פרק 1
אשלי
טאנר צונח על ברכיו ומצמיד את שפתיו המלאות והחושניות אל בטני. הוא נותר כך במשך רגע ארוך ואז אומר את המילים היפות ביותר ששמעתי מימיי.
"שלום, תינוקי. אני אבא שלך."
אי אפשר לתאר במילים את הרגש שנשקף מקולו. מעין שילוב בין יראת כבוד ואושר, כאילו חיכה כל חייו לומר את המילים האלה. האירועים שהתרחשו בשלוש השנים האחרונות היו כה אינטנסיביים שנדמה לי שעברו חיים שלמים, אם לא יותר, עד שהגענו לרגע הזה.
אני יודעת שיש נשים שמנסות להרות במשך שנים עד שהן מצליחות, אבל בכל פעם שהווסת השנואה הופיעה, חשבתי שזו דרכו של אלוהים לומר שאין לו כוונה להפוך אותנו להורים. אובדנו של דניאל הוביל אותי לחשוש שלעולם לא נקבל הזדמנות שנייה.
ההמתנה לרגע הזה – לרגע שבו הגבר הזה עומד על ברכיו ומדבר אל ילדו שטרם נולד שעה שעיניו הירוקות בורקות – בהחלט הייתה שווה את זה. הוא מסתכל עליי כאילו הורדתי את הירח עבורו. לא הייתי יכולה להרגיש אהובה יותר גם לו הייתי מנסה.
הוא נעמד ומצמיד את גופי לשלו. "אני צריך שתהיי שלי." קולו מתוח כמעט כמו איברו שמתחת לתחתוני הבוקסר, שאותם לבש כשיצא מהמיטה.
"אני שלך, תמיד," אני עונה, דמעותיי זולגות על לחיי.
הוא אוחז בפניי, אגודליו מנגבים את הרטיבות מלחיי. הוא מוריד את שפתיו לשפתיי ומטעין את הנשיקה בשלל רגשות. אושר, הערצה, אהבה ללא גבול. הוא מותיר אותי חסרת נשימה, ואני הופכת לשלולית בין זרועותיו החזקות והאוהבות.
הוא מלטף את כל גופי וחופן את ישבני רגע לפני שמרים אותי ופונה לחדר השינה. אני כורכת את רגליי סביב מותניו הדקים והמפוסלים, יודעת שהפיצוץ צפוי להגיע. הוא מניח אותי במרכז המיטה ומסיר מעליו את תחתוניו, כשעיניו מטיילות ובוחנות את גופי. עבור טאנר, התבוננות היא חלק גדול מההנאה. אני כבר לא חשה בושה כשהוא מביט בי כאוות נפשו. עברנו דרך ארוכה מתחילת מערכת היחסים שלנו, דרך שבמהלכה איבדתי את העכבות שלי. זה משמח אותו מאוד ובתמורה, כשאני איתו, אני האישה בעלת הביטחון העצמי הרב ביותר בעולם, עם הצלקות והכול.
אני עושה כמוהו ובוחנת את בעלי במבטי. איזו אישה עם דופק מסוגלת שלא להתבונן בפלא הזה? מקודקודו ועד קצות בהונותיו, הכול בו מושלם. שערו החום־בהיר שצמח מעט ועתה הוא באורך המתאים להעביר בו את ידיי. עיניו הירוקות היפות. הלסת המרובעת והחזקה. הכתפיים הרחבות והשריריות. שמונה הקוביות המובחנות בבטן – כי שש זה לא מספיק לטאנר – שמתחננות לליקוק. צורת ה'וי' מעוררת התיאבון שמטריפה את אוכלוסיית הנשים. והזין. הזין שבו הוא משתמש כדי לענג אותי בכל דרך אפשרית. בלי שליטה, אני מלקקת את שפתיי בציפייה.
"אני יכול לשמוע את המחשבות הגסות שלך, אשתי המתוקה והחרמנית." הוא מחייך אליי, מטפס למיטה ורוכן מעליי.
"אני צריכה אותך." אני מפשקת את רגליי לכבודו.
"אני יודע. אני יכול לראות כמה את רטובה בשבילי."
אני ספוגה, למען האמת.
עוד לפני שאני מבינה מה קורה, הוא מעביר אצבע ארוכה על החריץ שלי. אנחה נמלטת מפי.
"אוהבת, בייבי?" הוא שואל כשניצוץ ידעני בעיניו. הוא יודע את התשובה ומתגרה כשהוא שומע אותה יוצאת מפי.
אני יכולה לשחק את המשחק הזה טוב כמוהו, לכן אני אומרת, "ברור שכן, בעלי."
בעלי. בפעם הראשונה שקראתי לו כך, בליל הכלולות שלנו, הוא זיין אותי בפראות כזאת שחששתי שלא אוכל ללכת במשך שבוע. אבל אלוהים... זה היה אחד הלילות הטובים ביותר שלנו.
כצפוי, אישוניו מתרחבים והוא נוהם. כן, נוהם. "אני יודע מה את מנסה לעשות, אבל זה לא יצליח לך היום. זה לא הזמן לזיון פראי. זה הזמן לעשות אהבה עם אשתי ההרה, להעריץ אותך כפי שמגיע לך."
אלוהים, צריך להיות חוק שאוסר עליו לומר דברים כאלה. אם יכולתי להכניס את המילים שלו לבקבוקים ומוכרת את הבקבוקים בתור שיקוי המחזק את המשחק המקדים, הייתי מרוויחה הון.
שפתיו מתחילות את מתקפתן בנקודה מאחורי אוזני שתמיד מטריפה אותי. הוא מלקק ונושק בעדינות את תנוך האוזן ומשם עושה את דרכו במורד צווארי כשהוא מפזר נשיקות קלות כנוצה על עורי. הוא מגיע לשקע שבין שדיי ושותל נשיקה אחת באמצע לפני שמסובב את לשונו סביב פטמתי. הוא נושך אותה בעדינות. גבי מתקמר מעל המיטה, תנועה שרומזת על כך שאני רוצה עוד. הוא לא עושה כבקשתי. במקום זאת, הוא עובר לפטמה השנייה ומעניק לה טיפול זהה.
"בבקשה," אני מתחננת, משתוקקת לקבל אותו בתוכי.
"עוד לא." הוא ממשיך לטייל במורד גופי ועוצר כדי לחלוק כבוד לצלקות מהתאונה. היו ימים שבהם הרגשתי שלא בנוח כשנגע בהן, אבל הוא הסביר לי שהן מזכירות לו שאני עדיין כאן ושקיבלנו הזדמנות נוספת לבנות את החיים החדשים שאנחנו רוצים. כשמנסחים את זה כך, מי אני שאתנגד?
שפתיו נוגעות בליבת גופי הרטובה מאוד, ואני כבר מוכנה ומזומנה לאורגזמה שתרעיד את עולמי.
