הביקורות של שולמית

בגיל עשרים ושבע תומר שילת עומד לקראת עתיד מזהיר שתמיד חלם עליו והשקיע בו עבודה קשה: ניהול היקב המשפחתי בבנימינה, חתונה עם דנה חברתו וחיים מושלמים במושבה. אלא שאז, כל מה שהתאמץ וחלם עליו, מתרסק לנגד עיניו בפתאומיות בלילה אחד טראומתי.

בזמן שהוא מאושפז בבית החולים, תומר מתקשה להתמודד עם המציאות החדשה: עם האובדן, עם הפציעה, עם דנה שמתכננת עבורם את החתונה הכי נחשבת; ועם הוריו המודאגים.

עם הזמן מתברר לתומר שלפעמים אנחנו רק זקוקים לרגע הזה שיתפוס אותנו כשאנחנו נופלים, ושהאהבה יכולה להופיע דווקא במקומות בלתי צפויים.

ברומן זיכרונות משכרים עמית נגלר מביא סיפור מרגש בכנות ובאומץ על הבחירה בעצמך ומציאת האושר דווקא ברגעים החשוכים ביותר.

הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁיָּצָאתִי מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי. פִּתְאוֹם רָאִיתִי עַל הַמִּזְנוֹן בַּסָּלוֹן שְׁטָר שֶׁל מֵאָה שְׁקָלִים. זֶה נִרְאָה לִי מוּזָר. הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא מַנִּיחִים כָּכָה סְתָם שְׁטָרוֹת שֶׁל כֶּסֶף. קָשֶׁה לְהַסְבִּיר מָה הִרְגַּשְׁתִּי וְעַל מָה חָשַׁבְתִּי. פִּתְאוֹם הֶחְלַטְתִּי שֶׁהַשְּׁטָר הַזֶּה יִהְיֶה שֶׁלִּי. בְּלִי לַחְשֹׁב לָקַחְתִּי אֶת הַשְּׁטָר וְהִכְנַסְתִּי אוֹתוֹ לַכִּיס. מִהַרְתִּי לַחְזֹר לַחֶדֶר לִפְנֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי, וְסָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת. הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי מֵאָה שְׁקָלִים. זֶה הֲמוֹן כֶּסֶף! אֲנִי יָכוֹל לִקְנוֹת בְּזֶה הַרְבֵּה דְּבָרִים וְלַעֲשׂוֹת חַיִּים מְשֻׁגָּעִים.

זֶה הַכֶּסֶף שֶׁלִּי! הוּא הַסֵּפֶר הָרְבִיעִי בַּסִּדְרָה לִילָדִים עֲלִילוֹת בְּאֵרִי שֶׁל הַסּוֹפֵר עָמִית נַגְלֵר, הַלְּקוּחָה מֵחֲוָיוֹת יַלְדוּתוֹ וּבְהַשְׁרָאַת יְלָדָיו.

עָמִית נַגְלֵר הוּא אַבָּא שֶׁל חֹשֶׁן, לָבִיא, יָאֵר וּבְאֵרִי. סּוֹפֵר וְתַסְרִיטַאי. זוֹכֶה פְּרַס עִידוּד הַיְּצִירָה לִשְׁנַת 2022 מִטַּעַם עִירִיַּת פֶּתַח תִּקְוָה. בְּגִיל 8 הוּא כָּתַב אֶת הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ. 

שַׁחַר וִיטוֹנְסְקִי הוּא אַבָּא שֶׁל דָּנִיאֵל, יוֹנָתָן, נֹגַהּ וְנֹעַם. מְעַצֵּב, מְאַיֵּר וְיַזָּם. בַּעַל תֹּאַר שֵׁנִי בְּעִצּוּב מְשֻׁלָּב. כָּל הַמַּחְבָּרוֹת שֶׁלּוֹ מִבֵּית הַסֵּפֶר הָיוּ מְלֵאוֹת צִיּוּרִים וְאִיּוּרִים.

בְּאֶמְצַע הַשָּׁנָה הִצְטָרֵף אֵלֵינוּ יֶלֶד חָדָשׁ לַכִּתָּה, שַׁחַר.
וְנַחֲשׁוּ מָה? בְּדִיּוּק! סְמָדַר הַמְּחַנֶּכֶת הֶחְלִיטָה שהוּא יֵשֵׁב דַּוְקָא לְיָדִי. אֲנִי לֹא מֵבִין אֶת זֶה, הֲרֵי נוּפָר יוֹשֶׁבֶת לְיָדִי, וְחוּץ מִזֶּה הִיא אֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלָה אִם אֲנִי מוּכָן.
אוּף, זֶה כָּל כָּךְ מְעַצְבֵּן!
בְּכָל הַשִּׁעוּרִים שַׁחַר רַק מְצַיֵּר בַּמַּחְבֶּרֶת וּבִכְלָל לֹא מַקְשִׁיב.
עִם הַזְּמַן הָפַכְנוּ לַחֲבֵרִים טוֹבִים. יוֹם אֶחָד הוּא גִּלָּה לִי בְּסוֹד שֶׁהוּא לֹא מַצְלִיחַ לִקְרֹא כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. הוּא קָרָא לְזֶה דִּיסְלֶקְצִיָּה.

סוֹד הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל שַׁחַר הוּא הַסֵּפֶר הַשְּׁלִישִׁי בַּסִּדְרָה לִילָדִים עֲלִילוֹת בְּאֵרִי שֶׁל הַסּוֹפֵר עָמִית נַגְלֵר, הַלְּקוּחָה מֵחֲוָיוֹת יַלְדוּתוֹ וּבְהַשְׁרָאַת יְלָדָיו.

עָמִית נַגְלֵר הוּא אַבָּא שֶׁל חֹשֶׁן, לָבִיא, יָאֵר וּבְאֵרִי. סּוֹפֵר וְתַסְרִיטַאי. זוֹכֶה פְּרַס עִידוּד הַיְּצִירָה לִשְׁנַת 2022 מִטַּעַם עִירִיַּת פֶּתַח תִּקְוָה. בְּגִיל 8 הוּא כָּתַב אֶת הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ.

שַׁחַר וִיטוֹנְסְקִי הוּא אַבָּא שֶׁל דָּנִיאֵל, יוֹנָתָן, נֹגַהּ וְנֹעַם. מְעַצֵּב, מְאַיֵּר וְיַזָּם. בַּעַל תֹּאַר שֵׁנִי בְּעִצּוּב מְשֻׁלָּב. כָּל הַמַּחְבָּרוֹת שֶׁלּוֹ מִבֵּית הַסֵּפֶר הָיוּ מְלֵאוֹת צִיּוּרִים וְאִיּוּרִים.

קָרָה לָכֶם שֶׁרְצִיתֶם לְגַדֵּל כֶּלֶב אֶצְלְכֶם בַּבַּיִת וְהַהוֹרִים שֶׁלָּכֶם לֹא הִסְכִּימוּ?
אָז זֶהוּ בְּדִיּוּק, שֶׁגַּם הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא מַסְכִּימִים בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן שֶׁנְּאַמֵּץ כֶּלֶב.
אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא מֵבִין לָמָּה. זֶה לֹא שֶׁבִּקַּשְׁתִּי כֶּלֶב עֲנָקִי שֶׁיִּנְבַּח, יַבְהִיל וְיָעִיר אֶת כָּל הַשְּׁכוּנָה בַּלַּיְלָה. לְהֶפֶךְ. רָצִיתִי כֶּלֶב קָטָן וְחָמוּד, כָּזֶה שֶׁלֹּא מַרְעִישׁ, שֶׁנּוּכַל לְשַׂחֵק וְלִישֹׁן יַחַד בַּחֶדֶר שֶׁלִּי. אוּף! אֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצֶה כֶּלֶב.
מֻתָּר לְהִתְגַּעְגֵּעַ הוּא הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי בַּסִּדְרָה לִילָדִים "עֲלִילוֹת בְּאֵרִי" שֶׁכָּתַב עָמִית נַגְלֵר, הַלְּקוּחָה מֵחֲוָיוֹת יַלְדוּתוֹ וּבְהַשְׁרָאַת יְלָדָיו.

עָמִית נַגְלֵר הוּא אֲבִיהֶם שֶׁל חֹשֶׁן, לָבִיא, יָאֵר וְבְאֵרִי. סוֹפֵר וְתַסְרִיטַאי. זוֹכֵה פְּרַס עִידוּד הַיְּצִירָה לִשְׁנַת 2022 מִטַּעַם עִירִיַּת פֶּתַח תִּקְוָה. בְּיַלְדוּתוֹ הָיוּ לוֹ כְּלָבִים בְּשֵׁם לָאקִי, דֵּיְזִי, טוּלִיפּ וְגִ'ינְגִ'י.
שַׁחַר וִיטוֹנְסְקִי הוּא אַבָּא שֶׁל דָּנִיאֵל, יוֹנָתָן, נֹגַהּ וְנֹעַם. מְעַצֵּב מְאַיֵּר וְיַזָּם. בַּעַל תֹּאַר שֵׁנִי בְּעִצּוּב מְשֻׁלָּב. בְּיַלְדוּתוֹ הָיוּ לוֹ כְּלָבִים בְּשֵׁם בּוֹנִי, הָנִי (דְּבַשׁ) וְשֶׁלֶג.

הַכֹּל הִתְחִיל בְּשִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן עִם הַמּוֹרָה שָׁאוּלָה "כָּךְ קָרְאוּ לָהּ".
כְּשֶׁפָּתַחְתִּי אֶת הַחוֹבֶרֶת עִם הַתַּרְגִּילִים שֶׁהִיא נָתְנָה לְשִׁעוּרֵי בַּיִת

רָאִיתִי אֶת שַׁרוֹנָה וְלִיאוֹר מַבִּיטִים בִּי. זֶה לֹא הָיָה מַבָּט רָגִיל.
הָיָה בַּמַּבָּט הַזֶּה מַשֶּׁהוּ מוּזָר שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי. הֵם חִיְּכוּ אֵלַי
וְאָז הִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶם. לִיאוֹר אֲפִלּוּ הִצְבִּיעַ לְעֶבְרִי.
כְּשֶׁסּוֹף־סוֹף קִבַּלְתִּי רְשׁוּת לָצֵאת לַשֵּׁרוּתִים וְהִבַּטְתִּי בַּמַּרְאָה, הֵבַנְתִּי הַכֹּל.
אֲבָל לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה זֶה קָרָה דַּוְקָא לִי.
בְּאֵרִי הוּא תַּלְמִיד בְּכִתָּה ד', יֶלֶד רָגִיל לְכָל הַדֵּעוֹת. יוֹם אֶחָד הוּא מְגַלֶּה
שֶׁמַּשֶּׁהוּ בּוֹ הִשְׁתַּנָּה. מַשֶּׁהוּ אָיוֹם וְנוֹרָא בִּשְׁבִילוֹ. אוֹ שֶׁלֹּא?

לָמָּה דַּוְקָא לִי? הוּא סֵפֶר רִאשׁוֹן בַּסִּדְרָה "עֲלִילוֹת בְּאֵרִי" וְסִפְרוֹ הָרְבִיעִי לִילָדִים
שֶׁל הַסּוֹפֵר עָמִית נַגְלֵר, הַלְּקוּחָה מֵחֲוָיוֹת יַלְדוּתוֹ וּבְהַשְׁרָאַת יְלָדָיו. 

עָמִית נַגְלֵר הוּא אַבָּא שֶׁל חֹשֶׁן, לָבִיא, יָאֵר וְבְאֵרִי. סּוֹפֵר וְתַסְרִיטַאי.
זוֹכֶה פְּרַס עִידוּד הַיְּצִירָה לִשְׁנַת 2022 מִטַּעַם עִירִיַּת פֶּתַח תִּקְוָה.
יֵשׁ לוֹ שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת עַל הָרֹאשׁ מִגִּיל 7.  

שַׁחַר וִיטוֹנְסְקִי הוּא אַבָּא שֶׁל דָּנִיאֵל, יוֹנָתָן, נֹגַהּ וְנֹעַם.
מְעַצֵּב מְאַיֵּר וְיָזַם. מֻסְמָךְ בְּעִצּוּב מְשֻׁלָּב.
כָּל הַמַּחְבָּרוֹת שֶׁלּוֹ מִבֵּית הַסֵּפֶר הָיוּ מְלֵאוֹת צִיּוּרִים וְאִיּוּרִים.

השורות שתקראו כאן כעת לא יהיו נעימות לקריאה. טוב היה לולא היה צורך בהן.
ובכל זאת הן כאן לא רק מפני שאני מבקש את תשומת ליבך. הן כאן כדי לתאר מציאות אמיתית ומורכבת שכולנו חווינו או נחווה. זו מציאות שבה בהיותנו ילדים דאגו לנו הורינו ומשלב מסוים הם כמו ילדינו ואנחנו דואגים להם.   
 
ד"ר עברי כץ הוא רופא נשים מצליח בן ארבעים ושש המחפש את הדרך אל ליבם של בתו בת שבע־עשרה ובנו בן חמש־עשרה לאחר גירושיו מאימם. אביו, שלאחרונה מכר את חנות המשקפיים שלו ופרש לגמלאות, מזכיר לו תדיר את קיומו בזמן הכי פחות נוח מבחינתו. עברי מחפש אהבה אמיתית ותשובות לשאלות מעברו שצפות ועולות באופן בלתי צפוי.
אהבה הוא אולי ימצא בחיקה של מיקי, אישה מרשימה ויפה המבוגרת ממנו בשש שנים. ותשובות? ובכן, ארבעים שנים לאחר שאיבד את אימו ממחלה הוא מגלה פרטים חדשים על אודותיה – ואלה מטלטלים את חייו מן הקצה אל הקצה.
 
סודות שקופים הוא סיפור סוחף ומרגש על הורות ועל חלקים מהזהות שאנו יורשים ונוריש כנראה גם לילדינו.
אחרי שספריו 'שנית אלייך נאסף' ו'רגשות נעולים' היו ברשימות רבי־המכר עמית נגלר מצליח בשנינות נוגעת ללב לספר לנו סיפור עם עלילה מתפתלת שלא מפסיקה להפתיע.

*מארז שני ספרים*

שנית אלייך נאסף / עמית נגלר

*מארז שלושה ספרים*

פעם אבא פעמיים ילד 

"תחזור למיטה ילד," הוא אמר לי מעט ברוך. ואני, שכל כך רציתי לחבק את אמא ולהבין שזה לא חלום, ושהיא באמת חיה - המשכתי להתקדם לעברה. אבא היה גבוה וחזק. הוא לא רצה לאבד אישה נוספת אחרי המלחמה. הוא הרים אותי בקלות, נישק את ראשי ומבלי לדבר לקח אותי למיטה. הוא הניח אותי ואמר, "תנסה לישון ואל תדאג." הוא נישק אותי שוב ויצא מבלי לסגור את הדלת. אצל אבא לכל דבר היתה משמעות. כשאבא שלי היה מנשק לי את הראש זו הייתה נשיקה מחנכת. נשיקה בלחי הייתה מאהבה. אבא אף פעם לא נישק אותי בלחי". בין מציאות לדמיון, בין אמת לחלום, הכל אישי והכל אפשרי. 52 סיפורים קצרים על מצבים מהחיים כמו תור בסופר, חתונה או "פגישה עיוורת". אבל לכל מה שנראה רגיל, מתלווה תפנית מפתיעה. אל תשאיר בלגן הוא קובץ סיפורים קצרים של הסופר והיוצר עמית נגלר.