פרוזה פילוסופית

בטירתו המבודדת שלרגלי הרי הקרפטים, גנרל בדימוס ממתין לפגישה גורלית עם ידיד נפש שהסתלק במפתיע מחייו לפני ארבעים ואחת שנים וארבעים ושלושה ימים בדיוק. מאז מנסה הגנרל לפענח את טיבו של האירוע הדרמטי שפער פצע כה עמוק בנפשו, הביא להסתגרותו מן העולם ולהתנתקותו מאשתו, וגרם לחברו להרחיק עד האזורים הטרופיים ולא לשוב עוד למולדתו. מאחורי הדלתות המובילות לחדר ההסבה ולטרקלינים המוגפים זה שנים מקימים האומנת והמשרתים את הטירה לתחייה. רק ללילה אחד נוסף ואחרון. בקפידה רבה הם טורחים לשחזר את התפאורה שתשמש רקע למונולוג נוקב. ארבעים ואחת שנים של ציפייה עומדות להגיע לקיצן.

הנרות בערו עד כלות, שהוכתר כיצירת מופת בכל שפה שתורגם אליה, הוא שילוב של סיפור הנקרא בנשימה עצורה ומסה פילוסופית על טיבן של חברוּת, אהבה, נאמנות, בגידה וגאווה.

שאנדור מאראי (1989-1900) נחשב לאחד הסופרים ההונגרים החשובים ביותר במאה העשרים, ואולי אף לחשוב שבהם. הוא הִרבה לעסוק בכתביו במעמד הבורגני השוקע בין שתי מלחמות העולם. זמן קצר לאחר שהמפלגה הקומוניסטית תפסה את השלטון ב–1948 גלה מארצו, ותחת השלטון החדש נמחה כל זכר ליצירתו. בעשור האחרון לחייו שקע בבדידות, דיכאון וחולי. בפברואר 1989, חודשים ספורים לפני נפילת הקומוניזם בהונגריה, שם קץ לחייו בביתו שבסן דייגו.

גילויו המאוחר של מאראי במערב (ב-1998) היה בבחינת אירוע מרעיש. בתוך שנים ספורות ראו ספריו אור בלמעלה משלושים מדינות, גרפו את שבחי הביקורת ועמדו חודשים רבים ברציפות בראש רשימות רבי–המכר.

הוא חלם להנהיג את ישראל. אך כעת גורל העולם כולו מונח על כתפיו.

אדם גלאס, פוליטיקאי חד וחסר מעצורים, ידע תמיד שהעתיד צופן לו גדולות. כסגן ראש הממשלה הוא היה כפסע מהגשמת חלומו להוביל את ישראל. אך ברגע אחד התנפץ הכול. קבוצה מחתרתית מדביקה אותו במחלה סופנית, והוא יוצא למסע נואש במרוץ נגד הזמן.

ואם לא די בכך, נדמה שהעולם עצמו הולך ומשתגע. תופעה עלומה מחוללת שינויים קיצוניים בכוח הכבידה ומובילה לשרשרת אסונות חובקי עולם. בישראל, כוחות משיחיים מנצלים את הכאוס כדי להחיש את מה שבעיניהם הוא התחלת הגאולה.

גלאס מוצא את עצמו במרכז הסערה, אבל הוא לא לבד: אישה מסתורית ומדען גאון ויוצא דופן מצטרפים למסעו ופוקחים את עיניו למציאות מורכבת ומטרידה. הוא מגלה כי ייעודו עשוי להיות גדול ומיוחד משהעז אי־פעם לדמיין.

ממלא המקום הוא רומן פילוסופי שנפתח כספר מתח פוליטי רווי תככים, אך במהרה סוחף את קוראיו למחוזות לא צפויים. פיצוח חידות היסטוריות, שימוש במשני תודעה ובסימולציות שמבוססות על בינה מלאכותית הם רק חלק מהמותחן המפתיע הזה. סופו מעלה שאלות מטרידות לא רק על העתיד הקרוב אלא גם בנוגע להווה שאנו חיים בו.

זהו ספרו השלישי של תומר אביטל, האקטיביסט והעיתונאי שחולל מהפכה בכנסת ובתקשורת. אביטל, ממייסדי הגופים "שקוף" ו"לובי 99" הנלחמים למען הציבור, דורג ברשימת מאה המשפיעים של גלובס ודה מרקר. הוא מכיר את מערכות השלטון מבפנים, וכעת שוזר את סודותיהן האפלים בעלילה מטלטלת שלא תוכלו להניח מהיד.

"לא היו לי כל התשובות, אפילו לא רבע מהן. אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו, את הגורל שלי, את הייעוד שלי, מגיח כמו אדם מבויש מתוך החשכה, חסר הילה וזוהר. זאת לא הייתה שלווה, וגם לא נחמה, אבל הייתי שלם עם מה שמצאתי, עם מה שגיליתי – שלעולם הזה יש מה להציע גם לאדם כמוני, ואפילו לי, יש מה להציע לעולם…"

בעיית הזמן הוא סיפורו של פרופסור צעיר ומבריק לפיזיקה, אריאל בארי, אשר נסיבות של יום אחד שומטות את קרקע המציאות מתחת רגליו. אריאל מצליח, בדרכו המיוחדת, ובאמצעות האנשים אשר קשרו את עצמם אליו ואל גורלו בקשר אהבה אמיץ וכואב, להבין את משמעות הקיום בעולמו.

התסריט הוא רומן מרתק המשלב בין סיפור חיים דרמטי לבין מסע רוחני עמוק. הספר עוקב אחר גיבורה שחייה מתפרקים - היא מאבדת את משפחתה, עבודתה וביתה, ונותרת ברחוב עם תינוקה ומזוודה בודדה.

ברגע השפל העמוק ביותר, שהכול נראה אבוד, היא פוגשת דמות מסתורית המציעה לה הזדמנות יוצאת דופן: מסע לעומק התודעה האנושית. דרך מפגש זה, הגיבורה לומדת להתבונן מחדש על חייה ולהבין את המנגנונים העמוקים שהובילו אותה למצבה הנוכחי .

הספר מוביל את הקוראים במסע מרתק בין המציאות היומיומית לבין רבדים של התודעה האנושית. דרך עיניה של הגיבורה, אנו עדים לתהליך עמוק של גילוי עצמי והתמרה, כאשר היא לומדת להבין את הכוחות המניעים את בחירותיה ואת האפשרות לעצב מחדש את גורלה.

תוך כדי התקדמות העלילה, הספר חושף תובנות עמוקות על טבע התודעה האנושית ועל האופן שבו תפיסות והרגלי מחשבה משפיעים על מהלך חיינו. הגיבורה לומדת כלים מעשיים לזיהוי הייעוד האמיתי שלה ולהגשמתו, תוך התמודדות עם אתגרים פנימיים וחיצוניים .

הרומן משלב באופן ייחודי אלמנטים של מתח וריאליזם עם תובנות פסיכולוגיות פילוסופיות ורוחניות עמוקות. דרך סיפורה האישי של הגיבורה, הקוראים מוזמנים לבחון את חייהם שלהם ולגלות את הכוח הטמון בהם לשינוי ולצמיחה .

התסריט הוא יותר סיפור - זהו מדריך מעשי המוסווה ברומן סוחף, המציע לקוראים דרך חדשה להתבונן על חייהם ולחולל בהם שינוי משמעותי. הספר מדגים כיצד, גם ברגעים האפלים ביותר, טמונה האפשרות להתחלה חדשה ולמימוש הפוטנציאל האמיתי שלנו.

כמה עונות יש בשנה, בחיים, במטבח? 

מהי המשמעות האמיתית של "פרי עונתי", והאם לדג יש "עונה"?

נגורי מבטא ביפנית את העקבות שהותיר הזמן; שארית של חוויה שממאנת להיעלם, גל שנסוג ומשאיר בחול סימן שיחלוף בקרוב. 

חיבורה המקורי של ריוקו סקיגוצ'י הוא לא רק הזמנה לגלות את הפואטיקה ואת המטבח העשיר של יפן; הוא ספר פילוסופי הבוחן את הדרכים שבהן הזמן מעצב את חיינו. סקיגוצ'י מתייחסת למזון כאל חומר בעל ישות עצמאית, ולוקחת אותנו למסע ספרותי, קולינרי ותרבותי מיפן, דרך רומא, עד פריז. היא שואלת כיצד עונות מתקיימות לא רק בטבע, אלא גם בתודעה שלנו, וכיצד רגעי הסוף הם אולי אלה המגדירים את יופיים של החיים. 

נגורי כבש לבבות ברחבי העולם ותורגם גרמנית, איטלקית וספרדית. עכשיו גם הקוראים בעברית יוכלו בראשונה, לחשוב על ה"נגורי" הישראלי: שקדיות רגע לפני פריחתן, עצי ההדר בחורף, או מתיקות התאנים האחרונות של סוף הקיץ; ואולי פשוט לטעום את טעם הפרידה הקרבה, המסמן גם את הציפייה למפגש מחודש.

רכבת מהירה מפריז לבזל, סוריאליזם מתערבב במציאות בלשית. 

מרתה, חוקרת אמריקאית צעירה, נשאבת למסע חיפוש אחר יצירת אמנות אבודה. בחיפושה היא עוזבת את סצנת האמנות האירופאית ומגיעה אל העיר תל אביב שבה נולד אביה -- מנסה לפענח קשרים סבוכים מהעבר, אהבות אבודות וסודות משפחתיים שבכוחם לשנות את חייה. 

חגי כנען יצר עבורנו מבוך מרתק שבו מפלסת את דרכה אישה קוסמופוליטית המחפשת לעצמה מקום ובית בעולם. במציאות מרובדת, שהאמנות בלתי נפרדת ממנה, היא נעה בין המקורי למזויף, בין נתינה לגניבה, בין כסף למשמעות, בין הפשטות והקושי שבלהיות עצמך. 

האוזן של ג'קומטי היא יצירה רב־ממדית המשלבת באופן מבריק בין אמנות, פילוסופיה ותובנה פסיכולוגית עמוקה. זהו סיפור מתוחכם שבו האיזון בין יופי וכאב מתערער בכל עמוד. 

חגי כנען הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ועורכו של כתב העת לפילוסופיה, עיון. ספריו ומאמריו עוסקים בפילוסופיה ואמנות – שירה, צילום, גרפיטי, ציורי מערות, מציאות מדומה – כמו גם בשאלות על אודות חופש ואחריות בעולם קפיטליסטי, וערכם של דיאלוג והקשבה בתקופה של אילמות ואלימות.

מולדת או איך להיות מכאן הוא מסע פילוסופי ואישי בעקבות מושג המולדת – אותה ישות חמקמקה שנעה תמיד בין מקום ממשי לזיכרון מדומיין, בין קרקע מוצקה לצל חולף. אוקסנה טימופייבה פורשת בפני הקורא מארג מרתק של זיכרונות ילדות ממרחבי ברית המועצות לשעבר, לצד עיון רעיוני מעמיק בהגירה, זהות, תנועה ושורשים. באמצעות כתיבה אינטימית ושנונה, החושפת גם פצעים וגם אהבות, טימופייבה מתמודדת עם השאלה האוניברסלית: כיצד אפשר לאהוב את המולדת מבלי להיכנע לנוסטלגיה עיוורת או ללאומנות הרסנית? ספר זה הוא הזמנה לחשוב מחדש על מקומנו בעולם – על האפשרות לאהוב את מה שאינו מושלם, להתחבר לאדמה מבלי לאבד את חירות הנדודים.

אוקסנה טימופייבה היא פילוסופית ומלמדת היום באוניברסיטה לאומנות של ברלין. ספריה, שתורגמו לשפות רבות, עוסקים בזיקות שבין פילוסופיה, פסיכואנליזה, תרבות ופוליטיקה עכשווית. 

העולם החופשי. מגדל הבבל הגלובלי מרחיב את בסיסו כפירמידה ומרקיע שחקים. השמיים כבר אינם גבול. עננים מונחים לרגלי האנושות כאבק דרכים. אך מתי עצרת בדרכך לתהות על המקום בו נוצרים עננים? האם נמצא שם את אותה ספינת העבדים החותרת אל האופק?

מעטים האנשים המתקיימים כבוקרים ימיים, בטח במדינות המערב. הספר סטוקמן ריפורט הוא יומניו של אחד האנשים אשר פעלו, עבדו, חיו במסדרונות האפלים והבלתי מוכרים של הכלכלה והחברה האנושית, בספינות המשלוחים החיים.

דווקא מתוך אותו מצר דק ובלתי מוכר, מצליח הספן ביומניו לתאר מציאות פנורמית ועשירת דמויות. מאנשי עסקים אשר עולם התענוגות והמותרות נתון עבורם כגינת ביתם, עד למלחים עניים, אשר קונים כדור גלידה בודד במשותף, את יופיו של הים ואת סבלן של הבְּריוׄת, את האבדון במים העמוקים ואת התקווה הנקווית באמצעות פעימת החיים החזקה.

זו יצירה דוקו-פילוסופית, הנקראת בנשימה עצורה ובעיניים פקוחות לרווחה.

"גברים של עבודה ויזע היו הגברים שהקימו את אלאמוסה, ואם היית זקוק לבית - היית בונה אחד. הבעיה ארוכת הטווח שמקימי אלאמוסה לא חזו, הייתה עמידות בקתות העץ שלהם אל מול סופה אכזרית. וכעת, כשבתים אלו היו בבעלות של דור חדש, חלש יותר, אשר לא רגיל לקום ולבנות בית מכלום, עמידות הבתים הפכה לבעיה אמיתית."

אד בלמקוויסט הוא עוזר החוואי בעיירה הקטנה, אלאמוסה. כשנכשל למנוע את האונס הנוראי של אשתו, אד יוצא למסע להחזרת כבודו. 
מערבון אקשן עוצמתי ומעורר מחשבה על מי אנו בחיינו - האקדוחן או החוואי?

החברות של מונה משקות אותי בכוסות שפריץ ומיני קוקטיילים שהן אוהבות לשתות בצהריים. הן אומרות לי, ״במצבך אוכלים רק מנות אחרונות,״ ומזמינות לי סופלה שוקולד וקרם ברולה. הן אומרות שמה שאני עוברת זו חוויה מלמדת, שעוד אתגעגע לימים האלה, שזה מרגש כל כך שהעתיד שלי הוא עדיין בגדר תעלומה, שכל הטוב שבעולם מחכה לי. הן אומרות, ״אוֹל פוֹר דֶה בֶּסְט,״ שזה אומר הכול לטובה, אבל מתכוונות לכך שהכול מגיע למצוינות שבינינו, ואומרות שהעולם הוא האויסטר שלי. ממרום שמונים שנותיהן הן יודעות הרי שכל זה יחלוף, יהפוך לזיכרון רחוק, לסיפור טוב, והן מוכנות להתחלף איתי ועם הגוף הצעיר שלי בלי להסס. חוץ מדודה מונה, כמובן, שמכריזה, ״אתן מתארות לכן שמעולם לא חוויתי כאב לב?"

את החיים הנפלאים של דודה מונה אפשר לקרוא כספר השראה, ספר הדרכה, ספר פילוסופיה לחיי היום־יום – והוא באמת כל אלה. אבל בעיקר, הוא רומן מצוין מצחיק-עצוב, הומאז' לאישה גדולה מהחיים, או מי שכולנו יכולות ויכולים להיות. 

החיים הנפלאים של דודה מונה הוא ספרה השני של תמר טסלר, מחברת שיר העצב הנורא (שתים, 2022).

"בימים אלה של בלבול, תהייה ושיבוש מערכות יומי, אני סבתא־ילדה. שאלות מיומנים ומרומנים של גיל ההתבגרות חוזרות אליי ומתעתעות בי, מעלות חיוכים חדשים על שפתיי: מה זאת אהבה?... האם יש מנה מוקצבת של אהבה לכל אדם בחייו? ....וכשאני מגיעה להרהר באהבה שפוגעת גם בזקנים, אני מחפשת מתכון וטובעת בים של תהיות: מה יכול להבטיח אהבת זקנים? מה יקצוב את זמנה? כמה דמעות, כמה תאוות בשרים, כמה ניסיון חיים, חוכמה וחמלה יכול להכיל הצירוף החדש?"

לאבד רומן הוא הספר האחרון שכתבה אילנה רימלט לפני מותה. במילים מדויקות וחשופות היא נוגעת בייסורי הנפש ובכמיהות הגוף של בני הגיל השלישי, ובכך פותחת צוהר לא רק לאישי שלה, אלא גם לעולם המאוויים של מי שלרוב מודרים מהשיח כשזה מגיע לענייני הלב.

זהו טקסט נוקב שנע בין הפרטי לציבורי, ואגב כך מהווה תזכורת רבת עוצמה לכך שהזקנה אינה מקלה על ייסוריי הלב וכמיהות הגוף. אילנה רימלט הייתה אשת חינוך וסופרת. זהו ספרה החמישי. 

מרד האדם נגד תפלות קיומו - נגד המוות, הרצח, אי-הצדק והעדר-התבונה; זעקתו לאושר ונסיונותיו הבלתי-נלאים למרוד בגורל ובאלוהים ולכונן בעולם מלכות שכולה טוב;  העפלותיו ונפילותיו -  נבחנים על-ידי אלבר קאמי במחשבה משוחררת מכל דפוס של שיגרה, ביושר אינטלקטואלי שאינו יודע פשרות ובעצמת רוחו של אמן יחיד ומיוחד.

בספר רב-השראה זה על מצבו המוסרי, החברתי והפוליטי של האדם המודרני מנתח אלבר קאמי את התחנות העיקריות של רוח המרד, מאז המהפכה הצרפתית ועד למהפכה הרוסית, מן המרקיז דה סאד ועד לסוריאליסטים, ובדרכו אין הוא פוסח על האנרכיסטים והניהיליסטים, על מרכס ועל ניטשה.

כל דרכי ההיגיון שניסה להפעיל לפתרון הבעיה הובילו אותו לדרך ללא מוצא, כאילו רצו לרמוז לו שהעירוב הזה, הערבוב הזה שבין חלום למציאות כפי שחווה אותו זה מספר ימים, הוא־הוא המציאות האמיתית, הלא נפרדת.

הספר מנסה להתחקות אחרי תהליכי חשיבתו של אברהם, הוא התשיעי. אברהם אינו מודע לעובדה שתהליך זה מושפע מהכרתו, מאמונותיו ומדעותיו המעוותות את תוצאותיו. יחד עם השישית הוא יצליח להתגבר על קושי אחד אך יגלה שהאמת תמיד זמנית, בהיותה חלקית.

החלטתי לכתוב את הספר הזה, לקבל משמעות במקום עונג רגעי.

זה אולי כיף להיות בטלן כמו איש הכורסא על גב הכריכה, אבל כולנו פה מאיזושהי סיבה, כנראה שהסיבה היא לא לגלול בפלאפון שלנו ברשתות החברתיות כל היום, אז זה התקציר שאמור למכור לכם את החוויה של לקנות את הספר הזה, אני בטוח שהוא לא מספיק משכנע, זין על התקציר הזה, תשפטו לפי הכריכה, אל תפתחו את הספר הזה, הוא מלא בגסויות והומור שחור, עדיף לכם להמשיך לגלול בסטורי של האייפון שלכם, אני בטוח שזה מלמד ומפתח יותר מאשר לפתוח איזה ספר. 

הספר שלפניכם הוא ספר קומי על עצמי, על ביקורת שנונה כלפי החברה שלנו, הספר הוא לא פוליטיקלי קורקט, אני פותח הכול, את הנושאים הכי רגישים, אישיים ואפלים, צוחק עליהם ומראה מה אפשר ללמוד מהם, תחתית ועלייה, הספר מצחיק, קליל ולצד זה מעורר מחשבה, השירות המיוחד שלי בצבא ועוד המון הפתעות בדרך להתבגרות והתגברות על משברים.

תפתחו פרק אקראי ותראו אם אהבתם. אני מבטיח לכם שלא תתחרטו. סיפור אמיתי.

"לרעיונות קטנים דרוש שכל
לרעיונות גדולים דרוש גם לב"

כיצד נראות חוכמת- הלב, הבנה צלולה, חמלה ואהבה, כשהן מכונסות יחד בכריכה רכה? הכריכה העוטפת את הספר מאגדת את התגלמות נפשה היפה והמגוונת של הכותבת אתי טל, החולקת איתנו בנדיבות, בפתיחות ובאהבה את פניני התובנות שאספה בתשומת לב לאורך מסע חייה בספר מקורי זה. 

אתי טל ניחנה ביכולת לראות הן את התמונה הגדולה, במבט על-פנורמי, והן כל אחד מפרטיה. בכתיבתה המיוחדת, ובאמצעות יכולתה לזקק את תמצית ליבתם של הדברים, בהבנה עמוקה של טבע האדם, שקיפות ראייתה, כמו גם שכל ישר והיגיון, בתיבול הומור, מעניקה לנו אתי טל ספר מתנה לחיים.

זהו ספר שגומעים לאט, המלווה את הקורא כחבר ותיק וטוב, לעת הרהור או תהייה ברגעים מורכבים ומאתגרים לאורך מסע החיים, כאשר עולים ההשתוקקות והצורך לראות דרך עיניו של אדם המתבונן באמצעות חוכמת הלב, ממרום ניסיון חייו המעתיר. 

"פילוסופיה בגרוש הוא ספרה השלושה-עשר של אתי טל מתוך אוסף ספרי שירה, סיפורים קצרים, ספרי ילדים וספר אוטוביוגרפי. את ספריה ניתן למצוא באתר ע-ברית לקריאה חינמית - מחוות המחברת לשוחרי ספרות." - אוולין לוי,  עורכת ומוציאה לאור.

"איני מתעב אלא את הרוצחים. כל מי שיחפוץ לקרוא את המכתבים לידיד הגרמני מתוך היבט זה, דהיינו כמסמך של המאבק נגד האלימות, יסכים עמי, כי יכול אני לומר כעת שאינני מכחיש מן הנאמר בו ולו גם מילה אחת."

ארבעת המכתבים לידיד גרמני, שנכתבו בזמן הכיבוש ונועדו לפרסום מחתרתי, כבר טומנים בחובם את המשנה של הדבר ושל האדם המורד. המכתבים חוסים תחת הגותו של סנאנקור, שבנוסחה מרתקת סיכם את הפילוסופיה של המרד: "האדם הוא בן תמותה, קרוב לוודאי; אבל הבה נמות מתוך מחאה, ואם נכון לנו האין, אל נעמיד פנים שצדק הוא!"

זהו ספרו החמישי של דויד אלבחרי הרואה אור בעברית. הספר, שיצא בבלגרד ב־1988, הוא סיפור פרידת הבן מאביו, במקרה זה אבי המספר, שמיתתו התחילה בעת ביקורו בישראל וחייו הסתיימו כעבור חודשים אחדים, בבלגרד, אליה חזר על ערש דווי. 

במלחמת שנות התשעים היגר דויד אלבחרי מארצו לקנדה ומאז הוא מתגורר שם. ברומן פיתיון (גוונים, 1999) הוא נפרד מאמו ומארצו – פרידה אישית, היסטורית, השזורה מן התובנות שלו ביחס לגורלם של הוריו, של ארצו ושלו כסופר בארץ זרה. לעומת זאת ברומן שלפנינו, צינק, הפרידה מאביו היא פואטית, פילוסופית ואונטולוגית, ואינה כורעת תחת מעמסת ההיסטוריה הטראגית של ארצו.

בשני הספרים, כבשאר יצירותיו, מעלה אלבחרי פיסת מציאות השזורה קטעי פרוזה ומטא־פרוזה, דהיינו תובנת המספר ביחס למצבו, מקומו ומהלך כתיבתו של הסיפור והשאלות שנכרכות בה, כל זאת כחלק בלתי נפרד מהסיפור עצמו ואף כאחד מ"גיבוריו". 

לצד העניין הפואטי, הפילוסופי וההיסטורי שבהמשגת האופן שבו המוות מפריד ומחבר כאחת בין אב לבנו, זהו גם סיפורו של יחס המחבר לישראל – הן כארץ גשמית הן כמציאות מטאפיזית הרת משמעות, במיוחד מהיבט הפן היהודי.

בית מטבחיים 5 הוא ספרו האוטוביוגרפי הראשון של קורט וונגוט, שבהיותו חייל אמריקני צעיר במלחמת העולם השנייה נשבה בידי הגרמנים, ובמהלך שהותו בדרזדן חווה את המפץ הגדול של חייו — הפצצת הנקם של בעלות הברית.

בילי פּילגרים, גיבורו הראשי של הסיפור, הוא אלמן אופטומטריסט בגיל העמידה הנקלע למלחמה ולשבי הגרמני ויוצא לאודיסיאה בַּזמן — הוא משייט קדימה ואחורה אל תוך האירועים המתוקים והמכאיבים של חייו בניסיון נואש למצוא משמעות, שהוא כה חושש לדעת אותה.

בית מטבחיים 5 הוא דרמה פסיכולוגית, מסה פילוסופית צינית בדבר עתידו של המין האנושי, מבט נוקב על אמריקה, שורת תהיות על רצון חופשי וגורל, זמן, מוסר ותבונה. מתוך “ניסיונה הכושל השני של התרבות המערבית לאבד עצמה לדעת“ מעמיד וונגוט את השאלה: האם מלחמה, כל מלחמה, גורמת גם לצודקים להיות לעתים בלתי צודקים?

קורט וונגוט (2007-1922) נחשב אחד הסופרים החשובים ביותר במאה העשרים. פירסם רומנים, סיפורים קצרים, מחזות ומאמרים המשלבים סאטירה, הומור שחור ומדע בדיוני.

בית מטבחיים 5 הוא ספרו החשוב והמפורסם ביותר.

פעם נשאל נזיר מ"מנזר המרתון" למה הוא רץ והוא השיב לשואל "למה אתה חי?"

ספר הריצות מבקש לכרוך את שתי השאלות הללו, להתבונן בחיים דרך הריצה ולהתבונן בריצה כדרך חיים.

הספר הזה הוא לאלה שאוהבים לגלות את העולם בריצה ושאוהבות לגלות את עצמן תוך כדי ריצה, שאוהבים לחשוב על ריצה ובזמן הריצה, שזוכרות לרוץ ונזכרות בריצות, שיודעים איך להתקיים בריצה. וגם לאלה שאוהבים ואוהבות לשבת בכורסה ולתת למחשבות לרוץ, לאלה שילדותם רצה בזיכרונם, ולאלה שחלומותיהם רצים לקראתם בלילה.

יפתח אלוני מצרף את התנועה אל הדמיון ומזמין רצות ורצים, קוראים וקוראות לגלות מבעד לסיפורים מה חוזר מהשכחה כשהמחשבות רצות, מה הקול שטמון בהתנשפויות, איך רצים לאחור ואיך נושמים את המרחב.

טצויה הנגר, מי שהיה ידוע פעם בכישרונו יוצא הדופן בשימוש בחץ וקשת, אך פרש מעין הציבור, נתקל באתגר שמציב לפניו קשת אחר שבא לחפשו מקצווי הארץ.

לנער שצופה מוקסם במפגש ביניהם יש שאלות רבות והוא מבקש מטצויה ללמדו את דרכה של הקשת. במהלך השיחה ביניהם מתברר לנער שהטכניקה לבדה אינה מספיקה וכי דרכה של הקשת כוחה יפה לכל פעילות אנושית באשר היא.

במהלך הקריאה אנו נוכחים שוב לדעת שהפעולה והנשמה כרוכות זו בזו, שחיים שתחומים בפחד מפני דחייה או כישלון אינם חיים שראוי לחיותם וכי יש לאזור אומץ, להסתכן ולצאת אל המסע הבלתי צפוי שהגורל מזמן לנו.

בחוכמה, בנדיבות, בפשטות ובחן שהפכו אותו לסופר רבי־מכר בינלאומיים, פאולו קואלו מציג לפנינו את המסגרת לחיים מתגמלים ובעלי משמעות: עבודה קשה, תשוקה, מטרה, התחשבות, הנכונות להיכשל והדחף לחולל שינוי.

פאולו קואלו הוא מחברם של רבי־מכר בינלאומיים רבים, בהם האלכימאי, אחד הספרים המשפיעים ביותר בכל הזמנים. בשנת 2009 נכנס האלכימאי לספר השיאים של גינס בתור "הספר שתורגם להכי הרבה שפות".

"מי רצח את ג'י אר?" הוא רומן על סופר ומחזאי בשם ג'וני הנמצא בשלהי דרכו המקצועית, שכתב את המחזה "מי רצח את ג'יי אר". המחזה עוסק בשכונה קשת יום שהסדרה "דאלאס" שכיכבה בשנות השמונים על מסך הטלוויזיה הייתה חלק נכבד מעולמה התרבותי.

עקב ביקורות שליליות על ההצגה ולמרות הצלחתה היחסית, ג'וני בורח לפריז בה הוא פותח במסע חיפושים אחר משמעות החיים, דרך סארטר, שפינוזה, ובני לוי "הקבלה", וכומר אליו הוא מתחבר. עד לסיום הבלתי נמנע בו הוא מגיע "לבית הספר לנביאים".

ספריו  הקודמים של אודי אבן. "דוד טוויזר אזרח למופת" ו"רצח בשטיבל" זכו לשבחי הביקורת והיו לרבי מכר. 

"מישהו העליל כנראה איזו עלילה על יוזף ק', שכן אף על פי שלא עשה שום דבר רע, בוקר אחד עצרו אותו." כך נפתח הרומן, וכך נפתח סיפורה של שנה מוזרה אחת בחייו של אותו יוזף ק', שביום מעצרו מלאו לו שלושים. הוא נעצר ומואשם, אבל אינו יודע במה, ובו ביום גם רשאי להמשיך בחייו הרגילים – חיים מסודרים של איש עירוני צעיר, בעל קריירה מצליחה של פקיד בכיר בבנק, שגר בפנסיון נוח, יוצא בערבים לבלות עם ידידים ויש לו מאהבת שהוא פוקד פעם בשבוע. אלא שלרוע מזלו השגרה הזאת משתבשת והולכת ומתחלפת בסיוט. ק', שמחליט תחילה להתעלם מהאירוע הזה ואף ללגלג עליו, מגלה בהדרגה, ספק מתוך בחירה ספק מתוך כפייה פנימית או חיצונית, שהוא לכוד בתוך מבוך איום שאין ממנו מוצא.

המשפט, הרומן האחרון שכתב פרנץ קפקא, אף על פי שהסופר לא הצליח להשלים אותו, הוא יצירת מופת מהגדולות והנקראות שנכתבו במאה העשרים. גדולתו עומדת לו עד היום בזכות חיוניותו של הסיפור שעודנו מסקרן, מרתק, משעשע ומפחיד בין שמחפשים בו משמעות סמלית – כפי שעשו רוב פרשניו – ובין שקוראים אותו כסיפור ריאליסטי של איש רגיל
אחד ושמו יוזף ק'.

*

התרגום של אילנה המרמן, שגם הוסיפה אחרית דבר, הוא תרגום ראשון לעברית שנעשה על פי המהדורה הביקורתית
המחקרית, המבוססת על כתב היד המקורי.

"הפרקליטות הורתה לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה שגב רובין, החשוד בקבלת דבר במרמה ובשוחד", הכותרת בעיתון רעדה מול עיניו של מילאן, הוא עצם את עיניו לרגע, מתקשה להכיל את גודל המעמד.

הפרקליטות נגד ראש ממשלת ישראל! איזה משחק שחמט מרתק מתחולל מול עיניו!

אף אחד מאנשי התקשורת, ובוודאי מכלל הציבור עצמו לא יכול היה לשער את המאמץ האדיר שהשקיעו גורמים עלומים כדי להגיע ליום הזה, ולגרום להתעניינות תקשורתית רחבה סביב ענייניו הפליליים של מנהיג המדינה. ברגע שהמנהיג יגיע לבתי המשפט וייאלץ לעמוד מול פרצופם חמור הסבר של השופטים בעניינו – דבר לא יוכל לעצור את האיבה שתתפתח מתחת לרדאר בין שתי הרשויות החזקות בישראל. הדבר היחיד שארגון 'שחרור עולמי' ייאלץ לתחזק כדי לשמור על איזון שיוביל למהפך – זה פרקליטות עצמאית, חזקה, ונחושה. מילאן חיכך את כפות ידיו מבלי משים.
עיניו התכסו במבט מעורפל. כמה עבד כדי להגיע לרגע הזה, תחילתה של אנרכיה מפוארת קרובה מאי פעם.

*

הספר סדר הפוך מציג עלילת מתח מתוחכמת וייחודית, המשלבת אמירות אקטואליות ופתרונות אפשריים למצב במדינה.

בספר – ארגון אנרכיסטי עומד מאחורי הקונפליקט בין הרשות השופטת למחוקקת כדי לבטל את השלטון ההיררכי וליצור מרחב אזרחי של חופש מוחלט.

אנשי ביטחון שנאמנותם מוטלת בספק, דרקון מסתורי, קונספירציות, חברי כנסת, סופר קנדי וצעיר חרדי שרוצה בסך הכל למצוא שידוך מתאים, כל אלו ועוד ועוד דמויות המביאות משב רוח חדש תוך כדי מסעות ותהליכים מרתקים.

סדר הפוך – מתח קליל ומשעשע המשלב רעיונות עמוקים ואמירות מהפכניות.

"ואיפה יהלי? השתוממה רקפת שלא ראתה את אחיה. "הרשית לו ללכת לחברים בשעה כזו?" "אוי אלוהים אדירים" נזעקה גלית. היא הסירה את הסינר שרק רכסה, משכה את התיק שלה מהשולחן, תפסה בידה את צרור המפתחות שעדיין לא הוכנס לתוכו והחלה לרוץ לכיוון הדלת החוצה. "מה קרה?" לא הבינה רקפת. "שכחתי את יהלי. השארתי אותו מלקק גלידה כשנכנסתי לבית המרקחת ופשוט שכחתי אותו."

"אבא שלך כנראה מאשים אותי בהתנהגות המוזרה שלך והחליט לנקום בי. והוא כפי שאתה כבר מכיר אותו, לא בוחל בשום דרך כדי למלא את משאלותיו... והנה לא מזמן הגיעה לאבי תביעה משפטית מוזרה, עליה חתום אביך, המציג עצמו כמדען ובתביעה נטען, שאבי גנב ממנו חומר מדעי חסוי ושהודות לתרמית הזו, זכה אבי לטענתו במלגה היקרה."

הדמויות ברומן הזה הן של אנשים מוסריים מלאי לבטים, המשתדלים לקדם את עצמם מקצועית, מעמדית וכלכלית ולא פעם, שלא בכוונה, גורמים כאב ליקרים להם מכול ומערערים את שלמות משפחותיהם. הספר מתמודד גם עם הצורך לטפל בנשים נפגעות אלימות במסגרות שונות.

זהו ספרה החמישי של המחברת והוא עוסק בקשיים ובלבטים בהם מתמודדים אנשים בכל מערכות החיים, כאשר הם אמורים להחליט בעניינים החשובים להם.

המזונות הארציים הוא אחת היצירות הידועות והמכוננות בספרות הצרפתית המודרנית, מקור השפעה והשראה לדורות של קוראים, של אנשי רוח ומחפשי דרך.

אנדרה ז׳יד (1951-1869), לימים מבכירי סופרי צרפת אך בעת כתיבת הספר עדיין סופר בתחילת דרכו, יצר שילוב שאין לו אח ורֵעַ, בין שירה לפרוזה ובין סוגות ספרותיות שונות. בעקבות החוויות והתמורות שהתחוללו באותן שנים בחייו – מסעותיו לצפון אפריקה, התרחקותו מן הנוקשות הנוצרית שעל־פיה חונך בנעוריו, והגילוי המתפרץ של מיניותו – כתב ז׳יד מעין ״אוונגליון חדש״, המנון לשחרור הרוח והגוף. מתוך מבט תמים ואירוני כאחד הוא לוקח תלמיד דמיוני, נתנאל, למסע חניכה בין נאות המדבר של הסהרה ובין נופי הכפר של חבל נורמנדי, בין תחנות אוטוביוגרפיות ובין חוויות מפרי דמיונו, בין הספרות הקלסית של יוון ורומא ובין שירת פָּרַס ופסוקי הברית החדשה.

זהו התרגום הראשון של המזונות הארציים לעברית מאת ניר רצ׳קובסקי, אשר גם הוסיף הקדמה לספר.

המעונה אינו חדל עוד להתפלא על כך שכל מה שהאדם מכנה אצל עצמו – כל איש לפי נטיות לבו – נפש, רוח, תודעה או זהות, הופך ללא־כלום כשמפרקי הכתף מתפקקים ומתפצחים. זה שהחיים הם דבר שביר, את האמת הנדושה הזאת ידע תמיד, ושאפשר לשים להם קץ "במחט קטנה אחת", כדברי שקספיר. אבל שאת האדם החי אפשר להפוך עד כדי כך לבשָר ולתיתו כך אט־אט טרף למוות בעודו בחיים, זאת גילה רק כשעונה." (מתוך "העינויים")

קובץ המסות מעבר לאשמה ולכפרה הוא מן העדויות החשובות והמאלפות ביותר של המאה העשרים. המחבר, איש־רוח יהודי יליד אוסטריה, שנמלט מארצו מפני הנאצים, הצטרף אל תנועת ההתנגדות בבלגיה, עונה בידי הגסטאפו והיה כלוא במחנות־ריכוז נאציים, בהם שנה אחת באושוויץ.

בחמש המסות הכלולות בקובץ הוא סוקר את ניסיון חייו בשנים ההן ובד בבד הוא מנסה להתמודד עם התבוסה שהנחילו האימים שחזה מבשרו לרוח האנושית, ולו עצמו כאדם – אדם אירופי, אינטלקטואל ויהודי. את העינויים שעינוהו, את המספר החרוט על זרועו הוא מציב כאמת־מידה למדוד על־פיה את כוחה של המורשת התרבותית המפוארת שהיתה בעיניו עד אז חזות הכל – ומגלה עד כמה דל ועלוב כוחה אל נוכח מציאות שכזאת.

כתיבתו המסאית של ז'אן אמרי היא מזיגה מיוחדת במינה, לפעמים אף ערבוב כמעט פרוע של הגות עם וידוי אישי. לשון רהוטה ומלוטשת של טיעון מופשט נפרמת פתאום מפני ביטוי הנפלט מתוך סערת רגשות, מחשבות ורעיונות, ציטטות מפי משוררים ופילוסופים דרים בכפיפה אחת עם אנקדוטות מחיי היום־יום. וכך נהיית העדות – הנוגעת בגורלם של מיליוני בני־אדם, ובציוויליזציה המערבית כולה – גם למסמך אנושי ואישי של האדם הפרטי.

"צריך לטפל בפצע פתוח, אחרת הוא יזדהם והמצב יחמיר, אתה בוודאי יודע זאת."
"המחשבות הורגות אותנו."
"גם החיים."

צעירה חביבה מבחינה בזוג קשישים ישובים על ספסל, סמוך למסעדה שבה היא עובדת. השניים נראים מסכנים ומנותקים, חסרי בית, חסרי זמן, ריקים. כדי למלא קמעה את נפשה, היא מגישה להם שקית נדבה, מעט דברי מאכל בתוכה.
סיפור חייהם נחשף ונפרס על פני העבר, ההווה והעתיד.
מהי התרומה שלהם עבורה? עבור עצמם? 

"שלא כמו עוברי האורח, הם היו מלאי רעל עצמי שהציף את גדות חלל גופם הכווי. היא רצתה לדעת אותו, הוא לא היה מעוניין שתחשוף ממנו עוד. רזי שתיקתו צרבו את עורה. היא נותרה מגורה, פצועה, כיווצה את ליבה, עד שחרך קטנטן ממנו נחשף בלחייה.
בינתיים, על הספסל, אין בנמצא די מזון שיכול להרוות את צימאון נפשם הדואה בין שתי הבנות שנמלטו ושהתנודדו בדד, ועודן ממתינות, משורגות בפרזולי הפלדה של פריז הנאה.
מילה לא נאמרה בינו לבינה.
לא היה צורך בכך. היא לא רצתה, והוא...
הוא לא היה." 

יוסי עובדיה הוא סופר ישראלי. בוגר לימודי משחק ותיאטרון ובעל תארים בתנ"ך, במתמטיקה ובמדעי החיים. לאחר שנים שבהן עסק בתחום המדע, במעבדות ביופיזיקה באוניברסיטת בר־אילן וגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן, בחר להתמקד בספרות. בין הרומנים שכתב: בַּמִּדְבָּר הָאוּרְבָּנִי ורוֹשׁ בָּרֹאשׁ.
כתיבתו של יוסי מתאפיינת בהתבוננות פסיכולוגית ופילוסופית בנפש האדם, בטבע ובחברה האנושית, בסגנון המשלב בין הלשון העברית הקלאסית־פיוטית לבין פרוזה מודרנית.

הרומן הקצר חסר המוסר ראה אור ב-1902, ונחשב לציון־דרך רב חשיבות ביצירתו של אנדרה ז׳יד, מענקי הספרות הצרפתית של המאה העשרים, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1947.

מישל הוא צעיר צרפתי שחי חיי למדנות והתכחשות לגופניותו וחושיו. כשהוא יוצא עם אשתו הטרייה מרסלין למסע ירח דבש בתוניס, הוא נופל למשכב ונמצא על סף מוות. המפגש הקרוב עם המוות וכן המפגש עם תרבות זרה ורחוקה משנים כליל את גישתו ומעניקים לו תשוקה גדולה לחיים עצמם. הוא מגלה את ההתענגות על המוחשי והגופני שבעולם וזונח את כבלי המוסר של חינוכו הנוצרי המחמיר, שלתחושתו הרחיקו אותו מהעצמי האמיתי שלו. הוא מקווה למצוא איזון בין חיי הלמדנות הישנים שלו להתעוררות החושים החדשה, אך מגלה שאינו יכול להמשיך בחייו כמקודם: לרדיפת התענוגות וחיפוש אחר אמת ואותנטיות יש מחיר.

חסר המוסר היה ליצירה מכוננת עבור דור שלם של צעירים בראשית המאה העשרים, בדחייתו את ערכי המוסר המקובלים ובקריאתו להתעוררות אל הטבע, החושים והיצר. מדובר בטקסט רב משמעות, שמבוסס במידה רבה על חוויותיו האוטוביוגרפיות של ז'יד עצמו: מסע הרה הגורל לצפון אפריקה שבמהלכו חלה והחלים, נישואיו לצעירה שאהב אהבה רוחנית בלבד, וגילוי מיניותו ההומוסקסואלית. כל יצירתו העתידית טבועה בחותם הרומן הזה, שהיה ונשאר אחד מספריו הידועים והאהובים ביותר.

זוהי יצירה חיה, אנרגטית ומעוררת מחשבה, שמצליחה לאתגר תפיסות גם מאה ועשרים שנה אחרי שנכתבה. מסעו של מישל עדיין מרתק מתחילתו ועד סופו, למרות השנים הרבות שמפרידות בינינו לבינו. כיום גם הסופר וגם יצירותיו נחשבים שנויים במחלוקת, אך חשיבותם ותרומתם לעולם הספרות אינן ניתנות לערעור. הרומן, שתורגם לראשונה לעברית ב-1980 (הוצאת מסדה), מוגש כעת בתרגום חדש ומצוין של ניר רצ'קובסקי.

תימהוני מתדפק על דלת ביתו של המספר ודורש לחזור לדירתו של אביו, בעל הבית הקודם. הדלת הנטרקת בפניו אינה מונעת ממנו לחזור שוב ושוב ולשבש את חיי המשפחה הצעירה, המתגוררת בשכונה עירונית מתחדשת, שבין רוכליה, תושביה והבליינים שבה מתהלכים גם חסרי בית רבים. זהו סיפורו של אב צעיר ומאבקו להיות הורה אוהב ומגונן למרות האתגרים שמציבה הסביבה ויחסיו הטעונים עם אביו המבוגר.

רן גלוזמן, שבעל בית הוא ספרו השני, משרטט בו את הרגשות העזים והמכוערים לפעמים, המתעוררים גם ביחסים האוהבים ביותר. בסגנון נטורליסטי וקולח בוחן גלוזמן את סוגיית הבעלות על הבית דרך יחסי אבות ובנים, ונוגע בפחדים אנושיים קמאיים. אלה נשזרים בעלילה קצבית ומותחת שסכנה עמומה מפעפעת בה לכל אורכה. ספרו הראשון של גלוזמן, האורחת, ראה גם הוא אור בהוצאת לוקוס.

"קוראים לי אן שרלי ואני יתומה קטנה ג'ינג'ית ורבת תושייה. לפני זה הייתי בילבי והייתי יתומה קטנה ג'ינג'ית רבת תושייה עם נטיות עברייניות. בעצם לא הייתי לגמרי יתומה. חיכיתי שאבא שלי הפיראט יבוא לקחת אותי, ולכן לא היה אכפת לי אם מישהו אחר אוהב אותי או לא. אחר כך הפסקתי להיות בילבי והתחלתי להיות אן שרלי האסופית שעושה שטויות ושואלת שאלות אבל לא שמה פס על החוק עד הסוף. זה קרה כשהבנתי שאף אחד לא יבוא לחפש אותי. זה הגביר את העניין שלי באהבה.”

ספק ממואר מאויר ספק נובלה גראפית ספק כתב חידה, ספרה של מיקי זר מהלך בתווך שבין בדיה של זיכרון לזיכרון של בדיה, משוטט בין סוגות באותה נזילות שבה הדמויות עוברות מזיכרון לחלום להרהור. יש בו תמונות אבל אין בו הרבה שיחות, ועיקר הדיבור הוא דיאלוג פנימי של אדם הנאבק לחשוב. החומרים הם חומרי המציאות: גבר ואישה, אמא ואבא ודוד ואחים ואחיות ובת ובן. אבל הכלים הם כלי החלום ולכן החשיבה היא מאבק, התמודדות עם חומרי גלם מתנגדים שהם גם מכשולים לחשיבה. מתוך המאבק הזה נרקם סיפור על משפחה וקשרים, על יופי, על אהבה ועל אובדן.

מיקי זר כותבת, חוקרת ומתרגמת. מלמדת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. ספרה "הפוליטיקה של הפרטיות" (פרדס ואוניברסיטת חיפה, 2022) זכה בפרס בהט. תרגומה ל"משברי הרפובליקה" מאת חנה ארנדט (הקיבוץ המאוחד) ראה אור בראשית 2024.