בן וליילה פוגשים את סוקרטס

הספר התגלה לי בעקבות שיטוט באתר עברית, התחלתי לקרוא פילוסופיה לאחרונה וזה התחיל כאשר ראיתי בפייסבוק שם של סרט שנקרא ''בעיית שפינוזה'' ממש חקרתי בנושא ורציתי לחפש ספרים עלילתיים לא פילוסופיים שימחישו לי ממש מבט פילוסופי בצורה עלילתית מצאתי ''את בן ולילה פוגשים את סוקרטס''. הסיפור מגולל את סיפורו של בן שעובד במסעדה הוא פתאום פוגש את לילה היא משנה את עולמו, הוא חושב שהיא נערה אמיתית אבל למעשה היא נערה מבוגרת ממנו והיא בכלל לא קיימת, רק קיימים הרעיונות הפילוספיים, היא פותחת אותו לעולם הפילוסופיה הוא משוחח עם סוקרטס, דקארט, אפלטון, נהנתי ממש. התחברתי מאוד לדמותו של בן. היה שם איזה קמצוץ קטן לעולם הפילוסופיה היום, וכיצד רואים אותה? לרוב בעולם שלנו שהוא מושפע מהטכנולוגיה האופפת אותנו, אין שום קשר לעולם הזה דמותו של בן מייצגת את דמותו של האדם החושב, אדם עמוק שמחפש משמעות לחיים באמצעות רעיונות פילוסופיים. מהי בחירה חופשית? האם מה שאנחנו באמת בוחרים זה באמת בחירה חופשית שלנו או שאנחנו מושפעים מזה? האם עדיף להציל אדם אחד, או להציל כמות גדולה של אנשים? אפשר לראות את בדידותו של בן למרות שהוא בחור נבון, הוא מאוד בודד כי הוא אוחז בעולם שאף אחד לא יכול להיות בו, רק הוא מתעניין בפילוסופיה חוץ ממנו אף אחד בעולם, לא באמת חושב. האם לקטשופ יש טעם של שוקולד או טעם אחר? האם הצ'יפס שחברה שלי תקבל יהיה טעם יותר משלי? האם הבחירה שלי היא הבחירה הנכונה, או שאולי שגויה. יחד עם זאת התאהבות שלו בלילה יחד עם כך עם עולם הרעיונות שלה מסקרן אותו. האם עדיף להתאהב בבן אדם אמיתי או ברעיון? כי הרעיון כל-כך מעניין את בן לעומת בן אדם אמיתי שקיים, אבל הוא לא מספיק מאתגר אותו. סיימתי את הספר אחרי שתי שבתות. לאחר השבת שאלתי את עצמי שאלה ואני עדיין ממשיכה לשאול. האם הדברים שאני עושה הם בחירה חופשית שלי? האם זה שאני מבקרת ספרים זה בגלל שמישהו השפיע עליי או אמר לי לכתוב? או שאני באמת בחרתי בזה? או למשל האם אני שומרת שבת כי בחרתי בזה או כי אני מושפעת מהחברה בה גדלתי? משאירים לכם את התשובה, ומה דעתי על הספר? התשובה שלי היא כן נהניתי מאוד.