מנהיגים מלידה

בית הקברות

 

השעה הייתה שלוש ועשרים דקות אחה"צ. השארנו את שער בסיס המיון מאחור, חצינו את הגדר החיה וצעדנו לעבר התחנה. אולם נטלי עצרה מיד כשעברנו את קצה הגדר החיה ואמרה לי בטון ממתיק סוד, "אמנם אדם ציין שהתחנה הבאה היא האוניברסיטה, אבל אני רוצה לגנוב כמה דקות ולהראות לך מה קורה עם הצעירים שיוצאים ממחנה המיון, לפני שהם מורשים להיכנס לציביליזציה." היא השתהתה לרגע וביקשה שאבוא אחריה. פנינו ימינה ופסענו לאורך הגדר החיה, בשביל מרוצף באבנים טבעיות. כעבור כמה מאות מטרים היא נעמדה לפני שער קטן בפתחו של אזור מגודר, שעליו נכתב "בית הקברות לאגו". היא הסבירה: "לקראת סוף הליך המיון, ובטרם יוכרו החניכים כבוגרים שכניסתם לבית הספר אושרה, עוברים הצעירים סדנה אינטנסיבית שמטרתה למזער את השפעת האגו על חייהם ופועלם. רגע לפני שיעברו לגור בעיר נערך כאן טקס."

היא סימנה לי בידה ושנינו נכנסנו לתוך בית הקברות, שבו היו מצבות קטנות ברוחב של כשלושים ס"מ, תקועות בחלקות קרקע קטנטנות הערוכות בשורות ישרות. הגעתי אל המצבה הראשונה ועליה היה כתוב, "כאן קבר אריק סמית את האגו שלו, לאחר שנוכח שאין לו כל צורך בו". על המצבה מימין נכתב "דיוויד מילר טמן כאן אגו צעיר בטרם יגרום נזקים של ממש." הבאה בשורה הכריזה, "קייט טיילור יצאה לחופש והשאירה את המניפולטור קבור כאן."

חייכתי לעצמי, זה היה בהחלט גימיק מעניין, כל אחד ניצב ליד בור קטן באדמה ובידו המצבה עם הכיתוב האישי. הם בוודאי היו עייפים וגאים לאחר חודשי המיון המפרכים, רגע לפני שפרצו בשאגת הניצחון (שהייתה מוכרת לי מטקסי הסיום של קורס החובלים, שעה שעונדים לצוערים את דרגות הקצונה והשמחה מתפרצת בן רגע). הם נפרדו מן האגו המטריד לפני כניסתם לארץ המובטחת... דמיינתי את הצעירים נועצים את המצבה בחול ומייצבים אותה כדי שתעמוד ותאפשר קריאה נוחה. ולאחר שאמרו מילות הספד ציניות לאגו הם פרצו בקריאות אושר והלכו לחגוג את החיים שמתחילים מחר.

נטלי לא ראתה לנכון להוסיף שום הסבר. שבנו על עקבותינו והמשכנו את ההליכה לכיוון תחנת ההסעה הקרובה. היא האצה את צעדיה וניכר שהשעה דחקה בה כדי לעמוד בלוח הזמנים שתוכנן להיום.

***