1
כרמל עלה על במת "מועדון הלול" במושב הסמוך לזה שבו גרו הוא ומשפחתו. הוא הניח את הלפטופ על הפודיום, החליף סוללה בקליקר, הפעיל את הברקו וקרא "'חת 'חת" כמו באמפי שוני, דקות לפני עליית הנגנים. כמו ניסוי כלים חוזר ונשנה. ריח של קפה עמד באוויר. מצחיק איך בכל המקומות הללו תמיד מעמידים מחם ולצדו תיונים, קפה שחור, קפה נמס של פעם שמזכיר חול ומכל זכוכית מלא בסוכר לבן וגושים חומים בגוונים שונים, תלוי בסוג הקפה שהוכן.
השעה הייתה שמונה שלושים וחמש, או ליתר דיוק שמונה שלושים ושבע. רֵיילי, אשתו, התיישבה בשורה הראשונה ותפסה שיחה עם מישהי מחוג הפילאטיס, וקילוח דקיק של אנשים זרם למקום.
בהזמנה הדיגיטלית שהופצה התרו המזמינים שהמרצה יתחיל לדבר בדיוק בשעה רבע לתשע. ככה מרתיעים בגליל התחתון. ובאמת, בשעה שמונה ארבעים וארבע נסגרו דלתות האולם, וענת, רכזת התרבות, הציגה אותו.
הוא רצה לדעת מהיכן הם הגיעו ומדוע וערך סבב היכרות. היו שם בעיקר בני המושב ועוד כמה מושבניקים ממושבים סמוכים. שלושה הגיעו מעפולה ועוד חמישה מטבריה. גם לתל אביב הייתה נציגות — בנים וכלות או בנות וחתנים של בני החבר'ה מהאזור.
מיד אחרי השקף השני ניפץ צלצול טורדני של טלפון את השקט. תגובתה של ענת הייתה תקיפה. "לא מעניין אותי," היא עברה בין היושבים ואחזה בידה סלסילה גדולה. "כולם מכבים ושמים כאן." וכולם רצו, אבל פחדו, אז התאפקו ולא צחקו.
"סקר שנערך בקרב הציבור הרחב הראה שככל שנוקפות השנים הציבור יותר ויותר משוכנע שבכלא נמק אדם חף מפשע. הציבור שנהר אל הקלפיות הצביע בבירור — זדורוב אינו אשם," הוא פתח על רקע תמונה שצילם מחוץ לחומות כלא שטה. אחר כך הוא הצחיק את הקהל עם סרטון מ"ארץ נהדרת", המחיש שעם הקלדת המילה 'רצח' בגוגל עולה המשפט "הרצח של זדורוב" באחת מחמש התוצאות הראשונות, הציג את עמוד הפייסבוק העוסק בפרשה ובו כרבע מיליון חברים ופנה לחלק החביב עליו. "אז מי חושב שזדורוב אשם?" שאל בדרמטיות. "מי חושב שהוא חף מפשע, מי חושב שאינו יודע אם זדורוב רצח או לא? בהרמת יד בבקשה." המצביעים התפלגו בערך חצי–חצי בין המזכים למרשיעים. "מי ראה סדרת טלוויזיה או סרט על המקרה בטלוויזיה או ברשת?" המשיך את הסקר שיחזור עליו לקראת סוף ההרצאה. רוב הידיים הורמו. "ומי קרא את פסקי הדין בפרשה?" אפס הצבעות. גורנישט. "אני פה בעיקר כדי לדבר על הפער התהומי בין דעת הציבור המזכה לבין הערכאות המרשיעות," אמר.
"ברור שתפרו לו תיק," קרא מישהו מהקהל. "ברור שהם לא יכלו להגיד לציבור שלא פענחו רצח של ילדה בבית ספר. בתי הספר היו קורסים אם לא היו יודעים מי רצח ילדה שלמדה בכיתה ח'."
"אוקיי, שמת לב... איך קוראים לך?"
"מנשה."
"שמת לב, מנשה, שהכול ברור לך?" שאל כרמל. "אבל המציאות יותר מורכבת. ואם לא תבין שהטיות קוגניטיביות פועלות על מוחו של אדם מבלי שיהיה מודע לכך, הדברים ימשיכו להיראות לך ברורים, אך הם לא בהכרח נכונים. יש מחקר שקראתי. הוא נערך באוניברסיטה בארצות הברית ובו נשאלו סטודנטים ממה לדעתם אנשים בישראל מתים יותר, מפיגועים או מתאונות דרכים. מובן שהרוב ענה שמפיגועים. וגם בארץ, אנשים חושבים בטעות שמתים מתאונות דרכים יותר מאשר ממחלות." הוא לגם מכוס המים שהניחה ענת על הפודיום והמשיך. "מדינת ישראל שגתה בהפקרת זירת המדיה בתיקו של זדורוב. שתיל אחרי שתיל נטמן בציבור עניין חפותו עד שצמח לגידול פרא. המידע הזמין לציבור הוא המזכה, ואל תיתנו לעובדות לבלבל אותנו," הוא הצליב לרגע מבטים עם ריילי, שחייכה אליו קלות. "'Hurt' היא מילה שמשמעותה באנגלית כאב. היא אותרה כתובה על ידה של הנרצחת. הנה ההוכחה, זעקו אנשי צבא זדורוב, אנשי כת השטן רצחו אותה והותירו את חותמם. קשה להפוך את הידיעה לתבשיל אכיל, ערב לחך ובעיקר מתגלש בגרון. צריך לתבל ולעניין כדי להטמיע בשומעים שאנשי הכת רצחו. אז מה עושים? מסתירים את העובדות האמיתיות! מומחה להשוואת כתבי יד חיווה דעתו כי זהו כתב ידה של הנרצחת. היא חובבת מושבעת של הזמרת כריסטינה אגילרה ששרה שיר בשם הכה מכאיב הזה. וגם מספרי עמודים בתוך טבלה נותרו על היד. בירור מול המורה לאנגלית לימד שאלו היו עמודי שיעורי הבית שניתנו באותו היום. משובת נעורים משולבת בשעמום מעוד שיעור שלא נגמר הביאו אותה לבהות בידה האחת בעוד השנייה כותבת בעט שם של שיר חביב עליה. כמה פשוט. כמה לא קונספירטיבי."
אט אט הוביל את השומעים בנתיב הראיות. מכנסי הג'ינס שהושלכו לפח, להב הסכין שנזרק. הוא ידע מה הוא עושה. אחרי לא מעט הרצאות שהעביר, הוא צפה את תגובות הקהל.
הרוב הדומם יהנהן. המיעוט לא יסכור פיו.
"שירים יד מי שיכול עכשיו, אם אתן לו סכין, לרצוח נערה. במהירות, ביעילות. בשקט מופתי, כך שלא יתגלה."
"אבל למה שירצח אותה, לעזאזל, מה היא עשתה לו?" אמרה זאת שישבה ליד מנשה.
"הנה, חזרנו להטיות. המוח שלנו לא תופס. איש מבוגר שמתקרב לגיל שלושים לא ירצח תלמידה רק מפני שזרקה לו קללה או ביקשה ממנו סיגריה. נשמע הגיוני, אבל לא כל התנהלות היא הגיונית. לא סתם המחוקק קבע שאין צורך להוכיח קיומו של מניע על מנת להוכיח עבירה מעבר לספק סביר," אמר. "זה סוּפר הגיוני בהליך המשפטי. תחשבו, אם אדם רוצח את חברו לאחר שגילה כי בגד בו עם אשתו והאישה לא מספרת על כך, אתם מעלים בדעתכם שהוא לא יורשע ולא ייענש רק בגלל שלא ניתן להוכיח מה הביא אותו לבצע את הרצח? מצד שני, הציבור מחפש דרך שבה דברים יתקבלו על דעתו. הרצח של ראש הממשלה שביצע יגאל עמיר קומם וזעזע את כולם, אבל היה ברור מה היה המניע." המהום נשמע בקהל. "ותוסיפו לכך את טענת האמא במקרה שלנו, שילדתה לא עישנה, מה שמעורר שאלות נוספות כמו אם היא באמת ביקשה סיגריה. אבל רגע, חברים, עם יד על הלב," השתהה כרמל. "האם כולנו באמת יודעים מה הילדים שלנו עושים? בני ובנות כיתות ח' ו־ט' יכולים לשתות או לעשן או סתם לבקש סיגריה בשביל חברה או חבר או בשביל אני לא יודע מה," הוא הרגיש שהוא דורך לחלק מהיושבים על היבלות. "ותזכרו עוד דבר: כשזדורוב אומר שהיא קיללה אותו או ביקשה סיגריה, אז הוא אומר. אלו אינם דברי אלוהים חיים. אפילו הוא העיד על עצמו בחקירות שהוא שקרן פתולוגי."
כרמל סיים את ההרצאה וביקש לערוך הצבעה חוזרת על אשמתו של זדורוב. כשהתקבלה התוצאה, ידע שניסוי הכלים הסתיים בהצלחה.