על קו האומץ

 

 

שעה 22:00

 

ראודי

 

האצתי במורד שביל החצץ במכונית המשטרתית שלי, חיוך על שפתיי. שבע ניידות סיור נסעו בעקבותיי, מוכנות לאקשן. לחצתי על המתג המפעיל את הסירנה כשהן התפרשו מאחוריי בצורת 'וי' כמו ציפורים נודדות לפני שחנינו בחזיתו של בית יקר למראה בן שתי קומות, שהיה מואר כעת באורות מהבהבים כחולים-אדומים.

 

בלי להסס, יצאתי מהניידת עם מכשיר הקשר ביד ונבחתי הוראות. "אנדרו פראצ'ט, אנחנו מכתרים את הבית שלך! אין דרך מילוט, מאמן. צא מהבית עם הידיים באוויר ולא תהיינה שום בעיות."

 

צווחה בקעה מפיה של אפריל, חברתי הטובה ביותר, ברגע שהיא יצאה מפתח הבית. "ראודי?! מה, לכל השדים והרוחות, אתה עושה?!"

 

"זוזי הצידה, גברתי," נבחתי דרך הרמקול כשהיא הסתערה לעברי ובעקבותיה ארוסה ההמום. למזלי, הוא היה לבוש במלואו במכנסיים ארוכים ובחולצת טי.

 

"ראודי!" אפריל מחתה בקול רותח מזעם. דיברתי אליה דרך מערכת ההגברה של הניידת למרות שהיא הייתה מרוחקת רק כמה מטרים ממני.

 

"היית צריכה לדעת שלא אתן לך לקבל את הצעת הנישואין של הבחור היפיוף הזה בלי לחטוף על זה עונש, מיס טרנר, ועל זה הוא צריך לשלם," השתעשעתי איתה, "עכשיו זוזי הצידה ותני לשוטרים הנחמדים לעשות את העבודה שלהם."

 

שניים משוטריה המובחרים של צ'רלסטון חסמו את דרכה בעודה מקללת אותם גם בשמם וגם במספרי התגיות שלהם, שאת שניהם היא הכירה מעבודתה כמוקדנית במוקד החירום של צ'רלסטון. כולנו חברים, אבל הלילה היה עלינו למלא תפקיד.

 

"מה, לכל הרוחות, קורה פה?" אנדי מחה בזמן שאזקתי את ידיו ודחפתי אותו אל המושב האחורי של הניידת בלי להקים כמעט מאבק.

 

אפריל צעדה לעברי בצעדים ארוכים בזמן שנכנסתי לניידת ולחצתי על הגז בכוח, מתעופף משם כמו עטלף מהגיהינום. "אל תחכי לנו!" קראתי ברמקול כשהתרחקתי משם בנסיעה, משאיר את אפריל ההמומה על המדרכה, בוהה בהלם באבק שהותירו הגלגלים על שביל החצץ, בזמן שכל הניידות המלוות אותנו הפעילו גם הן את הסירנות.

 

"מה פאקינג קורה פה?" שאל אנדי כשהבטתי בעיניו דרך המראה האחורית.

 

"הוראות של רייף," אמרתי בקצרה.

 

הבחור עמד להתחתן עם חברתי הטובה ביותר והגיע הזמן שאיידע אותו איך בדיוק אני מצפה ממנו שיתייחס אליה. בקושי הכרתי אותו. הוא היה מאמן ב'זירת השוורים' בליגה הבכירה בבייסבול ולא בילה זמן רב בצ'רלסטון מאז קיבל על עצמו את התפקיד. אפריל בילתה זמן רב בנסיעות הלוך ושוב לאטלנטה כדי לבקר אותו מאז התחילה עונת הבייסבול. כל מה שידעתי עליו הסתכם במה שהיא סיפרה לי, והיו לי את כל הכוונות לבדוק בדיוק ממה עשוי אנדרו פראצ'ט, לפני שהלילה הזה יגמר.

 

הדבר הכי מבאס בתוכניות, גם אלו שמהונדסות היטב, זה שהן תמיד מועדות לשינויים.

 

"מה, לכל הרוחות, אתה מתכנן, ראודי?! כל זה הולך לקרות בבר שלי?!" אנדי הביט סביבו כשעצרנו בחנייה.

 

"כן. הדבר המצחיק הוא, שרייף החליט שמפני שאתה בעליו של בר, זו זכותו העילאית, בתור השושבין שלך, לחסוך על זה קצת כסף."

 

"ממזר קמצן," סינן אנדי כשפתחתי את דלתו ומשכתי אותו החוצה, ידיו עדיין אסורות באזיקים מאחורי גבו. פתחתי את האזיקים בחיוך מדושן עונג לנוכח המבט המאתגר שבעיניו. "כאן אתה מתכנן לצלוב אותי ולחקור אותי שתי וערב לגבי החברה הכי טובה שלך?"

 

"אני חושב שדי ברור שאצטרך לנהל את השיחה הזאת איתך," אמרתי בעודי משחרר את האזיקים הלוחצים ממפרקי ידיו, "אבל יכולתי בהחלט לא להדק אותם כל־כך חזק."

 

אנדי עיסה את מפרקי ידיו הדואבים. "אין לי בכלל מושג מה נחשב להדוק או לא. מעולם לא הייתי במושב האחורי של ניידת משטרה מחורבנת עם אזיקים על הידיים."

 

"תחשוב על זה בתור חוויה לימודית," אמרתי כשנעלתי את המכונית, "אתה יכול לנסוע איתי במושב הקדמי בדרך חזרה הביתה."

 

"אני אפילו לא צריך לשבור את הראש איך לנקום בך על החרא הזה," אמר אנדי כשצעדנו לעבר הבר, "אפריל כבר תכניס לך כמו שצריך על זה."

 

החלק העצוב היה, שידעתי במאה אחוזים שהוא צודק. ידעתי שכל קריאה הזויה שאפריל תקבל במוקד בחודשים הקרובים תופנה ישירות אליי. אנדי עצר להביט בי מעבר לכתפו וחיוך איטי התפשט על שפתיו כשראה את חזותי האדישה נסדקת. "נדפקת כמו שצריך."

 

"חוכמה בדיעבד זה חתיכת חרא של דבר. בוא נשכר אותך."

 

"נשמע טוב," אמר אנדי, נעצר ליד הדלת והביט בי. "אני אוהב אותה. באמת שאין לך סיבה לדאוג. היא בידיים טובות."

 

שנים ארוכות נאלצתי לצפות מהצד בארוסתו – חברתי הטובה ביותר זה שבע עשרה שנים – סובלת במערכת היחסים עם האקס שלה, טיילר. הפרידה שלהם הייתה סיוט. אפריל מעולם לא זכתה לקבל מטיילר את האהבה או את הכבוד שלהם היא ראויה, ורבתי על כך עם האקס שלה הרבה מאוד פעמים, מפני שגם הוא נמנה עם חבריי הטובים ביותר.

 

בשנתיים האחרונות הרגשתי את כובד משקלו של האובדן, בדרך הגרועה ביותר האפשרית. החבר הכי טוב שלי, קורט, נהרג בתפקיד, ומותו היה חלק גדול מהשבר שחשתי. פעם, היינו חבורה מגובשת של ארבעה – קורט, אפריל, טיילר ואני, והיינו משפחה משל עצמנו. החברות בינינו התפרשה על פני עשור. לאחר שקורט נעלם מחיינו באופן פתאומי ואפריל וטיילר נפרדו, עברה עליי תקופה קשה, וזה בלשון המעטה. המשכתי הלאה, ניסיתי להסתדר, אבל הדברים כבר לא היו אותו הדבר. שום דבר בעולם לא היה חשוב לי יותר מאשר המעגל הפנימי שלנו, והדבר הכי דפוק בכל הסיפור הזה היה, שכולם המשיכו הלאה בחיים שלהם בצורה כזאת או אחרת. כולם, מלבדי.

 

מסיבה זו, ומעוד סיבות נוספות, אני מגונן מאוד על אפריל. ברור שהייתי מודאג מאוד בנוגע לאושרה העתידי, אבל מה שהדאיג אותי יותר היה שאאבד את מקומי בחייה. חיבבתי את אנדי למרות המהלך המנוול שהפעלתי עליו להביא אותו למסיבת הרווקים שלו, אבל לא ראיתי את עצמי בשום אופן נותן לעתיד שלה עם אנדי לחבל במערכת היחסים היחידה בחיים שלי. הוא יכול לתפוס את המקום הראשון אצלה, כל עוד תמיד יהיה לי מקום בחייה.

 

"חשוב לי שתדע שאני מכיר את אפריל עוד הרבה לפני שאתה נכנסת לתמונה, ואמשיך להיות חלק מחייה. היא המשפחה שלי, אז תצטרך להוכיח את עצמך בפניי."

 

אנדי הנהן וראיתי שאנחנו מבינים זה את זה. החוויתי בידי לעבר הדלת הסגורה. "קדימה, בן אדם."

 

"אני צריך לפחד ממה שמחכה לי מעברה של הדלת הזאת?"

 

משכתי בכתפיי כשהוא פתח את הדלת וסקר את באי המסיבה, שהייתה בעיצומה. הבר היה מלא ספורטאים שיכורים למחצה. סקרתי את החדר ועיניי מייד נחו על מישל, כאילו איזה חוש שישי מוכוון סקס ניצת בתוכי כמו זיקוק. אולי אנדי לא היה צריך לפחד ממה שהמתין לו מאחורי הדלת, אבל לי היו את כל הסיבות לפחד.

 

 

 

 

 

 

 

מה את עושה כשהידיד החדש שלך, רייף, מזמין אותך למסיבת רווקים על טהרת הגברים בלבד?

 

את הולכת?

 

אם לומר את זה באופן הפשוט ביותר שאפשר, התשובה היא: פאק, כן!

 

רגע, כלומר, כן. לא באמת מותר לי להשתמש במילה המתחילה ב-פ' יותר. נראה שמילת התיאור החביבה עליי ביותר הוציאה לי מוניטין רע מאוד בצ'רלסטון ובכלל באזור הדרום. אסור לי יותר לתת למילה הזאת שמתחילה ב-פ' לרחף לה לכל הכיוונים שבא לי, שלא לדבר על כך שכמעט איבדתי את מקום עבודתי לפני כמה חודשים מפני שאמרתי את המילה הזאת במהלך שיחת חירום שבוצעה למוקד. נדרשו לי חודשים להתקבל לעבודה הזאת, וכמעט דפקתי הכול מפני שלקחתי לעצמי חירות יצירתית כשהודעתי לכל הנוכחים במוקד שמעברו השני של הקו מתקיימת אורגיה. לא השעה היפה ביותר בחיי. הלקח נלמד.

 

לאחרונה, כל מילות ה-פ' שלי נכנסו להסגר מוחלט, ולמרות תקופת היובש שעוברת עליי והצורך שלי לתקן אותה, הייתי ילדה טובה. אולי יש לי דמיון מיני של ילד בן שתים עשרה שזה עתה גילה את יכולותיה הנפלאות של ידו הימנית, אבל הייתי טובה.

 

הלילה, התכוונתי לתת לעצמי רשות להיות ממש, אבל ממש, רעה. חלף הרבה יותר מדי זמן מאז הרגשתי על גופי מגעו של גבר. כל הדייטים שאליהם יצאתי בחודשים האחרונים... לעזאזל, בשנתיים האחרונות – היו אסונות מוחלטים. נזקקתי לשינוי דחוף בקצב ורייף, השושבין של החתן, העניק לי את ההזדמנות כשהוא הזמין אותי לאימא של כל המסיבות.

 

רייף ואני התיידדנו מייד, ברגע שנפגשנו במסיבת האירוסין של חברתי, אפריל. שנינו נהנינו לעשות צחוק ממבטאה הדרומי העמוק של אפריל ונהנינו לעצבן אותה. זה היה הדבק שחיבר אותנו יחד, וזה זכה אצלי לפא – כלומר, להזמנה למסיבה הלוהטת ביותר שיש לצ'רלסטון להציע.

 

ישבתי ברגליים מוצלבות, נעולה במגפיי השחורים והכבדים ולבושה במכנסיים גזורים ובחולצת טי קטנטנה. התלבושת הייתה מעודנת, אבל הרגשתי סקסית. בזמן האחרון נתתי לתסרוקת הקליאופטרה שלי להתארך עד למעבר לכתפיי ועיצבתי את שערי בגלים סקסיים. איפרתי את עיניי בכבדות הודות להתמכרות החדשה שלי לקניות ב'אולטרה'[1] והצורך שלי לרכוש את כל המוצרים של קאט וון די[2].

 

הייתי מרוצה מאוד מהופעתי החיצונית, עכשיו יותר מתמיד. באביב השלתי מעליי את שלושים הקילוגרמים המיותרים שניסו להקנות לעצמם אחיזה קבועה בגופי מאז הגירושין שלי. מחיאות כפיים, בבקשה. עשרה קילוגרמים מתוכם היו שומן ילדות, ועל העשרים הנותרים הייתי צריכה לעבוד ממש קשה כדי להעלים. בכל אופן, עם התסרוקת החדשה, המגפיים והגוף המעוצב, הייתי מוכנה להז - כלומר, למצוא גבר נחמד לנהל איתו שיחה בעירום.

 

מבחר רחב של גברים נפרש מול עיניי. אמדתי כל אחד ואחד מהם בתשומת לב. לרגע, חשבתי על השוטר החמקמק שעליו יש לי קראש כבר יותר משנה, וגלגלתי לעצמי עיניים.

 

שילך להזדיין ראודי.

 

כעסתי על עצמי עד אין סוף שעדיין חשבתי על הגבר הזה, ובלי שום סיבה מוצדקת. אחרי כמה פלירטוטים חסרי טעם במוקד... שום דבר לא קרה ולא התקדם לשום מקום. היו לי תקוות למשהו, אבל זה לא התפתח, והתעצבנתי על עצמי על שבכלל חשבתי עליו מפני שוויתרתי על הרעיון שיהיה בינינו משהו כבר לפני חודשים.

 

למעשה, בשנה וחצי שאני מכירה את ראודי, אפשר לספור את מספר הפעמים שבהן ראיתי אותו על אצבעות שתי הידיים. לא היה לי שמץ של מושג למה הרשיתי לעצמי להיסחף לפנטזיות עליו. אם הייתי צריכה לנחש, הייתי אומרת שזה מפני שהוא היה מסונף אליי במשמרת מדי לילה. דלתא 156 היה תחת האחריות שלי. זו הייתה העבודה שלי לשלוח אותו לקריאות ולוודא שהוא סיים את המשימות ללא פגע. בכל לילה שמעתי את קולו והפכתי יותר ויותר סקרנית לגביו. אפילו שלא הייתה בינינו מערכת יחסים אמיתית, עברנו הרבה דברים קשים יחד, ועם בוא הקיץ במלוא עוזו, חמומי מוח התחילו לצוץ מדי פעם בכל מקום בדרום קרוליינה, וידעתי שיש לנו עוד גיהינום שלם לעבור יחד.

 

בכל לילה התמודדנו עם מקרי החירום של אוכלוסיית העיר. אפשר לומר שבדרך מסוימת זה קירב ביני לבין השוטר המדובר, אבל ככל שרבו המקרים שבהם טיפלנו יחד, ראיתי אותו פחות ופחות. ונוסף על כך הוא היה פאקי – הוא היה חתיך רציני. אני מתכוונת חתיך כמו כריסטיאן גריי, מישהו שבשמחה אסיר את התחתונים  עבורו גם במסעדה הומה אנשים או אתמזמז איתו במעלית עמוסה. הייתה לו מין הילה כזאת סביבו, ובכל פעם שהבטתי בשערו השחור ובעיניו הכחולות, הצלולות כקריסטל, ידעתי שגם הוא מרגיש כלפיי משהו.

 

אבל התאהבות בשוטר המדליק הזה הייתה בזבוז מוחלט של זמן. אז, איזו דרך טובה יותר לפצות את עצמי יש מאשר להכיר את כל השחקנים של קבוצת בייסבול בליגת המשנה בתוספת כמה שחקני חיזוק מהליגה הבכירה? יש להם כמה ישבנים לוהטים שם. ואמרתי ישבן, לא תחת. פאק. פאק.

 

בכל אופן, במזנון הזה, אני הייתי המנה העיקרית, כשראיתי כמה מהם מביטים לעברי באותם מבטים אובדים, יכולתי לראות בעיניהם את הרצון להזד – סליחה, את הרצון לעשות אהבה. הגבר בקצה הבר היה על הרדאר שלי. שערו השחור והעבה סורק לצד. כל חזותו צעקה שלמות בחולצת הטי הצמודה שלבש ובג'ינס המשופשפים. הוא היה בנוי לתלפיות, אבל היו אלה עיניו בגוון הכחול כמו אבני ספיר, ששבו את תשומת ליבי. שתי הצצות לכיוונו גילו לי שגם אני שביתי את תשומת ליבו, אבל המסיבה רק החלה והיה לי את כל הערב לפניי.

 

התיישבתי עם משקה הבקרדי עם תפוז וסודה שלי ושוחחתי עם כמה שחקנים מליגת המשנה שהיו חברים של אנדי וביקרו בבר שלו לעיתים תכופות. חברתי אפריל שיחקה אותה כשהצליחה לקרקע את אהבת חייה בבר ספורט. הוא היה באמת ובתמים מאוהב בה, והם זכו לברכתי המלאה. הוא יכול לתת לה את החיים שמגיעים לה. אנדי הוא בחור טוב. הוא חתיך ואכפתי, וזה בעצם כל מה שחשוב. הוא יעשה אותה האישה המאושרת ביותר עלי אדמות במבצר שהוא בנה לעצמו  באזור הכפרי של העיר. אפריל לא חיפשה הרבה יותר מזה במערכת יחסים, למרות שהייתי בטוחה שכסף לא שיחק תפקיד לאף אחד מהם. לכסף לא הייתה חשיבות במשמעות הרחבה יותר של הדברים, בסופו של דבר, ואת זה למדתי כבר מזמן. כסף ללא אהבה זה כמו אמבט מלא שברי זכוכית: מזמין ומתעתע אך לגמרי הרסני.

 

נכון שהייתי שמחה מאוד עבורה, אבל שום דבר במצב שלה לא קרץ לי, לא גרם לי לקנא בה. זכיתי עתה להיות חופשייה מכל עול כשזה הגיע לגברים. החופש הזה עוד לא נמאס עליי ורציתי לנצל אותו עד תום.

 

אחרי כמה משקאות, המעצורים המועטים שהיו לי נעלמו לחלוטין. סקרתי את סביבותיי ללא שמץ ביישנות. כל הנוכחים הכירו זה את זה ונראה שהיו חלק מאותו מעגל חברתי. במובן מסוים, קינאתי בהם. אחרי כמה שנים בצ'רלסטון, אפריל נהייתה שותפתי לפשע, אבל רק מצאתי אותה, וכבר איבדתי אותה לטובת הארוס שלה. זה היה מצב מחורבן. אהבתי את צ'רלסטון אבל סצנת הפנויים-פנויות הייתה סיוט, ממש לא כפי שציפיתי וקיוויתי שהיא תהיה. בקליפורניה הייתי רגילה להתמודד עם נשים יפות כשנכנסתי לזירת הדייטים, אבל להסתובב בעיר הזאת זה היה כמו להשתתף בתחרות יופי. נשמע מופרך, אבל זו האמת. בעיר הזאת הנשים התחרו זו בזו בציפורניים על תשומת הלב של הגברים. לא היה בזה שום דבר חדש, בכך שלנו, הנשים, לא היו הרבה גברים טובים לבחור מהם, בביוב המודרני של ימינו שנקרא סצנת הדייטים. אבל אם חיפשת להתקרב לגבר בשביל... צרכים פרימיטיביים יותר, הדבר מעולם לא היה קל יותר, בייחוד עם כל האפליקציות המזדיינות שנמצאות שם בחוץ, וכשאמרתי 'מזדיינות', התכוונתי למילה בתור פועל, אז זה לא נחשב לי כקללה.

 

יש אפליקציות, שבהן בהחלקת אצבע אתה יכול למצוא חבר לזיונים. אולי אני משוגעת, אבל אני שונאת אותן. הן היו תזכורת אכזרית מדי למציאות, לבחורה שמנסה לפתוח דף חדש ולהתקדם בחיים. אפילו לא ידעתי שאפליקציות כאלה קיימות מפני שהייתי נשואה מרבית שנות העשרים שלי. לא הייתי חייבת להיות נשואה, חשבתי שזה העול הכי טוב – כלומר, ברכה – לנשים הטובות ביותר, אבל לא רציתי שמישהו יחליק את האצבע שלו על המסך כדי למצוא אותי. לא ככה רציתי לפגוש את הגבר החדש שלי. בנוסף על כך, אני רוצה להיות הוגנת כלפי כל אלה שהשתמשו באפליקציה ומצאו לעצמם כמה סטוצים, ולהודות על האמת, שגם אני ניסיתי אותה.

 

חוויתי בעצמי כמה בקרים מביכים מאוד מאז הגעתי לצ'רלסטון, ואף אחד מהם לא היה שווה את הטרחה שהייתה כרוכה במריטת שערות בשעווה באזור הביקיני. במחלקת הגברים הייתי די בררנית. ניסיון העבר ויום הולדתי העשרים ותשעה בקיץ האחרון שינו אצלי כמה דברים. עם הגיל הגיעה בגרות מסוימת, והיא הובילה להחלטות טובות יותר וכל הג'אז הזה. באמת שהשתדלתי, אבל הייתי חייבת להודות שלהיות מבוגרת אחראית זה היה דבר מבאס, וחיי הקודמים לא דרשו ממני בגרות מסוימת... או בכלל.

 

עמעמתי את עוצמת הליבידו שלי בכמה דרגות אחרי הניסיון הכושל האחרון ורק לאחרונה סיימתי את ששת חודשי המנוחה מדייטים שגזרתי על עצמי. אחרי שהייתי דלוקה במשך חודשים על שוטר שלא רצה לשמוע עליי בכלל ואז עברתי על רשימה ארוכה של מועמדים מחורבנים, נמאס לי לגמרי. הסתגרתי בתוך עצמי והתמקדתי בשיפור מצבי הגופני ובעוד מטרות לחיים שהצבתי לעצמי. הקדשתי את

 

[1] רשת חנויות אמריקאית למוצרי איפור.

 

[2] אומנית קעקועים אמריקאית מפורסמת שיש לה ליין מוצרי איפור משלה שנמכר ברשת 'אולטרה'.