ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8
מפלצות מפחידות
מישל דה קרצר

תקציר

לילי, אישה צעירה שהיגרה בילדותה לאוסטרליה ממדינה לא ידועה באסיה, שוהה שנה בצרפת של העבר הקרוב ומלמדת אנגלית בתיכון. היא אמנם דוברת צרפתית, ידידיה החדשים מדברים על אמנות ופילוסופיה, אך תחושת הזרות שלה כפולה ומכופלת: היא אזרחית של מדינה מערבית שעורה שחום בדיוק כמו של האלג'יראים. 

לייל, מהגר ממדינה לא ידועה באסיה, יושב בבית קפה במלבורן של העתיד הקרוב ועושה חשבון נפש. חייו מתנהלים בחרדה מתמדת: האם הוא נחשב אוסטרלי? האם טוב עשו הוא ואשתו שבאו לאוסטרליה והשתדלו לתת לילדיהם את החינוך הטוב ביותר? ומה הם הכתמים הלבנים האלה המתפשטים על עורו?

מפלצות מפחידות מתאר את חוויית ההגירה והמבנה המהופך שלו מדגיש את התלישות שנלווית אליה: "כשהמשפחה שלי היגרה, הרגשנו כאילו העמידו אותנו על הראש."
מישל דה קרֵֵצר נולדה בסרי לנקה ומתגוררת בסידני, אוסטרליה. היא מרצה אורחת בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת סידני ופרסמה מספר רומנים וספרי עיון. מפלצות מפחידות הוא הרומן השישי שלה, והראשון המתורגם לעברית.

"מבריק", אלי סמית

כתוב בעור / רן בן-נון
שני סיפורי הגירה מעוררי מחשבה, וקצת מטרידים, מאוסטרליה הרחוקה
כתוב בעור / רן בן-נון
שני סיפורי הגירה מעוררי מחשבה, וקצת מטרידים, מאוסטרליה הרחוקה
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • "מפלצות מפחידות", שם ספרה המהפנט של מישל דה קרצר, אוסטרלית ילידת סרי לנקה, לקוח מהשיר הקלאסי של דיוויד בואי מ-1981. בשנה הזו מגיעה הגיבורה הראשונה של הספר, לילי, אוסטרלית ממוצא ארמני, למונפלייה שבצרפת כמורה לאנגלית. בגלל צבע עורה השחום, היא נראית כמו האלג'יראים, ה"ערבים", המציפים את העיר, מה שמעמיק את משבר הזהות שלה. למה היא כאן? כדי להתרחק. היא משוטטת ברחובות וסופגת תרבות ומבטים, לא נעלבת וכמו גיבורתה, סימון דה בובואר – אף פעם לא פוחדת.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • שנים טובות/ מאיה ערד
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • רציני, אבל לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • מעבר לעניין הפוליטי, החברתי והפילוסופי, יש כאן אישה צעירה מאוד עם תשוקות של אישה צעירה מאוד, שמפנטזת על ניק, בן הזוג של חברתה מונה, סטודנטית לאמנות יהודייה וג'ינג'ית חלבית ומעוררת קנאה, שהמלצר הערבי החתיך בבית הקפה חושק בה ולא בלילי, כי הגוון שלה זהה לשלו. יש כאן הפנמה אירונית של הגזענות ומשחק גאוני למדי של דה קרצר ברגשי הנחיתות של גיבורתה. כתיבתה חכמה ומעודנת. היא לא דוחפת לפרצופנו מניפסטים חברתיים, אלא גורמת לנו להתחבר לגזענות הטבועה בכל אחד מאיתנו מתוך ההתרחשות המינורית, האפיזודית. זו דרכו של עולם, זה טבע האדם.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • ה"מפלצת" השנייה בספר הוא לייל, שבעתיד קרוב ודיסטופי מתגורר במלבורן עם אשתו שאנל. אלה כמובן לא שמותיהם המקוריים; הם שינו אותם כדי לנסות להשתלב בתרבות שהופכת לגזענית יותר ויותר מיום ליום, שבה האיסלאם הוצא אל מחוץ לחוק, תוך כדי מגיפה איומה ושואה אקולוגית. ממילא הם בולטים בצבע עורם, אז לייל מאוד משתדל שלא להתבלט בדברים אחרים. בעבודה הוא מקפיד להישאר בדרג ביניים, כשהמנהלים שמעליו טפשים ממנו בהרבה, ואת ילדיו הוא מחנך להיות תמיד בין עשרת התלמידים הטובים בכיתה אך לא בין שלושת המצטיינים – העיקר לא לעורר תשומת לב.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • אפשר לקרוא את הספר משני צדדיו - קודם לילי או קודם לייל. גימיק מיותר, שמנמיך את היצירה המעניינת הזו שלא לצורך.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • אייבי, אמו של לייל, שהחוק האוסטרלי היבש מאפשר להיפטר ממנה בהמתת חסד בהמלצת רופא, אבל היא פחות מעוניינת בהליך, א להתבטא בעדינות. אישה קריפית ומרחפת, שמביאה את הצמרמורת שהספר הזה מעורר לעומקים אחרים לגמרי.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • אמא שלי כל־כך צפויה. היא באה ממשפחה קתולית. סנובים זה לא מילה. כולם עד אחד פרו־נאצים, כולל הכלבים הפומרניאנים. אז ברור שהיא הייתה חייבת להתחתן עם יהודי.
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • מונפלייה היפהפיה, שיש לקוות מתנהגת יותר יפה לזרים מאשר בסיפורה של לילי.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן. מישל דה קרצר מאוד מעניינת ומסקרנת. נשמח לקרוא ממנה ספר אחד, רגיל, פשוט, כמו שצריך.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • בוגד נקלה בתרבותו ובמוצאו, לייל הוא פקיד אפור במשטרת המחשבות האוסטרלית, שתפקידו לסמן בני אדם בצהוב או באדום לפי אמונותיהם ודעותיהם. הסיפור מגיע לשיא האבסורד כשעל עורו של לייל מתחילים להופיע כתמים בהירים, כאילו הנחיתות היא כבר פסיכוסומטית. ואם הפרק של לילי מעודן יחסית ונוגע ללב, זה של לייל כבר הרבה יותר מרושע ואפל. גזענות ושנאה זה לא משעשע. טוב, אולי רק קצת.