מהו הנתיב
כמיהה למצב תודעה רחב ומספק יותר
שלום לכל אחד מכם, ידידיי. ברוכים תהיו. בהרצאה זו ברצוני לדון בנתיב להגשמת כמיהותיכם העמוקות ביותר.
כל אדם חש בכמיהה פנימית, ששורשיה עמוקים יותר מן הכמיהה להגשמה רגשית ויצירתית; גם אלה, כמובן, הן חלק מאותה השאיפה העמוקה והמהותית יותר. כמיהה זו נובעת מן התחושה שחייב להתקיים מצב תודעה אחר, מספק יותר; שחייבת להתקיים יכולת גדולה יותר לחוות את החיים.
כשאתם מתרגמים כמיהה זו למונחים מודעים, אתם עלולים לחוש בלבול וסתירה. בלבול וסתירות-לכאורה נובעים מן הדואליות של התודעה האנושית. הדואליות נוכחת תמיד, כיוון שבני אדם תופשים את המציאות במונחים של או/או, טוב או רע, צודק או מוטעה, שחור או לבן. דרך זו לתפוש את החיים היא, במקרה הטוב, רק חצי אמת: אדם יכול לתפוש רק רסיסים של מציאות; האמת המלאה אינה נתפשת לעולם. האמת תמיד מורכבת יותר מיכולת התפישה של ההשקפה הדואלית אודות המציאות.
אחד המקרים שבהם אתם חשים בלבול הוא כאשר עולה השאלה: "האם אני כמה למשהו שאינו מציאותי? הייתכן שיהיה זה מציאותי ובוגר יותר לוותר על כמיהה זו ולהשלים עם כך שהחיים הם רק מקום שטחי, עגמומי ואפור זה? האם אין אנו שומעים שוב ושוב שקבלה היא חיונית כדי לחיות בשלום עם עצמנו ועם החיים? אם כך, האם אין עלי לנטוש כמיהה זו".
הדרך לצאת מן הבלבול תימצא רק כשתתקדמו צעד אחד מעבר לדואליות המשתמעת משאלה זו. נכון הדבר שעליכם לקבל את מצבכם הנוכחי. נכון הדבר שהחיים, כפי שהם מתגלים לנו, אינם יכולים להיות מושלמים. ועם זאת, עובדה זו אינה הדבר שמפריע לכם להיות מאושרים; מה שגורם לכם לבעיה הוא הדרישה שלכם שהחיים יהיו מושלמים ויינתנו לכם במושלמותם. אם תבדקו עמוק מספיק, תגלו בהכרח שקיים בכם חלק שמכחיש כאב ותסכול; מקום שבו אתם כועסים ורוטנים כיוון שאין כל סמכות אוהבת שתפחית עבורכם התנסויות בלתי רצויות. לפיכך נכון, שהכמיהה שלכם לסוג אוטופי זה של אושר אינה מציאותית ומוטב לזנחה.
השאיפה הכוזבת
אך האם משמעות הדבר היא שהכמיהה כשלעצמה נובעת מעמדות לא-בוגרות, חמדניות ונוירוטיות? לא, ידידיי, היא אינה כזו. זהו קול פנימי, שאומר לכם כי יש הרבה, הרבה יותר בחייכם ובעצמכם ממה שאתם מסוגלים לחוות בזמן זה.
כיצד, אם כך, נוכל להבהיר מה ממשי ומה כוזב בכמיהתכם העמוקה ביותר? השאיפה היא כוזבת, כאשר האישיות שלכם שואפת לאהבה ולמימוש, לשלמות ולאושר, או להנאה ולהתרחבות יצירתית, בלי לשלם את המחיר של עימות-עצמי קפדני ביותר. היא כוזבת כאשר אינכם לוקחים אחריות על מצבכם הנוכחי, או על המצב שאליו אתם שואפים להגיע.
לדוגמא, אם אתם מרחמים על עצמכם בגלל חוסר המימוש בחייכם, ואם באופן כלשהו אתם מאשימים אחרים במצבכם הנוכחי, לא משנה עד כמה טועים עשויים אותם אחרים להיות, בין אם הם הוריכם, חבריכם או שותפיכם, או החיים בכלל, אזי אינכם לוקחים אחריות. אם זהו המקרה, משמע שבאופן כלשהו אתם גם שואפים לקבל את המצב החדש והטוב יותר כפרס שאין צורך להתאמץ עבורו. אתם עשויים לנסות להיות חסידים קטנים, טובים וצייתניים של דמות סמכותית רבת-עוצמה, במטרה להיות מתוגמלים.
כיוון שהגמול, במציאות, לעולם אינו יכול לבוא מבחוץ, לא משנה מה תעשו, בהכרח תרגישו מאוכזבים, ממורמרים, מרומים וכועסים, ותשתמשו שוב ושוב בדפוסים הישנים, ההרסניים שלכם; אותם דפוסים שהנם, למעשה, האחראים למצב שיוצר את הכמיהה הלא-ממומשת שלכם.
הכמיהה המציאותית
הכמיהה היא מציאותית כאשר אתם יוצאים מתוך הנחה, שהמפתח להגשמה חייב להימצא בתוככם; כשאתם שואפים להבין את עמדותיכם, אלה שמונעות מכם את החוויה של חיים מספקים ובעלי משמעות; כשאתם מפרשים את הכמיהה כמסר מתוך מעמקי הישות הפנימית, השולח אתכם לנתיב שיסייע לכם למצוא את העצמי האמיתי שלכם.
אולם, כאשר המסר הפנימי של הכמיהה אינו מובן כהלכה על-ידי האישיות השלילית, החמדנית והתובענית – מתעורר בלבול. במקרה זה, הכמיהה מכוונת לאפיקים של הזיות על פתרונות-קסם שאינם ברי-מימוש. אתם מאמינים שהגשמה אמורה להינתן לכם ללא מאמץ, במקום להיות מושגת באמצעות האומץ להתבונן פנימה, והכנות לראות את עצמכם כפי שהנכם ברגע זה, גם בתחומים מהם הייתם מעדיפים להתעלם.
אם מצב כואב בחיים מעורר אצלכם תגובות של זעם ומגננות אחרות כנגד חוויה ישירה של הכאב, אינכם חווים את האמת אודות אותו המצב. לעומת זאת, אם רק תניחו לכאב "להיות" ותרגישו אותו, בלי לשחק משחקים כמו: "הוא יהרוס אותי" או "הוא לעולם לא ייגמר", עצם החוויה תשחרר מתוככם כוחות יצירתיים רבי עוצמה, שימשיכו לעבוד עבורכם ויפתחו את הערוצים לעצמי הרוחני שלכם. הרגשת הכאב תניב גם הבנה עמוקה, מלאה ונבונה יותר של הקשרים בין סיבה לתוצאה; למשל, תוכלו לראות כיצד משכתם אליכם את הכאב המסוים הזה. ייתכן שתובנה כגון זו לא תבוא מיד, כי ככל שתדחקו בה, כך היא תחמוק מכם. אבל היא תגיע, אם תפסיקו את ההתנגדות הפנימית והמאבק הפנימי.
אל תנטשו את הכמיהה עצמה. התייחסו אליה ברצינות. טפחו אותה ולמדו להבין אותה, כדי שתוכלו ללכת בעקבות המסר שלה ולפסוע בנתיב הפנימי המוביל אל מרכז הווייתכם. עברו דרך אותו החלק בתוככם שממנו אתם מנסים להימנע, שהוא הוא האשם האמיתי, האחראי לכך שמצבכם אינו מספק ומשמח כפי שיכול היה להיות. …
הצורך ללמוד לשאת את מצב האושר
החלק העצוב ביותר בכמיהתכם הוא, כי עמוק בתוככם אתם יודעים שבשלב זה אינכם מסוגלים כלל לחוות עונג עילאי ולשאת אותו לאורך זמן. הנאה קיימת בכל הרמות: הרוחנית, הגופנית, הרגשית והמנטלית. אולם, הנאה רוחנית המנותקת מן התפקוד היומיומי היא אשליה, כיוון שאושר רוחני אמיתי מתייחס לאישיות כולה. לכן, על האישיות ללמוד לשאת את מצב האושר, אך היא לא תצליח בכך אלא אם כן תלמד לקבל את כל מה שחבוי בעמקי הנפש כעת: כאב, קטנוניות, רשעות, שנאה, סבל, אשמה, פחד וחרדה. על כל אלה יש להתעלות. אז, ורק אז, תוכל האישיות האנושית לחיות באושר. הכמיהה שלכם לחוות הנאה רבה יותר היא מסר עבורכם לעלות על דרך שתקנה לכם את האפשרות של חיים באושר עילאי.
אל לכם לוותר על מצב הקיום שתיארתי, ולראות בו רק משאלת-לב לא מציאותית. אין צורך לוותר עליו, כיוון שאתם תרוויחו אותו ותהפכו אותו לשלכם על-ידי כך שתעברו דרך כל דבר בקרבכם המונע מכם לחוות אותו. מצב זה קיים כבר כפוטנציאל רדום בתוככם. הוא איננו משהו שאפשר לקבל מאחרים, וגם לא ניתן לרכוש אותו באמצעות לימוד או מאמץ. הוא מתעורר באופן טבעי כתוצאה מפסיעתכם בנתיב כגון זה, שיש לי הזכות להראות לכם.
מכאן אנו מגיעים לשאלה: מהו נתיב זה? הנתיב אינו חדש. הוא התקיים בצורות רבות ושונות מאז החלו בני אנוש לחיות על פני אדמה זו. הצורה והאופן חייבים להשתנות ככל שהאנושות מתפתחת אך הנתיב הבסיסי נותר זהה. נתיב ההתמרה, הנתיב המסוים שבו אני מדריך אתכם, מעוגן בחכמה עתיקה ורבת שנים, ועם זאת הוא גם חדש. הוא מציע עזרה לצמיחתכם הפסיכולוגית והרוחנית בשלב גורלי, נוכחי זה בהתפתחות האנושות. …
דימוי העצמי האידיאלי
העצמי הגבוה, העצמי הנמוך והמסכה
בניסיון להבין את הטבע האנושי טוב יותר, דמיינו אותו כמורכב משלוש ספירות בעלות מרכז משותף. הספירה המרכזית, הלב הפנימי ביותר, היא העצמי הגבוה, שהינו חלק מן האינטליגנציה והאהבה האוניברסליות המקיימות את החיים; בקיצור: אלוהים. זהו הניצוץ האלוהי. העצמי הגבוה הוא חופשי, ספונטני, יצירתי, אוהב, מעניק, כל-יודע ומסוגל לשמחה ולאושר תמידיים. אתם יכולים תמיד ליצור איתו קשר כאשר אתם באמת, כשאתם נותנים בלב מלא ובאמצעות מדיטציה ותפילה.
השכבה שמקיפה את העצמי האלוהי היא העולם הנסתר של אנוכיות, לו אנו קוראיםהעצמי הנמוך. זהו החלק הלא-מפותח שלכם, שמכיל עדיין רגשות, מחשבות ודחפים שליליים, כגון פחד, שנאה או אכזריות.
השכבה החיצונית ביותר, בעזרתה אנשים מכסים ומגינים על העצמי הנמוך שלהם, ולעתים קרובות אף על העצמי הגבוה שלהם, היא עצמי המסכה או דימוי העצמי האידיאלי.
למותר לומר, כי קיימים דרגות רבות ושלבים רבים בתוך כל אחת מרמות תודעה אלו. יש לחקור ולהבין את הדרך שבה הם חופפים, מבטלים זה את זה ויוצרים בלבול, כמו גם השפעות עקיפות ותגובות שרשרת. בעבודת חקירה זו עוסקים ב"נתיב ההתמרה". היבטים אלו של האישיות יכולים להיות מודעים או לא מודעים במידות שונות. ככל שאתם פחות מודעים לכל אחד מהם, כך ירבו הסתירות בחייכם, ותפחת יכולתכם להתמודד עם האתגרים המופיעים בדרככם. אם מודעותכם נמוכה, היא תאט את תהליך ההתמרה, באמצעותו תביאו לבסוף לידי מיזוג את העצמי הנמוך ואת המסכה שלכם עם המרכז האלוהי שבקרבכם.
המסכה, או דימוי העצמי האידיאלי, היא הנושא עליו ברצוני לדבר הערב. …
באמת ובמציאות, ביטחון עצמי בריא ואמיתי הוא שלוות נפש. זוהי תחושת ביטחון ועצמאות בריאה, המאפשרת לאדם להשיג אושר מרבי באמצעות פיתוח כשרונותיו המולדים, התייחסות בונה לחיים ויצירת קשרים בין-אישיים פוריים. מאחר שהביטחון העצמי שנוצר באמצעות העצמי האידיאלי הוא מלאכותי, אין כל אפשרות שהתוצאה תענה על הציפיות. למעשה, התוצאה הפוכה למדי ומתסכלת, כיוון שסיבה ותוצאה אינן נהירות לכם. …
עליכם לתפוש את המשמעות, ההשפעות, הנזקים והקשרים בין אומללותכם ובין דימוי העצמי האידיאלי שלכם, ולגלות במלואה את הדרך הייחודית שבה הוא מתבטא במקרה הפרטי שלכם. כדי לגלות זאת נדרשת מידה רבה של עבודה. המסת העצמי האידיאלי היא הדרך היחידה שתאפשר לכם למצוא את העצמי האמיתי שלכם, למצוא שלווה וכבוד עצמי, ולחיות חיים מלאים.
פחד מכאב ומענישה
כילדים, בלי קשר לנסיבות החיים המסוימות שלכם, לימדו אתכם בעזרת תוכחות להיות טובים, מושלמים, קדושים. כשלא הייתם כאלה, הענישו אתכם לעתים קרובות בדרך זו או אחרת. ייתכן, שהעונש הקשה ביותר היה כשהוריכם מנעו מכם את חיבתם; הם כעסו, ואתם הרגשתם שאינכם אהובים עוד. אין פלא ש"להיות רע" התקשר אצלכם עם עונש ואומללות, "טוב" עם גמול ואושר. מכאן, הצורך להיות "טוב" ו"מושלם" הפך לכורח מוחלט, לשאלה של חיים או מוות עבורכם. ועם זאת, ידעתם היטב שאינכם טובים ומושלמים כפי שנראה היה שהעולם מצפה מכם להיות.
עובדה זו הייתם צריכים להסתיר; היא הפכה לאשמה סודית, ואתם התחלתם לבנות עצמי מזויף. זה, חשבתם, יהיה ההגנה שלכם והאמצעי להשגת הדברים אותם רציתם באופן נואש כל כך – חיים, אושר, הגנה, ביטחון עצמי. המודעות לחזות המזויפת החלה להיעלם, אך תחושת האשמה על שאתם מעמידים פנים שהנכם משהו שאינכם – נותרה טבועה בכם.
התאמצתם יותר ויותר להפוך לעצמי מזויף, אידיאלי זה. הייתם משוכנעים, ובאופן לא מודע אתם עדיין משוכנעים, שאם תתאמצו חזק מספיק, יום אחד תצליחו להפוך לעצמי זה. אך דרך המאמץ המלאכותי להכריח את עצמכם להיות משהו שאינכם לעולם לא תשיגו שיפור-עצמי, טיהור-עצמי וצמיחה אמיתיים. התחלתם לבנות עצמי לא-אמיתי על בסיס מזויף, והותרתם את העצמי האמיתי שלכם בחוץ. למעשה, אתם מחביאים אותו באופן נואש. …
ויתור על העצמי האידיאלי
כשתבצעו את הצעדים הראשונים בדרך לוויתור על העצמי האידיאלי, תרגישו תחושת שחרור כמוה לא חשתם מעולם. תרגישו שאתם נולדים מחדש; העצמי האמיתי שלכם יתגלה. אז תוכלו לנוח בתוך העצמי האמיתי שלכם, במרכז הווייתכם. רק אז תוכלו באמת לצמוח, לא רק בהיבטים החיצוניים שהיו חופשיים מעריצותו של העצמי האידיאלי, אלא בכל חלק של ישותכם. דברים רבים ישתנו כתוצאה מכך.
ראשית יחולו שינויים בתגובותיכם לחיים, לאירועים, לעצמכם ולאנשים אחרים. תגובות שונות אלו תהיינה מדהימות כשלעצמן, אך לאט לאט ישתנו בהכרח גם דברים חיצוניים. לגישתכם השונה תהיינה תוצאות חדשות. ההתגברות על העצמי האידיאלי משמעה התגברות על היבט חשוב של הדואליות בין חיים ומוות.
