רבים סייעוני במהלך העבודה, בעצה, בקושיה, באזכור ביבליוגראפי ובליבון נושאים שונים בשיחה. במיוחד ברצוני להודות לפרופסור מרדכי רוטנברג, מן החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, הראשון שעמד על חשיבותה של החקירה האמפירית ביהדות, וקירבני לתחום זה. הוא ליווה את העבודה מראשיתה וזיכני ביחס אישי חם ומעודד ובנכונות לתרום עצה ורעיון.
הרבה תודה לפרופסור זאב קליין מן החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית שבגישתו הפתוחה והסובלנית כלפי התופעה הדתית תרם לי לאורך הדרך בגיבוש עמדתי הפסיכולוגית בנידון. לפרופסור משה אידל, ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, תודה מיוחדת, על העניין, העצה וההתייחסות האוהדת שגילה כלפי העבודה מראשיתה. לפרופסור יואל אלשטיין מן החוג לספרות עברית באוניברסיטת בר- אילן שנאות לקרוא את כתב-היד ותרם להוצאת הספר - הרבה תודות.
תודה מיוחדת גם לרב הישיבה וחבריה, על שפתחו את שערי ישיבתם ועל יחסם הפתוח והלבבי שאפשר לי להציץ אל עולמם המיוחד.
ולבסוף, הרבה תודה לאשתי האהובה יעל שליוותה אותי בכל שלבי המחקר והכתיבה ותרמה רבות להוצאת הספר.
יש לציין - כל הפרטים המזהים, שמות, מקומות, תיאורים אישיים וכדומה, המופיעים בספר זה שונו מהמציאות וכל דמיון בינם לבין אדם ו/או מקום כלשהו הינו מקרי בלבד.
מבוא
ראשיתו של ספר זה נעוצה בשיחה מקרית עם חבר, שלפני שנים הצטרף, כמשובת נעורים, למשך מספר חודשים לישיבה חסידית של "חוזרים בתשובה" בירושלים. הבעתי בפניו את התעניינותי בתהליך הפסיכולוגי של השתנות האישיות, שעה שהיא חווה התנסויות דתיות- מיסטיות. הדגשתי, כי ברצוני לחקור ולהכיר מקרוב מאוד את המאמינים עצמם, ולעקוב אחרי דרכי עבודתם הדתית כפי שהיא מתרחשת בפועל ממש ובחיי היום יום.
תשובת חברי היתה פסקנית: "אין כל אפשרות לחקור תופעה זאת! גם אם תצליח להשיג את הסכמתם לצפות מן הצד בפעילותם, לעולם לא תוכל להבין מה מתרחש בפועל בנבכי תודעתם. התהליכים העוברים על האישיות הם בעיקרם פנימיים ולכן, מלבד אינפורמציה אנתרופולוגית לא תשיג את מבוקשך." הוא העלה באוזני אפשרות אחרת: "אתה יכול להצטרף אליהם, להיקלט בישיבה כאחד החסידים, וכך להתנסות ולחוות באישיותך שלך את המהפך הפנימי".
דרך שנייה זאת נראתה לי מסקרנת ומבטיחה יותר, אך מיד הוסיף חברי דברי הסתייגות: "מניסיוני אומר לך, כי אם תעבוד איתם ותשתלב בהם השתלבות מלאה, כבר לאחר שלושה חודשים תחוש כי דרך אמונתם כובשת אותך. מכאן ואילך תיסחף ותיעשה חלק מהם, ובודאי שתאבד כל עניין וכל אפשרות לחקור את התופעה."
כיוון שחברי היה נחרץ בדעתו כי שתי האפשרויות אינן ניתנות לביצוע, עלה בדעתי ראשית לבחון מהן הדרכים שבהן נקטו חוקרים אחרים, שניסו לעמוד מקרוב אחר מימושה האמפירי של מיסטיקה יהודית.
בספריות מצאתי אמנם מחקרים ודיווחים ספורים על החינוך בישיבה (למשל, שוורץ, תשכ"ח; Helmreich, 1982; בנטוב, מ. תשמ"א) אולם, לא נמצא חומר המתייחס לחיי החסידים ברמה האמפירית בכלל ולפעילות מיסטית בחיי היום יום, בפרט.
במקביל לכך, מצויים מחקרים ודיווחים על תופעת ה"חזרה בתשובה" ביהדות. הם מתבססים על ראיונות עם "חוזרים בתשובה" ודיווחים שלהם על מה שעבר עליהם בתהליך זה וכן על שאלונים שמולאו על ידם.
אולם, ככל שעלה בידי לברר, אין בנמצא עבודת מחקר המתארת כיצד מתרחש "תהליך התשובה" בישיבה בפועל, בחיי היום יום. כלומר, עבודה המבוססת על כניסת חוקר "פנימה" ועל היכרות קרובה שלו עם ההוויה החומרית, החברתית והנפשית-רוחנית, של החיים בישיבה. ככל הנראה, גם לא קיים מחקר המספק את האינפורמציה ומסביר את דרכי הגשמת המיסטיקה היהודית הלכה למעשה בחיי היום-יום.
האם ניתן לרדת לפשרם של תהליכים אלה בדרך מחקרית? כיצד אפשר להתגבר על הדילמה שעלתה מדברי חברי: מרחוק, כמשקיף, אינך יכול לשמוע את דקות הנעימה, ומקרוב, כמשתתף, אתה נופל שבוי בקסמיה. נזכרתי בפתרונו המיתי של הגיבור ההומרי אודיסאוס, הערום באדם: ביודעו כי כל ספן שחלף ליד האי של בנות הים ושמע את שירתן האלוהית, לא היה יכול לעמוד בפני פיתוי שירתן הקסומה, נמשך לאי וסופו היה מוות איום - קשר עצמו אודיסאוס לתורן ספינתו, אטם בשעווה את אוזני מלחיו החותרים וכך שמע הוא את שירתן, דרש והתחנן לפני אנשיו שיתירוהו מן התורן, אך הם לא שמעו את קריאותיו, כשם שלא יכלו לשמוע את שירתן של בנות- הים. בדומה, ספר זה, ניתן לאמור, הוא דו"ח המחקר של "מסע האודיסיאה" האישי שלי:
במשך כשנתיים הייתי נתון בקשר הדוק מאוד עם הישיבה של "בעלי תשובה", חסידי ברסלב. התקרבתי אליהם, תוך מאמץ להיכנס כ"לוח חלק", לנטרל את ידיעותיי ואת שיפוטי ולהכיר מקרוב את עולמם החברתי והרוחני. השתדלתי לקלוט כל רמז וסימן מחייהם ובעזרתו, להבין עד עומקה את הוויית-חייהם השלמה. יחד עם זאת, בפינת תודעתי ער הייתי תמיד להכרח לעמוד בפני קסם-המשיכה העצום של מציאות-החיים הנחשפת בפני: יש לשמור מרחק-בטחון, פן תתנפץ "ספינת-המחקר" ולא אוכל עוד לשוב.
במבט לאחור, דומני, שמקצועי וניסיוני כפסיכולוג, אף שלא היה לו קשר ישיר להתנסות האישית ולמחקר של חיי הישיבה, אפשר לי "הגבהת האנטנות" לקליטה חדה ובהירה יותר של גוונים ורמזים בתקשורת הפנים- ישיבתית.
במבוא זה אציג בקצרה את הנושאים והתחומים שבהם, ככל הידוע לי, התופעות וההבנות שנחשפו בפני הן חדשות ובלתי-ידועות.
טיבו המיוחד של נושא המחקר אילץ אותי לפתח דרכי-מחקר ייחודיות, ההולמות את מגמת המחקר: אמנם, דרך העבודה המרכזית היתה מתודת "התצפית המשתתפת": החוקר משתתף בפועל בכל דרכי החיים הנחקרות, אך בה בשעה, שומר על עמדה של צופה ובוחן התנהגויות ותהליכים מן הצד. דרך זאת שולבה בשתי מתודות חקירה נוספות: האחת, "מתודת הקריאה המשותפת" והשנייה "מתודת מעבדת- האני".
המחקרים העוסקים בחסידות בכלל ובברסלב בפרט, נוהגים לפרש את תורתם על-פי פרשנותו של החוקר לטקסטים שלהם. בחיבור זה, המתמקד במשמעות האמפירית-יישומית של הטקסטים, השתדלתי ככל האפשר להימנע מלפרש טקסטים על פי מחקרים קודמים או על-פי שיפוטי שלי. במקום זאת, ישבתי עם הבחורים בישיבה וניסיתי ללמוד את פירושיהם שלהם לטקסטים ואת המשקל היחסי שהם מייחסים לנושאים השונים. את דרך העבודה הזאת כיניתי מתודת "הקריאה המשתתפת" - קריאת טקסטים תורניים עם החסידים ופירושם בהתאם לדרך ולמשמעות הניתנת להם על ידי החסידים עצמם.
מתודת "הקריאה המשתתפת" שיקפה את תורת ברסלב בעיניהם, את התורה שאותה הם שואפים להגשים. ואילו "התצפית המשתתפת" אפשרה לי לבחון ולאמוד את דרכי הגשמתה של תורה זאת במציאות חיי היום יום.
הדרך של "תצפית משתתפת" נתגלתה כבלתי מספקת מהיבט נוסף: עיקר עבודתם המיסטית של החסידים היא אישית מאוד ונעשית ביחידות. למשל, "שיחת התבודדות" עם ה', הנעשית מדי לילה, כאשר מתפזרים החסידים בין עציה של גבעה נידחת. בראיון הם יספרו על חוויית ההתעלות-המיסטית, ואולי אף יציינו מצוקה אישית שהעלו בשיחתם, אולם אינך יכול לדעת בפועל כיצד ועל מה הם משיחים מדי לילה. ויתרה מזאת - גם אם יאפשרו לך להקליט ולצלם אותם באופן חד-פעמי, לא תוכל לעמוד על טיב האפקט המצטבר של נוהל-שיגרה זה על האישיות. דומה, שכל עוד לא יתנסה החוקר בעצמו בפעילות זאת לא יוכל לרדת לפשרה.
אולם, כפי שציינתי, יישום מלא של הפעילות-המיסטית עלול לגרום לחשיפת-יתר של אישיות החוקר. שיטת העבודה המיוחדת שפיתחתי עניינה להתנסות ב"תנאי אמת", אך באופן מבוקר וממותן, במעין התנסות מדגמית, ב"תנאי מעבדה". כיניתי דרך חקירה ייחודית זאת: מתודת "מעבדת-האני" ("The "me-laboratory method).
המתודה מתבצעת על-ידי איתור תחומי התנסות פנימית האטומים לחקירה הרגילה: "שיחת התבודדות", "שמירת קדושת השבת"; "פענוח ניסים" במציאות, ועוד. בחיי הישיבה הדחוסים והרוויים בהוויית האמונה, לומד החסיד להקיף עצמו בכל יום במגוון פעילויות אלה, הממלאות את כל אישיותו. במתודת "מעבדת האני", נבחרת בכל פעם לפרק זמן מוגדר, התנסות אחת תוך התעלמות יחסית משאר הפעילויות המיסטיות.
אם מקפיד אתה לקיים אותה פעילות בדיוק באותו האופן שבו הם מקיימים אותה, תוכל לצפות כי תוצאות מעבדת-האישיות שלך יהיו דומות באופיין להתנסותם שלהם. גם אם חלשות ועמומות יותר בעוצמתן.
ניסיון מיוחד זה, להיכרות ולחקירה של דרכי ההגשמה הקונקרטיות-אמפיריות של המיסטיקה היהודית, חשף ממצאים ותופעות המאירים מפרספקטיבה חדשה נושאים מוכרים:
התהליך הקוגניטיבי של "החזרה בתשובה" - התיאורים והמחקרים של תופעת ה"חזרה בתשובה" מתמקדים בעיקר בשני תחומים שבהם חלה תמורה באישיות בעל התשובה: מחד גיסא, השינוי הרגשי-רוחני העובר עליו עם התעוררותה של האמונה בליבו. ומאידך גיסא, התהליך של אימוץ והפנמה של המצוות והלכות "עשה ואל תעשה" בחיי היום יום. התייחסות זאת לתמורה באישיות ובתחומי הרגש וההתנהגות מלווה לא פעם גם בהדגשת ההיבטים הסוציאליים, הכרוכים בהינתקות מכל קשרי העבר והיקלטות במערך חברתי חדש.
אולם, לעוקב מקרוב אחר תהליך התשובה בכלל ותהליך התשובה החסידי-מיסטי בפרט, מתגלה פרספקטיבה חדשה, נוספת של התופעה: תמורות-האישיות בעלות האופי האמוני-רוחני מחד, וההלכתי-מעשי מאידך, מופיעות כמשולבות בתוך תשתית קוגניטיבית חדשה ונתמכות על-ידה. תשתית זאת עיקרה ברכישת מושגים חדשים, המהווים "כלים" בשירות התודעה, בעזרתם ניתן להפנים ולעצב את המהפך האישיותי. דומה שבספר זה נחשף לראשונה, באופן מפורט על מרכיביו ותהליכיו, המארג הקוגניטיבי הנרכש בתשובה שעליו נשען המהפך האישיותי כולו.
העבודה המיסטית האישית בתוך ההוויה החברתית - היכרות עם התיאוריה וההגשמה של העבודה המיסטית - (הפעילות הדתית הייחודית המיועדת לשם יצירת קשר אישי חי וישיר עם ההוויה האלוהית) - של החסיד אינה יכולה לספק תמונה שלמה. הישיבה החסידית היא ארגון חברתי מגובש, בעל נורמות התנהגות, היררכיה פנימית, דפוסי לימוד, הרגלי תמיכה ביחיד - חומרית ורוחנית, קשרים עם החוץ וכדומה. ממד זה של הפעילות, ההוויה החברתית-קיומית בישיבה החסידית בכלל ובפעילות המיסטית בפרט, כלומר, הדרך שבה היחיד מקיים את פעילותו המיסטית כחלק ממערך השתייכות חברתית, מוגדר ומחייב, מהווה פרספקטיבה נוספת שטרם זכתה להארה.
כיצד מפרשים ומגשימים חסידי ברסלב את תורת ר' נחמן - מן הפרשנות המחקרית של כתבי ר' נחמן מברסלב וממשיכיו עולות שתי מגמות עיקריות: האחת, שתורה זאת מבטאת בעיקרה התמודדות אינטלקטואלית עם הדיאלקטיקה של האמונה והספק (י. ווייס, תשל"ה). והמגמה השנייה: שחסידות זו היא זרם הומניסטי- אקזיסטנציאליסטי ייחודי ביהדות (א. גרין, תשמ"א; ע. שטיינזלץ, תשמ"א; פ. שדה, 1982).
דומה, שקשה מאוד לזהות על סמך הכתבים התורניים, מהו "המינון הנכון" המקובל על החסידים בחיי המעשה, בין התחומים השונים של חייהם: לימוד התורה וקיום המצוות; הפעילות המיסטית; הפעילות החינוכית-הומאנית. בעבודה זו נתאפשרה חשיפתו של "המינון" הריאלי, המתקיים הן ביחס לפרשנותם והן לגבי דרך עבודתם האמפירית, של החסידים בישיבה.
הנה כמה נושאים נוספים, יותר ספציפיים, בעבודתם המיסטית של חסידי ברסלב, אשר זכו כאן לפרספקטיבה חדשה, התורמת בכך להבנת ההיבט האמפירי של המיסטיקה היהודית בכלל.
הפסיכולוגיה של "שיחת ההתבודדות" - מדוע מייחסים חסידי ברסלב חשיבות כה רבה לשיחה האישית היומית עם ה', עד שחיי התורה כולם עומדים עליה? על מה וכיצד משוחחים עם ה'? כיצד ניתן "לקלוט" את תשובותיו? כיצד משפיעה השיחה על האישיות לאורך זמן?
שאלות אלו ואחרות זוכות כאן לתשובה, על-ידי התיקוף בין מתודת "התצפית המשתתפת" לבין מתודת "מעבדת האני": החוקר צופה בחסידים ופעילותם, משוחח איתם על התנסותם ובה בעת, מתנסה בעצמו, בתנאים מבוקרים, באותן התנסויות.
טכניקות ואסטרטגיות של "הכשרת האישיות" לעבודה המיסטית - בחיבור זה נחשף לראשונה מערך שלם של אסטרטגיות קוגניטיביות וטכניקות אישיות, הנלמדים ונרכשים בישיבה ונתפסים כפיתוחה של "אמנות החיים" הרצויה. מערך זה כולל הן היבטים ונהלים של שיפור ושכלול האישיות והן קונצפציות וטכניקות-פסיכולוגיות, המדריכות את אקט ההתעלות-המיסטית עצמו.
מתברר, שהמיסטיקה-היהודית ביישומה המעשי, אם אינה נעשית כהלכה, נתפסת כתהליך העשוי לפגום בעבודת ה' היומיומית הרגילה ואף להזיק לאישיות. לכן, זוהי "אמנות" הנרכשת לאט, בתרגול מרובה ובאמצעות קבלת הדרכה והיזון-חוזר מהרב ומהחברים.
גם כאן מתבהר מערך מושגים נרכש, המהווה מעין "ערכת כלי עבודה" לתודעה, כדי שתוכל להנחות ולווסת תהליך זה.
גישתם ומעורבותם של החסידים "בחיי החולין" - מה יחסם לעבודה? לפרנסה? לשירות בצבא? כיצד הם משלבים את עבודתם הדתית עם תפקודי החולין של חיי היום-יום שמחוץ לישיבה: הליכה לבנק; נסיעה באוטובוס; עבודה מקצועית; ביקור בבית-חולים?
בחסידות מוכר המושג "עבודה בגשמיות" המבטא את המאמץ לקרב ולמזג את פעילויות הקודש עם פעילויות החול. בובר מפרש מושג זה כניסיון לחיות את חיי החולין באופן מלא, כך שהם עצמם יהוו את דרך-המלך לחיי אמונה מלאים. ג. שלום מאידך, מפרש מושג זה כביטוי למאמץ החסידי לחלץ מתוך חיי החולין את "ניצוצות הקדושה", וכך, להתעלות מתוכם ולצמצמם לקיום המינימום ההכרחי בלבד.
והנה, אם בוחנים את פרשנותם ואת הגשמתם של החסידים על-פי הדרך שבה הם נוהגים במציאות האמפירית, נוכחים כי ה"עבודה בגשמיות" היא בעלת תוכן שונה: הם רותמים את אירועי חיי החולין לדיאלוג האישי והמתמיד שלהם עם ה'. אני מכנה דיאלוג זה "מעש דיאלוגי", כלומר, פעילות-חולין המהווה דיאלוג-המוליך-מעלה עם ה'.
ה"אנרגיה הנפשית" במיסטיקה הדתית - ההתקרבות אל השיח והמעש של החסידות האמפירית, והכרת דרך קריאתם את מקורותיהם התורניים, חושפת נוכחות ממשית בחייהם של מושג מרכזי בפסיכולוגיית-האישיות: מושג ה"אנרגיה הנפשית". בשפתם מופיע המושג "כשפע-חיות", כמרץ והתעוררות, כהאצלה רוחנית וכדומה. תורות-אישיות פסיכולוגיות-מדעיות כמו אלה של פרויד, יונג, הרטמן, סליי ואחרים מתארות את מכלול כוחות האישיות על כל צורותיו, כגילויו של כוח-על או מהות-בסיסית אחת, היא ה"אנרגיה הנפשית". כמו בפסיכולוגיה, גם בהשקפה הדתית-מיסטית מזוהה כוח-על אישיותי כזה ונעשה מאמץ להבינו ולרתמו לשירות האישיות. יתרונו של מושג "האנרגיה הנפשית", בחקירת ההשקפה וההגשמה המיסטית-דתית נעוץ בכך שהוא מאפשר להתייחס אליהן מפרספקטיבה פסיכולוגית-מדעית, ללא רדוקציה.
אין ספק שחיבור זה מאיר אך פינה קטנה במכלול דרכי ההגשמה האמפירית של העבודה המיסטית ביהדות: ישיבת בעלי-התשובה של חסידי ברסלב. התמקדות זאת היא ככל הנראה המס שמשלמת כל חקירה אמפירית-אנתרופולוגית: יש להיזהר בהכללת הממצאים. אולם, דומה כי כניסיון ראשון להכיר הוויה אמפירית זאת, מציינים הנושאים שצוינו לעיל וכן נושאים נוספים, עד מה חיוני לאזן ולהשלים את חקירת הטקסטים המקובלת, גם בהיכרותה של ההגשמה היהודית האמפירית.
תקווה אני, כי הדיווח הנמסר כאן על המפגש שלי עם החסידות-המיסטית הברסלבית בעצם מעשה הגשמתה, יפתח צוהר קטן גם בלבו של הקורא לעולמות כה רחוקים וזרים ויחד עם זה כה קרובים ומוכרים, המתקיימים בקרבנו.
