קוֹרְאִים וְקוֹרְאוֹת יְקָרִים,
נָכוֹן שֶׁכֵּיף לִקְרֹא עַל יְלָדִים מֵאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת? הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם שׁוֹנִים מִשֶּׁלָּנוּ, אֲבָל בְּהַרְבֵּה דְּבָרִים הֵם גַּם דּוֹמִים. בְּכָל הָעוֹלָם יְלָדִים הוֹלְכִים לְבֵית סֵפֶר, בְּכָל הָעוֹלָם יְלָדִים לִפְעָמִים עֲצוּבִים אוֹ פְּגוּעִים, וּבְכָל הָעוֹלָם יֵשׁ יְלָדִים מְצִיקִים וִילָדִים שֶׁמְּצִיקִים לָהֶם. בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁמְּתַרְגְּמִים סִפּוּר מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת, שׁוֹמְרִים עַל שְׁמוֹת הַדְּמֻיּוֹת, גַּם כִּי מְכַבְּדִים אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁבָּחֲרוּ הַסּוֹפְרִים, וְגַם כִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר מְעַנְיֵן לִשְׁמֹעַ שֵׁמוֹת חֲדָשִׁים! אֲבָל הַמִּקְרֶה שֶׁל נַחוּם קְצָת שׁוֹנֶה. מְחַבֵּר הַסֵּפֶר, הוֹקוֹן אֶבְרֶאוֹס שְׁמוֹ (תּוֹדוּ שֶׁזֶּה שֵׁם לֹא רָגִיל בְּיִשְׂרָאֵל!) בָּחַר לַדְּמֻיּוֹת שֶׁלּוֹ שֵׁמוֹת שֶׁמִּתְחָרְזִים עִם צְבָעִים אוֹ מַזְכִּירִים אוֹתָם. וּכְפִי שֶׁאַתֶּם בֶּטַח מְתָאֲרִים לְעַצְמְכֶם, שְׁמוֹת הַצְּבָעִים בְּנוֹרְוֶגִית שׁוֹנִים מְאוֹד מִשְּׁמוֹתֵיהֶם בְּעִבְרִית, לָכֵן בָּחַרְנוּ לָתֵת לְגִבּוֹרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה שֵׁמוֹת עִבְרִיִּים שֶׁיַּזְכִּירוּ אֶת שְׁמוֹת הַצְּבָעִים בְּעִבְרִית. רַק אַל תִּשְׁכְּחוּ, גִּבּוֹרֵי־עָל יֵשׁ בְּכָל הָעוֹלָם, וְהֵם מְדַבְּרִים בְּאֵין סְפֹר שָׂפוֹת!
דָּנָה כַּסְפִּי, הַמְּתַרְגֶּמֶת
1
בַּיּוֹם שֶׁסַּבָּא מֵת שָׁלְחוּ אֶת נַחוּם לְדוֹדָה רִבְקָה לְמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, בִּזְמַן שֶׁאִמָּא וְאַבָּא שֶׁלּוֹ הָיוּ בְּבֵית הַחוֹלִים. בַּבַּיִת שֶׁל דּוֹדָה רִבְקָה הָיָה רֵיחַ שֶׁל מִמְרַח כָּבֵד. בְּכָל מָקוֹם הָיוּ מֻנָּחִים פִּסְלֵי זְכוּכִית קְטַנִּים. עַל הַטֶּלֶוִיזְיָה, עַל הַמַּדָּפִים, אֲפִלּוּ בַּשֵּׁרוּתִים הָיָה אַיָּל מִזְּכוּכִית. הָרַדְיוֹ בַּסָּלוֹן דָּלַק כָּל הַיּוֹם, אֲבָל לֹא בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.
בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב הֵם אָכְלוּ דָּגִים. נַחוּם יָשַׁב שָׁעָה אֲרֻכָּה וּבָהָה בַּעֲרֵמַת הַבָּצָל הַשָּׁחוּם עַל הַצַּלַּחַת. הַמַּזְלֵג הָיָה כָּבֵד בְּיָדוֹ.
"אַתָּה מֻכְרָח לֶאֱכֹל," אָמְרָה דּוֹדָה רִבְקָה. "אַתָּה אוֹהֵב דַּג זַהֲבוֹן?"
"אֲנִי מַעֲדִיף לֶאֱכֹל סַבּוֹן," אָמַר נַחוּם.
מְאֻחָר יוֹתֵר בָּעֶרֶב בָּא אַבָּא שֶׁל נַחוּם לֶאֱסֹף אוֹתוֹ. וְאָז אַבָּא סִפֵּר לוֹ. הוּא אָמַר שֶׁסַּבָּא מֵת.
"טוֹב," אָמַר נַחוּם וְלָבַשׁ אֶת הַמְּעִיל שֶׁלּוֹ.
הוּא יָצָא מֵהַבַּיִת, הִתְיַשֵּׁב בַּמְּכוֹנִית וְהֵחֵל לְקַלֵּף מַדְבֵּקָה מִלּוּחַ הַשְּׁעוֹנִים. אַבָּא בָּא כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר. הוּא הִתְיַשֵּׁב בְּמוֹשַׁב הַנַּהָג, נָעַץ אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּחֹר הַמַּצָּת, אֲבָל לֹא סוֹבֵב אוֹתוֹ.
"הַכֹּל בְּסֵדֶר אִתְּךָ?" שָׁאַל.
"הַכֹּל טוֹב," אָמַר נַחוּם. הוּא בָּהָה בַּשְּׁאֵרִיּוֹת הַלְּבָנוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ מֵהַמַּדְבֵּקָה.
אַבָּא הִתְנִיעַ אֶת הַמְּכוֹנִית, וְהֵם נָסְעוּ הַבַּיְתָה.