בִּשְׁכוּנַת הַמְּגוּרִים שֶׁלָּכֶם קָרוֹב לְבֵיתְכֶם,
אוּלַי קָרוֹב־קָרוֹב אֲפִלּוּ, גָּר יֶלֶד קָטָן וּשְׁמוֹ נֹעַם.
נוּ טוֹב, הוּא לֹא קָטָן־קָטָן אֲבָל גַּם לֹא גָּדוֹל מַמָּשׁ וְכָךְ גַּם יִהְיֶה לְפָחוֹת עַד יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ, בַּקַּיִץ הַקָּרוֹב, כְּשֶׁכְּבָר יִהְיֶה בֶּן אַרְבַּע.
אֲבָל מַדוּעַ אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל נֹעַם כְּשֶׁמְּאֹד יִתָּכֵן שֶׁאַתֶּם, קוֹרְאַי הַחֲבִיבִים, אוּלַי פּוֹגְשִׁים אוֹתוֹ בְּכָל בֹּקֶר אֶצְלְכֶם בַּגַּנּוֹן?
הַאִם נָכוֹן הַדָּבָר? הַאִם בֶּאֱמֶת אֶצְלֵךְ בַּגַּנּוֹן יֵשׁ יֶלֶד בֶּן שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ נֹעַם?
.......? ! ?.....
...אֲהָהְהְ... נוּ, טוֹב!
אֲבָל גַּם אִם לֹא, זֶה לֹא נוֹרָא. כִּי הֲרֵי מִמֵּילָא אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְסַפֵּר לָכֶם עַל מָה שֶׁקָּרָה בְּיוֹם מָלֵא וְגָדוּשׁ לְנֹעַם הַפָּשׁוֹשׁ. בְּעֶצֶם דְּבָרִים כָּאֵלֶּה יְכוֹלִים לִקְרוֹת לְכָל אֶחָד מִכֶּם, גַּם לְמִי שֶׁלֹּא קוֹרְאִים לוֹ נֹעַם...
וְאַתָּה... מָה שִׁמְךָ? אוּלַי שָׁכַחְתָּ?!
...? ! ?......
...אֲהָהְהְ... נָכוֹן... נָכוֹן מְאֹד!
אֲבָל נַחֲזוֹר לַסִּפּוּר שֶׁל נֹעַם...