את/ה תותח בלעשות כסף

הקדמה

קוראי היקרים, נשים וגברים גם יחד, אם אתם רוצים להרוויח יותר כסף, אתם יכולים. לא אכפת לי כמה פעמים ניסיתם ולא הצלחתם, ואם אתם מוכרים נוזלי גוף כדי שיהיה לכם כסף לנסוע באוטובוס. גם לא אכפת לי כמה פעמים מצאתם את עצמכם במרכז תשומת הלב בקופה מזייפים הלם ועלבון: "בטוח? מה זאת אומרת הכרטיס לא עובר?! לא יכול להיות. אפשר לנסות שוב?" אתם יכולים להרוויח המון כסף, ולא משנה כמה לא סביר נראה לכם הדבר כרגע. אתם תרוויחו כל כך הרבה כסף, שתוכלו לקנות דירות לכל מי שאתם אוהבים, אם זה מה שמדליק אתכם.
אני רוצה גם לציין שאין בכם איזה פגם איום ונורא אם עדיין לא הבנתם איך עושים את זה. כסף הוא אחד הנושאים הטעונים ביותר בחיינו - אנחנו אוהבים כסף, שונאים כסף, מתעסקים בכסף באובססיביות, מתעלמים מכסף, נוטרים לכסף, אוגרים כסף, משתוקקים לכסף, משמיצים כסף; הכסף עמוס כל כך ברצונות, בבושה ובטירוף, שאני לא מבינה איך אנחנו מסוגלים בכלל לומר את המילה בקול רם יותר מלחישה, על אחת כמה וכמה לצאת לעולם ולגרוף אותו בהנאה. (מעניין, אתם מעזים לקרוא את הספר הזה בציבור? כשכולם יכולים לראות מה שמו?)
זה מזכיר לי מאוד את ההתניות שסיגלנו לעצמנו בהתמודדות עם סקס - עוד זוכה של מדליית זהב בתחרות הנושאים שמטריפים אנשים לגמרי. בכל הנוגע לסקס ולכסף, כולנו אמורים לדעת מה עושים וגם להצטיין בכך, אבל איש לא מלמד אותנו דבר בנושא, ואנחנו לא אמורים לדבר עליו, כי הוא מלוכלך, לא מנומס וחסר עידון. כסף וסקס יכולים לספק לנו עונג בל ישוער ולהוליד חיים חדשים, אבל גם להוביל לאלימות ולגירושים. אנחנו מתביישים כשאיננו יכולים להשיגם ומתביישים עוד יותר להודות שאנחנו רוצים בהם, ושכדי להשיגם נעשה דברים שאנחנו לא מתלהבים מהם (אולי עם אנשים שאנחנו לא מתלהבים מהם). אני יודעת שלא רק אני תפסתי את עצמי חולמת שאיזה זר בתלבושת באטמן יגשים לי את הפנטזיות האלה על ספסל בסנטרל פארק (נכון?).
החדשות הטובות הן שאם יש לכם, כמו לרוב האנשים, מערכת יחסים בעייתית או מסוכסכת עם כסף, אתם יכולים לרפא אותה ולפתח יחסים טובים כל כך עם כסף, עד שיום אחד תתעוררו ותמצאו את עצמכם בדיוק בחיים שתמיד רציתם לחיות. ואת השינוי הזה אתם יכולים להתחיל כבר עכשיו. עליכם רק להתעורר, להבין מה בולם אתכם, להתמקד בנושאים חדשים, מתוך כוח והבנה, לצבור ידע וחוכמה בענייני כספים, ולהסתער על הנושא כפי שלא הסתערתם עליו מעולם. זה מה שהספר שלי יעזור לכם לעשות.
אני בעצמי שיניתי את המציאות הכלכלית שלי כל כך מהר ובקיצוניות כזאת, שכל מי שמכיר אותי היטב עדיין תוהה מה לעזאזל קרה. ותאמינו לי כשאני אומרת, שאם תפרנית כמוני יכולה לעשות את זה, גם אתם יכולים, ולא משנה עד כמה חסר תקווה ועגום נראה לכם מצבכם כרגע. כי אני, עד שהגעתי לשנות הארבעים לחיי, לא ידעתי כלום, ממש שום דבר, על כסף. ארבעים! זה הגיל שלרוב האנשים כבר יש דברים כמו בתים וקרנות חיסכון ללימודים גבוהים של הילדים שלהם, והם מבינים איך עובד מדד הדאו ג'ונס. לי היו בגיל ארבעים חשבון בנק ריק לחלוטין, קמט עמוק בין הגבות, מרוב דאגות, והיכרות קרובה עם שילה מההוצאה לפועל.
רוב שנותי כאדם בוגר הייתי פרילנסרית. ככותבת נאלצתי כל הזמן להשיג עבודות מפה ומשם שקיבלתי תמורתן סכומים מעליבים, יחסית לזמן ולהשקעה שהיו כרוכים בהן. אילו עשיתי חשבון, הייתי מבינה בדיוק עד כמה לא הייתי "עצמאית", אבל אני דווקא בחרתי להתכחש לעובדות, לעבוד קשה יותר, להתלונן יותר, וסתם, אתם יודעים, לקוות שאיכשהו, בדרך נס, אתחיל להרוויח בגדול, או שידרוס אותי מישהו עשיר שיצטרך לטפל בי אחר כך עד סוף חיי. התוכנית המעולה שלי להיחלץ מהקשיים הכלכליים היתה מבוססת בחלקה על שלל תסביכים בענייני כספים (כסף זה רע, העשירים מגעילים, אין לי מושג איך לעשות כסף, לא יהיה לי מושג מה לעשות איתו, אפילו אם אדע איך להרוויח אותו, וכולי וכולי) וגם על ההתלבטות התמידית והמייסרת שלי. ידעתי שאני כותבת, וידעתי גם שאני רוצה לעשות יותר מלשבת בחדר בחלוק ולהקליד כל היום. פשוט לא ידעתי מה אני כן רוצה לעשות. ובמקום לבחור כבר משהו ולראות לאן הוא יוביל אותי, בחרתי לכסוס ציפורניים עד זוב דם ולהשתכשך בביצת "אין לי מושג מה אני בכלל רוצה לעשות בחיים". במשך שנים. עשרות שנים. זה היה כואב. מייסר. משתק לחלוטין. וכך מצאתי את עצמי בגיל ארבעים המופלג, גרה בחדרון שהיה פעם חניה מקורה, בסמטה, מפחדת שאצטרך טיפול שיניים ומצטיינת בבינוניות פיננסית באופנים האלה:
 
• אוכלת/שותה/ממלאת את הכיסים בכל מה שחילקו בחינם, ולא משנה אם זה היה לטעמי ואם נזקקתי לזה.
• הולכת המון ברגל, בכפכפים, כדי לחסוך חמישה דולר על שירותי חניה.
• נעזרת בנייר דבק עבה, במקום בבעלי מקצוע, כדי לתקן דברים כמו צינורות דולפים, רצועות נעליים קרועות ועצמות שבורות.
• פוגשת חברים במסעדה לארוחת ערב, מזמינה כוס מים - מי ברז זה בסדר גמור, אני מתה על מי הברז באזור הזה - ומסבירה לחברי לשולחן שאני ממש לא רעבה, שאני בעצם מפוצצת, ואז כשהיו מניחים על השולחן את סלסילת הלחמים, היא היתה נעלמת בן רגע בתוך הפה שלי.
• בוחרת בין תשלום על קו טלפון לביטוח בריאות.
• מבזבזת המון זמן על כל קנייה, החל בטלוויזיה, דרך כיסוי מיטה ועד לכף עץ, כדי לבחון ביסודיות כל אפשרות של משהו זול יותר, מבצע מתקרב, קוד קופון, או כדי לשקול את השאלה, "אולי זה משהו שאני יכולה להכין בעצמי?"
 
אילו התרכזתי בפעולות שמניבות כסף והקדשתי להן את כל הזמן שבזבזתי על דאגות שנבעו מחסרון הכיס שלי, כמו קיצוץ בהוצאות, מציאת מבצעים, התמקחויות, חיפושים, החזרות, מחזורי הלוואות, החלפת מוצרים ושינוי תוכניות מנוי, הייתי נוהגת כבר שנים קודם לכן במכונית שהמגבים שלה תקינים.
הקטע הזה של להרוויח כסף לא אמור למנוע מכם לקנות בחוכמה, או להתענג על מבצע טוב, או להתפטם בלחם. הוא אמור להעניק לכם את האפשרויות והבחירה לעשות, לקבל ולהיות כל מה שמדליק אתכם, במקום להתנהג כמו קורבן של הנסיבות. לא צריך להעמיד פנים שהכול נהדר - שאתם אוהבים לגור עם שלושה שותפים, אף על פי שאף אחד מהם לא יודע להשתמש בספוג או במטאטא מחורבן - במקום להתמקד בלהרוויח יותר כסף כדי שתהיה לכם אפשרות לגור לבד. לא צריך להעמיד פנים שהכול נהדר מתוך חשש שישפטו אתכם, או שתהיו גרועים בזה, או שזה יהיה קשה מדי, או תובעני מדי, או משהו שאתם לא מסוגלים לעשות. המטרה היא להגיע למצב כספי שיאפשר לכם לחיות כפי שהייתם רוצים לחיות, במקום להתפשר על מה שאתם חושבים שאתם מסוגלים להשיג.
היכולת האנושית לתרץ את הדרמה שאנחנו כופים על עצמנו, להגן עליה ולקבל אותה, מטורפת ממש. בעיקר כי לכולנו יש בתוכנו את הכוח לבחור וליצור מציאויות מדהימות. אנחנו רואים את זה כל הזמן אצל אנשים שנמצאים במערכות יחסים מאמללות, או אפילו מתעללות: "הוא פשוט כל כך עצוב ומצטער אחרי שהוא בוגד בי. זה שובר לי את הלב. והסקס כשאנחנו משלימים, אדיר!" אנחנו רואים את זה כשאנשים מתעקשים להישאר בעבודות שהם שונאים: "רע לי כל כך שאני בוכה בחדר המדרגות כל יום בהפסקת הצהריים. אבל ביטוח הבריאות מעולה." בינתיים יורדים לטמיון כוח החיים והזמן שיש להם עלי אדמות.
 
 
במקום לבזבז זמן על הצדקת הבינוניות, הקדישו אותו ליצירה של משהו נפלא.
 
יש לכם הזדמנות אחת, נפלאה וקצרה, להיות מי שאתם רוצים להיות עלי אדמות, ויש לכם הכוח ליצור כל מציאות שאתם חפצים בה. למה לא להיות הכי גדולים, הכי מאושרים, הכי נדיבים ומושלמים שאתם יכולים להיות?
אחרי ארבעים שנה ויותר שבהן החזקתי מעמד בקושי, כבר לא יכולתי לשמוע את עצמי חוזרת על המנטרות החביבות עלי: "זה יקר לי מדי" ו"אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות", או להמשיך לחיות במקומות עלובים וקטנים עד כדי כך, שהייתי יכולה לשבת על האסלה, לפתוח את דלת הכניסה ולעשות חביתה בעת ובעונה אחת (כמו לגור בסירה, או בתוך פטרייה). כבר לא הייתי מסוגלת לשבת בשקט ולראות את כל האחרים מסובבים את העולם על האצבע הקטנה, מרוויחים יפה בעבודות שהם אוהבים, מזמינים את החברים שלהם לארוחות יוקרה, תורמים יותר מחמישה דולר ופתק תודה לעמותות שהם אוהבים, מטיילים בעולם בתנאי מותרות, נועלים נעליים שאף אחד אחר לא נעל לפניהם - ביסודו של דבר, חיים את החיים שאני רוצה לחיות. גם אני חכמה, מוכשרת, מקסימה ומטופחת כמוהם... מה הבעיה שלי בכלל? למה אני מחכה? לא משנה כמה התלוננתי, או התחרפנתי, או ניסיתי לשכנע את עצמי שחיי המעורערים הנוכחיים הם החיים הטובים ביותר שאני מסוגלת, אמורה, או יכולה לממש; בתוך תוכי ידעתי שנועדתי לדברים גדולים יותר, ושאותם אני רוצה. עבודה מגניבה כמו להיות עיתונאית שמדלגת ברחבי העולם, או מתארחת בבית חוף של מישהו, היתה מלהיבה אותי, ואז הייתי חושבת לעצמי: זה! זה מה שאני יכולה לעשות! אבל במקום להשתמש בהתלהבות הזאת כדי לדחוף את עצמי לפעולה, הייתי מתחילה מיד לשכנע את עצמי לוותר. טוב, אין לי שום טקסט מספיק טוב כדי להוכיח שאני יכולה להיות עיתונאית טובה. ואני לא בטוחה לגמרי שזה מה שאני רוצה לעשות. חוץ מזה, יש לי חתול. אני לא יכולה לטייל בעולם ולהשאיר כאן את מיסטר ביגינס. אף על פי שהיה לי קל יותר ומסוכן פחות להישאר תקועה במקומי ולא להסתכן ולצאת, הרגשתי נורא. הרגשתי שאני מאכזבת את עצמי, שאני חלשלושה, שאני מרסנת את עצמי, שוללת מעצמי המון דברים נהדרים, נוחרת כל החיים. כי ביסודו של דבר, כך אכן היה.
הידיעה שאני יכולה לעשות כל כך הרבה יותר, אבל לא עושה, נעשתה בסופו של דבר בלתי נסבלת, עד כדי כך שלבסוף הזזתי את התחת וקיבלתי החלטה מכריעה להתגבר על הפחד והתיעוב שלי בכל הנוגע לכסף ולמצוא דרך להרוויח; להניח לעצמי לעשות את זה בדרך שאולי אינה מושלמת, אבל לפחות נראית לי די נכונה, במקום להיצמד למפלט הנוח של חוסר הוודאות. לא היה רגע ששמעתי בו רעם של "אהא!"; לא ניצלתי בנס ממוות בשרֵפה במטבח, אהבת חיי לא זרק אותי בטענה שאני לוזרית, ולא חוויתי התגלות שאמרה לי "לצאת מזה". פשוט, פתאום כבר לא הייתי מסוגלת יותר להקשיב לתלונות של עצמי. בסופו של דבר התעוררתי. זאת הדרך שבה הרצון העז לחולל שינוי גדול מתעורר אצל רוב האנשים.
הזינוקים שנדרשו ממני כדי לחלץ את עצמי בכוח מתוך המציאות הקטנה והבטוחה שחייתי בה היו פעמים רבות מפחידים מאוד ומעוררי עימותים. לדוגמה, השקעתי סכומי כסף מבהילים בהקמה של עסק מקוון: עברתי קורסים, שכרתי מנטורים, בניתי אתר אינטרנט, נתתי למישהו - במקום לאחת הידיים שלי - לצלם אותי צילומי פרופיל, וכן הלאה. הסתכנתי בכך שאיראה מטומטמת ורמאית, כי העסק החדש שלי התמקד באימון של כותבים אחרים, ומעולם קודם לכן לא אימנתי כותבים אחרים. הסתכנתי בכך שאאבד את סכומי הכסף המבהילים שהושקעו בבניית עסק מקוון, שכן לא היה לי שמץ של מושג על ניהול עסקים מקוונים. בעצם גם לא על ניהול עסקים לא מקוונים. הרגשתי שמגוחך אפילו לספר לאנשים שיש לי עסק בכלל. הרגשתי שאני מעמידה פנים, משחקת ב"משרד" עד שמישהו יתפוס אותי: סליחה! סתם צחקתי! אני לא באמת יודעת מה אני עושה!
אבל הפחדים האלה, שליוו אותי בכל צעד ושעל, היו כאין וכאפס לעומת החשש התמידי שהתלווה לשאלה איך אצליח אי־פעם להחזיר את הלוואות הסטודנטים שלקחתי ולהרגשה שאני יכולה לעשות הרבה יותר מלכלות את ימי בחיים קטנטנים. עכשיו אני לא רק מרוויחה מיליוני דולרים כסופרת וכמאמנת להצלחה, אני כותבת ספר שהנושא שלו הוא איך להרוויח כסף. לחשוב שאני, ג'ן סינצ'רו, לשעבר סוחבת מחנויות ואוספת מטבעות מכריות ספה (כריות ספה של אנשים אחרים) אעשה את כל הדברים אלה, זה בדיוק כמו לחשוב שאבא שלי בן התשעים יהפוך בן לילה לסנסציה ב"רוקדים עם כוכבים". ואחר כך יכתוב על זה ספר. נסים. אני מאמינה בהם.
היה מדהים לראות - זה אולי אחד הדברים הכי מגניבים שאני זוכרת - כמה מהר התחילו להופיע בחיי הזדמנויות ורעיונות ומקורות הכנסה חדשים מרגע שהחלטתי ברצינות לעשות סדר במצבי הכלכלי. הם היו שם כל הזמן, כמובן, אני פשוט הייתי עסוקה מדי בשמירת קופונים ובהתבוססות ברפיון הידיים שלי, ולא שמתי לב אליהם. אבל אני רוצה שתדעו שיש לכם כל מה שאתם זקוקים לו כבר עכשיו כדי להתחיל להפוך את המציאות הכלכלית שלכם למצב שבו לא תצטרכו להתעורר בצרחות באמצע הלילה. עליכם רק להיות מוכנים לעשות את מה שצריך. והנה מה שצריך: להסכים שיהיה לכם ממש, ממש, ממש, ממש לא נעים. שוב ושוב.
חינכו אותנו להאמין שחייבים לעבוד קשה כדי להרוויח כסף, ואין ספק שלפעמים זה נכון, אבל הסוד האמיתי הוא שצריך לקחת סיכונים ענקיים ולא נוחים. אתם חייבים לעשות דברים שלא עשיתם מעולם, לחשוף את עצמכם, להכיר בעובדה שאתם גדולים, להסתכן בכך שתיראו מטופשים. חשוב שתודו שאתם רוצים עושר ושתתחייבו ליצור אותו, אבל חשוב יותר שתאפשרו לעצמכם לעשות זאת. לא נעים להסתכן, אבל זאת אי־נעימות שמורכבת במידה שווה מחשש ומנחישות. פחד והתרגשות הם שני צדדים של אותו המטבע, וזאת בדיוק אי־הנעימות שאני מדברת עליה. זה האדרנלין שהוא אי־הנוחות החשובה והמרגשת של חיים בגדול, של אחיזה במושכות.
אני מקווה בשבילכם שתקראו את הספר הזה שוב ושוב ושתעשו את כל מה שכתוב בו, שתקשיבו לצרחות של הלב שלכם, במקום לספקות ולפחדים, ושתקפצו באומץ שוב ושוב אל הלא־נודע. ראיתי אינספור לקוחות וחברים ואנשים שאני פוגשת במסיבות במאבקים כאלה סביב כסף, ואני תמיד מרגישה כאילו אני רואה אנשים גוועים ברעב מול מזנון אכול־כפי־יכולתך שניצב מעבר לפינה. הכסף שאתם רוצים קיים וזמין עבורכם. ההזדמנויות, הלקוחות, המורים, הרעיונות המבריקים להרוויח כסף, כולם קיימים, ברגע זה ממש, מחכים שתתעוררו, שתיפָּתחו אליהם ושתתחילו את המסיבה.

פרק 1 
רשות

לחברה שלי יש אוסף ענקי של ינשופים. הכול התחיל יום אחד כשהיא קנתה בתמימות ינשוף מגולף מעץ. "וואו, איזה חמוד!" אמא שלה, שהיתה איתה בחנות, השמיעה את תרועת הקרב המשפחתית, החדשות התפשטו כאש בשדה קוצים, וכיום יש לחברתי, למורת רוחה, מחזיקי סירים עם ינשופים, שעונים עם ינשופים, עגילים עם ינשופים, נעלי בית עם ינשופים, חולצות "הו! הו!", כריות עם רקמות של ינשופים, מלחייה ופלפלייה בצורת ינשופים, בובות ינשופים, סבוני ינשופים... בימי הולדת, חגים ואירועים מיוחדים עטה עליה כל הלהקה, מתיישבת על המדפים, פורשת כנפיים על הקירות, מציצה מהארונות - ממש סרט אימה.
"אין לי מושג איך הכול הידרדר ככה," היא נאנקה יום אחד כשפתחה מתנה מגיסתה - רקמת צלבים לתלייה על הקיר ובה עוד שני ינשופים. העניין נמשך שנים, עד שהיא אזרה אומץ לשים לו סוף, הודתה לכולם מאוד והכריזה על עולמה אזור נטול ינשופים מהרגע ההוא ואילך. בני משפחתה וחבריה הופתעו, נפגעו ונעלבו, והמתקפה אכן נפסקה בסופו של דבר, אבל הם התייחסו אליה כאילו השתבשה עליה דעתה. "בסדר, אם זה מה שאת רוצה, אבל..."
אנשים אוהבים לומר לנו מה אנחנו רוצים, או לא רוצים, בלי להתחשב ברגשות שלנו. גרוע מזה - אנחנו כל כך נוחים להשפעה, עד שאחרי זמן מה אנחנו כבר אומרים לעצמנו מה צריך לרצות או לא לרצות, בלי להתחשב ברגשות האמיתיים שלנו. אנחנו מעדיפים להגן על האמיתות המסולפות הללו ולעשות מה שמצפים מאיתנו, במקום להרגיז או לאכזב מישהו - לרבות את המבקרים הפנימיים שלנו - ובמקום להתיר לעצמנו להיות, לעשות ולקבל את מה שטוב ונכון ונפלא לנו. לכן, אם לא ניזהר, יש סיכוי שניתקע שנים, או אפילו כל החיים, במצבים שגורמים לנו כאב.
לדוגמה: אחד הניסיונות הראשונים שלי להיחלץ מבור הביוב הכלכלי שהייתי תקועה בו כל חיי הסתיים בכך שבסופו של דבר רק זחלתי בחזרה לתוכו, אף על פי שרציתי נואשות לצאת ממנו. בניסיון ההוא היה מעורב ספר בשם "מדע ההתעשרות" מאת ברנש ותיק בשם וואלאס ווטלס.1 אני לא זוכרת מה עורר בי את ההשראה לקחת אותו לידי בסופו של דבר, היו סיבות רבות אפשריות - כשהחתול שלי היה זקוק לתפרים שלא יכולתי לשלם תמורתם והגעיל אותי מדי לתפור אותו בעצמי? כשלא יכולתי פתאום לסובב את הראש שמאלה והחלטתי שהגיע הזמן להתחיל לישון על מזרן, במקום על הפוטון שהיה לי עוד בקולג'? הפעם ההיא שבטעות נתתי במתנה פמוטים למישהי שנתנה לי אותם במתנה מלכתחילה, ונשבעתי רק לקנות מתנות חדשות מהרגע ההוא והלאה? - מה שאני כן זוכרת, מילה במילה, הוא המשפט הראשון בספר. כי כשישבתי וקראתי אותו בחדר שהיה לי סלון/מטבח/חדר אוכל/חדר שינה/חדר אורחים, קפץ ממנו המשפט הראשון וירק לי בעין. במשפט שהעליב אותי עד עמקי נשמתי נכתב שלמרות כל מה שנאמר על אודות העוני, בסופו של דבר אי־אפשר לחיות חיים שלמים ומאושרים בלי להיות עשיר. למרות! ווטלס! יש הרבה מאוד אנשים עניים ומאושרים, שמרגישים שחייהם שלמים ומוצלחים!
העובדה שאני עצמי הייתי ענייה, ושהרגשתי שחיי רחוקים משלמות ומהצלחה, היתה מן הסתם לא רלוונטית. הרי העברתי את כל החיים מתוך התעקשות צדקנית שמייחסים חשיבות רבה מדי לעושר ושהעשירים דוחים, ולא היתה לי כוונה לוותר בקלות על דעתי, גם אם הייתי צריכה להמשיך להיות ענייה מאוד כדי להוכיח את טענתי. יכולתי לקבל את הרעיון שכדאי להרוויח יותר כסף, אבל לומר שחייבים להיות עשירים? זה לא היה מקובל עלי. המחשבה שווטלס מסוגל להיות בּוּר ורדוד עד כדי כך, הגעילה אותי, ולא זו בלבד שטרקתי את הספר, אלא גם לא חזרתי לקחת אותו שנים אחר כך (ואז הוא שינה לחלוטין את חיי, אופס), שנים שבהן בקושי קיימתי את עצמי.
המשכתי לעבוד קשה, קיבלתי פה ושם עבודות בשכר נמוך, כתבתי מאמרים, עבדתי בקייטרינג, שמרתי על ילדים, סרגתי, ניסיתי למכור את מה שסרגתי, וכן הלאה. אף על פי שהתוכנית שלי היתה מייסרת, לא יעילה ולגמרי אפס סיכוי לעושר בזמן הקרוב (דוגמה: עלות צמר + הזמן שנדרש לסרוג גלימה + לגבות כל סכום שהוא פחות מחמשת אלפים דולר על הגלימה הזאת = ממש לא שווה), נראה שעדיין היה לי שווה יותר להמשיך לעשות דברים כפי שעשיתי אותם עד אז מלעבוד על האמונות השליליות שלי בנוגע לכסף ולשנות את מה שאני עושה. הייתי קשורה יותר לאמיתות שלי, שראו את הרוע הטמון בכסף ולאמונות שלי באשר ליכולת - ולזכות - שלי להרוויח כסף, מאשר לרצון שלי להפסיק לקנות מצרכי מזון בחנות הכול בדולר.
בניסיוני העשיר כמרוששת מתלוננת, ובשנים הרבות שבהן אימנתי אינספור אנשים בנושא העושר, גיליתי שמעטים הדברים שדוחפים אנשים להילחם, להקיא או לבקש את כספם בחזרה יותר מהרגע שבו אומרים להם שאדם חייב להיות עשיר כדי לחיות חיים שלמים ומוצלחים.
 
אחד המכשולים הגדולים ביותר בדרך לכסף הגדול אינו המחסור ברעיונות טובים, או בהזדמנויות, או בזמן, גם לא המחשבה שאנחנו עצלנים, או טיפשים מדי, אלא הסירוב שלנו להרשות לעצמנו להיות עשירים.
 
אני רואה את זה שוב ושוב, הבעיטות והצרחות והטענות שמה שהכי חשוב, בסופו של דבר, הוא להקדיש זמן לבילוי עם אנשים שאוהבים, לראות שקיעות, להתענג על צחוקם של ילדים משתובבים, לעזור לזקנות לחצות את הכביש ודברים אחרים שכסף לא יכול לקנות. ואני לא מתווכחת, אבל אשאל אתכם כך: למה לעזאזל הנושא עולה כשאנחנו דנים בהתעשרות? מתי נוצר מצב של או/או? אם אתם עסוקים בהגדלת הונכם, אין פירוש הדבר שלעולם לא תשתתפו עוד בברביקיו משפחתי ולא תחבקו כלבלב ולא תטיילו באחו. למעשה, אם תעשו את זה כמו שצריך, תהיו מסוגלים להרשות לעצמכם להקדיש זמן רב יותר לתענוגות כאלה. וגם תוכלו לעשות את זה בסטייל! שלא לדבר על הכסף שיהיה לכם כדי למלא דלק בדרך לברביקיו המשפחתי, לקנות נקניקיות, לבוא לבושים בבגדים יפים ולהתפעל מתעלולי הקלפים המפורסמים של דוד קרל, וכל זאת בלי שיעיקו עליכם מחשבות על חובותיכם המוחצים ועל השאלה איך תבקשו ממנו הלוואה כדי לשלם את שכר הדירה של החודש אחרי שהוא ישתה כמה כוסות בירה.
כולנו מגיעים לכוכב הלכת הזה עם רצונות, כישרונות ויכולות ייחודיים, ובמסע שלנו לאורך החיים תפקידנו לגלות את התכונות שלנו, לטפח אותן ולפרוח כגרסה האותנטית, העליזה והבועטת ביותר של עצמנו. כדי לעשות זאת, כבני אדם בחברה מודרנית בכדור הארץ, עלינו להיות עשירים. וכדי שלא תחשבו שאני אומרת שחייכם חסרי ערך אלא אם כן יש בהם בית אחוזה ויאכטה, אני רוצה להבהיר למה כוונתי כשאני אומרת עשיר.
עשיר: מי שמסוגל להרשות לעצמו את כל החוויות והדברים הנדרשים כדי לחוות באופן מלא את חייו האותנטיים ביותר.
כמות הכסף הדרושה לכם תהיה תלויה אמנם בשאלה מי אתם ומה אתם רוצים, אבל אין ארוחות חינם לאף אחד. לאף. אחד. אנחנו מתקיימים בעולם שבו כמעט כל דבר שנוגע לצמיחה, לרדיפה אחרי אושר ולביטוי עצמי, עולה כסף, גם אם זה לא מוצא חן בעינינו. אם אתם אמנים, לדוגמה, העושר שלכם עשוי לשמש לדברים כמו צבעים, בדי ציור, מברשות, סטודיו, נסיעות למקומות שמעוררים בכם השראה וממלאים אתכם ברעיונות, ארוחות עם חברים ואמנים אחרים שירוממו את רוחכם ויוסיפו לכם אנרגיות, שכירת חברת יחסי ציבור, מישהו שיוציא את הכלב לטיול כדי שתוכלו לעבוד, מאמן כושר אישי ודי־ג'יי בפתיחת התערוכה שלכם, תשלום דמי כניסה למוזיאונים, קניית מזון בריא, מוזיקה שתוכלו לשמוע, קורסים, משקפיים וכובע ברט.
מה בדיוק אתם צריכים? זה נושא חמקמק מאוד, עמוס רגשות אשמה, בלבול ופחדים, והאדם היחיד שיכול לקבוע מה אתם צריכים באמת כדי להיות האני המאושר ביותר שלכם הוא אתם. השיטה היא למצוא צלילוּת בתוך האספקה הבלתי נדלית של דעות מבפנים ומבחוץ. לדוגמה, אולי היתה לכם חוויה דומה לזאת: ביליתם בבית עתיר מותרות של מישהו, וכשיצאתם ממנו הרגשתם משהו כמו, גם אני רוצה שבבית שלי יהיו רמקולים של מערכת שמע בכל חדר! איך חייתי עד עכשיו בלי זה? וזמן קצר אחר כך ביקרתם אצל חברה שלובשת את אותם הבגדים שלבשה באוניברסיטה לפני עשרים שנה ויותר, נוהגת באותה מכונית מתפרקת ומקשיבה לאותה מערכת סטריאו מחורבנת, כי היא מרגישה שהדברים האלה טובים מספיק, ובשביל מה לזרוק אותם ולשדרג, אם זה רק ייצור עוד פסולת? ופתאום אתם מרגישים מסואבים, כי רציתם מערכת סטריאו גדולה ומהודרת ורמקולים בחדר הכביסה.
אף פעם לא יחסרו דעות מנוגדות ומידע סותר בנוגע לכל החלטה שתקבלו בחיים, בעיקר בכל הנוגע לעניין שנוי במחלוקת כמו כסף. תלוי מי גידל אתכם, באיזו חברה צמחתם ומי האנשים סביבכם; יכול להיות מצב שבו התודעה מוצפת במחשבות שמשפיעות עליכם להאמין לכל דבר, החל בחשיבות המכריעה של התעשרות כדי לא לפגר אחרי השכנים, ועד לחיים על פירורים ושינה על מזרן גומאוויר כדי להיות אדם אצילי וטוב. הדבר היחיד שמשנה הוא מה נכון מבחינתכם, ולכן חשוב כל כך לפתח את היכולת להקשיב לאינטואיציה וללב ולפעול בהתאם לאושר האישי. ומשום כך אני רוצה להדגיש את העניין הבא: אם תאפשרו לעצמכם להרוויח את כל הכסף שאתם צריכים כדי לשגשג ולהגשים את רצונותיכם, זה לא אומר שאתם מניאקים רודפי בצע ואנוכיים שהורסים את כדור הארץ, וזה גם לא אומר שתהפכו להיות כאלה.
 
תשוקה בריאה לעושר היא לא תאוות בצע, היא תשוקה לחיים.
 
אפשר לפרק את המילה האנגלית "desire" (תשוקה, רצון) למילים "de sire", כלומר "מן האב", וגם אם אינכם מאמינים באלוהים, הרי רצונותיכם הוענקו לכם כשבאתם לעולם בדמותכם הארצית, ואיתם היבטים נוספים שמאפיינים רק אתכם, כמו הפנים, האישיות והחיבה למלאכת יד. הדברים האלה ייחודיים לכם, מגדירים את המהות של ישותכם ומשמשים מפת דרכים לחייכם. הישות האוניברסלית התבונית שבראה את כל מה שקיים העניקה לכם את הרצונות שלכם במטרה מפורשת שתמלאו אותם במהלך חייכם.
כבני המין האנושי, אתם חלק מהטבע, וכל דבר אחר בטבע מקבל את כל מה שנחוץ לו כדי למלא את תשוקתו לשגשג ולפרוח, אז למה לא אתם? הטבע הוא מכונה משוכללת ומורכבת שנועדה לשמר את החיים ולהביא אותם לביטוי מלא. אמא טבע מקבלת ״מצוין" בניהול מערכות וחידוש משאבים. היא מומחית; הטבע יוצא מאיזון רק כשהמין האנושי מתחיל להשתגע, לפחד ולהיות תאב בצע. כשאנחנו פועלים מתוך פחד, במקום מתוך רצון לשתף פעולה עם כוכב הלכת שלנו וכל ברואיו, אנחנו מזהמים, מנצלים עד תום ומחריבים את חברנו הטוב, כדור הארץ, בדרכים מזוויעות ופעמים רבות חסרות תקנה. אנחנו אוגרים משאבים מתוך פחד שלא יהיו מספיק לכולם, או מפני שנדמה לנו שאין לנו ערך, אלא אם כן נצבור עוד ועוד. אנחנו מזהמים את המים, האוויר והקרקע והורסים את היערות כדי לצמצם עלויות ולהרוויח המון כסף, כי אנחנו חסרי מודעות וחסרי ביטחון ומשום כך גם רדופים בשאיפה לכוח. אמנם אי־אפשר לחיות על פני כדור הארץ בלי להשפיע בדרך כלשהי, אבל אם כל בני האדם יחיו בהרמוניה עם האני הגבוה יותר, יזינו את התשוקות במקום את הפחדים בזרימה עם אמא טבע ויעשו זאת מתוך נתינה וקבלה ושיתוף פעולה בדרך בריאה ומודעת, מצבו של כוכב הלכת שלנו יהיה מעולה.
הטבע כולו נע, צומח, משתנה, מתרבה ומתפתח תמיד - זה כל הקטע. אפילו היקום עצמו מתפשט. גם אתם אמורים לא רק לשרוד, לדרוך במקום ולהתפשר, אלא להמשיך לצמוח ולשגשג בדיוק כמו העץ שקולט חומרים מזינים, מים ושמש וצומח למלוא גובהו האדיר והנישא ומשיר לכל החצרות שלנו את החומרים שמהם יצמחו בהמשך עצי הדור הבא, וכמו הצפרדע שמתפתחת בדרך נס מביצה לראשן וממנו לדמותה הבוגרת. אתם אמורים להגיע לביטוי השלם ביותר של האני שלכם, לעורר השראה, להוליד גדולה באחרים ולהשתמש בכל המשאבים הדרושים לכם לאורך הדרך.
 
בכולנו יש זרעי כבירות מופלאה,
אבל לא כולנו מאפשרים לעצמנו לצמוח.
 
ההבדל הוא, כמובן, שבניגוד לעץ ולצפרדע, אנחנו בני אדם. לכן, אם אתם לא מאמינים בקיום בתוך מערה על קרקע חסרת בְּעלים, בגילוף ציורי איילים על הקירות בעזרת חלוקי אבן ובאכילת אגוזים ופירות שלא הונדסו גנטית, יהיה מטופש להעמיד פנים שאתם יכולים להגיע לגבהים בלי מימון הולם. למעשה, אם אתם כאן כדי לממש ברוחב לב את מלוא גדולתכם, וזה המצב, ואם התהליך הזה עולה כסף, וזה המצב, הרי שחובתכם, כילדים מקודשים של אמא טבע, להתעשר.
אפילו אם היינו יכולים להתקיים מהדברים שבהישג ידינו, לשבת מתחת לעץ תפוח ליד פלג אינסופי של מים מתוקים שורצי דגים, עם מלצר שמגיש לנו קוקטיילים בכל כמה שעות, בסופו של דבר היינו משתעממים - מחפשים יבשות חדשות, רוצים לצאת לטיול על אופניים, או משהו. אנחנו, בני האדם, סקרנים מטבענו, התשוקה שלנו להמשיך להתפתח גופנית, שכלית ורוחנית היא במהותנו, ומשום כך התפשרות, קפיאה על השמרים, שכשוך במי הבינוניות הדלוחים (או גרוע מכך) גורמים לנו סבל רב כל כך.
 
כל יצוריה של אמא טבע מיועדים להגיע לפריחה מלאה לפני שהם מתפגרים.
 
גם אתם, כמו כל היצורים החיים, אמורים לתפוס מקום על הכוכב הזה. לא הגעתם לכאן כדי להתכווץ, להצטמצם, לשלול מעצמכם את הדברים שמסבים לכם אושר, לחיות תחת ענן של אשמה, לסרב להשפיע. כדור הארץ לא קיים כדי שנבזוז אותו, הוא קיים כדי שנהנה ממנו, נדאג לו ונעריך אותו. כשאתם חיים את חייכם במלואם ומרוויחים את כל הכסף הדרוש כדי לעשות זאת, אתם לא גוזלים דבר מאף אחד אחר; הסירוב שלכם לקבל כריך בשר בגלל אדם כלשהו שגווע ברעב במקום אחר, לא יועיל לו.
 
חמדנות, כמו עוני, נובעת מאותו הלך רוח של מחסור.
 
הבחירה להישאר עניים בגלל החשש שלהיות עשירים זה דוחה, או מפני שאתם חושבים שלא מגיע לכם כסף ושהתעשרות שלכם מוֹנעת בדרך כלשהי ממישהו אחר להתעשר, הבחירה הזאת מעוגנת במחסור. מחסור הוא מצב של קיום שבו נדמה לכם שאתם נזקקים ושמה שאתם חושקים בו לא קיים, מצב שבו החיים נראים לכם כ"כוס עם חור בתחתית" במקום כ"כוס חצי מלאה". כשאתם פועלים מתוך גישה של מחסור, אתם מאמינים שאין מספיק לכולם, שאתם לא טובים מספיק ולא ראויים לפרוח, שהכסף שאתם מוציאים עלול לא לחזור לידיכם לעולם, וכן הלאה. גם התפטמות בכסף, בחפצים ובחוויות מעוגנת בפחד ובמחסור - הפחד שלעולם לא יהיה לכם מספיק, שלא תהיו בטוחים, שלא יאהבו אתכם - ניסיון למלא בור בלי תחתית בלב. שום הפרזה אינה בריאה: הגרגרנות הרסנית לא פחות מהאנורקסיה. כשאתם מונעים מעצמכם את מה שהלב רוצה, אינכם עושים מעשה אצילי, אלא מבזבזים רצונות מעולים. זהו מעשה ששולל מן העולם את ההזדמנות היחידה שיש לאחרים ליהנות מכם במלוא הדרכם.
אם אתם מרגישים לפעמים מיואשים ומודאגים בגלל כל הכאב והסבל בעולם ואומרים משהו כמו, ״מי אני בכלל שמגיע לי להתעשר כשאחרים גוועים ברעב ומגורשים מארצם ונלקחים לעבדות?" דעו לכם: אחד הדברים הטובים ביותר שאתם יכולים לעשות הוא להתעשר. בעולם שלנו, כסף וכוח כרוכים זה בזה, לכן, אם אתם רוצים לעזור ולשנות לטובה, כסף הוא אחד הכלים המועילים ביותר כדי לעשות זאת. כן, אתם יכולים לתרום מזמנכם, לארגן, למחות, להטיף, לגייס את ההמונים, לכתוב פוסטים זועמים בפייסבוק, אבל ההשפעה שלכם תהיה גדולה הרבה יותר אם יהיו לכם האנרגיות, האפשרויות והחופש של מי שאינם נתונים בקשיים כלכליים, שלא להזכיר את המשאבים שתוכלו להקדיש לכל מה שנראה לכם ראוי. במקום להתלונן ולהתפלץ מהנבזים שיכורי הכוח ומטורפי החמדנות שמחוללים נזקים כאלה לעולם ולחזק אותם אף יותר בכך שתישארו דלפונים - כי אתם לא רוצים להיות כמוהם - למה שלא תתמקדו דווקא בהתעשרות שתאפשר לכם להשפיע בגדול? אם יהיה לכם כסף, תוכלו לעשות דברים אדירים; אל תיתנו למטומטמים שמוציאים לכסף שם רע להרוס אותו בעיניכם.
אי־אפשר לתת את מה שאין לכם, אז אם אתם רוצים לעזור לאחרים, עליכם לדאוג קודם לעצמכם. זאת הסיבה שבמטוסים אומרים לכם תמיד לשים את מסכת החמצן על עצמכם לפני שאתם עוזרים למישהו אחר לשים את שלו. חייבים להזכיר לנו את זה, כי הנטייה הטבעית שלנו היא לעשות ההפך - אנחנו נוטים לעזור מטבענו (חוץ מסוציופתים). מעטים הדברים שמאירים את הלב האנושי כמו עזרה או הסבת אושר לאחרים. אל דאגה, כשתהיו מסודרים כלכלית, תוכלו להפיץ את האהבה ביתר נכונות והשראה.
כיום, יותר מאי־פעם, צריך שהאנשים טובי הלב, היצירתיים, הנדיבים והמודעים יהיו עשירים ככל האפשר כדי שיהיה אפשר לשנות דברים בעולם. כלומר, תארו לעצמכם שאתם וכל האנשים שאתם אוהבים ומכבדים הייתם מוצפים בכסף? ונניח שהייתם מרגישים אסירי תודה ומלאי כוח בזכות העושר, ולא חוסר נוחות ואשמה? ונניח שכולכם הייתם יכולים להרשות לעצמכם להוציא את הכסף הזה על עצמכם ועל אחרים ועל הצלת כדור הארץ בדרכים שיועילו לכל המעורבים? עצרו רגע בבקשה, ציירו בעיני רוחכם את פרטי הפרטים של המצב הזה, ככל שהוא נוגע לכם ולאנשים הנפלאים בחייכם. חשבו עליהם, אחד־אחד, ודמיינו איך הם ירגישו, איזה שינוי יחול בהם, על מה הם יוציאו את העושר החדש שלהם. אם החבר'ה שלכם דומים לשלי, אז כל הרעיון של התעשרות הוא משהו שכבר שווה לכתוב עליו שיר אהבה.
 
יותר מדי פלאות? אין דבר כזה.
 
אני אומרת את זה עכשיו בקול (אנא מכם, הצטרפו אלי): אני אוהבת כסף. אין צורך בהסברים או בהתנצלויות. אני גם אוהבת פיצה, ואני יכולה לומר את זה בלי להוסיף שלל הסתייגויות: אני אוהבת פיצה, אבל, אתם יודעים, זה לא הכול. חשוב גם לבלות עם אנשים שאתם אוהבים ולעזור לאחרים. בואו נחזיר לידינו את המילה ״כסף" ונסיר מעליה את הילת הפשע, כי עד שלא תעשו את זה, לא תהיה לכם יותר מדי מוטיביציה להרשות לעצמכם להרוויח הרבה. הייתי ענייה ועצובה, עשירה ועצובה, ענייה ושמחה, עשירה ושמחה, ואני מעדיפה את הגרסה העשירה על הגרסה הענייה. תמיד. כי כסף נותן חופש ואפשרויות, ואני ממש אוהבת חופש ואפשרויות. מי לא?
ואם כבר מדברים, בואו נוריד גם את תווית הפשיעה מאנשים עשירים, טוב? בניגוד לאמונה הרווחת, העשירים הם פשוט בני אדם, הם לא מטונפים מטבעם, לא מגיע להם שיהרגו אותם, וגם לא שיאכלו אותם ושישדדו אותם. אנחנו חיים בחברה שיצרה תחביב ממתיחת ביקורת על אנשים שיש להם הרבה כסף, לכן, לא משנה מה אתם מרגישים במודע בנוגע לעשירים, כלומר, כמה מידידי הטובים ביותר עשירים! חשוב שתכירו בקיומם של הדעות השליליות שאולי שוכנות עמוק בלבכם. כמובן, יש עשירים דפוקים לגמרי, אבל יש ביניהם גם אנשים נפלאים, בדיוק כמו שיש עניים דפוקים לגמרי, וגם נפלאים. הבעיה היא שכשמישהו עובר על פנינו במכונית פאר, או מדבר על כמות הדולרים שהרוויח השנה, אנחנו מגלגלים עיניים, אבל כשמישהו מתלונן על חסרון כיס, או מכריז שהוא קנה את המגפיים בחמישה דולר בלבד בחנות יד שנייה, זה נראה לנו שיח נורמלי לחלוטין. הסנוביות עובדת לשני הכיוונים - אם אתם עשירים וחושבים שאתם טובים יותר ממי שלא, זה דבילי באותה מידה כמו להיות עניים ולחשוב שאתם טובים יותר מהעשירים. התחילו לשים לב להערות מזלזלות שאולי פורחות לכם מהפה, או מהשכל, בכל הנוגע לעשירים, כי אם אתם מתכננים להצטרף אליהם, יהיה לכם קל הרבה יותר אם תקבלו את מי שאתם עומדים להיות.
קחו נשימה עמוקה, בִּטחו בתשוקות שלכם, ואמצו אל לבכם את העובדה שהחיפוש אחר העושר הוא מסע בדרך להרחיב את האני שלכם. לא כולנו משתוקקים לחיות חיים אדירים ומפוארים, או לפתור את בעיית הרעב בעולם. אבל זה לא העניין. העניין הוא שעליכם להרשות לעצמכם להיות הכי תותחים שאתם יכולים להיות, ובכל דרך שתיראה לכם. נועדתם להצליח, ובאמצעות הצלחתכם אתם עוזרים באופן אוטומטי גם לאחרים להצליח. תחשבו על זה: כשאתם רק עומדים ליד מישהו שמצליח להיות הוא־עצמו בצורה מלאה, להניח לחיים להאיר אותו, שמסתער על החיים במלוא התנופה, שמאמין שהכול אפשרי, שמתרגש להיות חלק מההרפתקה שבחיים על כדור הארץ, שמרשה לעצמו להיראות טיפשי, להיכשל, להצליח, להיות עשיר, להיות נדיב, פשוט להיות, לעשות ולקבל את כל הדברים והחוויות שבזכותם הוא הכי עצמו - אתם מרגישים שאתם מסוגלים לצאת לרחוב ולהניף מכונית, נכון? אז למה לא להיות אדם כזה למען מישהו אחר, להיות הכי עצמכם שאתם יכולים להיות?
אם אתם פעילים פוליטיים, תהיו הכי פעילים שאתם יכולים להיות, אם אתם מוזיקאים, תנגנו בכל הכוח, אם אתם עורכי דין, הילחמו למען הצדק, אם אתם הורים במשרה מלאה, גדלו ילדים מנומסים להפליא. הכול נחשב, הכול תורם, כולנו חיוניים באותה המידה, זאת לא תחרות. אי־אפשר שכולנו נעשה את אותם הדברים באותה הצורה, ומשום כך כל אחד מאיתנו משתוקק למלא את המקום המיוחד שלו בעולם באני המיוחד שלו. עליכם להבין שהכישרונות, היכולות והתשוקות ניתנו לכם כיוון שאתם אמורים לשגשג ולחלוק את מה שמיוחד בכם עם העולם כפי שרק אתם יכולים לעשות. אנא מכם, הניחו לעצמכם להתעשר עד כמה שאתם צריכים כדי להרעיף עלינו מגדולתכם.
 
סיפור הצלחה: אם הוא יכול, גם אתם יכולים.
צ'רלס, בן 54, הגדיל את הכנסתו מ-20,000 דולר בשנה ליותר מ-145,000 דולר בשנה בתוך פחות משבעה חודשים:
תמיד חשבתי שאני אוהב כסף, אבל אחרי זמן מה הבנתי שיש לי בעיה איתו, כי אף פעם לא עשיתי כסף. אחרי שבחנתי את עצמי לעומק הבנתי שכיוון שגדלתי בבית הרוס ועני, וכיוון שאבא שלי מעולם לא תמך בנו, אפילו לא בסנט אחד, קיבלתי מסר - ואף הפנמתי אותו כאמת - שאני לא שווה כלום. לכן, כל חיי, כשנקרו הזדמנויות בדרכי, אפשרתי לאמונה היסודית הזאת לחבל בדרך כלשהי בהצלחתי.
התחלתי לעודד את עצמי במנטרות, לומר לעצמי שאני מצוין ולהודות ליקום, לכולם ולכל דבר סביבי על דברים שעדיין לא קיבלתי. זה שינה אותי. השתפרתי ונהפכתי לאדם חיובי יותר. התקדמתי ועשיתי דברים שלא האמנתי שאפשריים. התחלתי גם ללמד את עצמי ולרכוש מיומנויות כדי להשתפר, אף שכמה מהן היו כרוכות בהוצאה גדולה.
התאמנתי לקראת ראיונות עבודה, עברתי מאות ראיונות עד שהצטיינתי בהם. עזר לי מאוד שהסתכלתי על אחרים סביבי, אפילו על אלה ששכרו אותי לעבודה, וגיליתי שאני יודע הרבה יותר, ושהכישורים שלי עולים אפילו על שלהם. הביטחון שלי התחיל להתפתח בהדרגה.
המשכתי להתראיין והגעתי לעבודה הנוכחית שלי, שאני מרוויח בה יותר מ-145,000 דולר בשנה.
כיום אני גר בבית הטוב ביותר שגרתי בו מעודי. הילדים שלי לומדים בבית הספר הטוב ביותר שלמדו בו אי־פעם. אני נוהג במכונית הטובה ביותר שהיתה לי בחיי, ויש לי מותרות שמעולם לא העליתי על דעתי שיהיו אפשריים. מדי פעם אני עדיין שואל את עצמי אם אני באמת שווה, אבל אני ממשיך לעבוד על זה ויודע שאני יכול לנצח. זאת הרגשה מדהימה.
 
כדי להתעשר
הצעה למנטרת כסף (אמרו אותה, כתבו אותה, הרגישו אותה, התחברו אליה):
אני אוהב/ת כסף כי אני אוהב/ת את עצמי.
כתבו בבקשה עשר תשובות לפחות לכל אחד מהסעיפים הבאים:
 
1. כל הסיבות לכך שמגיע לי כסף.
2. דברים יפים שקרו בעולם הודות לכסף.
3. כל הדברים הנפלאים והחוויות הנהדרות שהכסף יוסיף לחיי.
4. כל הדרכים שבהן העושר שלי יועיל לאחרים.
 
מלאו בבקשה את החסר:
אני אסיר/ת תודה לכסף כי ____________