"קריאה הופכת את כולנו למהגרים. היא לוקחת אותנו הרחק מביתנו אבל חשוב מכך – היא מוצאת עבורנו בית." (ג'ין ריס). מבחר ספרים על עקירה, הגירה וחיפוש בית לרגל יום המהגר הבינלאומי שחל ב-18 בדצמבר.
כמה דברים אתם יודעים על הישוב היהודי בתימן? וכמה אתם יודעים על אורח החיים בתימן בכלל? ארז צדוק לוקח אתכם למסע מרהיב ומעורר השראה בצנעא ובכפר כוכבאן, שם חיה משפחתו של רוברט סאל, ברוקר ניו-יורקי אגוצנטרי וקר רוח, בעוני ובמחסור מתוך בחירה.
רוברט, שדבר קיומה של משפחתו מתברר לו רגע לפני מות אימו, יוצא למסע מרגש ועתיר תהפוכות בתימן בניסיון להבין מדוע הסתירה ממנו אימו את המידע. כתנאי לשמיעת הסיפור, הוא נאלץ במשך שבוע לקיים את אורח החיים הנהוג במקום, כולל המנהגים והתפילות המרובות. הסיפור שישמע ותיבת הפנדורה שתיפתח, תאיים על ההווה שלו ועל עתידו.
בכישרון מחבר ארז צדוק עבר והווה ליצירה ספרותית, שמתחילה בצנעא בשנת 1938 ומסתיימת בירושלים של ימינו אלה. זה סיפור על אהבה ושנאה, על פשעים ונקמות, על הדרך הקשה מתימן לארץ ישראל וקשיי ההתאקלמות בה, ועל אנשים שאמונתם הבלתי מתפשרת באלוהים סוחפת אותם למחוזות שטרם הכרנו.
כמה דברים אתם יודעים על הישוב היהודי בתימן? וכמה אתם יודעים על אורח החיים בתימן בכלל? ארז צדוק לוקח אתכם למסע מרהיב ומעורר השראה בצנעא ובכפר כוכבאן, שם חיה משפחתו של רוברט סאל, ברוקר ניו-יורקי אגוצנטרי וקר רוח, בעוני ובמחסור מתוך בחירה.
רוברט, שדבר קיומה של משפחתו מתברר לו רגע לפני מות אימו, יוצא למסע מרגש ועתיר תהפוכות בתימן בניסיון להבין מדוע הסתירה ממנו אימו את המידע. כתנאי לשמיעת הסיפור, הוא נאלץ במשך שבוע לקיים את אורח החיים הנהוג במקום, כולל המנהגים והתפילות המרובות. הסיפור שישמע ותיבת הפנדורה שתיפתח, תאיים על ההווה שלו ועל עתידו.
בכישרון מחבר ארז צדוק עבר והווה ליצירה ספרותית, שמתחילה בצנעא בשנת 1938 ומסתיימת בירושלים של ימינו אלה. זה סיפור על אהבה ושנאה, על פשעים ונקמות, על הדרך הקשה מתימן לארץ ישראל וקשיי ההתאקלמות בה, ועל אנשים שאמונתם הבלתי מתפשרת באלוהים סוחפת אותם למחוזות שטרם הכרנו.
נחטפו או לא נחטפו? היה או לא היה? האם הכל בדיה אחת גדולה? או שמא מדובר בגֶזֶל מאורגן של ילדים בחסות המדינה?
כשבעים שנה חלפו מאז החלה "פרשת ילדי תימן", וצילה הכבד עדיין איתנו – מעיב על חייהן של משפחות הנעדרים ואינו מרפה מן המצפון הלאומי. למעלה מ 2,000- ילדים נעלמו בשנות הפרשה, רובם מיוצאי תימן. האם ייתכן שהיעלמותם היא רק פרי של צירופי מקרים? דמיונות שווא? האם יהיה בנו כוח להודות כי נעשה בישראל פשע שכזה?
רובם של מכחישי הפרשה מסתמכים בעיקר על תחושות בטן, על "אמיתוֹת" מטעם, כמתקשים להאמין שדבר כזה היה יכול לקרות אצלנו. והנה כאן לפנינו מחקר שיטתי, ראשון מסוגו, המוכיח שאכן, היו דברים מעולם...
מחבר הספר הזה קרא – כפי שלא עשה זאת איש לפניו – חומרים היסטוריים למכביר, ובראשם קרוב לאלף העדויות שנמסרו בועדת החקירה הממלכתית לפרשה, מצד מאות ממשפחות הנעדרים ומצד עשרות מן ה"קולטים" – פקידים בכירים, רופאים, אחיות, עובדות סוציאליות ועוד. על-ידי שיחזור נתיב היעלמותם של הילדים הוא חשף את הסדר והשיטתיות של התופעה, על שלל מרכיביה. מסקנותיו ברורות, חד-משמעיות, חותכות – ומכאיבות.
כל מי שיקרא את הספר בנפש פתוחה וללא דעה קדומה יגלה כי הוא מקעקע באופן מוחלט את מסקנות הוועדה ואת כל טענות ההכחשה למיניהן: חטיפת ילדים שיטתית וממוסדת היתה גם היתה, והספר הזה מתאר בבירור איך פעלו הדברים ומי היו האחראים לכך.
עד היום נמנו כבר 2,050 ילדים נעלמים, וגם המספר הזה אינו סופי. ועדיין, נותרת משוועת לפתרון השאלה לאן מובילים עקבותיהם. ילדי הלך לאן? הוא ספר מהַפֵּך-מעיים, ספר הוֹפֵך-לבבות.
ד"ר נתן שיפריס הוא היסטוריון, עורך ראשי של האנתולוגיה המקווּנת "אבות הציונות", מייסד המיזם "היהודים: דיוקן קבוצתי" לתיעוד הצילום היהודי ההיסטורי, ומרכז מפעלי מחקר, תיעוד והנצחה בפרויקט חקר יהדות גליציה ובּוקּוֹבינה באוניברסיטת חיפה. השתתף בגל המחאה של הרב עוזי משולם בשנות התשעים סביב פרשת ילדי תימן, ובעקבותיו אף ישב שלוש שנים בכלא. עורך שותף של קובץ המאמרים "ילדים של הלב: היבטים חדשים בחקר פרשת ילדי תימן". ספרו ילדי הלך לאן? מסכם את מחקרו רב-השנים על הפרשה.
נחטפו או לא נחטפו? היה או לא היה? האם הכל בדיה אחת גדולה? או שמא מדובר בגֶזֶל מאורגן של ילדים בחסות המדינה?
כשבעים שנה חלפו מאז החלה "פרשת ילדי תימן", וצילה הכבד עדיין איתנו – מעיב על חייהן של משפחות הנעדרים ואינו מרפה מן המצפון הלאומי. למעלה מ 2,000- ילדים נעלמו בשנות הפרשה, רובם מיוצאי תימן. האם ייתכן שהיעלמותם היא רק פרי של צירופי מקרים? דמיונות שווא? האם יהיה בנו כוח להודות כי נעשה בישראל פשע שכזה?
רובם של מכחישי הפרשה מסתמכים בעיקר על תחושות בטן, על "אמיתוֹת" מטעם, כמתקשים להאמין שדבר כזה היה יכול לקרות אצלנו. והנה כאן לפנינו מחקר שיטתי, ראשון מסוגו, המוכיח שאכן, היו דברים מעולם...
מחבר הספר הזה קרא – כפי שלא עשה זאת איש לפניו – חומרים היסטוריים למכביר, ובראשם קרוב לאלף העדויות שנמסרו בועדת החקירה הממלכתית לפרשה, מצד מאות ממשפחות הנעדרים ומצד עשרות מן ה"קולטים" – פקידים בכירים, רופאים, אחיות, עובדות סוציאליות ועוד. על-ידי שיחזור נתיב היעלמותם של הילדים הוא חשף את הסדר והשיטתיות של התופעה, על שלל מרכיביה. מסקנותיו ברורות, חד-משמעיות, חותכות – ומכאיבות.
כל מי שיקרא את הספר בנפש פתוחה וללא דעה קדומה יגלה כי הוא מקעקע באופן מוחלט את מסקנות הוועדה ואת כל טענות ההכחשה למיניהן: חטיפת ילדים שיטתית וממוסדת היתה גם היתה, והספר הזה מתאר בבירור איך פעלו הדברים ומי היו האחראים לכך.
עד היום נמנו כבר 2,050 ילדים נעלמים, וגם המספר הזה אינו סופי. ועדיין, נותרת משוועת לפתרון השאלה לאן מובילים עקבותיהם. ילדי הלך לאן? הוא ספר מהַפֵּך-מעיים, ספר הוֹפֵך-לבבות.
ד"ר נתן שיפריס הוא היסטוריון, עורך ראשי של האנתולוגיה המקווּנת "אבות הציונות", מייסד המיזם "היהודים: דיוקן קבוצתי" לתיעוד הצילום היהודי ההיסטורי, ומרכז מפעלי מחקר, תיעוד והנצחה בפרויקט חקר יהדות גליציה ובּוקּוֹבינה באוניברסיטת חיפה. השתתף בגל המחאה של הרב עוזי משולם בשנות התשעים סביב פרשת ילדי תימן, ובעקבותיו אף ישב שלוש שנים בכלא. עורך שותף של קובץ המאמרים "ילדים של הלב: היבטים חדשים בחקר פרשת ילדי תימן". ספרו ילדי הלך לאן? מסכם את מחקרו רב-השנים על הפרשה.
כשחייו של חסן דועכים לנגד עיניה, מגוללת חממה את סיפור חייהם באוזני נכדתה. ספרי תמה תמימה הוא סיפור אהבה בן 77 שנה המתחיל בכפר קטן בתימן. כשחממה פוגשת לראשונה את בן דודה היא לא מדמיינת לרגע מה טומן עתידם המשותף. חסן מדביק את חממה בחלומו לעלות לארץ ישראל, והיא יוצאת למסע מרתק בו היא מכירה את חברתה הטובה, מסכנת את חייה ומגלה את אהבתה לחסן. הזוג הצעיר וחבריהם גונבים את הגבול לעדן ועולים על ספינה אל הארץ המובטחת, המתגלה כמחנה מעבר עתלית. אך גם כשהם זוכים להתיישב ביישוב צעיר בשם פרדס חנה, המנוחה והנחלה עדיין אינה מנת חלקם. יחד עם הקמת משפחתם והתמודדות עם קשיי ההורות הם נאבקים בבריטים, בצנע ולעתים אחד בשנייה. בעוד הספר מתאר את קורותיה של משפחה אחת, הוא מתעתד לחשוף ולתאר פיסה מעולמם של עולי תימן, על מגוון הריחות והצבעים, האמונות וסגנון החיים היחודיים להם. עולמם העתיק ‐ בתי הכפר העשויים בוץ וצואת פרות, הבאר של רבי שלום שבזי שבו המים אינם נגמרים לעולם, החיים תחת שלטון האימאם וטקסי הנישואין בגיל צעיר ‐ מקבל תפנית משמעותית עם הגעתם לארץ ישראל. ההתמודדות עם הציונות החילונית על כל חלקיה מאתגרת את העולים אך לעולם אינה שוברת את נאמנותם התמימה.
כשחייו של חסן דועכים לנגד עיניה, מגוללת חממה את סיפור חייהם באוזני נכדתה. ספרי תמה תמימה הוא סיפור אהבה בן 77 שנה המתחיל בכפר קטן בתימן. כשחממה פוגשת לראשונה את בן דודה היא לא מדמיינת לרגע מה טומן עתידם המשותף. חסן מדביק את חממה בחלומו לעלות לארץ ישראל, והיא יוצאת למסע מרתק בו היא מכירה את חברתה הטובה, מסכנת את חייה ומגלה את אהבתה לחסן. הזוג הצעיר וחבריהם גונבים את הגבול לעדן ועולים על ספינה אל הארץ המובטחת, המתגלה כמחנה מעבר עתלית. אך גם כשהם זוכים להתיישב ביישוב צעיר בשם פרדס חנה, המנוחה והנחלה עדיין אינה מנת חלקם. יחד עם הקמת משפחתם והתמודדות עם קשיי ההורות הם נאבקים בבריטים, בצנע ולעתים אחד בשנייה. בעוד הספר מתאר את קורותיה של משפחה אחת, הוא מתעתד לחשוף ולתאר פיסה מעולמם של עולי תימן, על מגוון הריחות והצבעים, האמונות וסגנון החיים היחודיים להם. עולמם העתיק ‐ בתי הכפר העשויים בוץ וצואת פרות, הבאר של רבי שלום שבזי שבו המים אינם נגמרים לעולם, החיים תחת שלטון האימאם וטקסי הנישואין בגיל צעיר ‐ מקבל תפנית משמעותית עם הגעתם לארץ ישראל. ההתמודדות עם הציונות החילונית על כל חלקיה מאתגרת את העולים אך לעולם אינה שוברת את נאמנותם התמימה.
שחור הוא סיפורו של זוהר ארגוב, מלידה ועד מוות, מבעד לעיניהם של 15 אנשים, הקרובים לו ביותר.
ארגוב נולד ב 1955- בשיכון המזרח. הוא החל לפרוח מיד, ניצנים קטנים שהפכו זר יפהפה ב-1975. תוך עשר שנים נשרף, ועוד שנתיים עד שמת בייסורים. ימיו האחרונים היו שחורים במיוחד.
מיד לאחר מותו של ארגוב יצא רינו צרור לסיבוב שיחות עם אנשי המעגל הראשון שלו. הוא ביקש עדויות. תיאורים מלאים על חייו של המלך. הוא התחיל באמו, יונה עורקבי ז"ל, מאז יצאה את תימן ברגל בדרכה לישראל; המשיך הלאה לאחותו, מלכה רדי, ומשם לעדויות מלאות של דמויות המפתח בחייו של ארגוב. ביניהם, ממובילי המחנה - אהובה עוזרי, אביהו מדינה, אהרון עמרם, שימי תבורי, יהודה קיסר, שוני גבריאלי - וגם האהובה, השכנה, המורה, ובת הזוג האחרונה.
"שחור", כך כונו אנשים מן הפרופיל של זוהר ארגוב. שחור, כשם הצבע. שחור, בלשון סלנג, ששורשיו מן המזרח, שעורו נוטה לכהה, שהגייתו שאובה מן הים-תיכוני, שתרבותו לא-משהו, והשכלתו על פי רוב לוקה בחסרים שונים. זהו "שחור". מושג מקביל ל"דלת העם", שפירושו פרימיטיבי, שכוונתו שלא הגיע לדרגת מעלתנו, אנחנו האחים הלבנים. ארגוב נולד לתוך החוויה הזו, ינק אותה, סבב בה, חי אותה כל יום בחייו, ואיתה גם נחנק ומת בבית המעצר.
רינו צרור מבכירי העיתונאים בישראל, מוציא לאור את תעודת הזהות של זוהר בן יונה ועובדיה עורקבי, הוא זוהר ארגוב. המלך.
שחור הוא סיפורו של זוהר ארגוב, מלידה ועד מוות, מבעד לעיניהם של 15 אנשים, הקרובים לו ביותר.
ארגוב נולד ב 1955- בשיכון המזרח. הוא החל לפרוח מיד, ניצנים קטנים שהפכו זר יפהפה ב-1975. תוך עשר שנים נשרף, ועוד שנתיים עד שמת בייסורים. ימיו האחרונים היו שחורים במיוחד.
מיד לאחר מותו של ארגוב יצא רינו צרור לסיבוב שיחות עם אנשי המעגל הראשון שלו. הוא ביקש עדויות. תיאורים מלאים על חייו של המלך. הוא התחיל באמו, יונה עורקבי ז"ל, מאז יצאה את תימן ברגל בדרכה לישראל; המשיך הלאה לאחותו, מלכה רדי, ומשם לעדויות מלאות של דמויות המפתח בחייו של ארגוב. ביניהם, ממובילי המחנה - אהובה עוזרי, אביהו מדינה, אהרון עמרם, שימי תבורי, יהודה קיסר, שוני גבריאלי - וגם האהובה, השכנה, המורה, ובת הזוג האחרונה.
"שחור", כך כונו אנשים מן הפרופיל של זוהר ארגוב. שחור, כשם הצבע. שחור, בלשון סלנג, ששורשיו מן המזרח, שעורו נוטה לכהה, שהגייתו שאובה מן הים-תיכוני, שתרבותו לא-משהו, והשכלתו על פי רוב לוקה בחסרים שונים. זהו "שחור". מושג מקביל ל"דלת העם", שפירושו פרימיטיבי, שכוונתו שלא הגיע לדרגת מעלתנו, אנחנו האחים הלבנים. ארגוב נולד לתוך החוויה הזו, ינק אותה, סבב בה, חי אותה כל יום בחייו, ואיתה גם נחנק ומת בבית המעצר.
רינו צרור מבכירי העיתונאים בישראל, מוציא לאור את תעודת הזהות של זוהר בן יונה ועובדיה עורקבי, הוא זוהר ארגוב. המלך.
הרומן "בת הקודש" פורש בפני הקורא את סיפור חייה של בתיה (בניה בתימנית) בתימן של שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת. בגיל שנתיים מתה אמה ודודתה אמצה אותה כבת. בתיה גדלה עם ארבעה ילדי משפחת מדאני.
בתיה גדלה לעלמה מכירה תודה, צנועה וביישנית. עוד בנעוריה המוקדמים היא מחוזרת בעקשנות על ידי שלום בן שלום, ממנו היא בורחת תדיר עד גיל 17. אחרי נישואיה לשלום בן שלום היא נוסעת לגור עם אמו וכעבור שנה הם יוצאים למסע רגלי עד עדן תחנת המעבר לישראל
קשיים רבים חווה בתיה בחייה, אבל היא תולה זאת בגורל יתמותה ומקבלת הכל בהבנה
עד שהיא הופכת אישה ואם. אז היא הופכת דעתנית, בטוחה בעצמה ונחושה לשמור על זכויותיה.
הסיפור מציג את התרבות היפה של תימן (מנהגים, מאכלים), ואת חכמת החיים.
הרומן "בת הקודש" פורש בפני הקורא את סיפור חייה של בתיה (בניה בתימנית) בתימן של שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת. בגיל שנתיים מתה אמה ודודתה אמצה אותה כבת. בתיה גדלה עם ארבעה ילדי משפחת מדאני.
בתיה גדלה לעלמה מכירה תודה, צנועה וביישנית. עוד בנעוריה המוקדמים היא מחוזרת בעקשנות על ידי שלום בן שלום, ממנו היא בורחת תדיר עד גיל 17. אחרי נישואיה לשלום בן שלום היא נוסעת לגור עם אמו וכעבור שנה הם יוצאים למסע רגלי עד עדן תחנת המעבר לישראל
קשיים רבים חווה בתיה בחייה, אבל היא תולה זאת בגורל יתמותה ומקבלת הכל בהבנה
עד שהיא הופכת אישה ואם. אז היא הופכת דעתנית, בטוחה בעצמה ונחושה לשמור על זכויותיה.
הסיפור מציג את התרבות היפה של תימן (מנהגים, מאכלים), ואת חכמת החיים.
הרקמה שבינינו הוא ספר על אנשים. על חיבורים בין אנשים. חיבורים שאינינו יכולים לראות אך אנו יכולים להרגיש. המחברת מתארת את תהליך הגדילה שלה במשפחה מסורתית שהגיעה מתימן לישראל. היא מתמקדת בתיאורי מערכות היחסים בבית ובקהילה.
כילדה היא מתבוננת בסקרנות במה שמתרחש, מעלה תובנות ותפישות שלה לגבי מערכות יחסים, בתוך מסע החיים האישי שלה. לימים, היא תהפוך למטפלת באנשים, בתחומים מגוונים, אך בעיקר בנושא מערכות יחסים. בעקבות משבר בזוגיות שלה, יצרה מודל מוחשי ייחודי ומקורי, העושה אנלוגיה ממבנה רקמת החיבור ותפקידיה בגוף האדם, למערכות יחסים. בספר מובאים כלים מעשיים ודוגמאות המעניקים אפשרות להיטיב ולהעמיק את הקשרים בין בני זוג.
"שילוב מרתק בין האישי למקצועי המדעי והסיפורי".
- פרופסור ורד נבו סלונים, אוניברסיטת בן גוריון.
"ספרה של גילה בלפר מרשים, אמין. הרגישות והכנות מאפשרים להציג בחדות סיטואציות, מצבים משפחתיים ואנושיים. המטפורה - רקמת החיבור מתאימה מאוד למודל כפי שהוא מוצג בספר".
- פרופסור יצחק בן מרדכי, אוניברסיטת בן גוריון.
גילה בלפר, עובדת סוציאלית בהכשרתה שמאחוריה למעלה מ-30 שנות ניסיון בהתערבויות טיפוליות, מנחה ומטפלת ביחידים ובזוגות, למדה טיפול זוגי, אימאגו, את תרפיית הגשטאלט, למדה ולימדה NLP ודמיון מודרך. בעבודתה היא משלבת את השיטות הטיפוליות ומתאימה אותן למטופליה, ומעבירה סדנאות והרצאות בנושא מערכות יחסים. בלפר היא תושבת הנגב, נשואה ואם לשתי בנות. "הרקמה שבינינו" הוא ספרה הראשון.
הרקמה שבינינו הוא ספר על אנשים. על חיבורים בין אנשים. חיבורים שאינינו יכולים לראות אך אנו יכולים להרגיש. המחברת מתארת את תהליך הגדילה שלה במשפחה מסורתית שהגיעה מתימן לישראל. היא מתמקדת בתיאורי מערכות היחסים בבית ובקהילה.
כילדה היא מתבוננת בסקרנות במה שמתרחש, מעלה תובנות ותפישות שלה לגבי מערכות יחסים, בתוך מסע החיים האישי שלה. לימים, היא תהפוך למטפלת באנשים, בתחומים מגוונים, אך בעיקר בנושא מערכות יחסים. בעקבות משבר בזוגיות שלה, יצרה מודל מוחשי ייחודי ומקורי, העושה אנלוגיה ממבנה רקמת החיבור ותפקידיה בגוף האדם, למערכות יחסים. בספר מובאים כלים מעשיים ודוגמאות המעניקים אפשרות להיטיב ולהעמיק את הקשרים בין בני זוג.
"שילוב מרתק בין האישי למקצועי המדעי והסיפורי".
- פרופסור ורד נבו סלונים, אוניברסיטת בן גוריון.
"ספרה של גילה בלפר מרשים, אמין. הרגישות והכנות מאפשרים להציג בחדות סיטואציות, מצבים משפחתיים ואנושיים. המטפורה - רקמת החיבור מתאימה מאוד למודל כפי שהוא מוצג בספר".
- פרופסור יצחק בן מרדכי, אוניברסיטת בן גוריון.
גילה בלפר, עובדת סוציאלית בהכשרתה שמאחוריה למעלה מ-30 שנות ניסיון בהתערבויות טיפוליות, מנחה ומטפלת ביחידים ובזוגות, למדה טיפול זוגי, אימאגו, את תרפיית הגשטאלט, למדה ולימדה NLP ודמיון מודרך. בעבודתה היא משלבת את השיטות הטיפוליות ומתאימה אותן למטופליה, ומעבירה סדנאות והרצאות בנושא מערכות יחסים. בלפר היא תושבת הנגב, נשואה ואם לשתי בנות. "הרקמה שבינינו" הוא ספרה הראשון.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
