ארבע שעות ביום

ספר מרגש מאוד. קולח ומרתק. יש לי חיבה לתנועה הקיבוצית בשל עברי כנח״לאית ומגורים בקיבוץ. תהיתי תמיד לגבי סוגיית הלינה המשותפת. ואפשר לומר שבהחלט הייתי ביקורתית כלפיה. הספר האיר את עיני בנושא באופן שלא חשבתי קודם. מומלץ בחום

ספר עוצמתי ,מרגש אותנטי ומרתק, על נושא שנאמרו עליו כבר תלי תילים של מחקרים ומילים.

מרתק, מרגש, עוצמתי מאוד

ספר מעניין מאוד, מרגש, נותן מבט אחר

עדות מרתקת על הלינה המשותפת בקיבוצים מפיהן של אמהות שילדיהן גדלו בבית הילדים. הכותבת מאפשרת להן לספר בקולן את חוויית האמהות שלהן, ללא שיפוט וללא התערבות. התוצאה היא מסמך מרתק ששופך אור על ניסוי חברתי שתוצאותיו עדיין מהדהדות בחברה הישראלית.

מעניין, מרתק, מעלה הרבה זכרונות, קונפליקטים, כאבי לב ומחשבות...

נהניתי לקרוא ולהיזכר בחוויות הילדות ואמהות בלינה המשותפת. ממליצה לכל מי שגדלה בקיבוץ או גידלה את ילדיה בלינה המשותפת

מיוחד ומעניין. התחלתי לקרוא אותו בגלל ההקדמה של המחברת… בתקווה שאכן הדברים נכתבו כפי שנאמרו ויאפשרו הצצה אמיתית לעולם שונה

הספר מרתק מרגש ומטלטל - נקודת מבט חשובה ביותר על האמהות המושמצות שלנו - מומלץ בחום לכל בוגרי הלינה המשותפת

עוצר נשימה. התחלתי אתמול בערב ולא יכולתי לעזוב עד לסוף. כן, ישנתי באמצע…:) פן פחות מוכר של הקיבוץ. מאוד שמחתי במחיצות שמירת הלילה בין הפרקים. הן הדגישו את האוטנטיות שקורנת מהסיפורים, שמשקפים את חווית המספרת ולא את דעותיה של הכותבת. מעולה

קריאה בנשימה עצורה

ספר מרתק על אימהות, נשים, ההיסטוריה הלאומית והחיים בקיבוץ.

כמי שחייתה 5 שנים עם חבר קיבוץ שגדל בלינה משותפת תמיד רותקתי מהנושא הזה. הכרתי את הדעות לכאן ולכאן. ללא ספק הספר נתן לי תובנות נוספות ונקודת מבט נוספת ושונה

אוריין עשתה עבודה מצוינת בהבאת ההיסטוריה באופן חד וברור, ברגישות עם הרבה כבוד והערכה למרואיינות, ובאמירה שכל בוגר הלינה המשותפת, יכול למצוא את עצמו.

אני גדלתי בחינוך המשותף. לא זוכרת טראומות או סבל, להפך, היה כייף לגדול בחברת ילדים אחרים אך לא בכך עוסק הספר. כאן מוצגת נקודת מבט וקשת של תחושות ורגשות של אמהות שילדיהן גדלו בחינוך המשותף. הספר מעניין לקריאה גם אם כמה מהסיפורים קצת חוזרים על עצמם. אני גידלתי את ילדי כמובן צמוד אלי ואני שואלת את עצמי- האם הייתי יכולה לגדל ילדים בחינוך המשותף? היום הכל כל כך אחרת... בכל מקרה ניראה שהושקעה בספר עבודה רבה.

כבת קיבוץ ובוגרת לינה משותפת ומשפחתית. הספר ריתק אותי. עדות כנה של החוויה של האמהות שלנו...

ספר חשוב ומרתק. גדלתי בלינה המשותפת. בשנה האחרונה ני קוראת מדי פעם פוסטים בקבוצה "אפשר להוציא את הקיבוצניקית מהקיבוץ.." ועוברת תהליך בתוכי של הכרה בכך שזו לא היתה ילדות מושלמת ודרך נפלאה לגדול בה- כפי שחונכנו להאמין. היה מעניין ביותר להחשף לאמהות. לקרוא על האם החרדתית שטיילה בלילות, להבין שלא באמת היה זמן איכות זוגי, כי חיי הקיבוץ שאבו את רוב הפנאי. נראה לי שככל שאדם היה משוכנע יותר בצדקת הדרך- היה לילדיו קל יותר להסתגל. מכיוון ששמי לילך, עקבתי אחר הילדה לילך בדפי היומנים של שומרות הלילה. הזדעזעתי כשנכתב שלילך נמצאה רטובה במקלחת, ואז- "לטיפולכם"- האם השומרת באותו לילה התעצלה, והחליטה לא להחליף לילדה פיג'מה וסדינים??? עצוב לי על ילדה שקיבלה מסר- שהרצונות והצרכים שלה לא חשובים. זה אחד התיקונים שנשארו לי לתקן עכשיו, בבגרות, בעקבות הדרך בה גדלנו...

מרתק

נוגע ללב.

ספר מרתק על הורות וגם ילדות בקיבוצים, בימים עברו

מעניין ומרגש, לא יודעת אם זה מתאים ללא "שותפים" לחווית הלינה המשותפת, אבל אני כן שותפה כילדה וכאמא ולכן נהניתי לקרוא את הספר ולהרגיש בתוך משהו שהיה גדול מאיתנו והותיר בנו המון זכרונות (בכל קשת הרגשות), מחשבות, תהיות ותובנות.

כבת לחינוך הקיבוצי התרגשתי מאוד לקרוא את הספר

חכם ויפה.

ספר מרתק קראתי בנשימה אחת כואב וחשוב

מאד אהבתי לקרוא אותו. הוא נותן המון חומר למחשבה על כל נושא האימהות. מאד ממליצה לקרוא אותו!

ספר מצויין המתאר ברגישות את מורכבות הנושא שרחוק מלהיות שחור לבן. הכתיבה מסקרנת קראתי ביממה אחת ולא עזבתי.הרגשתי שאני מכירה כל מרואיינת ונכנסתתלעולמה בדיקנות ולכאבה ושמחותיה

מרתק. הצצה לאחת התופעות היותר הזויות שהיו כאן, ממש לא מזמן.

היה מעניין, שמחה שנכתב ושמחה שקראתי אותו. עזר לי להבין טוב יותר את הנושא, שקרוב ללבי, בגלל מכרים שגדלו בלינה משותפת. אשמח להמליץ עליו לחבריי ובכלל.

מרתק וכואב בו זמנית.

מרגש, מעניין, כתוב היטב. זהו ספר שעשייתו היא ממש שליחות - תודה!

Very interesting

מאוד מרגש ומענין. אני הופתעתי כמה אמהות אהבו את השיטה של הלינה המשותפת .

היה מעניין לקרוא את נקודות המבט האמהיות השונות. לעיתים מרגש ממש. נראה לי שהנשים היו בעיקר מהשמוצ ופחות תקמ..

ספר נפלא, קראתיו בשקיקה, שקעתי לתוכו שני ערבים ברצף. חוויית הקריאה היתה לי לא פשוטה ורצופה טריגרים רגשיים, אך הספר קולח ומרתק. הערה טכנית - לא ניתן באייפון להגדיל את הכתב בעמודים המצולמים ממחברות שומרת הלילה, וזה קצת חסר לי.

ספר מרגש ומדויק. עצוב ואופטימי. חוויה מרתקת

מעניין מאוד, נקודת מבט מעניינת.

הספר מביא תיעוד חשוב לחיים בקיבוץ של פעם, של אמהות. הכותבת הביאה ראיונות עם בנות קיבוץ שגדלו בחינוך המשותף, נשים שבחרו להגיע לקיבוץ מהעיר מתוך בחירה. אבל ישנה קבוצה גדולה של אמהות שנישאו לבני קיבוץ והגיעו לקיבוץ בשל אהבה לבן קיבוץ ולא לאידיאולוגיה החינוכית תרבותית. הקושי להסתגל לצורת החיים ולחינוך המשותף היה גדול והשאיר צלקות ותחושת חסר אצל האמהות, בשל חוסר ההבנה מצד בן הזוג לקושי (כי הוא גדל בדרך זו והיה לו טוב) והדרישה של החברה הקיבוצית מבת הזוג שהצטרפה לבן זוגה בקיבוץ, להסתגל לחיים הקיבוציים ולקבל את אורח החיים כראה וקדש. אני חוויתי זאת בסוף שנות השבעים תקופה שהייתה בשבילי סוג של טראומה אישית, שלקח לי שנים רבות להשתקם ממנה. הגעתי לקיבוץ לאחר שסיימתי תואר, לאחר שהייתי עצמאית, נהגתי ברכב פרטי, עבדתי לפרנסתי. הגעתי לקיבוץ כי התאהבתי בבן קיבוץ. הוא מסיבות אישיות לא יכל לעזוב את הקיבוץ. יכולות ותעודות הסמכה שרכשתי במהלך השנים מחוץ לקיבוץ לא יכלו לבוא לידי ביטוי, כי הייתה התייחסות של עליונות כלפי כנקלטת חדשה בקיבוץ. מה שלמדת, איך שחיית עד עכשיו פאסה. את מתחילה חינוך מחדש. למדת להיות מורה, תתחילי להיות מטפלת ותלמדי בהדרגה את עקרונותינו. וכאם צעירה פיתחו אצלי תלות וסגידה למטפלות בעלות הניסיון. לא אשכח את העובדה שלא יכולתי להניק את בני מסיבה רפואית ולכן לא היו קוראים לי להאכילו כפי שקראו לנשים מניקות שהאכילו את ילדיהן. הצורך גם שלי היה להיות עם התינוק הרך, לחבק ולהרגיש אותו צורך זה נגדע. אני זוכרת שרציתי להקריא לבני סיפור ב"שעת האהבה" והמטפלת שסיימה ללמוד אצל מלכה הס באורנים , דיקלמה את העובדה שמלכה הס הגדירה את חשיבות סדר היום... ולכן זה לא הזמן להקריא סיפור. אני זוכרת את הסגידה שלי למטפלת בבית התינוקות... התחושה שהועברה לי כאילו לי אין את היכולות להחליט בעבור ילדי, יש מישהו אחר שהוא בר סמכה לטיפול בו. אני זוכרת את הבכי שלי כשהבאתי את ילדי לבית התינוקות בלילה. אני זוכרת את הביקורים הליליים בבית הילדים ואיך שמרוב שרציתי קירבה לילדי הייתי מסניפה את נשימותיו ובדרך זו מעירה אותו; וצריכה לבלות שעות עד שישוב לישון. שעות ה"הקמה" היו שעות שבהן יכולתי לבטא את האמהות ואת הצורך לבית חם באופן אינטימי. הכנתי עוגות, לחמים, ארוחות, טיילנו ברחבי הקיבוץ, שיחקנו עם הילדים והזמן היה עובר ביעף.... כעבור מספר שנים, הצלחתי לשכנע את בן זוגי ולעבור מהקיבוץ לקיבוץ עם לינה משפחתית.

מעניין למדי

הקריאה בספר רק חיזקה את תחושתי שלמרות החינוך המשותף והלינה המשותפת הדבר המרכזי והחשוב ביותר לילד הוא הוריו, האווירה בבית ותחושת המשפחתיות שהבית מקרין.אם זה בקיבוץ או אם זה בכל מסגרת אחרת שאינה שיתופית. הספר עורר בי זיכרונות ילדות וזיכרונות של אמא צעירה. עם חלק מהמרואיינות הזדהיתי מאוד, ועל חלקן ריחמתי על שהיו צריכות לחוות אימהות כל כך מתסכלת מבלי יכולת או כח לשנות. אבל בשביל כולן שמחתי שיכלו למצוא בטחון בשגרת בית התינוקות ובית הילדים של ילדיהן.

מעניין. כתוב היטב

מעניין ויחודי. אומנם מדבר על אימהות בחינוך המשותף בקיבוץ ,אך מציף קונפליקט אימהי אוניברסלי בין קונפורמיזם לביןיחודיות. הגשת הטקסט האוטנטית, מרגשת מאוד

נחמד

ספר מעניין שסובל מבעית עריכה. מאיר שוב את הטראומה של ילדי הקיבוצים שגדלו בלי הורים בלילה

שטוב שפגשתי בו, שהוא נקרא בצורה שוטפת ומהירה. שכמה שהעולם הזה מוכר לי, תמיד יש חדש ומפתיע ונוגע ללב מאד. נתתי 3 כוכבים כי אין זה ספר -ספר. אבל הרבה תודה לאורין צפלין.