי מכות. וכעסתי הרבה.
שחררתי את סנטרי מאחיזתה. “מה אם איזה ילד אחר יעצבן אותי קודם?”
“תתעלם. אתה חושב שההנהלה תקשיב לצד שלך של הסיפור או לאחד מילדי השמנת האלה? ההורים שלהם תורמים כסף.” אימא הדליקה סיגריה והנידה בראשה המחומצן. היא צמצמה עיניים מבעד לעננת עשן והצביעה עליי עם הסיגריה שלה. “תלך מכות עם אחד מהילדים שלהם, ותפסיד, גם אם תנצח. במיוחד אם תנצח.”
עדיין היה חושך בחוץ כשאימא נתנה לי נשיקה עם ריח סיגריות בלחי ואמרה לי "להתחפף" כדי שהיא תוכל לחזור למיטה. שתי האחיות שלי עדיין ישנו בחדר השינה השני. שתיהן היו מספיק מבוגרות כדי לעזוב את הבית ולמצוא עבודה, אבל במקום זה, הן תפסו את החדר הגדול. אני גרתי בחדר הקטנטן שליד המטבח. אימא ישנה על הספה. היא נרדמה עליה כל לילה, מוקפת בפחיות בירה ריקות כשהטלוויזיה פועלת, ואחסנה את בגדיה בארון שבמסדרון.
האוטובוס התרוקן כשהגענו למרכז העיר, ואני התיישבתי ליד החלון עד שהגענו לסינקלייר. בית הספר כולו היה עשוי בטון ופסלים – זה אחד הבניינים ההיסטוריים הישנים מאז תקופת המהפכה, והוא שכן לא רחוק מכנסיית טריניטי. הקדמתי בעשרים דקות לצלצול הראשון ועליתי במדרגות הבטון אל הדלת הקדמית הכבדה. פסעתי לאורך המסדרונות השקטים, שם המורים ארגנו את הכיתות שלהם. השתדלתי שנעלי האולסטאר שלי לא יחרקו על הרצפות המלוטשות.
בספרייה שבסוף המסדרון הראשי שררה דממה. קרירות. היא הייתה עשויה כולה עץ חום ומבריק – שולחנות, כיסאות, רצפות, מדפים. לא האמנתי שאני נמצא בבית ספר. הזכרתי לעצמי שהספרייה שירתה גם את בית הספר התיכון סינקלייר, אבל בכל מקרה, אי-אפשר היה לחשוב שמדובר בספרייה של בית ספר, לא עם כל הספרים שהיו שם.
אצבעותיי נגעו קלות בשדרות הספרים. ספרים למבוגרים. ספרים שנאלצתי לנדנד לאחיות שלי שישאלו בשבילי מהספרייה הציבורית. ספרים עם סקס וקללות ובעיות של מבוגרים. אהבתי את הספרים האלה יותר מאשר ספרי ילדים. הרגשתי כאילו הבעיות שלי הן לא בעיות ילדותיות. כשאבא שלך משאיר אותך מאחור, כמו גרב שנשכח, חלק מהילדות שלך נרקב ונושר – החלק שבו אתה פשוט יכול להיות ילד, בלי לדאוג כל-כך הרבה.
אני דאגתי כל הזמן. דאגתי לאימא ולעובדה שהיא שתתה המון בירה כמעט כל לילה, והתלהמה בפני האחיות שלי שכל הגברים הם זבל, ושבסופו של דבר הם יכאיבו לנשים שהם אמורים לאהוב. היא לא ידעה שאני מקשיב, אבל הקשבתי.
דאגתי בנוגע לתהלוכת הגברים השפלים שנכנסו ויצאו מהדירה שלנו במהלך השנים. זבל, בדיוק כמו שאימא אמרה. אולי היא צדקה לגבי כל הגברים. דאגתי שגם אני אגדל ואהיה זבל, ושיום אחד אפגע באישה שאוהַב, אז נדרתי לא לאהוב אף אחת.
דאגתי בנוגע לכסף. לא בשבילי. ידעתי שאני אסתדר. אבל אימא סבלה מאולקוס מרוב דאגה איך לשלם את החשבונות, והיא שתתה את התרופה לאולקוס במידה שהיא שתתה בירה. בחודש שעבר סגרו לנו את המים במשך שלושה ימים, עד שדוד פיל שילם את החשבון.
המלגה הזאת תעזור למשפחה שלי. אני אצליח להתקבל לקולג’ טוב, להשיג עבודה טובה, ואולי להפסיק לדאוג למשך זמן מה.
בספרייה, חיפשתי את אחד הספרים האהובים עליי, “חוג הסרטן” מאת הנרי מילר. לא היה להם אותו. זה היה ספר מאוד למבוגרים. קראתי אותו פעמיים, וחלקים ממנו אפילו יותר מפעמיים, מתחת לשמיכות בחדר השינה שלי, כשהמחברת שלי או ערמת ממחטות נייר בהיכון. או שניהם.
הנרי מילר כתב על מיטות מוכות כינים בדירות פריזאיות, ועל רעב. רעב תמידי.
גם אני הייתי רעב הרבה פעמים.
מילר גם כתב על “לזחול על” אישה במיטה והשתמש במילים לא יפות כדי לתאר את חלקי גופה. הכתיבה שלו גרמה לי לרצות לתפוס את המחברת והעט שלי ולכתוב את המילים שלי. לא רציתי לאהוב אישה, אבל יכולתי לכתוב על הסקס שאעשה יום אחד, או להעריך את יופייה ממרחק בטוח. אכתוב שירה במקום ספרים. בשירה בחרת רק במילים החשובות ביותר ולא היית צריך לציין במי מדובר. זה היה רק שיר ושירים יכולים להיות על כל אחד – או על אף אחד.
וחוץ מזה, הכתיבה עזרה. הפסקתי לדאוג כשכתבתי או כשעשיתי ביד.
חה! חבל שלא כללתי את זה בחיבור שלי.
* * *
הם מצאו אותי בארוחת הצהריים, כשקראתי את “בדרכים” של ג’ק קרואק, ואכלתי ספגטי ברוטב עגבניות ושעועית ירוקה מהקפיטריה היוקרתית של סינקלייר.
ארוחה חמה אחת ביום: יש.
“תראו, תראו, הנה מקרה הצדקה."
ג’ייסון קינגסלי. כבר שמעתי עליו הכול והשעה הייתה בקושי שעת צהריים. הוא התיישב על הספסל שמולי, בזמן שחבריו התיישבו ליד השולחן הריק שלי וסגרו עליי.
“איך קראת לי?” שאלתי וליבי הלם בחרדה איטית וכבדה.
“אתה זה שזכה בתחרות, נכון?” ג’ייסון שאל. “זה שכתב את החיבור על אבא שלך שנטש את המשפחה שלו?”
הורדתי באיטיות את הספר שקראתי. הייתי המום מהעובדה שידיי לא רעדו, כשגל של השפלה חלף בי כמו אש בשדה קוצים וגרם לעורי לבעור.
“כן,” אמרתי. “זה אני.”
איך לעזאזל...?
“העלו את החיבור שלך לאתר של בית הספר,” אמר ג’ינג’י אחד עם עור מחוצ’קן, שהצטופף לידי. “ידעת את זה?”
“הוא לגמרי לא ידע את זה,” אמר ג’ייסון והסתכל עליי.
כמה בנים גיחכו.
שכולם והכול יילכו להזדיין.
כשהחלטתי להשתתף בתחרות, שכחתי שאחד התנאים הוא שסינקלייר יכולים לפרסם את החיבור איפה שהם רוצים. כשהגשתי את החיבור המחורבן, חשבתי שאין לי סיכוי קלוש לנצח, אז זה לא היה חשוב.
אבל עכשיו זה היה חשוב.
“אז אבא שלך התחפף והשאיר אחריו את הגרב?” אמר הג’ינג’י. “איזה באסה להיות אתה.”
“זה באמת מבאס, ילד גרב,” אמר ג’ייסון, לקח שעועית אחת ירוקה מהצלחת שלי ולעס אותה. “אתה בטח מרגיש חרא.”
“ילד גרב,” גיחך הג’ינג’י. “בדיחה טובה, ג’ייסון.”
“ברצינות? ילד גרב?” אמרתי. “זה הכי טוב שיש לך?”
“אני לא יודע,” ג’ייסון אמר בנוקשות והטה את סנטרו. “אולי אתה לא שווה יותר מילד גרב.”
הג’ינג’י חיטט בחצ’קון בסנטרו. “אתה חושב שאתה מסוגל ליותר טוב מזה?”
“אני חושב שאני יכול לשלוף בלי בעיה מיליון עלבונות מעליבים יותר.”
“תוכיח.”
“בטח. אין בעיה.”
פקקתי את מפרקי אצבעותיי וחשבתי במהירות. העלבונות באו לי בקלות. הרי נעצתי את הסכין הזה במעיים שלי אלפי פעמים מאז שאבא עזב.
“אולי... אבא שלך עזב את המשפחה שלך וכל מה שקיבלת היה גרב מחורבן?”
גיחוכים.
ג’ייסון שילב את זרועותיו. “עלוב.”
משכתי בכתפיי באדישות בעוד מוחי התניע כמו מכונית מירוץ בקו הזינוק. “מממ, אוקיי. יש לך מזל, כשבחופש ילדים הולכים לעבודה של ההורים, אתה יכול להישאר בבית."
הילד הג’ינג’י פלט נחרת צחוק וזכה למבט זועם מג’ייסון. המשכתי והקהל סביבי התחמם במהירות. עם כל עלבון שהטחתי בעצמי, הבנים התלהבו יותר ויותר, כיסו את פיותיהם, צחקו והשמיעו קריאות “אווו”, כמו בקרב ראפרים, פה הייתי גם התוקף וגם הקורבן.
“אם אתה צריך שיחת גברים, אימא שלך מפרסמת מודעה בקרייגליסט?"
“אתה שייך עכשיו לעדי יהווה? גם הם לא חוגגים את יום האב.”
בשלב הזה, הבנים היו בטירוף, אבל ג’ייסון הידק את לסתו בזעף. רכנתי מעל השולחן.
“טוק טוק,” אמרתי ונעצתי בו מבט זועם.
“לך להזדיין.”
“טוק טוק.”
הוא נשף בבוז והתחמק מעיניי. “זה מטומטם.”
הטיתי את ראשי לשאר יושבי השולחן. “טוק טוק.”
“מי שם?” הם ענו פה אחד.
“לא יודע,” אמרתי. “אבל מה שבטוח, זה לא אבא שלי."
נראה היה ששאגות הצחוק פגעו בגבו של ג’ייסון. הוא השתופף והתכווץ כאילו העלבונות היו מיועדים לו ולא לי.
“אתה נראה מבולבל,” אמרתי. “אתה צריך הסבר לאחרון?”
“אתה חושב שאתה כל-כך פאקינג חכם?” ג’ייסון אמר. “הרגע העלבת את עצמך בענק. אבל אתה יודע מה?” הוא חייך בקדרות. האמת הפשוטה הייתה לצידו והוא ידע את זה. “לא משנה כמה אתה חושב שאתה חכם. אתה סתם ילד גרב וזה כל מה שאי פעם תהיה.”
ידו נשלחה והוא דחף את המגש שלי, שהיה חצי מלא באוכל, על ברכיי, וצבע את מכנסיי ואת חולצתי הלבנה ברוטב עגבניות וחלב.
“אופס!” ג’ייסון אמר וקפץ מהמקום שלו. “טעות שלי.”
קפצתי על רגליי והתעלמתי מהחלב הקר במפשעה שלי ומרוטב העגבניות החם על בטני. נעצתי בו מבט, אפי נוגע באפו. ידיי היו קפוצות חזק כל-כך, עד שאצבעותיי כאבו. ג'ייסון לא נסוג ושקט השתרר בכל הקפיטריה, כשכולם התבוננו בנו.
“קדימה, נראה אותך,” ג’ייסון סינן בלחישה. “תן לי מכה. יש לי שישה עדים שיגידו שזה היה בטעות. אתה תאבד את המלגה היקרה שלך. רוצה לקחת סיכון, ילד גרב?”
ועוד איך רציתי. אבל ידעתי שאם ארביץ לו, יעיפו אותי. להלשין עליו לא בא בחשבון. אז הדבר האחרון שנשאר היה לעזוב את זה, כמו פראייר מחורבן.
“מה קורה, חבר’ה?” שאל קול ידידותי.
מזווית העין, ראיתי ילד גבוה. שיער כהה, מבנה גוף גדול. הוא נראה יותר מבוגר מכולנו.
הרבה ילדים דיברו ביום הראשון של בית הספר. הם עדכנו את תלמידי כיתה ז’ החדשים על מקומם במערכת המעמדות של בית הספר. ג’פרסון דרייק, שחקן פוטבול ותלמיד י”ב בתיכון, היה הנער הפופולרי ביותר בבית הספר. מלך סינקלייר. אחיו הצעיר, קונור, היה הנסיך.
ניחשתי שזה קונור.
קונור עמד כשידיו בכיסיו, בנינוחות, כאילו בית הספר שייך לו, במקום שיהיה סתם עוד ילד בן שתים-עשרה.
ג’ייסון חייך בזחיחות ופנה ממני. “כלום,” אמר ג’ייסון. “לילד גרב קרתה תאונה קטנה.”
“מה אתה אומר,” אמר קונור ופניו הזדעפו למראה התלבושת המלוכלכת שלי. “למה אתה חייב להיות אידיוט, נייטלי?”
“אני לא. כנראה הוא פשוט מסורבל,” אמר ג’ייסון, אבל נסוג. “נתראה, ילד גרב. באסה מה שקרה לחולצה שלך.” הוא צקצק בלשונו. “תמיד תוכל לכתוב עוד חיבור. תקרא לו ‘יום כביסה’, ואולי בית הספר ישלם על תלבושת נוספת.”
“אולי אימא שלך תשלם,” אמר קונור בחיוך.
ג’ייסון צחק ושניהם הפגישו אגרופים. “נתראה באימון, דרייק.”
“אני מקווה. אתה צריך את האימונים האלה.”
ג’ייסון זקר לעברו שתי אצבעות משולשות ולקח את החבורה שלו איתו.
שיזדיינו כל הבנים האלה, חשבתי.
ניקיתי בכעס את הספגטי הקר ממכנסיי. המכנסיים היו שחורים והסתירו את הכתם, אבל החולצה שלי נראתה כאילו ירו לי בבטן.
“שיט.”
“יש לך חולצה נוספת?” קונור שאל.
“לך להזדיין.”
הוא הרים ידיים במחוות פיוס. “היי, אני רק מנסה לעזור. יש לי חולצה נוספת והבית שלי לא רחוק מכאן. אם נלך עכשיו, נוכל לחזור לפני הצלצול.”
צמצמתי עיניים לעברו.
“או זה, או שתסתובב כל היום כמו ניצב בסרט אימה גרוע.”
חיוכו הידידותי של קונור נראה כאילו מעולם לא מש מפניו.
“למה שתרצה לעזור לי?”
הוא הקדיר את פניו. “למה שאני לא ארצה?” הוא הושיט את ידו. “דרך אגב, אני קונור דרייק.”
“מזל טוב.”
קונור צחק והוריד את ידו. “בוא. אתה חייב להחליף בגדים, נכון?”
הידקתי את שיניי. “אני מניח,” אמרתי.
“בוא נלך.”
הוא התחיל ללכת. הלכתי אחריו.
“אתה חדש כאן, נכון? לא היית כאן בשנה שעברה.”
“מה אתה אומר. אני ווס טרנר, מקרה הצדקה.”
גבותיו הכהות של קונור התקדרו. “מקרה צדקה... אה, זה אתה? הילד שזכה בתחרות החיבורים? זה מסביר את הכינוי של קינגסלי. היי, אל תתייחס אליו. הוא לא כזה גרוע. אנחנו מכירים אחד את השני מאז הגן.”
“כבר אז הוא היה כזה שמוק?"
קונור צחק. “פחות או יותר.” הוא החווה בסנטרו לעבר השומר בדלת הקדמית. “היי, נורם. אני רק קופץ הביתה כדי להביא משהו לחבר שלי.”
נורם המאבטח פתח את הדלת לקונור דרייק, כאילו היה שוער במלון מפואר. “תחזור לפני הצלצול.”
“אין בעיה.”
“איך עשית את זה?” שאלתי כשיצאנו מבית הספר, לתוך שמש שעת הצהריים של ספטמבר. "אסור לצאת בזמן ארוחת הצהריים."
“ההורים שלי תורמים הרבה כסף,” אמר קונור בחיוך ההוא, של מיליון מגה-וואט. "הרבה כסף."
הוא הוביל אותנו לקרן הרחוב ומשם לרחוב דארטמות', שהוביל לשכונה של בתים ישנים ואלגנטיים עשויים לבנים בצבע חום–צהבהב ופרזולי ברזל שחורים. קונור ואני פסענו לאורך מדרכות עשויות לבנים אדומות וחלפנו על פני מנורות רחוב בסגנון מיושן. כל הרחוב נראה כמו ארמון אחד ענק.
“אגב, מזל טוב על המלגה,” אמר קונור. “שמעתי שהרבה ילדים ניסו להשיג מלגה. החיבור שלך היה ממש טוב.”
כתפיי נשמטו. “גם אתה קראת אותו?”
“ההורים שלי לא נרגעים מהחיבור שלך. הם הכריחו אותי לקרוא אותו פעמיים.”
שאני אמות.
“הוא היה בסדר,” מלמלתי. חיכיתי שקונור יצחק עליי בגלל הגרב המחורבן ההוא. הוא לא צחק.
“הוא היה יותר מבסדר,” אמר קונור. “יש לך מזל. אני לא יודע לכתוב כלום. ולרוע המזל, רייטמן הוא המורה שלי לספרות.”
“הוא גם המורה שלי,” אמרתי. “הוא קשוח?”
“הכי קשוח,” אמר קונור. “הוא נותן מלא שיעורים וחיבורים ורוצה שנכתוב סיפורים ארוכים וסיפורים קצרים... שמעתי שהוא אפילו מכריח לכתוב שירה. שירה מזוינת.”
הצעדים שלי הפכו להיות יותר קלילים. “כן. איזה באסה.”
“ספר לי על זה." קונור העיף בי מבט. "אבל אתה תהיה בסדר. זה מה שאתה רוצה להיות כשתגדל? סופר?"
יום קודם לכן הייתי אומר כן, אבל ילד גרב הראה לי שאני עדיין לא מוכן להתמודד עם ההשלכות. הכתיבה הייתה משהו שאשמור לעצמי, שם היא לא תוכל להכאיב לי יותר. לא יכולתי לשאת יותר כאב. הנטישה של אבא שלי הראתה לי בבהירות אכזרית את המחיר של רגשות, של עודף אכפתיות. עדיין רציתי לכתוב, אבל לא התכוונתי להפוך זאת להרגל – לחשוף את ליבי לכל אחד ושיזרקו אותו בחזרה בפרצוף שלי. לא עוד. בחיים לא אעשה את זה יותר.
“אני עוד לא בטוח.” העפתי בו מבט. “אתה...?”
חיוכו התרחב. “אני רוצה לפתוח בר ספורט במרכז בוסטון. כמו צ'ירס, אתה יודע? אני רוצה להיות במרכז, ושכל ערב יהיה משחק בטלוויזיה. אני מת על בייסבול. אתה אוהב בייסבול?"
לפני שהספקתי לענות, הוא המשיך.
“אני יכול לדבר על בייסבול כל היום. ועל הוקי. אני רוצה שיהיה לי מקום שבו אנשים יכולים לבלות, לדבר על ספורט או לראות משחק ופשוט ליהנות.”
הנהנתי. “נראה לי שתהיה טוב בזה.”
פאק, נראה היה שקונור דרייק, כבר בגיל שתים-עשרה, הגיע לעולם כדי לפתוח בר ספורט. אבל חיוכו דעך.
“תגיד את זה להורים שלי. הם חושבים שאני צריך ללכת לקולג’ של ליגת הקיסוס ולעשות משהו ‘גדול וחשוב’. זה לא עוזר שהאח שלי ג’פרסון כולו בקטע של גדול וחשוב.”
לא ידעתי מה להגיד. בשביל ילד עני כמוני, הרעיון שאעשה משהו “גדול וחשוב” נראה לי בלתי אפשרי. מבחינתי, אם אצליח להתקבל לקולג’ טוב ולמצוא עבודה סבירה שתעזור קצת לאימא שלי, אחשיב את זה לנס.
“אתה מדרום בוסטון, נכון?"
“נכון,” אמרתי.
“איך זה?”
הרגשתי שאני מסתמר. “מה זאת אומרת איך זה? איך זה לגור בדירה מסריחה ולהזדקק לצדקה כדי לשלם על בית ספר נורמלי?"
קונור לא נבהל מקולי הקשה. התכונה הזאת תלווה אותו במשך שנים, לאורך כל החברות בינינו. הדבק שיאחד בינינו פעמים רבות מאוד.
הוא משך בכתפיו. “אני לא יודע. אולי. לפעמים נראה כאילו כל דבר פה הוא מסובך כל-כך... והוא לא חייב להיות. אני אוהב פשטות, אתה יודע?”
הזדעפתי. “להיות עני זה די פשוט. אתה צריך כסף לדברים ואין לך. זהו.”
“כן, זה בטח מבאס,” הוא אמר. משום מה, לא רציתי להרביץ לו על זה שהוא נשמע שאנן כל-כך לגבי משהו שבעולם שלי היה מאבק בלתי פוסק.
לקונור הייתה כריזמה משונה, כאילו אי-אפשר היה שלא לחבב אותו. זה היה כוח העל שלו. אני הייתי ההפך המוחלט. ממש עזרתי לאנשים לא לחבב אותי – העדפתי את זה ככה. ובכל זאת, הייתי כאן, עם הילד הכי פופולרי במחזור שלי, שאמר לנורם, המאבטח, שאני חבר שלו. הבלבול שחשתי עוד גבר כשקונור סימן קדימה בסנטרו.
“אז כאן אני גר.”
בהיתי בפה פעור. לפנינו ניצב בית ויקטוריאני בן ארבע קומות, בצבע קרם מיושן ועם מסגרות חלון שחורות. מסוג הבתים שראו בעלוני התיירות ההיסטוריים של בוסטון. גרם מדרגות הוביל ממדרכה מרוצפת לבנים לדלתות שחורות כפולות מקושטות למעלה בוויטראז'.
“זה הבית שלך?” שאלתי.
“אחד מהם,” אמר קונור בחיוך, ושוב הצליח לא להישמע כמו אידיוט מתנשא.
בהיתי בשקיקה בבית, כי המוח שלי לא קלט שאנשים באמת יכולים לחיות בבתים שהופיעו בעלונים. קונור לא סתם היה עשיר, הוא היה מיליארדר עשיר. תהיתי אם הוריו מפורסמים. הוא בעצמו נראה מפורסם. כמו הבחור ששיחק בתפקיד כוכב הבייסבול הפופולרי, שלוקח תחת חסותו את הילד העני. מסוג הבחורים שהיו מאושרים מכדי להיות מתעללים או מניאקים, וריחפו להם בחיים על גל אושר אינסופי שהיה עשוי מכספם של הוריהם.
מתברר שצדקתי לגבי הכול. באמת הייתי הילד העני שקונור דרייק לקח תחת חסותו.
* * *
העוזרת של משפחת דרייק כיבסה את התלבושת שלי ונתנה לי חולצה ישנה של קונור. אחרי הלימודים, חזרנו לשם ושיחקנו באקס בוקס שהיה מחובר למערכת המשוכללת שלו, כשאנחנו יושבים על פופים תואמים מעור שחור.
קונור ביקש ממני להישאר לארוחת הערב ופגשתי את הוריו, ויקטוריה ואלן דרייק.
מר דרייק היה הבעלים של מאה חברות שונות שנשאו את שמו, וגברת דרייק הייתה סנטורית. אצולת העיר בוסטון, או הכי קרוב שאפשר להיות.
משפחת דרייק האכילו אותי ארוחת ערב מפוארת, מהסוג שראיתי רק בסרטים על אנשים עשירים. בחדר האוכל העצום שלהם, תחת נברשת קריסטל כבדה, הרגשתי חלק מהלחץ שהם הפעילו על קונור: לעבוד קשה ולהוציא ציונים טובים יותר, ללכת ללמוד בקולג’ במקום לפתוח בר ספורט כמו שהוא רצה. הם רצו שתהיה חברות בין בנם וביני, ילד רחוב לוחמני, שהראה לקונור כמה רחוק אפשר להגיע בעזרת עבודה קשה וחוכמת רחוב. הם לא סתמו את הפה לגבי החיבור שלי, כמה הם התרשמו, ואיך הפכתי מצב גרוע לדבר חיובי.
חשבתי שקונור ישנא אותי אחרי שהוריו שיבחו אותי כל-כך, אבל משום מה, הוא חיבב אותי. החברות בינינו הייתה מיידית, כאילו הכרנו זה את זה בגלגול חיים קודם ופשוט המשכנו מהמקום שבו עצרנו. ועל אף הלחץ של הוריו, הוא היה מאושר. מעולם לא פגשתי מישהו שהיה מאושר. פקעת המתח ההדוקה שכיווצה את קרביי מהיום שאבא שלי עזב, השתחררה קצת כשהייתי לידו. אומנם לא קיפצתי משמחה בכל רגע, אבל לפעמים הפסקתי לדאוג, וזה הספיק לי.
קונור הציל אותי משנים שבהן הייתי נאלץ לחמוק ממריבות בסינקלייר ולשמוע שקוראים לי ילד גרב. חבריו עזבו אותי בשקט, וכשהתחלנו ללמוד בתיכון, הם היו גם החברים שלי, גם אם רק בזכות חִנו חסר המאמץ.
מר וגברת דרייק התייחסו אליי כאילו הייתי בנם ואפילו נהגו בנדיבות כלפי אימא והאחיות שלי במהלך השנים. הקולות הרמים והמבטא של דרום בוסטון של משפחתי מעולם לא היו בולטים יותר מאשר כשהדהדו בין קירות חדר האוכל של משפחת דרייק, אבל משפחת דרייק התנהגה אליהם בחיבה ובכבוד. למרבה השפלתי ומבוכתי, הם שילמו את החשבונות שאימא הודתה בחוסר בושה שהיא לא מצליחה לשלם. הם העניקו לנו מתנות נדיבות בימי הולדת וחגים ומעולם לא ביקשו משהו בתמורה.
ועדיין, הרגשתי לחץ שלא בוטא בקול רם, שאדאג לקונור ואוודא שהוא יעשה משהו עם החיים שלו חוץ מלנהל בר ספורט. מעולם לא ניסיתי לשכנע אותו לוותר על החלום שלו לפתוח בר, אבל עזרתי לו לשרוד את סינקלייר בכך שעזרתי לו עם החיבורים והעבודות בכיתה של רייטמן.
כשהגענו לסוף השנה הראשונה, כבר כתבתי אותם בשבילו. קונור לא היה טיפש, אבל הוא לא אהב לחשוב יותר מדי או לחפור עמוק מדי. שביעות רצון היה מצב ברירת המחדל שלו. הוא חי בשביל לצחוק וליהנות, וכשכתבתי את העבודות שלו, ניסיתי לתעל את השמחה שלו מבעד לחוטים המחוספסים והפרומים של הכעס והכאב שלי.
תמיד זכרתי להוסיף שגיאת כתיב או שתיים.
במהלך בית הספר התיכון, שברתי כל שיא אפשרי בסינקלייר בענף ריצות מסלול ושדה. בזכות הריצה, קיבלתי מלגת ספורט של שנתיים לקולג' אמהרסט במערב מסצ'וסטס.
קולג’ למדעי הרוח לא היה מה שבני משפחת דרייק רצו בשביל קונור, אבל הוא לא הראה עניין בשום קולג' לפני שהתקבלתי לאמהרסט. קונור – שהיה יכול ללמוד בכל קולג' במדינה בזכות פנקס הצ'קים של הוריו – רצה להישאר לידי. וזה ריגש אותי יותר ממה שיכולתי לומר.
הבטחתי להוריו לעזור ולדאוג שישלים את מטלותיו, וידעתי שגם בקולג’ אכתוב את עבודותיו.
משפחת דרייק שכרה עבורנו דירה חמודה מחוץ לקמפוס, מה שאפשר לי למתוח את המלגה שלי על פני שלוש שנים במקום שנתיים. הם היו משלמים את כל שכר הלימוד שלי אם הייתי מאפשר להם, אבל גם כך נאבקתי עם העובדה שהם שילמו את השכירות שלי. הייתי נחוש להצליח בזכות עצמי – להראות לאבא האידיוט שלי שאני לא צריך את עזרתו. אבל כל מחווה של טוב לב מצד משפחת דרייק הייתה כמו נטל על כתפיי. חוב הולך וגדל.
ובמקום שממנו באתי, תמיד היה צריך להחזיר חובות.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
252 דירוגים
195 דירוגים
40 דירוגים
12 דירוגים
4 דירוגים
1 דירוגים
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
22/1/2022

הספר השני יותר טוב מאשר הראשון. יש בו יותר עומק ריגשי. מאוד התחברתי לספר, התרגשתי, אהבתי ונהנתי.

1
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
15/6/2021
1
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
4/3/2021

וואו מה קראתי עכשיו? האמת? לא ציפיתי. חשבתי שזה יהיה ספר קליל כמו הראשון אבל לא. זה ספר שזורק אותך בחזרה למציאות ולתוצאות האפשריות של מלחמה. זה ספר שאתה חווה את הכאב של הדמויות, שלמדת לאהוב. זה ספר שלא עושה הנחות.אבל זה גם ספר שנועד לכוון את בעלי המוגבלויות לכוס המלאה ואת כל השאר לפקוח עיניים ולהכיר אותם מעט. באמת שלמדתי דברים חדשים, הסופרת נכנסה לעובי הקורה וראו שהיא עשתה עבודת חקר. בסופו של דבר, התוצאה היא דואט עמוק ונפלא, משהו שונה לגמרי מכל מה שאני קוראים ונחשב לרומן רומנטי. אהבתי! התרגשתי! התאהבתי בווסטון!אמה סקוט, עשית את זה שוב!

1
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
3/3/2021

השלמתי את הספר השני נתתי לו 5 כוכבים בגלל הרגש והעדינות שיש בו. את תמיד מצפה מספר שהסוף יהיה טוב שהכל יסתדר באורך פלא . לדוגמא וזה ספויילר: כמו שמישהו על כיסא גלגלים יתחיל ללכת. אבל זה לא קרה וכאן בספר הסופרת הראתה את המציאות שבתוך כל "החוסר שלמות" של החיים , למרות זאת אפשר עדיין לחיות חיים שלמים לצד הבן אדם הנכון. מומלץ!

1
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
22/1/2021

וואו. אני מאחלת לכל אישה לחוות אהבה עמוקה שכזו. סיפור עמוק ומרגש שגורם. להתאהב שוב ושוב באהבה.

1
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
22/1/2021

וואו ספר מרגש, שנוגע בנושאים כל כך מהותיים. בהחלט שווה קריאה

1
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
15/5/2025

אמה סקוט כותבת כל כך יפה, הכאב והפגיעות ככ חשופים והתפתחות והגדילה של הדמויות. מרגש עד דמעות

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
28/3/2025

ספר מקסים, קצת צפוי אבל בהחלט נוגע ללב

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
5/8/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
15/7/2024

מהמם

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
19/6/2024

דואט מושלם

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
11/2/2024

וואו! אני אוהבת מאוד את הכתיבה של אמה סקוט יש לה יכולת להעביר הגשות בצורה יוצאת דופן הספר הוא ספר המשך לראשון, לדעתי הראשון קצת יותר מוצלח, אבל הוא עדיין מהמם! (בלי לעשות ספויילרים, היא לא הייתה צריכה להתייחס לרעיון של הבת שלה כל כך ברצינות...)

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
14/1/2024

מושלם ממש! מחכה לקרוא את הבא

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
15/11/2023

דואט יפיפה וכל כך מרגש

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
14/10/2023

מרגש וברגעים גם עד דמעות. הספר הראשון הכניס אותי לסערת רגשות. מתי זה יקרה?? מתי זה יתגלה?? ואז הספר השני הראה את אהבת האמת הגדולה שהייתה צריכה להתפתח לפני כל הגילויים. מאוהבת בווסטון. ואוטום, איזו דמות חזקה. כיף גדול!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
14/10/2023

ישר לספר הבא!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
29/6/2023

מרגש!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
19/6/2023

יאוו שני הספרים הדואט המושלם ספרים שאי אפשר לעזוב ראו הוזהרתם בכיתי צחקתי כעסתי ובעיקר התרגשתי מומלץץץץץ ביותר

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
15/6/2023

מעולה!! קשה להפסיק..

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
29/5/2023

וואו הדמעות לא הפסיקו לזלוג. חובה ! מהנה מרגש ועוצמתי

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
28/5/2023

קליל זורם וכיפי

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
10/4/2023

דואט מקסים, לא יכולתי להפסיק לקרא....רוצו לקרא לא תתאכזבו

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
15/3/2023

ספר מתוק מלא רגש ועדינות. על ויתור עצמי למען מישהו אחר. עד לריפוי ואיחוד נשמות

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
10/3/2023

כואב ומפעים כאחד, מלא אמונה ותקווה, מערבולות של תחושות, טובות וקשות כאחד, נסחפתי ובין לילה סיימתי אותו!!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
8/3/2023

ראיתי את הספר כמו סרט רץ, הזכיר לי סרטים גדולים של הוליווד במלוא הדרה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
6/3/2023

הסופרת הזאת יודעת לכתוב ! לקח לי זמן להתחיל את הדואט כי ידעתי שהוא צריך את הזמן שלו . והוא מהמם ! מומלץ בחום

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
19/2/2023

קראתי את 2 הספרים. מעולה!! מרגש וסוחף. ממליצה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
3/2/2023

וואוו קראתי את שני החלקים ופשוט אין לי מילים לתאר את הרגשות שהרגשתי. נשברתי, כעסתי, התאהבתי ובעיקר התרגשתי. ממליצה לקרוא

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
3/2/2023

וואוו קראתי את שני החלקים ופשוט אין לי מילים לתאר את הרגשות שהרגשתי. נשברתי, כעסתי, התאהבתי ובעיקר התרגשתי. ממליצה לקרוא

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
12/1/2023

עוצר נשימה, מטלטל. ממש נהנתי משני הספרים

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
4/1/2023

וואוו איזה ספר מהמם. מרגש ועוצמתי. כתיבה יפה וסוחפת. דמויות שנכנסות ללב. ממשיכה מיד לשני.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
5/12/2022

כמה עצב וכמה אהבה פשוט מושלם

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
4/12/2022

שלמות,ֶמאוהבת בווטסון

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
27/11/2022

קראתי ביום אחד. התאכזבתי כשהבנתי שלמעשה אין לו סוף ויש ספר המשך....

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
21/11/2022

ספר מרגש, לא יכולתי להפסיק לקרוא.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
20/11/2022

וואוו איזה ספר מרגש, ממשיכה לספר הבא

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
19/11/2022

תודה לך סופרת יקרה ומדהימה אני דומעת בלשון המעטה ..... בנסיעה מאילת חזרה לצפון כבשת אותי בדואט המדהים והמרגש הזה ,הרחבת לי את הלב ופתחת לי את הראש בכול כך הרבה מובנים ❤🙏

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
17/11/2022

וואי אחד הטובים שאי פעם קראתי

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
16/10/2022

מקסים ומרגש

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
8/10/2022

ספר מהמם, סופרת כל כך טובה שתענוג לקרוא

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
8/10/2022

כתוב מצוין! קראתי כל הלילה.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
5/10/2022

יפיפה ומרגש עד דמעות. המשך מושלם לספר הראשון, ומלא בסיפורי אהבה וחברות עוצמתיים ואמיתיים כלכך. ממליצה בחום!!!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
4/10/2022

וואו! ספר יפיפה. מרגש ונפלא. אף פעם לא הייתי חובבת גדולה של משולש רומנטי, אבל בספר הזה זה עובד. אולי דווקא בגלל הקשר העוצמתי בין ווסטון לקונור. ממשיכה לספר השני

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
23/9/2022

מושלםםםםם💖

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
18/9/2022

מתסכל ומרהיב!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
8/9/2022

סרגש ברמות! נקרא בנשימה אחת

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
8/9/2022
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
24/7/2022

פשוט מושלם! מרגש עד דמעות

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
16/7/2022

עוצמתי ביותר…

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
16/7/2022

וואו איזה ספר, כמה רגש, מושלם😍

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
9/7/2022

ואוו ספר פשוט מדהים

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
8/7/2022

ספר מקסים מרגש ויפה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
24/5/2022

נהדר מרגש. כתוב היטב. סיפור על אהבה וחברות גדולות מהחיים. הסופרת פורטת על נימי הרגש בעלילה שהולכת ונבנית ומעמיקה ככל שהיא מתקדמת.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
22/5/2022

איזו חוויה מופלאה. מרגע שהגעתי בספר לא יכולתי להניח אותו . כתיבה מרגשת נוגעת בנשמה . פשוט חויה.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
26/2/2022

אוהבת את ווסטון בכל ליבי!!! סופרת עילאית

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
29/1/2022

ואו ספר מרגש! יותר טוב מהראשון . סיפור של חברות אמת.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
13/1/2022

דואט מושלם!!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
11/1/2022

תענוג

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
11/1/2022

מעולה מעולה, אמה סקוט נהדרת ממש

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
9/1/2022

ספר מושלם! כל כך מיוחד ומרגש. חייבת לקרוא את הספר השני. מומלץ! אמה סקוט כותבת מעולה!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
2/1/2022

מקסים

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
2/1/2022

מושלם!! מרגש!! עמוק ועוצמתי!! סיפור אהבה יפיפה לצד התמודדות לא פשוטה שהחיים מביאים עימם ❤️

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
28/12/2021

ספר סוחף מהמילה הראשונה עד האות האחרונה, כל כך מרגש. מומלץ בחום!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
17/12/2021

הספר השני ללא ספק טוב יותר מהראשון. בעוד הראשון לא ממוקד וחוזר על עצמו, פה יש עלילה שכל הזמן משאירה אותך ברצון להמשיך ולקרא ולגלות מה קורה עם אוטום ווטסון המרגשים והמיוחדים. ספר נהדר כל הדרך עד הסוף שלו. שני הספרים לא עומדים בפני עצמם אלה מהווים המשכיות אחד של השני.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
16/11/2021

ספר יפה מעניין כתוב יפה ממש נהניתי מכל רגע

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
5/11/2021

מושלם . יש הספר הזה הכל. דואט מושלם.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
4/11/2021

מה זה הספר הזה??? איזו כתיבה, כמה רגש, מילים נשפכות מתוך הנשמה. עצרתי את הנשימה. ממשיכה לספר הבא. ביי...

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
21/10/2021

פשוט מושלם!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
23/9/2021

רומן מרגש, סוחף ועשיר בדמויות מורכבות ויפהפיות.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
28/8/2021

מקסים שובה לב ומרגש

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
28/8/2021

סוחף מחכה לקרא את הלק השני

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
18/8/2021

מושלם דואט ספרים מושלם

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
18/8/2021

מקסים בדיוק כמו הספר הרמוני שלה. התיאור של הדמויות, העומק שלהן.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
24/7/2021

וואוו. דואט מרגש, עוצמתי ומיוחד, שנשאר איתך בלב גם אחרי הקריאה. מומלץ בחום.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
17/7/2021

מרגש סוחף ועמוק

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
11/7/2021

אחד הספרים הטובים ביותר! ההתמודדות של ווסטון מחכימה האהבה שלהם מדהימה הדמות המושלמת של אוטום.. יצירת מופת, אהבה כנה ואמיתית, מלאה בחוכמת חיים ותובנות

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
5/7/2021

נהנתי משני הספרים ובמיוחד מזה. ספר עם הרבה תובנות.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
27/6/2021

סיפור מקסים על חברות, אהבה ומה שבניהם.. הדמות של ווס סוחפת

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
4/6/2021

וואווו ספר מרגש ביותר לא הצלחתי להניח אותו מהידיים הדמויות כל כך אמיתיות מה שמאפשר להזדהות איתן ולהרגיש אותן

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
2/6/2021

אהבתי מאוד!!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
1/6/2021

מקסים ומרגש.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
20/5/2021

ספר מדהים. כל כך עמוק ומעניין

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
25/4/2021

אין דברים כאלה מעולה זה בלשון המעטה .

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
25/4/2021

וואוו איזה דואט מרסק ויפה שנכנס ללב ולנשמה . אני מבקשת רוצו לקרוא הסיפור מעולה ומהמם💓💓💓💟💟💟💟

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
24/4/2021

וואוו איזה סיפור עוצמתי ועמוק . מלא ברגש וחברות עצומה. עוברת לחלק השני 💜💜💜💜💜

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
23/4/2021

מה לא עובר על הקורא במהלך קריאת הספר הזה, הזדהות, כמיהה, צחוק, בכי. אחד הספרים הטובים והמרגשים שקראתי

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
15/4/2021

מהמם, מהמם, מהמם, בכיתי, צחקתי, אהבתי רוצה עוד

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
14/4/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
6/4/2021

ספר מדהים על החיים האמיתיים הלא מושלמים של גיבורי הספר. הספר כתוב כל כך טוב שהיה לי קל לדמיין, כמו סרט. הסופרת נוגעת בנושאים חשובים כמו משפחות חד הוריות וחסכים ובעיות רגשיות שמגיעות יחד בעסקת חבילה, חברות חוצה מעמדות, ובהמשך הנושא הכל כך חשוב נגישות לבעלי מוגבלויות.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
5/4/2021

מדהים מרגש סוחף ומרתק

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
31/3/2021

ספר מדהים, אי אפשר להוריד מהיד

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
27/3/2021

ספר מקסים, רצה לקרוא את ההמשך!!!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
27/3/2021

וואווו!! אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי!! ❤ נהנתי כל כך ולא הורדתי את הספר מהעיניים שלי !!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
25/3/2021

פעם ראשונה שהספר השני הרבה יותר יפה מהראשון - פה הראשון משמש כהכנה וציפייה לשני. מאוד נהניתי ממנו, אפילו יותר בפעם השנייה שקראתי - יכולתי להרפות מהציפיות ולהנות מסיפור האהבה המאוד יפה ומרגש, ומהדמויות המדהימות (בעיקר ווסטון!) אהבתי גם את השירים היפים

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
9/3/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
9/3/2021

כתוב נהדר מרגש ויפה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
7/3/2021

אי אפשר להפסיק לקרוא ומיד כשסיימתי את הספר הראשון, מיהרתי, עוד באותו הלילה, לקרוא את השני. אי אפשר להניח את הספר מהיד וואי אפשר להפסיק לחשוב על הדמויות. האמיתות שהספר, הרגישות, קורעת ומאחה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
7/3/2021

ספר מרגש, מטלטל, כתוב טוב ולא מאפשר להניח אותו מהיד או להוציא אותו מהמחשבות. בכיתי בכמה קטעים, הרגשתי את כל הכאב, הרגש, האהבה, הפגיעה. הספר כולו מלא קצות עצבים רגישות שגורמות לקורא להרגיש, הכל. מומלץ בחום

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
6/3/2021

מדהים ומיוחד

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
4/3/2021

דואט נהדר, עלילה מושכת, מאוד ממליצה!!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
3/3/2021

אוי מיי גאשש! מה קראתי עכשיו!?!? הרשת מפוצצת ביקורות על הדואט הזה, חברות ממליצות אבל כלום לא יכול להכין אותך להפתעה שבפנים, לרגש, לכתיבה המעולה! התקציר לא משקף כלוםםםםם! יואו איזה ספר הלוואי ויצא סרט כזה!!!!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
28/2/2021

הספר השני, משמעותי יותר טוב מהראשון, מרגש, נפלא.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
26/2/2021

ואו... מדהים!!!כתיבה נהדרת!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
25/2/2021

ספר מעולה ומרגש

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
24/2/2021

ספר יפה ומרתק

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
23/2/2021

מושלם! מרגש, נפלא ומרטיט את הלב. דמויות נהדרות, עמוקות ושלמות. תענוג צרוף.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
23/2/2021

מושלם! מרטיט את הלב... כתוב נפלא. דמויות שלמות ומרתקות. ספר חובה לאוהבי הז'אנר.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
21/2/2021

דואט מרגש. כתוב היטב, מעורר מחשבה. נהניתי מאוד.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
20/2/2021

אחד הספרים הטובים שקראתי.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
16/2/2021

אהבה אמיתית כל כך שהיא ממש הקיפה אותי כשקראתי ספרים מקסימים ומרגשים

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
16/2/2021

אחד הדואטים היפים שקראתי. מרגש מאד

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
14/2/2021

קראתי כל מילה פעמיים כדי להאריך את הרגע, לספוג את העוצמה ולהכיל את כל הדבר המושלם הזה ❤

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
13/2/2021

אהבתי מאד את חלקו הראשון של הספר. נראה שחברות כזו יש רק בספרים ובסרטים. ספר מרגש. מחכה בקוצר רוח להתחיל את הספר השני בדואט

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
13/2/2021

דואט מרגש, יפייפה. תמיד מייחלים לסוף שבו הגיבורים מתגברים על כל מכשול, נרפים ממחלה, מפציעה קשה, הולכים ורצים בלי כסא גלגלים. הסוף הזה כל כך מציאותי: הסוף טוב שלומדים להתמודד עם כל מגבלה ומגלים שהאושר הוא בלב ובקבלה עצמית. שיעור לחיים.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
12/2/2021

ספר מרגש שעושה כווץ בלב. על חברות אמיתית ואהבה. אני ממש אוהבת את הסופרת הזאת.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
11/2/2021

אחד הספרים הכי יפים שקראתי אומנם הכל מתפתח פה לאט והחלק בין סוף הספר הראשון לתחילת השני כמעט שבר לי את הלב... אבל זה מדהים!!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
8/2/2021

וואו! כל כך הרבה רגשות!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
8/2/2021

וואו, ספר מרגש. פשוט להישאב לתוכו ולא להפסיק לקרוא. ממליצה !

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
8/2/2021

אוקי עכשיו סיימתי את הספר ואני צריכה להרגיע את הנשימה ולנגב את הדמעות,מהספר הראשון ווסטון שבה לי את הלב עם הקור החיצוני שלי ונשמת המשורר הפנימית שלו,החוזק שהוא בסופו של דבר מגלה על עצמו במקום הכי חלש שלו זה היה אחד מהדברים המרגשים והחזקים שקראתי,מה עוד אגיד על אוטום שגורמת לי להרגיש שתמיד אפשר להיות בן אדם יותר טוב ותמיד לראות את הזריחה בעיניים חדשות,האהבה האינסופית שהיא מעניקה הייתה מעוררת השראה ובנוסף אי אפשר שלא להתייחס לברומנס האולטימטיבי בין קונור לווסטון ששבר ואיחה את הלב שלי קרוב לעשרה פעמים. תקראו את הספר הנדיר הזה באמת שעם כל הדמעות הכאב והכעס יש שם מוסר השכל ואהבה אדירה לא רק בין הגיבורים הראשיים.... תודה לכותבת חוויה מופלאה❤️

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
8/2/2021

נהדר

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
6/2/2021

ספר מהמם! לא יכולתי להפסיק לקרוא. כל כך מרגש!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
5/2/2021

ספר מושלם!!!! חובה לקרוא

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
2/2/2021

אחד הספרים הכי טובים שקראתי איי פעם מומלץ בחום

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
1/2/2021

וואוו השאיר אותי בטעם של עוד, ספור על שנאה, בגידה, אהבה..מלחמה..והכל טוב בו

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
31/1/2021

מעולה. נהניתי

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
31/1/2021

דואט מעולה ומרגש אי אפשר להוריד מהיד

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
31/1/2021

דואט מעולה ומרגש אי אפשר להוריד מהיד

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
31/1/2021

דואט נדיר!!! חובת קריאה. את כל מה שהרגשתי תוכלו למצוא בפייס בדף שלי הלב הסגול💜

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
31/1/2021

דואט נדיר! חובת קריאה. את כל מה שהרגשתי תוכלו למצוא בפייס תחת הלב הסגול💜

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
30/1/2021

מושלם אין מילה אחרת

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
30/1/2021

דואט אחד היפים שקראתי. יש בו סיפור מופלא של חברות ואהבה מיוחדת במינה. סיפור סוחף ומיוחד. ממליצה מאוד. כמו כל הספרים של הסופרת גם הדואט הזה מיוחד במינו.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
30/1/2021

מקסים. סופרת מעולה. רצה לקרוא את ההמשך

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
30/1/2021

ספר סוחף ... כמו תמיד הסופרת לא מאכזבת (;

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
30/1/2021

מושלם!!!!!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
29/1/2021

אוהבת את כתיבתה של אמה סקוט, עמוקה ומרגשת!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
29/1/2021

דואט מושלם. לא לוותר על דברי הסופרת לפני ואחרי..

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
29/1/2021

דואט מושלם. לא לוותר על דברי הסופרת לפני ואחרי...

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
25/1/2021

מקסים, בהחלט שווה קריאה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
23/1/2021

מושלם!מושלם!מושלם!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
23/1/2021

מושלם!כמו כל הספרים שלה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
23/1/2021

דואט מושלם אין צורך במילים

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
23/1/2021

דואט מושלם אין צורך במילים ❤

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
23/1/2021

מרגש ועוצמתי! הכתיבה כל כך מהפנטת. מומלץ❤️

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
23/1/2021

וואוו...אין לי מילים...כל כך יפה ומעשיר ומרגש ועוד המון מילים...פשוט תקראו...מומלץ!!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
23/1/2021

צמרמורת..

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
23/1/2021

נפלא !!!! כל כך כל כך יפה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
23/1/2021

וואו! מושלם. כל כך יפה שלא הצלחתי לעצור, קראתי את כל הדואט בכמה שעות. איזו כתיבה יפה יש לאמה סקוט !

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
23/1/2021

אני אוהבת את הסופרת הזו. המילים שלה כל כך מרגשות. ספר סוחף ועמוק.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
22/1/2021

הספר השני בדואט.... הוקסמתי מכל רגע בקריאה של הספר השני. כתיבה יוצאת מן הכלללללללל סופרת אחת בדורה . חובת קריאה.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
22/1/2021

ספר נדיר חזק ועוצמתי הכתיבה של טמה סקוט פשוט מכשפתתתתתתת היא כל כך חודרת ללב עם הכתיבה שלה .טוסו לקרוא חובההה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
22/1/2021

מומלץ

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
21/1/2021

כתוב נפלא, מרגש , יפייפה.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
21/1/2022

אהבתי את הסיפור, עד כה-יש המשך. חלק ממנו צפוי מראש והכתיבה מעט ילדותית, בכל זאת נהנתי.

1
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
17/6/2024

נחמד מאוד. כתיבה טובה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
18/9/2023

ספר מרגש. אבל דיי צפוי לפי המשולש מה יקרה. הדמות של האישה קצת מעצבנת עם כל המחשבות הטרדניות שלה. אבל בגדול סיפור יפה. וווסטון ממש דמות מרגשת.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
15/3/2023

ספר מהמם ומרגש, כן יש רגעים שיכלו יותר לזרום בו והוא החה קצת כבד ותקוע

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
12/11/2022

שווה לקרוא את הראשון לטובת הספר השני שהוא באמת ההצלחה בדואט הזה בעיני

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
12/11/2022

יותר מוצלח מהספר הראשון ולמרות זאת קיבל 4 כי כשכבר מגיע המשבר הוא נפתר תוך רגע וחצי. גם או שלא קורה כלום חריג או שהכל קורה בבת אחת תוך יממה. משהו בזה מאוד לא ריאליסטי ומתסכל. מעבר לזה נוגע בנושא חשוב ואמיתי ומתאר אותו בצורה אמינה ומציאותית, שנכון גם למציאות אצלנו בארץ.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
5/10/2022

כתוב פשוט ויפה סיפור רומנטי עם …

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
4/10/2022

ספר יפה מאוד ומרגש אבל קצת נמרח מידי

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
4/10/2022

ספר מקסים

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
14/8/2022
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
13/8/2022

לסיפור יש פוטנציאל, אבל הכתיבה קצת מאכזבת אחרי שקראתי את הביקורות לפני הרכישה ואת צמד הספרים הקודם של הסופרת, אול אין

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
17/7/2022

אהבתי מאוד!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
13/2/2022

הספר הראשון בדואט היה איטי ולא ממש סוחף, אבל היה שווה להתעקש ולקרוא אותו רק בשביל להגיע לספר השני. כל כך יפה, מרגש ועוצמתי. נהנתי מאד. בהחלט שווה קריאה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
13/12/2021

ספר טוב אבל לא מהטובים ביותר שלה. חשוב לדעת שהספר לא עומד בפני עצמו ולמעשה מסתיים באמצע הסיפור ולכן מי שמתחיל לקרא שיידע מראש שנדרשים שני ספרים לקריאת מלא הסיפור. אם הייתי יודעת מראש, לא בטוח שהייתי מתחילה, חבל שזה לא נאמר מראש.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
24/6/2021

קריא חביב טוב לז'אנר

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
11/6/2021

די צפוי, כמו הדואט הקודם שני גברים מאוהבים באותה אשה וגם פה אחד מהם חייב למות. דילגתי על הרבה כי זה היה משעמם וקצת ילדותי

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
12/4/2021

זה ספר מושלם ועמוק ואי אפשר לשחרר אותו . אבל עדיין בסוף נשארתי עם תחושה עצובה . כאילו הסוף הטוב היה טוב במיעוטו לא מה שאנחנו רוצות לקרוא בספרים מהסוג הזה .

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
20/3/2021

ספר עדין, רגיש, מיוחד. כתוב טוב מתורגם מעולה. בהחלט שווה קריאה לתוך לילה לבן.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
15/3/2021

מ מהמם. ספר שונה, רומן שכתוב ברהיטות, ומתורגם מעולה. כמעט ללא תיאורים מיניים ובכל זאת נוגע וסוחף. מומלץ.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
1/3/2021

בנתיים קראתי את הראשון הספר יותר רומנטי מאירוטי . יש בו חן ויופי

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
14/2/2021

סיפור מקסים על חברות ואהבה גדולה. לא חידשה יותר מידי... מקווה להיות מופתעת לטובה בחלק הבא

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
9/2/2021

ספר מקסים , סוחף מרגש , מחזיר לפרופורציה בחיים ומחזק את ההנאות הקטנות שלנו שלפעמים נראות מובן מאליו

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
25/1/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
23/1/2021

כתוב מקסים!

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
22/1/2021

ספר חמוד ממש, כתוב טוב, מתסכל לפעמים. ממליצה

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
21/1/2021

סוף כל כך צפוי...

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
9/5/2023

סהכ עלילה יפה ונחמדה וגם כתובה היטב. אבל לא התחברתי לספר ולקח לי הרבה זמן לסיים אותו. משהו בדמויות לא עשה לי את זה. במיוחד הדמות הנשית הראשית.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
6/3/2023

ספר פרווה. כתוב טוב אבל לא מספיק מענין כדי להמשיך לספר שני. אני אישית לא הכי מתה על משולשי אהבה אבל נחמד כדי להעביר את הזמן.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
25/10/2022

הספר הראשון מהמם כתוב מעולה וזורם,השני יותר מלנכולי וקצת נמרך

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
15/9/2022

עדיף מהספר הראשון אבל לא סחף אותי

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
5/7/2022

היה בסדר הדואט. לא הכי התחברתי.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
27/12/2021

לא יודעת מה להחליט לגבי הדואט, נחמד, מעציב, משמח מעט.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
21/1/2021

בינוני

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
21/1/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
15/12/2023

ספר דבילי ברמות מכאיבות וחבל כי הספר הראשון היה חמוד מאוד

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
15/9/2022

לא משהו

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
12/4/2021

הספר טוב הכתיבה טובה הדמויות מדהימות.. אבל יצאתי בהרגשה מבאסת מהדואט הזה . כאילו לא מספיק החיים הלא פשוטים של הגיבור הסיפור היא עוד הפילה עליו חתיכת טרגדיה . בדיעבד אפילו הייתי מעדיפה לא לקרוא אותו .

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
5/3/2021

לא אהבתי את כל ההיסורים וההחמצה. לא הערכתי את אוטום מלאת התוכניות שלא מצליחה לממש ולהגשים, לא אהבתי את הנתמכות והנזקקות של חסרי הכסף לחסדים ונדבות מצד עשירים. הקטעים המוצלחים היחידים הם כמה שיחות בין אוטום לווסטון. לא ממליצה.

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
25/1/2021

בנאלי, שטוח וממש משעמם לא הצלחתי לסיים

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
19/6/2025

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
18/6/2025

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
28/4/2025
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
25/4/2025
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
11/4/2025
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
11/4/2025
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
1/3/2025
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
28/2/2025
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
12/1/2025
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
12/1/2025
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
28/11/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
28/11/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
25/11/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
25/11/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
1/11/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
8/8/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
17/6/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
14/6/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
6/6/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
27/4/2024
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
20/7/2023
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
18/7/2023
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
18/6/2023
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
9/6/2023
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
14/4/2023
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
30/3/2023
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
15/1/2023
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
10/1/2023
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
6/1/2023
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
22/12/2022
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
12/12/2022
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
21/11/2022
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
1/10/2022
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
11/9/2022
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
9/7/2022
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
7/1/2022

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
29/12/2021

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
11/9/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
5/9/2021

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
5/9/2021

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
24/8/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
24/8/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
27/6/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
24/6/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
18/6/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
27/2/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
27/2/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
12/2/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
8/2/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
8/2/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
28/1/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
28/1/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
28/1/2021

שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
24/1/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
24/1/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
24/1/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
24/1/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
22/1/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
22/1/2021
שם הספר: דואט הלבבות היפים 2 - לחיי הלבבות היפים
22/1/2021

שם הספר: דואט הלבבות היפים 1 - להוריד את הכוכבים
21/1/2021
מארז הלבבות היפים אמה סקוט
פרולוג
"כמעט ריק"
מאת ווסטון ג'. טרנר, גיל 12

הייתי בן שבע כשאבא שלי עזב אותנו. באותו בוקר, הוא התקלח, התגלח, לבש חליפה ועניבה – כמו בכל בוקר. הוא שתה את הקפה שלו ליד דלפק המטבח בזמן שאנחנו אכלנו ארוחת בוקר – כמו בכל בוקר. הוא נישק את אימא על הלחי, אמר לאחיות שלי ולי להתנהג יפה ונסע במכונית הניסן אלמרה שלו. כמו בכל בוקר.
בבית הספר, בשיעור חשבון של מר פיצסימונס, הרגשתי פתאום תחושה מוזרה בבטן. כשהגיעה שעת הצהריים, הבטן שלי התהפכה והעור שלי היה חם. בקושי הצלחתי להגיע לפח האשפה האפור הגדול בקצה שורת השולחנות בקפיטריה לפני שהקאתי את נשמתי.
מנהלת הקפיטריה שלחה אותי לאחות, והאחות התקשרה לאבא, אבל הוא לא היה במשרד. אימא נאלצה לבוא לאסוף אותי, ורטנה כל הדרך שהיא נאלצה לנסוע באוטובוס מהעבודה – אבא נהג במכונית היחידה שלנו.
אימא ואני ירדנו מאוטובוס מספר תשע ופסענו לאורך הרחוב לעבר הבית שלנו. גרנו בוובורן, קצת צפונית לבוסטון, בבית כחול קטן וישן עם גג לבן, בקצה שכונה סגורה ברחוב ללא מוצא. ברחוב, כשהוא מחזיק שתי מזוודות ענקיות עמד אבא שלי. הוא דחס מזוודה אחת לתוך תא המטען של המכונית, והשנייה עמדה למרגלותיו. הוא קפא כשראה אותנו.
אימא התחילה ללכת יותר מהר, ואז לרוץ, ודרשה לדעת מה אבא שלי עושה, בקול שהלך והתגבר. היא עזבה את היד שלי, כי בקושי הצלחתי לעמוד בקצב שלה, והשאירה אותי על המדרכה כשהיא רצה אליו. הם דיברו, אבל לא שמעתי מה הם אמרו בגלל החום שמילא את הראש שלי כמו צמר גפן.
אף פעם לא ראיתי את אימא מבוהלת כל-כך. היא התחילה לבכות, ואז לצרוח. אבא דיבר בשקט, ואז הניף את ידו באוויר בתסכול וטרק את תא המטען. בגלל המצב ההזוי שהייתי בו, הצליל נשמע אימתני. כמו פצצה שהתפוצצה. כמו מטאור שריסק אותנו, שסילק אותנו מהבית שלנו, החריב הכול, והשאיר מאחוריו מכתש עצום. חור שנפער באמצע כל אחד מאיתנו.
אבא תלש את עצמו מידיה האוחזות, החובטות של אימא, ונכנס למכונית כדי להתניע אותה. אימא צרחה וצרחה שהוא לא גבר, ואז קרסה על ברכיה, התייפחה, ואמרה לו ללכת ולא לחזור לעולם.
אבא ניווט את המכונית משפת המדרכה ופנה אל הרחוב ללא מוצא. הוא האט לידי ונופף אליי פעם אחת מאחורי חלונו הסגור. האשמה הפכה את תווי פניו למשהו בלתי מזוהה.
הנעתי בראשי לשלילה ובעטתי בדלת הנוסע.
הוא המשיך לנסוע. חבטתי בידי על תא המטען. לא!
הוא לא עצר.
לרגע, עמדתי כשהדופק הולם באוזניי ופניי בוערות, והסתכלתי על המכונית הנוסעת. ואז רצתי. רדפתי אחריו הכי מהר שיכולתי. צעקתי לו הכי חזק שיכולתי, דמעות חמות זולגות על עורי הבוער.
האם הוא ראה אותי במראה האחורית שלו? אני מתאר לעצמי שכן – ילד בן שבע צורח לאבא שלו לחזור ורץ הכי מהר שרגליו מאפשרות לו. לא מספיק מהר.
הוא האיץ, פנה בפינת הרחוב ונעלם.
האדמה נשמטה תחתיי. מעדתי על הכביש, ברכיי וידיי נשרטו, והשתנקתי מבכי.
מאוחר יותר, גילינו שהוא התפטר כמה שבועות קודם לכן ושבמשך שלושה חודשים הוא לא שילם את תשלומי המשכנתא לבית. במקום זה, הוא חסך כסף לבריחה שלו.
האם הוא חשב שנצליח להסתדר ממשכורת אחת של אימא, שעבדה כספרית? האם היה אכפת לו שנאבד את הבית הקטן שלנו בוובורן? בחודשים הבאים, האם הוא העלה בדעתו שאנחנו בוכים מגעגועים אליו? האם הוא לקח בחשבון שאחיותיי ואני האשמנו את עצמנו? כי ברור שהאשמנו את עצמנו. אם היינו מתנהגים יפה, הוא היה נשאר.
או לוקח אותנו איתו.
במקום זה, הוא לקח את בגדיו ואת התכשירים שלו מחדר האמבטיה. אבא רוקן את הארון שלו ואת המגירות, לקח הכול... מלבד גרב אחד. שחור עם רקמת זהב.
הסתכלתי על הגרב הבודד ההוא במגירה ודמיינתי את השני במזוודה שלו, נוסע איתו לאן שהוא נסע. הוא לא טרח אפילו לקחת את השני.
כמונו, לא היה שווה לחזור בשבילו.
ילדיו נשארו מאחור כמו גרב במגירה כמעט ריקה, וזה היה פי מיליון יותר גרוע אם לא היה נשאר כלום.
הבנק עיקל את הבית. אימא התחילה לשתות הרבה בירה כל ערב ונאלצה לבקש כסף מדוד פיל כדי שנוכל לשכור דירה בדרום בוסטון.
שרפתי את הגרב.
הייתי רק בן שבע, אבל הרגשתי שהכעס בתוכי הרבה יותר גדול. הרבה יותר חם. כמו חום ממחלה שלעולם לא תעבור. הייתי חייב לראות את הגרב הופך לאפר. ככה, אם אבא יחזור ויחפש אותו, אני אוכל להגיד לו, “הוא איננו. שרפתי אותו. לא נשאר פה כלום בשבילך.”
הוא יגיד שהוא מצטער, ואני אגיד שמאוחר מדי ואכריח אותו ללכת. אני אהיה בשליטה, וכשהמכונית שלו תיסע, אני לא ארדוף אחריה.
אבל זה היה לפני חמש שנים. והוא לא יחזור.
* * *
“יש לך רק את החולצה הזאת, אז תשמור אותה נקייה. שמעת אותי?”
אימא קשרה חזק כל-כך את העניבה המפוספסת בצבעי זהב ובורדו, עד שהתכווצתי. “אם תגיע הביתה מלוכלך, אני לא אוכל לעשות בשבילך כלום. אתה רוצה להיראות כמו ממזר עני מדרום בוסטון?”
“אני באמת ממזר עני מדרום בוסטון,” אמרתי וזכיתי למשיכת עניבה נוספת מאימא.
היא נופפה באצבעה מול פניי והרחתי את הבירות מהלילה הקודם בהבל פיה. “תדבר יפה, או שיעיפו אותך עוד לפני שתתחיל.”
כמה אירוני.
בזכות הדיבור שלי, או נכון יותר, השפה שלי, זכיתי במלגה לבית הספר היוקרתי ביותר בבוסטון. החיבור שלי האפיל על שלושת אלפים חיבורים אחרים וזכיתי במלגה מלאה לבית הספר הפרטי לבנים על שם סינקלייר, עד סוף התיכון. לרוע המזל, המלגה לא כללה הסעות, אז נאלצתי לקום כל בוקר בשעה חמש כדי לתפוס את אוטובוס מספר שלושים ושמונה למרכז העיר.
הסתכלתי בבבואה שלי במראה התלויה על הדלת ולא זיהיתי את עצמי. בבית הספר הציבורי, לבשתי כל יום ג'ינס וטישירט. בימים חגיגיים במיוחד – חולצה ארוכת שרוולים. בחורף – מעיל. עכשיו בהיתי בז'קט בצבע בורדו עם הגימור בצבע זהב, במכנסיים השחורים ובחולצה הלבנה עם הלוגו של סינקלייר. תהיתי על מי הילד ההוא במראה מנסה לעבוד.
“תפסיק לזוז,” אימא אמרה והתעסקה עם השיער שלי.
היא גזרה אותו כך שיהיה קצר אבל השאירה אותו ארוך מקדימה. היא עבדה במספרה של בטי והייתה ספרית טובה.
“תראה כמה שאתה נאה.”
התחמקתי מידה במבט זועף. “אני נראה כאילו נבחרתי להיות בגריפינדור."
אימא נשפה בבלבול. “על מה לעזאזל אתה מדבר? אתה נראה מעולה. בדיוק כמו אחד מהם.”
אחד מהם.
השפלתי מבט לנעליי האולסטאר הישנות והבלויות שלי. הן היו הדבר היחיד שלא השתנה בי, והסגירו מיד שאני בחיים לא אהיה "אחד מהם." כל הבנים האחרים ינעלו נעליים יפות. אבל נעליים לא היו כלולות בתלבושת, ואימא לא יכלה להרשות לעצמה לקנות לי נעליים החודש. אולי בחודש הבא. אולי אף פעם לא. לא הייתה לי בעיה עם אף פעם לא. אי-אפשר לרוץ עם נעליים מגונדרות.
ואני רצתי הרבה. כשהתרגזתי, רצתי על המסלול המעגלי הישן והמצולק בבית הספר הקודם שלי, הכי מהר שיכולתי וכמה שרק יכולתי. אני לא יודע למה. לא ממש אהבתי לרוץ, אבל הייתי מהיר. עדיין חלמתי שאני רודף אחרי המכונית של אבא. אולי בגלל זה. אולי עדיין ניסיתי לתפוס אותו. אידיוט.
בריצה על מסלול, סתם רצת במעגלים. תמיד חזרת לנקודת ההתחלה.
“בלי קטטות, ווסטון ג'ייקוב טרנר," אימא אמרה באותו בוקר. היא לפתה את סנטרי בידה וסובבה אותי כדי שאסתכל עליה. הציפורן האקרילית שלה נגעה בגשר האף שלי, שם שבר קטן התאחה בצורה קצת עקומה. "אתה לא יכול להתנהג בבית הספר הפלצני הזה כמו שאתה מתנהג כאן. תלך מכות פעם אחת, ויעיפו אותך."
זה היה עוד דבר שעשיתי כשכעסתי. הלכתי מכות. וכעסתי הרבה.
שחררתי את סנטרי מאחיזתה. “מה אם איזה ילד אחר יעצבן אותי קודם?”
“תתעלם. אתה חושב שההנהלה תקשיב לצד שלך של הסיפור או לאחד מילדי השמנת האלה? ההורים שלהם תורמים כסף.” אימא הדליקה סיגריה והנידה בראשה המחומצן. היא צמצמה עיניים מבעד לעננת עשן והצביעה עליי עם הסיגריה שלה. “תלך מכות עם אחד מהילדים שלהם, ותפסיד, גם אם תנצח. במיוחד אם תנצח.”
עדיין היה חושך בחוץ כשאימא נתנה לי נשיקה עם ריח סיגריות בלחי ואמרה לי "להתחפף" כדי שהיא תוכל לחזור למיטה. שתי האחיות שלי עדיין ישנו בחדר השינה השני. שתיהן היו מספיק מבוגרות כדי לעזוב את הבית ולמצוא עבודה, אבל במקום זה, הן תפסו את החדר הגדול. אני גרתי בחדר הקטנטן שליד המטבח. אימא ישנה על הספה. היא נרדמה עליה כל לילה, מוקפת בפחיות בירה ריקות כשהטלוויזיה פועלת, ואחסנה את בגדיה בארון שבמסדרון.
האוטובוס התרוקן כשהגענו למרכז העיר, ואני התיישבתי ליד החלון עד שהגענו לסינקלייר. בית הספר כולו היה עשוי בטון ופסלים – זה אחד הבניינים ההיסטוריים הישנים מאז תקופת המהפכה, והוא שכן לא רחוק מכנסיית טריניטי. הקדמתי בעשרים דקות לצלצול הראשון ועליתי במדרגות הבטון אל הדלת הקדמית הכבדה. פסעתי לאורך המסדרונות השקטים, שם המורים ארגנו את הכיתות שלהם. השתדלתי שנעלי האולסטאר שלי לא יחרקו על הרצפות המלוטשות.
בספרייה שבסוף המסדרון הראשי שררה דממה. קרירות. היא הייתה עשויה כולה עץ חום ומבריק – שולחנות, כיסאות, רצפות, מדפים. לא האמנתי שאני נמצא בבית ספר. הזכרתי לעצמי שהספרייה שירתה גם את בית הספר התיכון סינקלייר, אבל בכל מקרה, אי-אפשר היה לחשוב שמדובר בספרייה של בית ספר, לא עם כל הספרים שהיו שם.
אצבעותיי נגעו קלות בשדרות הספרים. ספרים למבוגרים. ספרים שנאלצתי לנדנד לאחיות שלי שישאלו בשבילי מהספרייה הציבורית. ספרים עם סקס וקללות ובעיות של מבוגרים. אהבתי את הספרים האלה יותר מאשר ספרי ילדים. הרגשתי כאילו הבעיות שלי הן לא בעיות ילדותיות. כשאבא שלך משאיר אותך מאחור, כמו גרב שנשכח, חלק מהילדות שלך נרקב ונושר – החלק שבו אתה פשוט יכול להיות ילד, בלי לדאוג כל-כך הרבה.
אני דאגתי כל הזמן. דאגתי לאימא ולעובדה שהיא שתתה המון בירה כמעט כל לילה, והתלהמה בפני האחיות שלי שכל הגברים הם זבל, ושבסופו של דבר הם יכאיבו לנשים שהם אמורים לאהוב. היא לא ידעה שאני מקשיב, אבל הקשבתי.
דאגתי בנוגע לתהלוכת הגברים השפלים שנכנסו ויצאו מהדירה שלנו במהלך השנים. זבל, בדיוק כמו שאימא אמרה. אולי היא צדקה לגבי כל הגברים. דאגתי שגם אני אגדל ואהיה זבל, ושיום אחד אפגע באישה שאוהַב, אז נדרתי לא לאהוב אף אחת.
דאגתי בנוגע לכסף. לא בשבילי. ידעתי שאני אסתדר. אבל אימא סבלה מאולקוס מרוב דאגה איך לשלם את החשבונות, והיא שתתה את התרופה לאולקוס במידה שהיא שתתה בירה. בחודש שעבר סגרו לנו את המים במשך שלושה ימים, עד שדוד פיל שילם את החשבון.
המלגה הזאת תעזור למשפחה שלי. אני אצליח להתקבל לקולג’ טוב, להשיג עבודה טובה, ואולי להפסיק לדאוג למשך זמן מה.
בספרייה, חיפשתי את אחד הספרים האהובים עליי, “חוג הסרטן” מאת הנרי מילר. לא היה להם אותו. זה היה ספר מאוד למבוגרים. קראתי אותו פעמיים, וחלקים ממנו אפילו יותר מפעמיים, מתחת לשמיכות בחדר השינה שלי, כשהמחברת שלי או ערמת ממחטות נייר בהיכון. או שניהם.
הנרי מילר כתב על מיטות מוכות כינים בדירות פריזאיות, ועל רעב. רעב תמידי.
גם אני הייתי רעב הרבה פעמים.
מילר גם כתב על “לזחול על” אישה במיטה והשתמש במילים לא יפות כדי לתאר את חלקי גופה. הכתיבה שלו גרמה לי לרצות לתפוס את המחברת והעט שלי ולכתוב את המילים שלי. לא רציתי לאהוב אישה, אבל יכולתי לכתוב על הסקס שאעשה יום אחד, או להעריך את יופייה ממרחק בטוח. אכתוב שירה במקום ספרים. בשירה בחרת רק במילים החשובות ביותר ולא היית צריך לציין במי מדובר. זה היה רק שיר ושירים יכולים להיות על כל אחד – או על אף אחד.
וחוץ מזה, הכתיבה עזרה. הפסקתי לדאוג כשכתבתי או כשעשיתי ביד.
חה! חבל שלא כללתי את זה בחיבור שלי.
* * *
הם מצאו אותי בארוחת הצהריים, כשקראתי את “בדרכים” של ג’ק קרואק, ואכלתי ספגטי ברוטב עגבניות ושעועית ירוקה מהקפיטריה היוקרתית של סינקלייר.
ארוחה חמה אחת ביום: יש.
“תראו, תראו, הנה מקרה הצדקה."
ג’ייסון קינגסלי. כבר שמעתי עליו הכול והשעה הייתה בקושי שעת צהריים. הוא התיישב על הספסל שמולי, בזמן שחבריו התיישבו ליד השולחן הריק שלי וסגרו עליי.
“איך קראת לי?” שאלתי וליבי הלם בחרדה איטית וכבדה.
“אתה זה שזכה בתחרות, נכון?” ג’ייסון שאל. “זה שכתב את החיבור על אבא שלך שנטש את המשפחה שלו?”
הורדתי באיטיות את הספר שקראתי. הייתי המום מהעובדה שידיי לא רעדו, כשגל של השפלה חלף בי כמו אש בשדה קוצים וגרם לעורי לבעור.
“כן,” אמרתי. “זה אני.”
איך לעזאזל...?
“העלו את החיבור שלך לאתר של בית הספר,” אמר ג’ינג’י אחד עם עור מחוצ’קן, שהצטופף לידי. “ידעת את זה?”
“הוא לגמרי לא ידע את זה,” אמר ג’ייסון והסתכל עליי.
כמה בנים גיחכו.
שכולם והכול יילכו להזדיין.
כשהחלטתי להשתתף בתחרות, שכחתי שאחד התנאים הוא שסינקלייר יכולים לפרסם את החיבור איפה שהם רוצים. כשהגשתי את החיבור המחורבן, חשבתי שאין לי סיכוי קלוש לנצח, אז זה לא היה חשוב.
אבל עכשיו זה היה חשוב.
“אז אבא שלך התחפף והשאיר אחריו את הגרב?” אמר הג’ינג’י. “איזה באסה להיות אתה.”
“זה באמת מבאס, ילד גרב,” אמר ג’ייסון, לקח שעועית אחת ירוקה מהצלחת שלי ולעס אותה. “אתה בטח מרגיש חרא.”
“ילד גרב,” גיחך הג’ינג’י. “בדיחה טובה, ג’ייסון.”
“ברצינות? ילד גרב?” אמרתי. “זה הכי טוב שיש לך?”
“אני לא יודע,” ג’ייסון אמר בנוקשות והטה את סנטרו. “אולי אתה לא שווה יותר מילד גרב.”
הג’ינג’י חיטט בחצ’קון בסנטרו. “אתה חושב שאתה מסוגל ליותר טוב מזה?”
“אני חושב שאני יכול לשלוף בלי בעיה מיליון עלבונות מעליבים יותר.”
“תוכיח.”
“בטח. אין בעיה.”
פקקתי את מפרקי אצבעותיי וחשבתי במהירות. העלבונות באו לי בקלות. הרי נעצתי את הסכין הזה במעיים שלי אלפי פעמים מאז שאבא עזב.
“אולי... אבא שלך עזב את המשפחה שלך וכל מה שקיבלת היה גרב מחורבן?”
גיחוכים.
ג’ייסון שילב את זרועותיו. “עלוב.”
משכתי בכתפיי באדישות בעוד מוחי התניע כמו מכונית מירוץ בקו הזינוק. “מממ, אוקיי. יש לך מזל, כשבחופש ילדים הולכים לעבודה של ההורים, אתה יכול להישאר בבית."
הילד הג’ינג’י פלט נחרת צחוק וזכה למבט זועם מג’ייסון. המשכתי והקהל סביבי התחמם במהירות. עם כל עלבון שהטחתי בעצמי, הבנים התלהבו יותר ויותר, כיסו את פיותיהם, צחקו והשמיעו קריאות “אווו”, כמו בקרב ראפרים, פה הייתי גם התוקף וגם הקורבן.
“אם אתה צריך שיחת גברים, אימא שלך מפרסמת מודעה בקרייגליסט?"
“אתה שייך עכשיו לעדי יהווה? גם הם לא חוגגים את יום האב.”
בשלב הזה, הבנים היו בטירוף, אבל ג’ייסון הידק את לסתו בזעף. רכנתי מעל השולחן.
“טוק טוק,” אמרתי ונעצתי בו מבט זועם.
“לך להזדיין.”
“טוק טוק.”
הוא נשף בבוז והתחמק מעיניי. “זה מטומטם.”
הטיתי את ראשי לשאר יושבי השולחן. “טוק טוק.”
“מי שם?” הם ענו פה אחד.
“לא יודע,” אמרתי. “אבל מה שבטוח, זה לא אבא שלי."
נראה היה ששאגות הצחוק פגעו בגבו של ג’ייסון. הוא השתופף והתכווץ כאילו העלבונות היו מיועדים לו ולא לי.
“אתה נראה מבולבל,” אמרתי. “אתה צריך הסבר לאחרון?”
“אתה חושב שאתה כל-כך פאקינג חכם?” ג’ייסון אמר. “הרגע העלבת את עצמך בענק. אבל אתה יודע מה?” הוא חייך בקדרות. האמת הפשוטה הייתה לצידו והוא ידע את זה. “לא משנה כמה אתה חושב שאתה חכם. אתה סתם ילד גרב וזה כל מה שאי פעם תהיה.”
ידו נשלחה והוא דחף את המגש שלי, שהיה חצי מלא באוכל, על ברכיי, וצבע את מכנסיי ואת חולצתי הלבנה ברוטב עגבניות וחלב.
“אופס!” ג’ייסון אמר וקפץ מהמקום שלו. “טעות שלי.”
קפצתי על רגליי והתעלמתי מהחלב הקר במפשעה שלי ומרוטב העגבניות החם על בטני. נעצתי בו מבט, אפי נוגע באפו. ידיי היו קפוצות חזק כל-כך, עד שאצבעותיי כאבו. ג'ייסון לא נסוג ושקט השתרר בכל הקפיטריה, כשכולם התבוננו בנו.
“קדימה, נראה אותך,” ג’ייסון סינן בלחישה. “תן לי מכה. יש לי שישה עדים שיגידו שזה היה בטעות. אתה תאבד את המלגה היקרה שלך. רוצה לקחת סיכון, ילד גרב?”
ועוד איך רציתי. אבל ידעתי שאם ארביץ לו, יעיפו אותי. להלשין עליו לא בא בחשבון. אז הדבר האחרון שנשאר היה לעזוב את זה, כמו פראייר מחורבן.
“מה קורה, חבר’ה?” שאל קול ידידותי.
מזווית העין, ראיתי ילד גבוה. שיער כהה, מבנה גוף גדול. הוא נראה יותר מבוגר מכולנו.
הרבה ילדים דיברו ביום הראשון של בית הספר. הם עדכנו את תלמידי כיתה ז’ החדשים על מקומם במערכת המעמדות של בית הספר. ג’פרסון דרייק, שחקן פוטבול ותלמיד י”ב בתיכון, היה הנער הפופולרי ביותר בבית הספר. מלך סינקלייר. אחיו הצעיר, קונור, היה הנסיך.
ניחשתי שזה קונור.
קונור עמד כשידיו בכיסיו, בנינוחות, כאילו בית הספר שייך לו, במקום שיהיה סתם עוד ילד בן שתים-עשרה.
ג’ייסון חייך בזחיחות ופנה ממני. “כלום,” אמר ג’ייסון. “לילד גרב קרתה תאונה קטנה.”
“מה אתה אומר,” אמר קונור ופניו הזדעפו למראה התלבושת המלוכלכת שלי. “למה אתה חייב להיות אידיוט, נייטלי?”
“אני לא. כנראה הוא פשוט מסורבל,” אמר ג’ייסון, אבל נסוג. “נתראה, ילד גרב. באסה מה שקרה לחולצה שלך.” הוא צקצק בלשונו. “תמיד תוכל לכתוב עוד חיבור. תקרא לו ‘יום כביסה’, ואולי בית הספר ישלם על תלבושת נוספת.”
“אולי אימא שלך תשלם,” אמר קונור בחיוך.
ג’ייסון צחק ושניהם הפגישו אגרופים. “נתראה באימון, דרייק.”
“אני מקווה. אתה צריך את האימונים האלה.”
ג’ייסון זקר לעברו שתי אצבעות משולשות ולקח את החבורה שלו איתו.
שיזדיינו כל הבנים האלה, חשבתי.
ניקיתי בכעס את הספגטי הקר ממכנסיי. המכנסיים היו שחורים והסתירו את הכתם, אבל החולצה שלי נראתה כאילו ירו לי בבטן.
“שיט.”
“יש לך חולצה נוספת?” קונור שאל.
“לך להזדיין.”
הוא הרים ידיים במחוות פיוס. “היי, אני רק מנסה לעזור. יש לי חולצה נוספת והבית שלי לא רחוק מכאן. אם נלך עכשיו, נוכל לחזור לפני הצלצול.”
צמצמתי עיניים לעברו.
“או זה, או שתסתובב כל היום כמו ניצב בסרט אימה גרוע.”
חיוכו הידידותי של קונור נראה כאילו מעולם לא מש מפניו.
“למה שתרצה לעזור לי?”
הוא הקדיר את פניו. “למה שאני לא ארצה?” הוא הושיט את ידו. “דרך אגב, אני קונור דרייק.”
“מזל טוב.”
קונור צחק והוריד את ידו. “בוא. אתה חייב להחליף בגדים, נכון?”
הידקתי את שיניי. “אני מניח,” אמרתי.
“בוא נלך.”
הוא התחיל ללכת. הלכתי אחריו.
“אתה חדש כאן, נכון? לא היית כאן בשנה שעברה.”
“מה אתה אומר. אני ווס טרנר, מקרה הצדקה.”
גבותיו הכהות של קונור התקדרו. “מקרה צדקה... אה, זה אתה? הילד שזכה בתחרות החיבורים? זה מסביר את הכינוי של קינגסלי. היי, אל תתייחס אליו. הוא לא כזה גרוע. אנחנו מכירים אחד את השני מאז הגן.”
“כבר אז הוא היה כזה שמוק?"
קונור צחק. “פחות או יותר.” הוא החווה בסנטרו לעבר השומר בדלת הקדמית. “היי, נורם. אני רק קופץ הביתה כדי להביא משהו לחבר שלי.”
נורם המאבטח פתח את הדלת לקונור דרייק, כאילו היה שוער במלון מפואר. “תחזור לפני הצלצול.”
“אין בעיה.”
“איך עשית את זה?” שאלתי כשיצאנו מבית הספר, לתוך שמש שעת הצהריים של ספטמבר. "אסור לצאת בזמן ארוחת הצהריים."
“ההורים שלי תורמים הרבה כסף,” אמר קונור בחיוך ההוא, של מיליון מגה-וואט. "הרבה כסף."
הוא הוביל אותנו לקרן הרחוב ומשם לרחוב דארטמות', שהוביל לשכונה של בתים ישנים ואלגנטיים עשויים לבנים בצבע חום–צהבהב ופרזולי ברזל שחורים. קונור ואני פסענו לאורך מדרכות עשויות לבנים אדומות וחלפנו על פני מנורות רחוב בסגנון מיושן. כל הרחוב נראה כמו ארמון אחד ענק.
“אגב, מזל טוב על המלגה,” אמר קונור. “שמעתי שהרבה ילדים ניסו להשיג מלגה. החיבור שלך היה ממש טוב.”
כתפיי נשמטו. “גם אתה קראת אותו?”
“ההורים שלי לא נרגעים מהחיבור שלך. הם הכריחו אותי לקרוא אותו פעמיים.”
שאני אמות.
“הוא היה בסדר,” מלמלתי. חיכיתי שקונור יצחק עליי בגלל הגרב המחורבן ההוא. הוא לא צחק.
“הוא היה יותר מבסדר,” אמר קונור. “יש לך מזל. אני לא יודע לכתוב כלום. ולרוע המזל, רייטמן הוא המורה שלי לספרות.”
“הוא גם המורה שלי,” אמרתי. “הוא קשוח?”
“הכי קשוח,” אמר קונור. “הוא נותן מלא שיעורים וחיבורים ורוצה שנכתוב סיפורים ארוכים וסיפורים קצרים... שמעתי שהוא אפילו מכריח לכתוב שירה. שירה מזוינת.”
הצעדים שלי הפכו להיות יותר קלילים. “כן. איזה באסה.”
“ספר לי על זה." קונור העיף בי מבט. "אבל אתה תהיה בסדר. זה מה שאתה רוצה להיות כשתגדל? סופר?"
יום קודם לכן הייתי אומר כן, אבל ילד גרב הראה לי שאני עדיין לא מוכן להתמודד עם ההשלכות. הכתיבה הייתה משהו שאשמור לעצמי, שם היא לא תוכל להכאיב לי יותר. לא יכולתי לשאת יותר כאב. הנטישה של אבא שלי הראתה לי בבהירות אכזרית את המחיר של רגשות, של עודף אכפתיות. עדיין רציתי לכתוב, אבל לא התכוונתי להפוך זאת להרגל – לחשוף את ליבי לכל אחד ושיזרקו אותו בחזרה בפרצוף שלי. לא עוד. בחיים לא אעשה את זה יותר.
“אני עוד לא בטוח.” העפתי בו מבט. “אתה...?”
חיוכו התרחב. “אני רוצה לפתוח בר ספורט במרכז בוסטון. כמו צ'ירס, אתה יודע? אני רוצה להיות במרכז, ושכל ערב יהיה משחק בטלוויזיה. אני מת על בייסבול. אתה אוהב בייסבול?"
לפני שהספקתי לענות, הוא המשיך.
“אני יכול לדבר על בייסבול כל היום. ועל הוקי. אני רוצה שיהיה לי מקום שבו אנשים יכולים לבלות, לדבר על ספורט או לראות משחק ופשוט ליהנות.”
הנהנתי. “נראה לי שתהיה טוב בזה.”
פאק, נראה היה שקונור דרייק, כבר בגיל שתים-עשרה, הגיע לעולם כדי לפתוח בר ספורט. אבל חיוכו דעך.
“תגיד את זה להורים שלי. הם חושבים שאני צריך ללכת לקולג’ של ליגת הקיסוס ולעשות משהו ‘גדול וחשוב’. זה לא עוזר שהאח שלי ג’פרסון כולו בקטע של גדול וחשוב.”
לא ידעתי מה להגיד. בשביל ילד עני כמוני, הרעיון שאעשה משהו “גדול וחשוב” נראה לי בלתי אפשרי. מבחינתי, אם אצליח להתקבל לקולג’ טוב ולמצוא עבודה סבירה שתעזור קצת לאימא שלי, אחשיב את זה לנס.
“אתה מדרום בוסטון, נכון?"
“נכון,” אמרתי.
“איך זה?”
הרגשתי שאני מסתמר. “מה זאת אומרת איך זה? איך זה לגור בדירה מסריחה ולהזדקק לצדקה כדי לשלם על בית ספר נורמלי?"
קונור לא נבהל מקולי הקשה. התכונה הזאת תלווה אותו במשך שנים, לאורך כל החברות בינינו. הדבק שיאחד בינינו פעמים רבות מאוד.
הוא משך בכתפיו. “אני לא יודע. אולי. לפעמים נראה כאילו כל דבר פה הוא מסובך כל-כך... והוא לא חייב להיות. אני אוהב פשטות, אתה יודע?”
הזדעפתי. “להיות עני זה די פשוט. אתה צריך כסף לדברים ואין לך. זהו.”
“כן, זה בטח מבאס,” הוא אמר. משום מה, לא רציתי להרביץ לו על זה שהוא נשמע שאנן כל-כך לגבי משהו שבעולם שלי היה מאבק בלתי פוסק.
לקונור הייתה כריזמה משונה, כאילו אי-אפשר היה שלא לחבב אותו. זה היה כוח העל שלו. אני הייתי ההפך המוחלט. ממש עזרתי לאנשים לא לחבב אותי – העדפתי את זה ככה. ובכל זאת, הייתי כאן, עם הילד הכי פופולרי במחזור שלי, שאמר לנורם, המאבטח, שאני חבר שלו. הבלבול שחשתי עוד גבר כשקונור סימן קדימה בסנטרו.
“אז כאן אני גר.”
בהיתי בפה פעור. לפנינו ניצב בית ויקטוריאני בן ארבע קומות, בצבע קרם מיושן ועם מסגרות חלון שחורות. מסוג הבתים שראו בעלוני התיירות ההיסטוריים של בוסטון. גרם מדרגות הוביל ממדרכה מרוצפת לבנים לדלתות שחורות כפולות מקושטות למעלה בוויטראז'.
“זה הבית שלך?” שאלתי.
“אחד מהם,” אמר קונור בחיוך, ושוב הצליח לא להישמע כמו אידיוט מתנשא.
בהיתי בשקיקה בבית, כי המוח שלי לא קלט שאנשים באמת יכולים לחיות בבתים שהופיעו בעלונים. קונור לא סתם היה עשיר, הוא היה מיליארדר עשיר. תהיתי אם הוריו מפורסמים. הוא בעצמו נראה מפורסם. כמו הבחור ששיחק בתפקיד כוכב הבייסבול הפופולרי, שלוקח תחת חסותו את הילד העני. מסוג הבחורים שהיו מאושרים מכדי להיות מתעללים או מניאקים, וריחפו להם בחיים על גל אושר אינסופי שהיה עשוי מכספם של הוריהם.
מתברר שצדקתי לגבי הכול. באמת הייתי הילד העני שקונור דרייק לקח תחת חסותו.
* * *
העוזרת של משפחת דרייק כיבסה את התלבושת שלי ונתנה לי חולצה ישנה של קונור. אחרי הלימודים, חזרנו לשם ושיחקנו באקס בוקס שהיה מחובר למערכת המשוכללת שלו, כשאנחנו יושבים על פופים תואמים מעור שחור.
קונור ביקש ממני להישאר לארוחת הערב ופגשתי את הוריו, ויקטוריה ואלן דרייק.
מר דרייק היה הבעלים של מאה חברות שונות שנשאו את שמו, וגברת דרייק הייתה סנטורית. אצולת העיר בוסטון, או הכי קרוב שאפשר להיות.
משפחת דרייק האכילו אותי ארוחת ערב מפוארת, מהסוג שראיתי רק בסרטים על אנשים עשירים. בחדר האוכל העצום שלהם, תחת נברשת קריסטל כבדה, הרגשתי חלק מהלחץ שהם הפעילו על קונור: לעבוד קשה ולהוציא ציונים טובים יותר, ללכת ללמוד בקולג’ במקום לפתוח בר ספורט כמו שהוא רצה. הם רצו שתהיה חברות בין בנם וביני, ילד רחוב לוחמני, שהראה לקונור כמה רחוק אפשר להגיע בעזרת עבודה קשה וחוכמת רחוב. הם לא סתמו את הפה לגבי החיבור שלי, כמה הם התרשמו, ואיך הפכתי מצב גרוע לדבר חיובי.
חשבתי שקונור ישנא אותי אחרי שהוריו שיבחו אותי כל-כך, אבל משום מה, הוא חיבב אותי. החברות בינינו הייתה מיידית, כאילו הכרנו זה את זה בגלגול חיים קודם ופשוט המשכנו מהמקום שבו עצרנו. ועל אף הלחץ של הוריו, הוא היה מאושר. מעולם לא פגשתי מישהו שהיה מאושר. פקעת המתח ההדוקה שכיווצה את קרביי מהיום שאבא שלי עזב, השתחררה קצת כשהייתי לידו. אומנם לא קיפצתי משמחה בכל רגע, אבל לפעמים הפסקתי לדאוג, וזה הספיק לי.
קונור הציל אותי משנים שבהן הייתי נאלץ לחמוק ממריבות בסינקלייר ולשמוע שקוראים לי ילד גרב. חבריו עזבו אותי בשקט, וכשהתחלנו ללמוד בתיכון, הם היו גם החברים שלי, גם אם רק בזכות חִנו חסר המאמץ.
מר וגברת דרייק התייחסו אליי כאילו הייתי בנם ואפילו נהגו בנדיבות כלפי אימא והאחיות שלי במהלך השנים. הקולות הרמים והמבטא של דרום בוסטון של משפחתי מעולם לא היו בולטים יותר מאשר כשהדהדו בין קירות חדר האוכל של משפחת דרייק, אבל משפחת דרייק התנהגה אליהם בחיבה ובכבוד. למרבה השפלתי ומבוכתי, הם שילמו את החשבונות שאימא הודתה בחוסר בושה שהיא לא מצליחה לשלם. הם העניקו לנו מתנות נדיבות בימי הולדת וחגים ומעולם לא ביקשו משהו בתמורה.
ועדיין, הרגשתי לחץ שלא בוטא בקול רם, שאדאג לקונור ואוודא שהוא יעשה משהו עם החיים שלו חוץ מלנהל בר ספורט. מעולם לא ניסיתי לשכנע אותו לוותר על החלום שלו לפתוח בר, אבל עזרתי לו לשרוד את סינקלייר בכך שעזרתי לו עם החיבורים והעבודות בכיתה של רייטמן.
כשהגענו לסוף השנה הראשונה, כבר כתבתי אותם בשבילו. קונור לא היה טיפש, אבל הוא לא אהב לחשוב יותר מדי או לחפור עמוק מדי. שביעות רצון היה מצב ברירת המחדל שלו. הוא חי בשביל לצחוק וליהנות, וכשכתבתי את העבודות שלו, ניסיתי לתעל את השמחה שלו מבעד לחוטים המחוספסים והפרומים של הכעס והכאב שלי.
תמיד זכרתי להוסיף שגיאת כתיב או שתיים.
במהלך בית הספר התיכון, שברתי כל שיא אפשרי בסינקלייר בענף ריצות מסלול ושדה. בזכות הריצה, קיבלתי מלגת ספורט של שנתיים לקולג' אמהרסט במערב מסצ'וסטס.
קולג’ למדעי הרוח לא היה מה שבני משפחת דרייק רצו בשביל קונור, אבל הוא לא הראה עניין בשום קולג' לפני שהתקבלתי לאמהרסט. קונור – שהיה יכול ללמוד בכל קולג' במדינה בזכות פנקס הצ'קים של הוריו – רצה להישאר לידי. וזה ריגש אותי יותר ממה שיכולתי לומר.
הבטחתי להוריו לעזור ולדאוג שישלים את מטלותיו, וידעתי שגם בקולג’ אכתוב את עבודותיו.
משפחת דרייק שכרה עבורנו דירה חמודה מחוץ לקמפוס, מה שאפשר לי למתוח את המלגה שלי על פני שלוש שנים במקום שנתיים. הם היו משלמים את כל שכר הלימוד שלי אם הייתי מאפשר להם, אבל גם כך נאבקתי עם העובדה שהם שילמו את השכירות שלי. הייתי נחוש להצליח בזכות עצמי – להראות לאבא האידיוט שלי שאני לא צריך את עזרתו. אבל כל מחווה של טוב לב מצד משפחת דרייק הייתה כמו נטל על כתפיי. חוב הולך וגדל.
ובמקום שממנו באתי, תמיד היה צריך להחזיר חובות.

המלצות נוספות

עוד ספרים של אמה סקוט