הביקורות של נני

אמילי הנרי חזרה! אחרי כמה בינוניים, זה אחד המוצלחים שלה. ממליצה מאוד!

שנון, זורם, מותח, מצחיק. דמויות מקסימות. כתוב מעולה. אם הייתי סופרת, ככה הייתי רוצה לכתוב. אהבתי מאוד!

בעיניי הוא הטוב מבין השלושה שבסדרה. פחות מופרך מקווי העלילה הקודמים. דמויות חמודות שהייתי שמחה לראות בסרט. דיאלוגים טובים. לוהט במידה הנכונה... ;-)

כתיבה שנונה, אינטליגנטית, מצחיקה וקולחת. בעירה איטית נעימה ומספקת! אבל... בואו נדבר רגע על טעויות תרגום מביכות שבאמת לא יכולתי להתעלם מהן, ותאמינו לי שניסיתי. 1. אין כזה עיתונאי "קופר אנדרסון". הסופרת התכוונה לאנדרסון קופר. 2. "שמיר-מלפפון חמוץ" זה Dill pickle? לא ולא. זה מלפפון חמוץ עם שמיר. ואם הסתבכת בתרגום, אז גם מלפפון חמוץ היה מספיק לקהל הישראלי. לא חייבים להשאיר את השמיר. 3. "שעועית גרבנזו", לידיעת המתרגמת, זה פשוט גרגרי חומוס. זה מה שזה. 4. ושיא השיאים "גבינה צלויה". ברצינות?? Grilled cheese זה בעצם טוסט גבינה. זהו. טכנית זה אפילו לא צלוי. מכינים את זה במחבת. אבל זה טוסט. 2 פרוסות לחם עם גבינה באמצע. ממש לא "גבינה צלויה" בספר עם כל כך הרבה מושגים בפיזיקה, הייתי מצפה שמישהו יבדוק את התרגום ויעלה על השטויות שנכתבו שם. מחילה מהמתרגמת, אבל זה היה מאוד צורם. ואם תרגמת נכון אבל מישהו החליט שם למעלה ש"גבינה צלויה" יותר נאמן למקור ודרש שתחליפי, אני מציעה שתכריחי אותו לצפות בכל סרטי דמדומים ולארס פון טרייר לסירוגין. זה עונש ראוי

ספר הוא אולי התגשמות פנטזיות וסיפור שכיף לקרוא, אבל חסרה פה מידה של אמינות ביסודות שעליהם נשען הספר. אין שום דבר בתחילת הסיפור שתומך בהנחה המצוצה מהאצבע שמישהו עם שנתיים ניסיון בבית קפה בתל אביב יטוס לראיון עבודה במסעדה נחשבת מאוד בניו יורק ואף יתקבל. משול לכך שעשיתי בייביסיטר למשפחה בחיפה, וזה הניסיון המרשים שמקנה לי את משרת האומנת של הנסיכים של וויליאם וקייט. יתרה מכך, מערכת היחסים של גל והלן, נהדרת ככל שתהיה לאורך הספר, לא ברורה בכלל בהתחלה ופשוט לא אמינה בכלל. כלומר, הם עובדים יחד ונרקמת ביניהם חברות, אבל למה היא מתחברת אליו כל כך מהר? כל החלק הזה רץ מהר מדי. כאילו היה למחבר רעיון ל- premise של הסיפור וגם היו לו דמויות וסיפור, אבל הוא מיהר מדי לדלג משלב הרעיון ללב הסיפור. וזה, לצערי, לא אמין. לדעתי זה היה יותר אמין אם גל היה אמריקאי. כל הקטע שהוא ישראלי די תקוע ולא מובן הערך שלו. אולי כדי להדגיש שזה באמת חלום/פנטזיה? לדעתי גם זה פוגם באמינות של הסיפור. כמו כן, לא התחברתי לחלק מהקלישאתיות והסטריאוטיפים של דמויות הלקוחות בבית הקפה והמסעדה. גם לא ללוצ'י. מוגזם. כשמתגברים על זה, הספר חביב ומשעשע וקולח

הספר חמוד מאוד. סיפור חביב וזורם שנקרא מהר. המתח בין הדמויות הורגש בהחלט. התרגום הזייה. קודם כל, המשלב ממש גבוה בשביל ספר מודרני וקליל. סטרא איחרא? באמת?? שנית, היו ביטויים שתורגמו רע מאוד. כל כך רע, שאף על פי שאני דוברת אנגלית שפת אם, לא הבנתי מה היה המקור שממנו תורגם. שלישית, רפרנסים תרבותיים פשוט הוחרבו. למשל, Papa-smurf זה לא דרדס פאפא! זה דרדסבא! ו-smurfette היא דרדסית! מצד אחד הרגיש כאילו הספר תורגם בשנות השבעים, כשהביטלס נקראו בעברית "חיפושיות הקצב". ומצד שני הייתה תחושה שהמתרגם העביר את הספר בגוגל טרנסלייט ושלח אותו as is לעריכה. נוסף על כך, העריכה הלשונית מרושלת ומביכה. רווחים ואותיות חסרים לכל אורך הספר וזה פוגע מאוד בחוויה. יצאתי עם תחושת זלזול כלפי הקורא/ת מצד ההוצאה

אני בת ה-14 הייתה אוהבת את הספר מאוד. מתוק, תמים, ילדותי, סוף שמאלצי להחריד. חבל, כי הוא דווקא כתוב סוחף וסבבה ברובו. היה לזה פוטנציאל בוגר. קצת מעצבן שאינו משווק כרומן נעורים. היה חוסך את האכזבה מאני בת ה-41

לא משהו בכלל. פיהוק צפוי שלא הולך לשום מקום. קווי עלילה לא אמינים וניסיון להכניס סיפורים צדדיים שלא התרוממו והרגישו מיותרים.

מעיק. דביק. צפוי. מנצח בתחרות הספר עם הכי הרבה "אני אוהב/ת אותך" + שם פרטי + שם משפחה, על כל הפרמוטציות האפשריות. לפעמים נדמה לי של.א. קוטון היא בת 15 שאף פעם לא... הספרים האחרים עוד איכשהו עוברים. הכרך הזה ממש שטחי, סתמי ולא מתאמץ בקטע רע