הביקורות של ...

ספר מרתק, כתיבה מעולה ומקורית. כשסיימתי לקרוא הייתי חייבת לחזור להתחלה ולקרוא שוב את חלקו הראשון של הספר. ממליצה בחום.

ספר מרתק, מצמרר, לא צפוי. ואלרי פרין נותנת לסיפור שלה להתגלגל לאט ובשקט ולצבור תאוצה כמו כדור שלג.

עדות מרתקת על הלינה המשותפת בקיבוצים מפיהן של אמהות שילדיהן גדלו בבית הילדים. הכותבת מאפשרת להן לספר בקולן את חוויית האמהות שלהן, ללא שיפוט וללא התערבות. התוצאה היא מסמך מרתק ששופך אור על ניסוי חברתי שתוצאותיו עדיין מהדהדות בחברה הישראלית.

קראתי את הספר ביום אחד, בטיסה שעברה בלי שהרגשתי. אהבתי את הספר שמלבד הסיפור, יש בו גם רבדים עמוקים של דינמיקות בין אנשים שהסופרת מעבירה בהצלחה.

היו קטעים שבהם יכולתי להתחבר למיכאלה והרגשתי שאני מבינה אותה, אבל בשאר הזמן היא עייפה אותי. היא כל הזמן חוזרת על אותן התלונות, אותן הדרישות, והחזרה הזאת מתישה. הדמות של איתן לא מספיק מפותחת. איש, אבוקדו, ציפורים. התיאורים של האירועים החברתיים, מסיבת יום. הולדת, שבועות, הבת מצווה, לא מעניינים ולא מובילים לשום מקום. ויחד עם זה יש כאן סיפור קלאסי ואמין על משבר גיל הארבעים, על ישראלים, על הרצון לחוות שוב אהבה חדשה וריגושים ולצאת מהשגרה של היחסים שהתקבעו ונעשו צפויים ומשעממים. אז כן. יש פה אותנטיות, ובכל זאת משהו חסר. לא אפוי עד הסוף.

ספר שלא קורה בו כלום. כל הזמן קיוויתי שסוף סוף יקרה משהו - ולא קרה. לא אהבתי ולא התחברתי לגיבורת הסיפור, למרות שהצטערתי והבנתי את האסון הכפול שנפל עליה. היא שיעממה אותי. מה שגורע עוד מחוויית הקריאה הוא התרגום הנורא. משפטים צולעים ומקרטעים שלא נשמעים נכונים בעברית וברור שתורגמו מילולית, אחד לאחד. בזמן המוגבל שיש לכולנו הייתי ממליצה לקרוא ספר אחר.

ספר מאכזב. שום דבר לא קורה בו, הדמויות שטוחות ולא מעניינות, לגיבורה אין אף תכונה שיכולה לחבב אותה על הקוראת, והסיפור כולו מדשדש במים רדודים. הצטערתי.