ספר הזוהר - אגדות ומעשים

א. גדולתו של רשב"י - בשמים ובארץ
הקדמת הזוהר, דף ג עמוד ב

רבי חייא ורבי יוסי היו מהלכים בדרך, כשהגיעו לשדה אחד דרש רבי חייא את המילה "בראשית". אמר לו רבי יוסי: ודאי זהו הפירוש, וכך שמעתי מהמאור הקדוש רבי שמעון. כששמע זאת רבי חייא, נשתטח על הארץ ונשק את העפר, בכה ואמר: עפר עפר, כמה קשה עורף אתה, כמה חצוף אתה, שכל מחמדי עין יתבלו בך, כל עמודי מאורי העולם תאכל ותטחן. כמה אתה חצוף, המאור הקדוש שהיה מאיר את העולם, השליט הגדול והממונה שבזכותו מתקיים העולם, יתבלה בך; ואתה רבי שמעון, אור המאור, אור העולמות, אתה בלה בעפר ואתה מקיים ומנהיג העולם. השתומם רגע אחד, ואמר: עפר עפר, לא תתגאה, לא ימסרו בך עמודי העולם, שהרי רבי שמעון לא בלה בך.
קם רבי חייא והיה מהלך ובוכה, ורבי יוסי עמו. מאותו היום נתענה ארבעים יום כדי לראות את רבי שמעון. אמרו לו: אין אתה רשאי לראותו. בכה ונתענה ארבעים יום נוספים. הראו לו במחזה את רבי שמעון ורבי אלעזר בנו שהיו לומדים בדבר זה שאמר רבי יוסי, והיו כמה אלפים מאזינים לדבריהם. והנה ראה כנפיים גדולות ועילאיות, ועלו עליהן רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, ונתעלו לישיבה שברקיע, וכל אותן כנפיים היו מחכות להם. ראה שרבי שמעון ורבי אלעזר חוזרים, ומתחדשים בזיוום עד שהאירו יותר מזיו השמש.
פתח רבי שמעון ואמר: ייכנס רבי חייא ויראה, עד כמה עתיד הקב"ה לחדש פני הצדיקים לעתיד לבא. אשרי מי שנכנס לכאן בלא בושה, ואשרי מי שעומד בעולם ההוא כעמוד איתן. וראה רבי חייא את עצמו נכנס, וקמו מפניו רבי אלעזר ושאר צדיקי יסוד עולם שיושבים שם, והוא נתבייש והשמיט עצמו, נכנס וישב לרגליו של רבי שמעון. יצא קול ואמר: השפל עיניך, לא תזקוף ראשך ולא תסתכל. השפיל עיניו, וראה אור שהיה מאיר למרחוק. והקול חזר כמקודם ואמר: עליונים נסתרים וסתומים, פקוחי העיניים המשוטטים בכל העולם - הסתכלו וראו; תחתונים רדומים, סתומי העיניים - התעוררו. מי מכם שחשֵׁכה מהפכים לאורה, וטועמים את המר למתוק, עוד לפני שבאו לכאן; מי מכם שמחכים בכל יום לאור שמאיר, בשעה שהקב"ה פוקד להוציא את השכינה מהגלות, ומתכבד ונקרא מלך מכל מלכי העולם; ומי שלא מחכה לזה בכל יום בעודו בעולם ההוא, אין לו חלק כאן.
בתוך כך ראה את החברים שסביב כל אותם צדיקים שעומדים, וראה שמעלים אותם לישיבת הרקיע, אלו עולים ואלו יורדים. ולמעלה מכולם ראה את בעל הכנפיים שהיה בא, והוא נשבע שבועה ששמע מאחרי הפרגוד - שהקב"ה פוקד בכל יום וזוכר את השכינה השוכבת בעפר. ובאותה שעה הוא בועט בשלוש מאות ותשעים רקיעים, וכולם רועדים וזעים מפניו, ומוריד דמעות על זה, ונופלות אותן הדמעות, רותחות כאש, לתוך הים הגדול. ומאותן הדמעות קם הממונה על הים, ומקדש את שם המלך הקדוש, ומקבל עליו לבלוע את כל מימי בראשית, ויאסוף אותם לתוכו בשעה שיתאספו כל העמים על העם הקדוש, ויתייבשו המים ויעברו ביבשה.
והנה שמע קול קורא: פנו מקום פנו מקום, כי המלך המשיח בא לישיבתו של רבי שמעון. משום שכל הצדיקים הנמצאים שם הם ראשי ישיבות, ואותן הישיבות ידועות הן, וכל אותם החברים שבכל ישיבה עולים מהישיבה שכאן לישיבת הרקיע. ומשיח בא בכל אלו הישיבות וחותם תורה מפיהם של החכמים, ובא כשהוא מעוטר מראשי הישיבות בעטרות עילאיות. באותה שעה קמו כל אותם החברים מפניו, וקם רבי שמעון, והיה עולה אורו עד רום הרקיע. אמר לו המשיח: רבי, אשריך, שתורתך עולה בשלוש מאות ושבעים אורות, וכל אור ואור מתחלק לשש מאות ושלושה עשר טעמים, ועולים וטובלים בנהרות של אפרסמון טהור, והקב"ה עצמו חותם תורה מישיבתך ומישיבת חזקיה מלך יהודה ומישיבת אחיה השלוני. ואני לא באתי לחתום מישיבתך, אלא בעל הכנפיים יבוא לכאן, שכן יודע אני שלא ייכנס אל ישיבות אחרות אלא לישיבתך. באותה שעה סיפר לו רבי שמעון את השבועה שנשבע בעל הכנפיים, ואז נזדעזע המשיח והרים קולו, ונזדעזעו הרקיעים, ונזדעזע הים הגדול, ונזדעזע הלוויתן, וחִשב העולם להתהפך.
לפתע ראה המשיח את רבי חייא לרגליו של רבי שמעון, אמר: מי הביא לכאן בן אדם הלבוש במלבוש של העולם ההוא. אמר רבי שמעון: זה הוא רבי חייא, אור נר התורה. אמר לו: ייאסף הוא ובניו ויהיו מבאי ישיבתך. אמר רבי שמעון: תנו לו זמן, ונתנו לו זמן. יצא משם מזועזע ועיניו זולגות דמעות.
נזדעזע רבי חייא, בכה ואמר: אשרי חלקם של הצדיקים באותו עולם, ואשרי חלקו של בר יוחאי שזכה לכך, עליו הכתוב אומר: "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא" (משלי פרק ח).

ב. צדיקים עליונים באמצע הדרך
הקדמת הזוהר, דף ה עמוד א

רבי אלעזר הלך לראות את חמיו - רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא, והלך רבי אבא עמו, ואדם אחד, שנשא את מטענם על גבי חמוריו, היה מהלך אחריהם. אמר רבי אבא: נפתח בדברי תורה, שהרי זוהי השעה והזמן להיתקן בדרכנו. פתח רבי אלעזר ודרש את הפסוק "וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (ויקרא פרק יט), והקשה בעל החמור על דבריו. אמר רבי אלעזר לרבי אבא: אדם זה יש בידו דבר חכמה שאנו לא יודעים אותו. בקשו ממנו שיאמר לפניהם את דבריו, והתחיל לדרוש את הפסוק מחדש. כשסיים דרשתו, ירדו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקוהו, אמרו: כל החכמה הזאת יש תחת ידך, ואתה טוען את המשא אחרינו?! שאלו אותו: מי אתה? אמר להם: לא תשאלו מי אני, אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה, וכל אחד יאמר דברי חכמה להאיר את הדרך. אמרו לו: מי נתן לך ללכת כאן טעון בחמורים? ואמר להם סודות עמוקים בענין זה. שמחו ואמרו לו: רְכב אתה, ואנו נוליך את החמורים. אמר להם: הלא אמרתי לכם שפקודת המלך עלי, עד שיבוא זה שהוא עני ורוכב על חמור*. אמרו לו: אם כן, שמך לא אמרת לנו, מקום מושבך היכן הוא? אמר להם: מקום מושבי הוא טוב ומעולה בשבילי, והוא מגדל אחד הפורח באוויר, גדול ומכובד, והדָרים באותו מגדל הם הקב"ה ועני אחד, וזה הוא מקום בית מושבי, וגליתי משם והנני הולך עם חמורי.
[* רמז להם על המשיח (ראה גמרא סנהדרין צח ע"א).]
התבוננו בו רבי אבא ורבי אלעזר, והטעים להם דברים שהיו מתוקים כמָן וכדבש. אמרו לו: שֵם אביך אם תאמר ננשק עפר רגלך. אמר להם: ולשם מה? אין דרכי להתגאות בתורה. אבל אבי היה מושבו בים הגדול, והוא היה דג אחד, שהיה סובב את הים הגדול מצד לצד. והוא היה גדול ומכובד, זקן ושבע ימים, עד שהיה בולע כל שאר דגי הים ואחר כך מוציא אותם חיים וקיימים מלאים מכל טובות העולם. והיה שט את הים ברגע אחד בחוזקו, והוציא אותי כחץ ביד איש גיבור, והחביאני באותו מקום שאמרתי לכם, והוא שב למקומו ונגנז באותו ים. התבונן רבי אלעזר בדבריו, אמר לו: אתה הוא בנו של המאור הקדוש, אתה הוא בנו של רב המנונא סבא*, אתה הוא בנו של אור התורה, ואתה הולך טעון אחרינו?! בכו כאחד ונשקוהו, והלכו ביחד בדרך.
[* נונא הוא דג בארמית.]
אמרו לו: אם נוח לפניך, מורינו, יודיע לנו שמו. פתח ודרש את השם "בניהו בן יהוידע", וכשסיים נפלו רבי אלעזר ורבי אבא על פניהם. בין כך ובין כך לא ראו אותו, קמו והסתכלו לכל עבר ולא ראוהו. ישבו ובכו, ולא יכלו לדבר זה לזה. לאחר שעה, אמר רבי אבא: ודאי זה מה שלמדנו, שבכל דרך שהצדיקים הולכים ודברי תורה ביניהם אזי הצדיקים של עולם הבא באים אצלם. אם כן, ודאי זה הוא רב המנונא סבא עצמו, שבא אלינו מהעולם ההוא לגלות לנו דברים אלו, ועוד לפני שהכרנו אותו הלך לו ונתכסה מאתנו. קמו ורצו לטעון את החמורים, ולא זזו החמורים ממקומם. ניסו לטעון בשנית, ולא הלכו החמורים. נתייראו ועזבו את החמורים, ועד היום קוראים את המקום ההוא מקום החמורים.
פתח רבי אלעזר ואמר: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" (תהלים פרק לא) - כמה גדולה היא הטובה העליונה והיקרה שעתיד הקב"ה לעשות לבני האדם, לאותם זכאים עליונים, יראי חטא שעוסקים בתורה, כשנכנסים לעולם הבא. וזהו גן עדן התחתון, שכל הצדיקים נמצאים שם, ברוח שמתלבשת בלבוש נכבד, כדוגמא וצורה שהיו בעולם הזה, וזהו שכתוב "נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" - באותה צורה של בני אדם שבעולם הזה. ונמצאים שם, ועפים באוויר, ועולים אל ישיבת הרקיע שבגן עדן של מעלה, ועפים וטובלים בנהרי טל של אפרסמון טהור, ויורדים למטה ושורים בגן עדן התחתון. ולעתים נראים נגד בני אדם לעשות להם נסים, כמו מלאכים עליונים, כפי שראינו עתה את האור של נר העליון, ולא זכינו להסתכל ולדעת סודות של חכמה יתירה.
פתח רבי אבא ואמר: "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ" (שופטים פרק יג) - אף על פי שמנוח לא הבין את מעשיו, אמר: היות שכתוב "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות פרק לג), ודאי אנחנו ראינו מלאך אלהים, ומשום כך "מוֹת נָמוּת"; ואילו אני ואתה זכינו לאור זה שהיה הולך עמנו, ונתקיים בעולם, שהרי הקב"ה שלחוֹ אצלנו להודיע לנו את סודות החוכמה שגילה לנו, אשרי חלקנו.
הלכו והגיעו להר אחד, ונטתה השמש לשקוע. החלו ענפי האילנות של ההר להקיש זה בזה ולומר שירה. בעודם מהלכים שמעו קול חזק שהיה אומר: בני אלהים קדושים, אותם שהתפזרו בין החיים של העולם הזה, אותם המאורות, בני הישיבה, חזרו והתאספו למקומכם להשתעשע עם אדונכם בתורה. פחדו רבי אלעזר ורבי אבא, נעצרו במקומם והתישבו. בתוך כך יצא קול כמקודם ואמר: סלעים חזקים, פטישים גבוהים, הרי אדון הצבעים המרוקם בציורים עומד על כס המלכות, היכנסו והיאספו. באותה שעה שמעו קול גדול וחזק של ענפי האילנות, שהיו אומרים: "קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים" (תהלים פרק כט). נפלו רבי אלעזר ורבי אבא על פניהם, ויראה גדולה נפלה עליהם. קמו בבהלה ולא שמעו דבר, והלכו להם מאותו ההר.
כשהגיעו אצל רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא, ראו שם את רבי שמעון בן יוחאי. שמחו, ושמח גם רבי שמעון. אמר להם: ודאי דרך של נסים ואותות עליונים עברתם, שכן אני נרדמתי עתה, וראיתי אתכם ואת בניהו בן יהוידע, שהיה שולח לכם שתי עטרות על ידי זקן אחד לעטר אתכם. ודאי בדרך זו היה הקב"ה. ועוד, שאני רואה פניכם משונים. אמר רבי יוסי: נכון הוא מה שאומרים שחכם עדיף מנביא*. בא רבי אלעזר ושם ראשו בין ברכי אביו, וספר את כל המעשה.
[* שהרי רבי שמעון יודע כל אשר אירע.]
נתיירא רבי שמעון ובכה. אמר: "ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי" (חבקוק פרק ג). מקרא זה חבקוק אמרוֹ בשעה שראה מותו, והחייה אותו אלישע. בכה רבי שמעון ואמר: גם אני ממה ששמעתי, ירא אני מהקב"ה. נשא ידיו על ראשו ואמר: רב המנונא סבא, אור התורה, זכיתם אתם לראותו פנים בפנים, ואני לא זכיתי בו. נפל על פניו, וראה אותו עוקר הרים, מאיר נרות בהיכל מלך המשיח, ונאמר לרבי שמעון: רבי, בעולם ההוא תהיו שכנים ובעלי הוראה לפני הקב"ה. מאותו יום היה רבי שמעון קורא לרבי אלעזר בנו ולרבי אבא - פניא"ל, כמו שכתוב: "כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים" (בראשית פרק לב).

ג. מתן תורה - ליל הכלולות של הקב"ה וכנסת ישראל
הקדמת הזוהר, דף ח עמוד א

רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בליל התקדש חג השבועות, שהרי למדנו - כל החברים, בני היכל הכלה, צריכים בלילה זה, שלמחרתו מזומנת הכלה להיות בתוך החופה עם בעלה, להיות עמה כל אותה הלילה ולשמוח עמה בתיקוניה שהיא נתקנת בהם. לעסוק בתורה מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקרא, ובסודות התורה, משום שאלו הם תיקונים שלה ותכשיטיה. והיא ונערותיה, נכנסת ועומדת על ראשיהם, ונתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה, ולמחרת אינה נכנסת לחופה אלא עמהם, ואלו נקראים בני חופתה. וכיוון שנכנסת לחופה, הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם כעטרות של הכלה, אשרי חלקם.
והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברינה של התורה, ומחדשים דברי תורה, כל אחד ואחד מהם. והיה שמח רבי שמעון, וכל שאר החברים. אמר להם רבי שמעון: בני, אשרי חלקכם, כי למחר לא תיכנס הכלה לחופה אלא עמכם, כי כל אלו שמתקנים תיקוניה בזה הלילה, ושמחים בה - כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועטרות של העולם העליון.
פתח רבי שמעון ודרש את הפסוק: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל" (תהלים פרק יט). ובעודם יושבים, נכנסו רבי אלעזר בנו ורבי אבא. אמר להם: ודאי פני השכינה באה, ועל כן פניא"ל קורא אני לכם, שהרי ראיתם פני השכינה פנים בפנים. שְבו נכבדים, שבו ונחדש תיקון הכלה בלילה זה, שכל מי שמשתתף עמה בלילה הזה יהיה שמור למעלה ולמטה כל אותה השנה, ויוציא את השנה בשלום. עליהם אומר הכתוב: "חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם, טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'" (תהלים פרק לד).
אמר רבי שמעון לחברים: בנַי, בחתונה הזאת, כל אחד ואחד מכם, יקשט קישוט אחד לכלה. אמר לרבי אלעזר בנו: אלעזר, תן מתנה אחת לכלה, כי למחר תסתכל, כשתיכנס לחופה, באותם שירים ותשבחות שנתנו לה בני ההיכל תוכל לעמוד לפניו. פתח רבי אלעזר ודרש את הפסוק "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל" (שיר השירים פרק ג).

ד. מלך מלכי המלכים משתבח בעמו ישראל
הקדמת הזוהר, דף ט עמוד ב

אמר לו רבי אלעזר לרבי שמעון: פסוק זה שכתוב "מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה" (ירמיהו פרק י), איזה מין שבח הוא זה - "מלך הגויים"? אמר לו: אלעזר בני, מקרא זה נתפרש בכמה מקומות אבל ודאי אין זו כוונתו, שכן כתוב באותו פסוק: "כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ". אלא שפסוק זה בא לתת פתחון פה לרשעים שחושבים שהקב"ה אינו יודע את ההרהורים והמחשבות שלהם, ובשביל זה יש להודיע שטות שלהם.
שפעם אחת בא פילוסוף אחד מאומות העולם אצלי, אמר לי: אתם אומרים שאלוהיכם שולט בכל רום השמים, וכל החֵילות והמחנות של המלאכים אינם משיגים ואינם יודעים את מקומו. אבל פסוק זה לא מגדיל את כבודו כל כך, שכן כתוב: "כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ", מה משמעות השוואה זו לבני אדם, שכלל אין להם קיום? ועוד, שאתם מדייקים מהפסוק "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה" (דברים פרק לד) - בישראל לא קם נביא כמשה, אבל באומות העולם קם בלעם; וכך גם אני אדייק מאותו הפסוק: בכל חכמי הגויים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל יש חכמים כמוהו. ואם יש בחכמי ישראל כמותו, הרי שהוא איננו אלוה עליון שליט. עיין בפסוק ותמצא שדייקתי נכון.
אמרתי לו: בוודאי יפה אמרת. מי מחיה מתים? רק הקב"ה לבדו, באו אליהו ואלישע והחיו מתים. מי מוריד גשמים? רק הקב"ה לבדו, בא אליהו ועצר אותם, והוריד אותם בתפילתו. מי ברא שמים וארץ? רק הקב"ה לבדו, בא אברהם ונתקיימו בזכותו. מי מנהיג את השמש? רק הקב"ה, בא יהושע והעמיד אותו, וגזר עליו שיעמוד על עומדו ועמד, כמו שכתוב: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד" (יהושע פרק י). הקב"ה גוזר גזר דין - כמו כן משה גזר גזר דין ונתקיימו. ועוד, שהקב"ה גוזר גזירות, והצדיקים של ישראל מבטלים אותן, כמו שכתוב: "צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים" (שמואל ב פרק כג). ועוד, שהוא מצווה להם ללכת בדרכיו ממש, ולהידמות לו בכול. הלך אותו פילוסוף והתגייר, וגר בכפר שחליים, וקראו לו יוסי קטינאה, ולמד תורה הרבה, והוא בין החכמים והצדיקים שבאותו המקום.
עתה יש להתבונן בפסוק זה, והרי כתוב: "כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ" (ישעיהו פרק מ), מה היתרון כאן? וכן "מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם" - וכי מלך הגויים הוא ולא מלך ישראל?! אלא בכל מקום שהקב"ה רוצה להשתבח בישראל, אינו נקרא אלא על ישראל בלבד, שכן כתוב: "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", "אֱלֹהֵי הָעִבְרִים" (שמות פרק ה), וכתוב: "כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו פרק מד), מלך ישראל דווקא. אמרו אומות העולם: אדון אחר יש לנו בשמים, שהרי המלך שלכם לא שולט אלא עליכם בלבד, ועלינו לא שולט. בא הכתוב ואמר: "מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם" - מלך עליון לרדות אותם ולהלקות אותם ולעשות בהם כרצונו; "כִּי לְךָ יָאָתָה" - ליראה ממך למעלה ולמטה; "כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם" - אלו השליטים הגדולים שממונים עליהם; "וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ" - ואין בהם מי שיעשה אפילו דבר קטן אלא כמו שמצווה אותם, כמו שכתוב: "וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא וְדָיְרֵי אַרְעָא"* (דניאל פרק ד).
[* תרגום: כרצונו הוא עושה בצבא השמים ובדיירי הארץ.]

ה. טעות אברהם ושרה, עקדת יצחק
הקדמת הזוהר דף י עמוד ב

פתח רבי שמעון ואמר: כל מי ששמח באלו המועדים, ולא נותן חלקו להקב"ה, אזי אותו רע עין, השטן, שונא אותו ומקטרג עליו, ומסלק אותו מן העולם, ומסבב לו צרות על גבי צרות. וחלקו של הקב"ה זה לשמח עניים כפי יכולתו. משום שהקב"ה בא בימי שמחה אלו לראות את אותם כלים שבורים שלו, ונכנס אצלם ורואה שאין להם במה לשמוח ובוכה עליהם, ועולה למעלה להחריב העולם. באים בני הישיבה לפניו ואומרים: ריבון העולם, רחום וחנון נקראת, יתגלגלו רחמיך על בניך. אומר להם: והרי לא עשיתי את העולם אלא על חסד, שכן כתוב: "אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פרק פט), והעולם על זה מתקיים. אומרים לפניו מלאכים עליון: ריבון העולם, הרי פלוני אוכל ושותה ויכול לעשות טוב עם העניים, ואינו נותן להם דבר. ואז בא אותו מקטרג, ותובע רשות, ורודף אחר אותו אדם.
מי לנו גדול בעולם יותר מאברהם, שעשה טובות לכל הבריות, וביום שעשה משתה מה כתוב: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל, וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (בראשית פרק כא). עשה אברהם משתה וקרא לכל גדולי הדור לאותה הסעודה. וכבר למדנו - בכל סעודה של שמחה, אותו המקטרג הולך ורואה: אם אותו אדם הקדים טובות לעניים, ועניים בביתו, אותו המקטרג פורש מאותו בית ולא נכנס שם; ואם לא, נכנס לשם ורואה ערבוב של שמחה בלי עניים, ובלי דברים טובים שהקדימו לעניים, עולה למעלה ומקטרג עליו.
כאשר הזמין אברהם את כל גדולי הדור, ירד המקטרג ועמד על הפתח בדמות עני. ולא היה שם מי שישגיח עליו - אברהם היה משמש לאותם מלכים וגדולים, ושרה היניקה בנים לכולם. משום שלא היו מאמינים שהיא ילדה, אלא אמרו אסופי הוא, ומן השוק הביאו אותו, ולכן הביאו בניהם עמהם, ולקחה אותם שרה והיניקה אותם לפניהם, זהו שכתוב: "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה" (שם), בנים ולא רק בן. ואותו מקטרג עמד על הפתח, ושמע ששרה אמרה: "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים" (שם), מיד עלה אותו מקטרג לפני הקב"ה ואמר לו: ריבון העולם, אתה אמרת "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיהו פרק מא), והנה הוא עשה סעודה, ולא נתן לך דבר ולא לעניים, ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת; ועוד, אומרת שרה שצחקת בה.
אמר לו הקב"ה: מי בעולם כאברהם. ולא זז משם עד שבלבל כל אותה שמחה, וציווה הקב"ה להקריב את יצחק קרבן, ונגזר על שרה שתמות על צער בנה. וכל אותו הצער נגרם על שלא נתן דבר לעניים.

ו. רבי פנחס בן יאיר הלך לקבל פני רבי שמעון בן יוחאי חתנו אחרי צאתו מהמערה
הקדמת הזוהר, דף יא עמוד א

רבי פנחס היה אצל רבי רחומאי בשפת ים גינוסר. ורבי רחומאי היה אדם גדול, זקן ושבע ימים, ועיניו כהו מלראות. אמר לרבי פנחס: שמעתי שחברנו יוחאי יש לו מרגלית, אבן טובה, והסתכלתי באורה של אותה המרגלית, יצאה כאור השמש מנרתיקה והאירה את כל העולם, ואותו אור עומד מהשמים לארץ ומאיר את כל העולם. ואותו האור כולו כלול בבִתְך*, ומהאור הכלול בבתך יוצא אור דק וקטן, ויוצא לחוץ ומאיר לכל העולם. אשרי חלקך, צא בני צא, לך אחרי אותה המרגלית שמאירה לעולם, שהרי השעה משחקת לך.
[* שכן היא אשתו של רבי שמעון בר יוחאי, ומהם יוצא אור קטן שהוא רבי אלעזר.]
יצא רבי פנחס מלפניו, ועמד ליכנס בספינה, ושני אנשים עמו. והנה ראה שתי ציפורים שהן באות ומעופפות מעל הים. הרים קולו ואמר להם: ציפורים ציפורים, שאתן מעופפות על הים, האם ראיתן את המקום שבר יוחאי נמצא שם? המתין מעט ואמר: ציפורים ציפורים, לכו והשיבו לי תשובה. עפו הציפורים, נכנסו בים והלכו להן.
בטרם שיצאו בספינה, והנה באו הציפורים, ובפה של אחת מהן פתק, וכתוב בו שבר יוחאי יצא מן המערה ורבי אלעזר בנו עִמו. הלך אצלו ומצא אותו משונה וגופו מלא פצעים, בכה עליו, ואמר: אוי לי שראיתיך כך. אמר לו רבי שמעון: אשרי חלקי שראיתני בכך, שאלמלא צער זה, לא הייתי זוכה למה שזכיתי.

ז. תורה של דרך א'
פרשת בראשית דף מט עמוד ב

רבי שמעון היה הולך לטבריה, והיו עמו רבי יוסי, רבי יהודה ורבי חייא. בתוך כך ראו את רבי פנחס שהוא בא. כיוון שנתחברו יחד, ירדו וישבו תחת אילן אחד מאילני ההר. אמר רבי פנחס: הרי אנחנו יושבים ורצוננו לשמוע מאותם דברים הנעלים, שאתה אומר בכל יום. פתח רבי שמעון ודרש את הפסוק: "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי" (בראשית פרק יג). כשסיים אמר רבי פנחס: אפילו בסבך של קשקשת וסנפיר, לא יפתחו פה להתעטר לפניך*. קמו ללכת, אמר רבי שמעון: יש לי עוד מה לפרש, ודרש פסוקים נוספים, וכשסיים בא רבי פנחס ונשקוֹ. אמר: ברוך ה' הרחמן שזימנני כאן. הלכו עם רבי פנחס שלושה מילין, וחזרו רבי שמעון והחברים.
[* כלומר, אפילו בדברים הפשוטים, שהם כקליפה לסודות התורה הבהירים כקשר של ספירים, אין פתחון פה לדבר בהם לפניך.]

ח. החטא גורם לסילוק שכינה
פרשת בראשית דף נז עמוד ב

רבי שמעון היה מהלך יום אחד בשערי טבריה. ראה בני אדם שהיו מקשרים חיצים בקשרי הקשת, ויורים לתוך כדי חרס*. אמר: חטא זה הם עושים בגלוי כדי להרגיז את אדונם. נתן בהם עיניו, והושלכו לתוך הים ומתו.
[* כלומר שהיו מוציאים זרע לבטלה בפרהסיא.]
בוא וראה, כל חטא שנעשה בגלוי דוחה את השכינה מן הארץ, ומסלק את משכנה מן העולם. לכן אלו שהלכו בראש זקוף ועשו חטאם בגלוי ודחו את השכינה מן העולם, עד שהקב"ה דחה אותם והעביר אותם ממנו. ועל זה כתוב: "הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ", "הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי" (משלי פרק כה).

ט. תורה של דרך ב' (ליבו של האדם - הרי זה הקב"ה)
פרשת בראשית דף נח עמוד ב

רבי שמעון היה הולך בדרך, והיו עמו רבי אלעזר בנו ורבי יוסי ורבי חייא. בעודם הולכים אמר רבי אלעזר לאביו: הדרך מתוקנת לפנינו, ורוצים אנו לשמוע דברי תורה.
פתח רבי שמעון ואמר: "וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא" (קהלת פרק י) - כאשר האדם רוצה להכין דרכו לפני הקב"ה, לפני שיוצא לדרך צריך להימלך בו ולהתפלל לפניו על דרכו, כמו שכתוב: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו" (תהלים פרק פה), כדי שהשכינה לא תפרוש ממנו. ומי שאינו מאמין בריבונו, מה כתוב עליו: "וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר". מהו "לִבּוֹ"? זה הקב"ה שאינו הולך עמו בדרך, וחסר מעזרתו בדרך. משום שאותו אדם אינו מאמין בריבונו, שהרי לפני שיצא לדרך לא ביקש עזרה מהקב"ה, ואפילו בדרך שהוא הולך אינו עוסק בדברי תורה. ומפני זה הוא נקרא "לִבּוֹ חָסֵר", שלא הלך עם ריבונו, ולכן ריבונו אינו הולך עמו בדרך. ועל זה נאמר: "וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא" - אפילו כשהוא שומע דברי אמונה בריבונו, אומר שטיפשות הוא לעסוק בזה. כמו שפעם שאלו לאדם אחד על אות ברית קודש החתום בבשר האדם, ואמר שאין זה אמונה. שמע רב ייבא סבא, והסתכל בו, ועשאו גל של עצמות.
ואנחנו הולכים בדרך זו בעזרת הקב"ה, וצריכים אנו לומר דברי תורה. פתח ודרש את הפסוק: "הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ" (תהלים פרק פו).

י. אגדת מתי המבול א'
פרשת נח דף סב עמוד א

רבי חייא ורבי יהודה היו הולכים בדרך, והגיעו אל הרים גדולים. מצאו בין ההרים עצמות בני אדם, שהיו מאותם של בני המבול, ופסעו שלש מאות פסיעות בתוך עצם אחת. תמהו ואמרו: זהו שאמרו החברים, שהם לא היו יראים מדינו של הקב"ה, כמו שכתוב: "וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ" (איוב פרק כא). מה עשו אנשי המבול? היו סותמים ברגליהם את מעיינות התהום. אבל המים יצאו רותחים ולא יכלו לעמוד בהם, עד שהיו נשמטים ונופלים על הארץ ומתו.

יא. אגדת מתי המבול ב'
פרשת נח דף סג עמוד א

רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך, ופגעו בהרי אררט. ראו סימני בקעים בדרך, שהיו מזמן המבול. אמר לו רבי חייא לרבי יוסי: בקעים הללו מִיְמי המבול הם, והקב"ה הניח אותם לדורי דורות, כדי שלא יִמָּחוּ מלפניו עוונותיהם של הרשעים. שכך דרכו של הקב"ה - לצדיקים עושי רצונו, עושה שיזכירו אותם למעלה ולמטה ולא יִשָּׁכַּח זיכרונם לדורי דורות; וכעין זה עושה לרשעים שאינם עושים רצונו, כדי שלא ישכחו עוונותיהם, ויזכרו עונשם וזיכרונם לרעה לדורי דורות, וזה מאמר הכתוב: "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי נְאֻם ה'" (ירמיהו פרק ב).

יב. תורה של דרך ג' - מצוות ארבעה מינים
פרשת נח דף סג עמוד ב

רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך, וראו שבא מולם יהודי אחד. אמר רבי יוסי: אדם זה יהודי הוא. כשהגיע אליהם שאלו אותו. אמר להם: שליח מצווה אני, כי אנו דרים בכפר דראמין, והגיע זמן החג, ואנחנו צריכים לולב והמינים שעמו, ואני הולך לקצוץ אותם לשם המצווה. הלכו יחד, אמר להם אותו יהודי: אלו ארבעה מינים שבלולב, שכולם באים לְרַצות בעד העולם, האם שמעתם מדוע אנו צריכים להם בחג? אמרו לו: כבר נתעוררו על כך החברים, אבל אם יש דבר חדש תחת ידך אמור אותו. אמר להם: המקום הזה שאנו דרים בו הוא קטן וכולם עוסקים בתורה, ויש עלינו תלמיד חכם ששמו רבי יצחק בר יוסי מחוזאה, ובכל יום ויום הוא מחדש לנו חידושי תורה. והסביר להם את ענין ארבעת המינים משמו. אמרו רבי יוסי ורבי חייא: הקב"ה הכין את הדרך לפנינו, אשרי מי שעוסק בתורה. באו ונשקוהו, וקרא עליו רבי יוסי: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" (ישעיהו פרק נד).
בכה רבי יוסי ואמר: אשרי הדור שרבי שמעון נמצא בתוכו, כי בזכותו של רבי שמעון נזדמן לנו לשמוע בהרים דברים עליונים כאלו. אמר רבי יוסי: אדם זה בא אלינו רק כדי להודיע לנו דברים הללו, כי הקב"ה שלחוֹ אלינו. וכשבאו וסיפרו הדברים לפני רבי שמעון, אמר: ודאי יפה הוא אמר.

יג. המבול: פריצות בעריות מחריבה עולמות
פרשת נח דף סח עמוד א

רבי יוסי היה מצוי לפני רבי שמעון יום אחד, אמר לו: מה ראה הקב"ה לכלות במבול את כל חיות השדה ועוף השמים עם הרשעים? אם בני אדם חטאו, בהמות ועופות השמים ושאר הבריות, מה חטאו? אמר לו: משום שכתוב: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית פרק ו) - כולם היו משחיתים דרכם, עזבו מינם ודבקו במין אחר.
בוא וראה: אותם הרשעים שבעולם גרמו כך לכל הבריות, ורצו להכחיש מעשה בראשית, והם גרמו לכל הבריות להשחית דרכם, כמו שהם היו משחיתים. אמר הקב"ה: אתם רציתם להכחיש מעשה ידי, אני אשלים רצונכם - "וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית פרק ז). אחזיר העולם למים כמו שהיה בתחילה מים במים - וזהו שאמרנו, מכאן והלאה אעשה בריות אחרות בעולם כראוי.

יד. הקב"ה - רואה כל נסתרות
פרשת נח דף סח עמוד א

רבי חייא פתח ואמר: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'. הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא" (ירמיהו פרק כג) - כמה אטום לבם של בני האדם ועיניהם סתומות, שאינם משגיחים ואינם יודעים בכבוד אדונם, שכתוב בו: "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא". איך רוצים בני האדם להיסתר מחטאתם, ואומרים מי רואה ומי יודע, כמו שכתוב: "וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ" (ישעיהו פרק כט), לאן ייסתרו מפניו?!
משל למלך שבנה ארמון, ועשה תחת קרקעיתו חדרים נסתרים חזקים. לימים מרדו בני הארמון במלך והקיף אותם המלך בחייליו. מה עשו? נכנסו והסתירו עצמם במחילות המבוצרות. אמר המלך: אני עשיתי אותן, ומלפני אתם רוצים להסתתר בהן?! זהו שכתוב: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'" - אני הוא שעשיתי המחילות המבוצרות, ועשיתי אור וחושך, ואתם - איך יכולים אתם להסתתר מפני?!

טו. תורה של דרך ד' - תינוק הבקי בחכמת הנסתר
פרשת נח דף סט עמוד ב

רבי חזקיה היה הולך מקפוטקיא ללוד. פגש אותו רבי ייסא, אמר לו: תמֵהני עליך שאתה הולך יחידי, שהרי למדנו - אל יצא אדם בדרך יחידי. אמר לו: תינוק אחד הולך עמי, והוא בא אחרי. אמר לו: ועל זה אני תמֵה, איך הולך אתך מי שלא תוכל לדבר עמו בדברי תורה? שהרי למדנו - כל מי שהולך בדרך ואין עמו דברי תורה, הרי הוא מתחייב בנפשו. אמר לו: כן הוא ודאי כדבריך.
בתוך כך הגיע אותו התינוק. אמר לו רבי ייסא: בני, מהיכן אתה? אמר לו: מהעיר לוד, ושמעתי שאדם חכם זה הולך לשמה, וזימנתי את עצמי לשרתו וללכת עמו. אמר לו: בני, היודע אתה דברי תורה? אמר לו: יודע אני, כי אבי לימד אותי בפרשת הקורבנות, וגם הטיתי אוזני למה שהיה לומד עם אחי הגדול ממני. אמר לו רבי ייסא: בני, אמור לי. פתח ודרש את הפסוק: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ" (בראשית פרק ח).
כשסיים בא ר' ייסא ונשקו, ואמר: כל הטוב הזה יש תחת ידך, ואני לא ידעתי. אחזור מדרכי, ואתחבר אתך. הלכו ביחד. אמר רבי חזקיה: דרך זו עם השכינה אנו הולכים, שהרי הדרך מתוקנת לפנינו. אחז בידו של אותו תינוק והלכו. אמר לו: אמור לנו מקרא אחד מאותם שאמר לך אביך, ואמר להם. וכשסיים אמר רבי ייסא לאותו תינוק: מה שמך? אמר לו: אבא. אמר לו: אב תהיה בכול - בחוכמה ובשנים. קרא עליו את הפסוק: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" (משלי פרק כג).

טז. לימוד תורה בצוותא בחצות הליל - עונג לצדיקים שבגן עדן
פרשת נח דף עב עמוד א

רבי יהודה קם לילה אחד לעסוק בתורה בחצות לילה באכסניה בעיר מחסייא, והיה שם יהודי אחד שבא ובידו שני שׁקים עם מלבושים. פתח רבי יהודה ואמר: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים" (בראשית פרק כח) - זוהי אבן השתייה, שמשם נשתל העולם, ועליה נבנה בית המקדש. זקף ראשו אותו יהודי, ואמר לו: דבר זה היאך הוא אפשרי, והרי אבן השתייה היתה מקודם שנברא העולם, וממנה נשתל העולם, ואתה אומר: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה", שמכאן משמע שיעקב שם אותה עכשיו למצבה, שכתוב: "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" (שם)! ועוד, הרי יעקב בבית אל היה, ואבן השתיה היא בירושלים!
רבי יהודה לא הפנה ראשו אליו, פתח ואמר: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (עמוס פרק ד), וכתוב: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים פרק כז), שכן דברי תורה צריכים כוונה, ולדברי תורה צריכים להיתקן בגוף וברצון כאחד. קם אותו היהודי ונתלבש, ישב אצל רבי יהודה ואמר: אשריכם צדיקים שאתם עוסקים בתורה יומם ולילה. אמר לו רבי יהודה: עתה שהכנת עצמך, אמור דבריך ונתחבר כאחד, כי דברי תורה צריכים תיקון הגוף ותיקון הלב, ואם לא, הייתי שוכב במיטתי, ומהרהר הדברים בלבי. אלא הרי למדנו - אפילו אחד היושב ועוסק בתורה, השכינה מתחברת עמו. ואם השכינה כאן, אני אהיה שוכב במיטתי?! ולא עוד אלא שדברי תורה צריכים צחות. ועוד, שכל אדם הקם לעסוק בתורה מחצות הלילה ואילך, כאשר מתעורר רוח צפון, כשהקב"ה נכנס להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, אזי הוא וכל הצדיקים שבגן, כולם מקשיבים לדברים היוצאים מפיו, ואם הקב"ה וכל הצדיקים מתעדנים לשמוע דברי תורה בשעה זו, אני אהיה שוכב במיטתי?!
אמר לו: עתה אמור דבריך. אמר לו: שאלתי על מה שאמרת בפסוק זה "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים", שזה אבן השתייה, היאך זה אפשרי? הרי אבן השתייה עוד מלפני שנברא העולם היתה, וממנה הושתל העולם, ואתה אומר "אֲשֶׁר שַׂמְתִּי", שמכאן משמע שיעקב שם אותה עכשיו, וכתוב: "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו"! ועוד, שיעקב בבית אל היה, ואבן זו היתה בירושלים! אמר לו: כל ארץ ישראל נכפלה תחתיו, ואבן השתיה תחתיו היתה. אמר לו: הרי "אֲשֶׁר שָׂם" כתוב, משמע אותה אבן ששם כבר לפני כן, ועוד כתוב: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה"! אמר לו: אם אתה יודע הדבר, אמור אותו. ודרש אותו יהודי פסוק זה וכשסיים בא רבי יהודה ונשקוֹ. אמר לו: כל זאת אתה יודע, ואתה עוסק בסחורה ומניח חיי עולם?! אמר לו: השעה דחוקה לי, ויש לי שני בנים שנמצאים כל היום בבית המדרש, ואני משתדל על מזונותיהם, ולתת שכר לימוד למוריהם, כדי שיעסקו בתורה.

יז. תורה של דרך ה' - גדולתו של רשב"י
פרשת לך לך דף פג עמוד א

רבי שמעון היה הולך בדרך, והיה עמו רבי אלעזר בנו ורבי אבא ורבי יהודה. בעודם הולכים אמר רבי שמעון: תמֵה אני, איך בני העולם אינם מסתכלים להבין דברי תורה ולדעת על מה הם עומדים בעולם? פתח ודרש את הפסוק: "נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ" (ישעיהו פרק כו). כשסיים באו רבי אלעזר ורבי אבא וכל החברים ונשקו ידיו של רבי שמעון. בכה רבי אבא ואמר: וַי וַי, כאשר תסתלק מהעולם מי יאיר אור התורה? אשרי חלקם של החברים ששמעו דברי תורה הללו מפיך.

יח. שפע של נטילת ידיים מוריד שפע של ברכות לעולם
פרשת לך לך דף פו עמוד ב

רבי אלעזר היה הולך לבית חמיו, והיו עמו רבי חייא ורבי יוסי ורבי חזקיה, ועסקו בדברי תורה. בעודם הולכים, פגש אותם רבי ייסא ועמו יהודי אחד, ודרש אותו היהודי בדברי תורה. אמר רבי אלעזר לרבי ייסא: אני רואה שעם השכינה נתחברת ובאת. אמר לו: ודאי הוא כדבריך, וכבר שלוש פרסאות אני הולך עמו, ואמר לי כמה דברים טובים. ואני שכרתי אותו שישמשני ביום זה, ולא ידעתי שהוא נר המאיר, כמו שאני רואה עתה.
אמר לו רבי אלעזר ליהודי הזה: מה שמך? אמר לו: יועזר. אמר לו: יועזר ואלעזר ישבו יחד. ישבו אצל אבן אחת בשדה הזה, והתחיל אותו יהודי לאמר להם דברי תורה. כשסיים אמר לו רבי אלעזר: יפה אמרת. שאל אותו רבי אלעזר: מה עבודתך? אמר לו: מלמד תינוקות הייתי במקומי, ועכשיו בא לעיר רבי יוסי מכפר חנין, ולקחו ממני את התינוקות והושיבו אותם אצלו. ובכל זאת נתנו לי כל בני העיר את שכרי כמו בזמן שהתינוקות היו אצלי, אלא שהתבוננתי בעצמי וראיתי שלא ראוי לי ליהנות מהם בחינם, ולכן השכרתי את עצמי אצל חכם זה. אמר רבי אלעזר: לברכותיו של אבא נצרכים כאן.
קמו ובאו לפני רבי שמעון, והיה יושב ולומד כל היום לפני רבי שמעון. יום אחד היה עוסק לפניו בהלכות נטילת ידים, ואמר רבי שמעון: כל מי שאינו נוטל ידיו כראוי, אף על פי שנענש על זה למעלה, נענש גם כן למטה. ומה עונשו למטה? שגורם לעצמו עניות. וכפי מידת עונשו, כך הוא גם שכרו - מי שנוטל ידיו כראוי גורם לעצמו ברכות של מעלה, שהברכות שורות על ידיו כראוי, וכן מתברך בעשירות.
אחר כך הקדים רבי שמעון, וראה את אותו מלמד תינוקות שהוא נוטל ידיו במים, ונוטלם במידה גדולה של מים. אמר רבי שמעון: מלא ידיו מברכותיך. וכך היה, מאותו יום ואילך נתעשר, ומצא מטמון, והיה עוסק בתורה, ונתן בכל יום מזונות לעניים, והיה שמח עימהם, ומסביר פנים מאירות אליהם. קרא עליו רבי שמעון: "וְאַתָּה תָּגִיל בַּה' בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל" (ישעיהו פרק מא).

יט. עושרה של תורה
פרשת לך לך דף פח עמוד א (סתרי תורה)

כאשר בא רבי אבא מבבל היה הולך ומכריז: מי שרוצה עושר ומי שרוצה אריכות ימים בעולם הבא, יבוא ויעסוק בתורה. היו מתאספים אליו כל העולם לעסוק בתורה.
רווק אחד גר בשכונתו, יום אחד בא אל רבי אבא ואמר לו: רבי, רוצה אני ללמוד תורה כדי שיהיה לי עושר. אמר לו רבי אבא: ודאי יהי כדבריך. אמר לו: מה שמך? אמר לו: יוסי. אמר לתלמידיו שיקראו לו רבי יוסי בעל העושר והכבוד. ישב ועסק בתורה.
לימים, בא לפניו ואמר לו: רבי, היכן הוא העושר? אמר רבי אבא בלבו: משמע שאינו לומד לשם שמים. נכנס לחדרו, ושמע קול אחד שהיה אומר: אל תעניש אותו, כי אדם גדול יהיה. חזר אליו ואמר לו: שב בני שב, ואני אתן לך עשירוּת.
בתוך כך בא איש אחד ובידו כלי של פז, הוציאוֹ, והבריק אור בבית. אמר לו: רבי, רוצה אני לזכות בתורה, ואני בעצמי לא זכיתי להבין בתורה, ומחפש אני מישהו שיעסוק בתורה בשבילי. כי יש לי עושר רב שהניח לי אבי, שבעת שישב על שולחנו היה מסדר עליו שלוש עשרה כוסות כגון אלו, ואני רוצה לזכות במצוות לימוד התורה, ומוכן לתת בעד זה עושר. אמר ר' אבא לאותו רווק: עסוק בתורה, ואדם זה יתן לך עושר. נתן לו את אותה כוס של פז. קרא עליו ר' אבא את הפסוק: "לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז" (איוב פרק כ). ישב ועסק בתורה, ואותו האיש היה נותן לו עושר.
לימים, נכנסה חמדת התורה במעיו. יום אחד מצאו רבי אבא שהיה יושב ובוכה, אמר לו: על מה אתה בוכה? אמר לו: כיצד מניח אני את חיי העולם הבא בשביל העושר?! איני רוצה אלא לזכות בתורה לעצמי. אמר רבי אבא לעצמו: עכשיו משמע שהוא לומד לשם שמים.
קרא לאותו האיש, ואמר לו: קח העושר שלך ותן אותו ליתומים ועניים, ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה בכל מה שאנחנו לומדים. החזיר לו רבי יוסי את הכוס של הפז. ועד היום לא ניטל השם בן פזי ממנו ומבניו, וזהו רבי יוסי בן פזי. וזכה להרבה תורה, הוא ובניו, שאין לך שכר טוב בעולם כמי שעוסק בתורה ומקיימה.

כ. צדיקים כמלאכים
פרשת לך לך דף פט עמוד א (סתרי תורה)

רבי חייא הלך לראות את רבי אלעזר. פגש אותו רבי חגאי, ואמר לו: דרך זו המתוקנת לפני אדוני, לאן היא הולכת? אמר לו: לראות את רבי אלעזר. אמר לו: אלך גם אני אתך. אמר לו: אם תוכל להבין השכל והטעם ממה שתשמע - לך עמי, ואם לא - חזור לאחריך. אמר לו: אל ידאג כבודו על כך, שכן שמעתי כמה סודות התורה, ויכולתי לעמוד בהם. פתח רבי חגאי ודרש בסודות התורה. כשסיים בא רבי חייא ונשקוֹ, אמר לו: בני, ראוי אתה יותר ממני ללכת לראות את רבי אלעזר.
הלכו ביחד. כאשר הגיעו אצלו, ראה אותם רבי אלעזר יושבים על יד השער. אמר לשמש שלו: לך ואמור להם: כסא זה של שלושה עמודים, מהו כל אחד מהם? אמרו לו: לך ואמור לאדוננו, שלא לחינם אמר דוד המלך, שהוא העמוד הרביעי, "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה"* (תהלים פרק קיח). אמר לשמשו: לך אמור להם, היכן מאסו בדוד עד שהוא אומר על עצמו "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים"? החזיר רבי חייא ראשו אל רבי חגאי, ואמר לו: האם שמעת משהו על כך? אמר רבי חגאי: שמעתי שאת הפסוק "בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי" (שיר השירים פרק א) אמר שלמה המלך על דוד אביו, כאשר דחו אותו אחיו מעליהם. ועוד שמעתי, מה ראה הקב"ה לתת את המלכות ליהודה מכל שאר האחים? אלא משום שאותיות שם ה' חקוקות בשמו, ורצה לתת כבוד לשמו על כן נתן לו את המלוכה. ועוד שמעתי, שיהודה יש בו אותיות שם ה', ומה היא האות ד שבשמו? זהו דוד המלך שנקשר בשמו של ה' יותר מכל שאר העולם, כמו שכתוב: "יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם" (הושע פרק ג).
[* ובכך ענו לחידתו - שלושת האבות הם שלושת רגלי הכסא, ודוד המלך שהוא הרביעי, השלים את הכסא והעמיד אותו.]
אחר כך נכנסו אצלו. כיוון שנכנסו, ישבו לפניו. שתק רבי אלעזר, וגם הם שתקו. נכנס רבי אלעזר לחדרו, שמע שם קול אחד שהיה אומר: לך ואמור להם מה שהם רוצים, כי צדיקים המה. חזר אצלם אמר להם: אם יש ביניכם מי ששמע דבר - יאמר לי. אמרו לו: מחכים אנחנו להיות מוארים על ידי צחות המאור העליון, ונאמר סברה מעצמנו?! התחיל לדרוש להם בפסוק: "וה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ" (חבקוק פרק ב).
בעודו מדבר עמהם, באה אש והקיפה אותו, והם נשארו יושבים מבחוץ. שמעו קול שאומר: הוי קדוש, "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו" (שיר השירים פרק א) - בכל אותם חדרים של העלם הקדוש מאיר הפנים שנמסרו המפתחות בידיו, וכולם מתוקנים לך ולאלו שאיתך. כאשר ראו כך, נזדעזעו ופחד גדול נפל עליהם. אמרו: אין אנחנו ראויים לזה, נצא מכאן ונלך לדרכנו. ישבו שם כל אותו היום, ולא יכלו אפילו לראותו, אמרו: אין רצונו של הקב"ה שנשב כאן. יצאו משם והלכו.
בעודם הולכים פתח רבי חייא ואמר: "בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ" (תהלים פרק קג) - אשריהם ישראל מכל שאר אומות העולם, שהקב"ה בחר בהם מכל שאר העמים, ועשה אותם חלקו ונחלתו, ועל כן נתן להם את התורה הקדושה, משום שכולם היו ברצון אחד על הר סיני, והקדימו עשייה לשמיעה, כמו שכתוב: "וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות פרק כד).
כיוון שהקדימו עשייה לשמיעה, קרא הקב"ה לפמליא שלו, אמר להם: עד עתה אתם הייתם יחידים לפני בעולם, מכאן והלאה הרי בנַי בארץ חברים אִתכם לכל דבר, ואין לכם רשות לקדש את שמי עד שישראל יתחברו אתכם בארץ, וכולכם תהיו חוברים כאחד לקדש שמי. משום שהקדימו עשייה לשמיעה, כמו שמלאכים עליונים עושים ברקיע, שכן שכתוב: "בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" - עושי דברו כתוב בתחילה ואחר כך לשמוע.
דבר אחר: "בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו" - אלו אותם הצדיקים שבארץ, שהם חשובים לפני הקב"ה כמלאכים עליונים ברקיע, משום שהם גיבורי כח, שמתגברים על יצרם, כגיבור טוב המתגבר על שונאיו; "לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" - שזוכים בכל יום לשמוע קול מלמעלה בשעה שצריכים. עתה, מי יוכל לעמוד עימהם, שהרי הם קדושים עליונים, אשרי אלו שיכולים לעמוד לפניהם, אשרי אלו היכולים להינצל מפניהם, השגחת הקב"ה עליהם בכל יום, איך אנחנו יכולים להיכנס ולעמוד לפניהם. ועל זה כתוב: "אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ" (תהלים פרק סה), וכן כתוב: "אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם" (תהלים פרק פד).

כא. כוחה ומעלותיה של ברית המילה
פרשת לך לך דף צב עמוד ב

רבי אבא היה הולך מטבריה לטרוניא ששם גר חמיו, ורבי יעקב בנו היה עמו. הגיעו לכפר טרשא, וכאשר רצו לשכב, אמר רבי אבא לבעל הבית: יש כאן תרנגול? אמר לו בעל הבית: למה לך תרנגול? אמר לו: משום שצריך אני לקום בחצות לילה ממש. אמר לו בעל הבית: אינך צריך תרנגול, כי יש לי סימן בביתי. משקל זה שלפני מיטתי, ממלא אני אותו מים, ונוטפים המים טיפה אחר טיפה, עד שבחצות לילה ממש כבר התרוקנו כל המים, ומתגלגל המשקל למטה ברעש גדול, והקול נשמע בכל הבית, ואז הוא חצות לילה ממש. וזקן אחד היה עמי, שהיה קם בכל חצות לילה ועוסק בתורה, ובשביל זה עשה זאת. אמר רבי אבא: ברוך השם ששלח אותי לכאן.
בחצות לילה נהם אותו גלגל של המשקל, וקמו רבי אבא ורבי יעקב. שמעו לאותו האיש, שהיה יושב בירכתי הבית ושני בניו עמו, והיה אומר: כתוב "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים פרק קיט) - מה ראה דוד שאמר חצות לילה ולא בחצות לילה? אלא ודאי כך הוא פונה להקב"ה. וכי הקב"ה נקרא כך? כן, שהרי בחצות לילה ממש הקב"ה נמצא עם הפמליא שלו, ובאותה שעה הוא נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים.
אמר רבי אבא לרבי יעקב: ודאי נשתתף בשכינה ונתחבר יחד. קרבו אליו וישבו עמו. אמרו לו: אמור אמרי פיך כי יפה אמרת, ומאין לך זה? אמר להם: דבר זה שמעתי מזקני, וספר להם דברים נוספים משמו על מעלת חצות לילה. כשסיים קם רבי אבא ונשקו, אמר לו: ודאי כדבריך כך הוא, ברוך השם ששלח אותי לכאן. אחר כך שאל אותו בנו של בעל הבית שאלה, והוא בעצמו השיב תשובה יפה מאד. קם רבי אבא, שם ידיו על ראשו וברכו. אמר: חשבתי שהחוכמה אינה נמצאת אלא אצל אלו הצדיקים שזכו בה, ועתה רואה אני שבדורו של רבי שמעון אפילו התינוקות זכו לחכמה עליונה. אשריך רבי שמעון, ווי לאותו הדור שאתה תסתלק ממנו. ישבו עד הבוקר ועסקו בתורה.
פתח רבי אבא ודרש: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" (ישעיה פרק ס) - פסוק זה פירשוהו החברים, מדוע כתוב ועמך כלם צדיקים, וכי כל ישראל צדיקים הם?! והרי כמה וכמה חייבים יש בהם בישראל, וכמה חוטאים וכמה רשעים שעוברים על ציוויי התורה! אלא כך למדנו בסוד המשנה - זכאים הם ישראל שעושים קרבן לרצון ה', שמקריבים בניהם ביום השמיני לקרבן, וכאשר הם נימולים הם נקראים צדיקים.
ועוד אמר רבי אבא: בזמן שאדם מביא את בנו להכניסו לברית, קורא הקב"ה לפמליא שלו ואומר: ראו מה עושה בני בעולם. ובאותה שעה טס אליהו בארבע טיסות ומזדמן שם. ועל כן למדנו שצריך אדם להכין כסא אחר לכבודו, ולומר זה כסא של אליהו, ואם לא עושה כך לא שורה שם אליהו, והוא עולה ומעיד על כך לפני ה'.
בא וראה, בתחילה כתוב: "וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ" (מלכים א פרק יט), וכתוב: "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אמר לו הקב"ה: חייך, בכל מקום שיחקקו בני ישראל את האות הקדוש בבשרם - אתה תהיה שם, ופיך שהעיד כי ישראל עזבו את הברית, הוא יעיד שישראל מקיימים אותה.
בתוך כך האיר אור היום, ועוד היו אומרים דברי תורה. קמו ללכת, אמר להם אותו אדם: במה שעסקתם בלילה הזה - השלימו. אמרו: מה זאת אומרת? אמר להם: שתראו למחר פניו של אליהו בעל הברית, כי אשתי מבקשת בקשה זו מכם. שכן ברית המילה של בני הנולד לי והשמחה שלו למחר יהיו. אמר רבי אבא: זו היא בקשה של מצווה, נשב לראות את פני השכינה. המתינו כל אותו היום, ובלילה אסף אותו האיש כל אוהביו, וכל אותו הלילה עסקו בתורה, ולא היה מי מהם שישן. אמר להם אותו האיש: בבקשה מכם, כל אחד ואחד יאמר דברי חידוש בתורה, וכל אחד מהם אמר חידושי תורה.
אמר רבי אבא: אתם כל כך חכמים, ויושבים אתם כאן?! אמרו לו: אם ציפורים יעקרו ממקומן, לא ידעו אנה יעופו, זהו שכתוב: "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי פרק כז), ומקום זה זיכה אותנו לתורה. וזוהי דרכנו בכל לילה, חציו אנו ישנים וחציו אנו עוסקים בתורה, וכשאנו קמים בבוקר ריח השדה ונהרות מים מאירים לנו את התורה, ומתיישבת בלבנו. ומקום זה, פעם אחת כבר נידון למעלה, וכמה גדולי תורה נסתלקו בגלל אותו הדין, בעונש ביטול התורה, ומאז העסק שלנו הוא יום ולילה בתורה, ומקום זה עוזר לנו, וכל הפורש מכאן הוא כמי שפורש מחיי העולם. נשא רבי אבא ידיו וברך אותם.
ישבו עד שהאיר היום. אחר שהאיר היום אמרו לילדים שישבו לפניהם: צאו וראו אם האיר היום, וכל אחד מכם יאמר דבר חידוש בתורה לאדם גדול זה. יצאו וראו שהאיר היום. אמר אחד מהם: עתידה ביום הזה לבוא אש מלמעלה. אמר אחר: ובבית הזה. אמר אחר: זקן אחד כאן עתיד ביום הזה להישרף באש זו. אמר רבי אבא: ה' יצילנו. תמה רבי אבא, ולא יכול היה לדבר. וכך היה, שבאותו יום ראו החברים פני השכינה והוקפו באש, ורבי אבא - נתלהטו פניו כאש משמחת התורה.
אמרו: כל אותו היום לא יצאו מן הבית, והבית נתקשר באש ועשן, והיו שמחים בדברים שנאמרים ביניהם כאילו קיבלו אותו היום את התורה מהר סיני. ואחרי שנסתלקו משם, לא היו יודעים אם הוא יום או לילה. אמר רבי אבא: כל עוד שאנו נמצאים כאן, יאמר כל אחד מאתנו דבר חדש בחוכמה, להחזיק טובה לבעל הבית, לבעל השמחה. התחילו כל אחד מהם להגיד דברי תורה מענייני מילה. אחר כך אמר רבי אבא: ודאי כדבריכם כן הוא, ויפים הדברים, אשרי חלקכם בעולם הזה ובעולם הבא, כי התורה קשורה בלבותיכם כאילו עמדתם בעצמכם בהר סיני בשעה שניתנה התורה לישראל.
ועוד אמר רבי אבא: אשריכם בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי חלקי שבאתי לשמוע דברים הללו מפיכם, כולכם קדושים, כולכם בני הקב"ה, עליכם הכתוב אומר: "זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה" (ישעיה פרק מד). כל אחד מכם, אחוז ומקושר במלך הקדוש העליון, ואתם שׂרים ממונים, בעלי מגן, מאותה ארץ שנקראת ארץ החיים, ששׂריו אוכלים מן המן של הטל הקדוש. ואתם צדיקי אמת, קדושים עליונים, בני המלך הקדוש, שלא יונקים מהצד הרע שבעולם, אלא מאותו מקום קדוש שלמעלה, עליכם הכתוב אומר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים פרק ד). ובעל השמחה הזה זכה לכל, לראות את הקב"ה פנים בפנים היום הזה. אשרי חלקנו שזכינו ליום הזה, ואשרי חלקך עמנו, ובן הזה הנולד לך, קורא אני עליו את הפסוק: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיה פרק מג), וכן כתוב: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" (ישעיה פרק נד).
ליוו את רבי אבא מהלך שלושה מילין. אמרו לו: בעל השמחה הזה, בעל המלון שלך, זכה לכל זה, משום שעשה עשייה של מצווה. אמר: מה היא אותה מצווה? אמר אותו בעל המלון: אשתי, אשת אחי היתה, ומת בלא בנים, ונשאתי אותה, וזהו הבן הראשון שהיה לי ממנה, וקראתי שמו על שם אחי שנפטר. אמר לו: מכאן והלאה תקרא אותו אידי, והוא אידי בן יעקב. בירך אותם רבי אבא והלך לדרכו.
כשהגיע, סיפר את הדברים לפני רבי אלעזר, והיה מתיירא לומר אותם לפני רבי שמעון. יום אחד היה לפני רבי שמעון, ושאל רבי שמעון על אותו פסוק שדרשו שם ביום השמחה. אמר לו רבי אבא: אם רצוי בעיני כבודו שאומר לפניו מאלו הדברים הטובים ששמעתי בעניין הזה. אמר לו: אמור. אמר לו: מפחד אני שמא ייענשו על ידי. אמר לו: חס ושלום, "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה'" (תהלים פרק קיב). סיפר לו המעשה, וסידר לפניו כל אלו הדברים. אמר לו רבי שמעון: כל הדברים הטובים אלו היו נסתרים אצלך, ולא אמרת אותם?! וכי לא כתוב: "אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו, בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת" (משלי פרק ג), גוזר אני עליך שבכל שלושים יום הללו תלמד ותיכף תשכח, וכך היה. אמר רבי שמעון: גוזר אני שעם תורתם זו יגְלו בעל האכסניא וחבריו לבבל, ויהיו בין החברים אשר שם. חלשה דעתו של רבי אבא.
יום אחד ראה אותו רבי שמעון, אמר לו: ציורי לבך מופיעים בפניך. אמר לו רבי אבא: לא על עצמי אני מצטער אלא על אותם אנשים. אמר לו רבי שמעון: חס ושלום שנענשו, אלא משום שהסודות נתגלו ביניהם כל כך, גזרתי עליהם שיגלו בין החברים שבבבל, וילמדו הדרכים שלהם, והסודות יתכסו ביניהם, כי הסודות לא יתגלו אלא בינינו, כי הקב"ה הסכים עמנו, ועל ידינו יתגלו הדברים.
אמר רבי יוסי: כתוב "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ" (ישעיה פרק נח) - עתיד הקב"ה להכריז על בניו, ולאמר: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ".