ספר זה מהווה סיפור חיים עצמי (אוטוביוגרפיה) אודות ילד/נער/מתבגר שגדל בסביבה קשה אי שם בבאר שבע. ההורים לא תיפקדו כיאות, ובשלב מסוים הילד נאלץ לעבור לדירה של סבא/סבתא. אחרי השירות הוא נדד ברחבי ארה"ב, או אז התחילו אצלו סימנים של מחלת נפש. עם חזרתו לארץ החריפו התסמינים עד אשפוז ושחרור. כמה מקרים כאלו מסתיימים באבדון, מעצר, מאסר, ואף מוות? אך הנה, הילד הזה היה לפרופסור מן המניין במרכז רופין. סיפורים כאלו מהווים השראה, הן לאלו שאכפת להם מן הזולת הן לאלו שכלואים במצבים משפחתיים דומים. כל הכבוד לנדב וולך שהצליח להתגבר על המחסורים בחייו ולנצל את היתרונות שהוא ניחן בהם.
ספר זה מהווה סיפור חיים עצמי (אוטוביוגרפיה) אודות ילד/נער/מתבגר שגדל בסביבה קשה אי שם בבאר שבע. ההורים לא תיפקדו כיאות, ובשלב מסוים הילד נאלץ לעבור לדירה של סבא/סבתא. אחרי השירות הוא נדד ברחבי ארה"ב, או אז התחילו אצלו סימנים של מחלת נפש. עם חזרתו לארץ החריפו התסמינים עד אשפוז ושחרור. כמה מקרים כאלו מסתיימים באבדון, מעצר, מאסר, ואף מוות? אך הנה, הילד הזה היה לפרופסור מן המניין במרכז רופין. סיפורים כאלו מהווים השראה, הן לאלו שאכפת להם מן הזולת הן לאלו שכלואים במצבים משפחתיים דומים. כל הכבוד לנדב וולך שהצליח להתגבר על המחסורים בחייו ולנצל את היתרונות שהוא ניחן בהם.
ספר זה הוא נדיר כיוון שמשולבות בו מספר סוגות. האחת, תעלומה: איך יכול להיות שכדור נפלט מהאקדח הפרטי של תת-אלוף ועוד בביתו. השנייה, אוטוביוגרפיה של אשת צה"ל: מצטיירות שני סוגים של נשים אלו, מהן שסוחבות את החיים כאשר בעליהן מקדישים את הכל למערכת הביטחון, ומהן שקודמו מזמן לתפקיד של רמטכ"ל ועושות את הכל כדי לקדם את בעליהן לאותו מעמד. כן יש תפניות שקושרות מקרה זניח בתחילת העלילה למרכיב חיוני בסיומה. כל הספר נכתב ממבטה של מיקי, אשת קצין בכיר ונוקשֶה. במהלך הקריאה מבחינים בקול הנשי, שהרי אצל נשים רבות (לא כולן) הרקע הרגשי והמפורט לתיאור אירוע מסויים הוא לא פחות חשוב מאשר תיאור האירוע עצמו. אלמלא הספר היה נכתב ממבטו של מתן, הקצין הבעל, הספר היה קצר בהרבה! בסופו של דבר, טוב עשתה יעל טבת שפתחה צוהר לחייהן של נשות צה"ל והדרך המפותלת שהן הולכות בה.
ספר זה הוא נדיר כיוון שמשולבות בו מספר סוגות. האחת, תעלומה: איך יכול להיות שכדור נפלט מהאקדח הפרטי של תת-אלוף ועוד בביתו. השנייה, אוטוביוגרפיה של אשת צה"ל: מצטיירות שני סוגים של נשים אלו, מהן שסוחבות את החיים כאשר בעליהן מקדישים את הכל למערכת הביטחון, ומהן שקודמו מזמן לתפקיד של רמטכ"ל ועושות את הכל כדי לקדם את בעליהן לאותו מעמד. כן יש תפניות שקושרות מקרה זניח בתחילת העלילה למרכיב חיוני בסיומה. כל הספר נכתב ממבטה של מיקי, אשת קצין בכיר ונוקשֶה. במהלך הקריאה מבחינים בקול הנשי, שהרי אצל נשים רבות (לא כולן) הרקע הרגשי והמפורט לתיאור אירוע מסויים הוא לא פחות חשוב מאשר תיאור האירוע עצמו. אלמלא הספר היה נכתב ממבטו של מתן, הקצין הבעל, הספר היה קצר בהרבה! בסופו של דבר, טוב עשתה יעל טבת שפתחה צוהר לחייהן של נשות צה"ל והדרך המפותלת שהן הולכות בה.
הספר המקסים הזה עוסק בגנבת כתב יד שטרם יצא לאור, פרסומו תחת שם בדוי, והחקירה המתלווה. הכל מנוסח בצורה נפלאה. לשם הידור הטקסט, שולמית לפיד מפגינה כושר כתיבה של ספרות רגילה, ספרות חרדית, וכן הלשון הנשגבת של חוקרי הספרות על כל רובדיה. בין לבין היא מתארת את המתחים בין סופרי ישראל, קשייהם החברתיים והרגשיים, והגילוי הכואב שאף סופר ישראלי, יהא מוכשר אשר יהא, אינו מצליח להתפרנס מפרי עֵטו. יש קטעי הומור בלתי נשכחים. ”הכוחות שעליו לגייס כנגד הפולש מושקעים עתה בצורך הדחוף יותר: מציאת השלט של הטלוויזיה.” דוגמה אחת מני רבות. שתי תפניות של העלילה לא היו ברורות די הצורך. מדוע עורכת הדין גרמה לחששות של הלבנת הון ע"י דורית, והאם היוודעות אלישע כסופר הצללים מסבכת את חקירת גניבת המקור? האם אלו פינות שלא נסגרו כיאות, או שמא יש רבדים בהם שהקורא חייב להתאמץ לפענח? מומלץ מאוד, הן לקוראים אשר רוצים לשפר את הבנת הנקרא בלשון הגבוהה הן לסופרים המתחילים שעוד אפשר לשכנע אותם להתפרנס ממקצוע אחר (הייתי הולך על שרברבות).
הספר המקסים הזה עוסק בגנבת כתב יד שטרם יצא לאור, פרסומו תחת שם בדוי, והחקירה המתלווה. הכל מנוסח בצורה נפלאה. לשם הידור הטקסט, שולמית לפיד מפגינה כושר כתיבה של ספרות רגילה, ספרות חרדית, וכן הלשון הנשגבת של חוקרי הספרות על כל רובדיה. בין לבין היא מתארת את המתחים בין סופרי ישראל, קשייהם החברתיים והרגשיים, והגילוי הכואב שאף סופר ישראלי, יהא מוכשר אשר יהא, אינו מצליח להתפרנס מפרי עֵטו. יש קטעי הומור בלתי נשכחים. ”הכוחות שעליו לגייס כנגד הפולש מושקעים עתה בצורך הדחוף יותר: מציאת השלט של הטלוויזיה.” דוגמה אחת מני רבות. שתי תפניות של העלילה לא היו ברורות די הצורך. מדוע עורכת הדין גרמה לחששות של הלבנת הון ע"י דורית, והאם היוודעות אלישע כסופר הצללים מסבכת את חקירת גניבת המקור? האם אלו פינות שלא נסגרו כיאות, או שמא יש רבדים בהם שהקורא חייב להתאמץ לפענח? מומלץ מאוד, הן לקוראים אשר רוצים לשפר את הבנת הנקרא בלשון הגבוהה הן לסופרים המתחילים שעוד אפשר לשכנע אותם להתפרנס ממקצוע אחר (הייתי הולך על שרברבות).
חמותי (גן עדן נשמתה) אמרה לי פעם שהחיים הם כמו גליל נייר טואלט. בגליל מלא, משיכה בנייר מסובבת את הליבה לאט. ככל שהגליל מתרוקן, המשיכה מסובבת את הליבה מהר יותר. כך מתפתחת העלילה של ספר זה. ההתחלה דומה למותחנים רבים: הרצח, הבלש, הפושע, בכירים במשטרה ובשלטון, פה ושם נכנסים ראש הממשלה ושר זה או אחר. אך מהר מאוד העלילה תופסת תאוצה כך שלקראת הסוף קשה מאוד להניח לספר. כן ספר זה מותיר אחריו שאלות נוקבות בנוגע לחקלאות ישראלית ומה שעובר על החקלאים ובני משפחותיהם. מומלץ מאוד.
חמותי (גן עדן נשמתה) אמרה לי פעם שהחיים הם כמו גליל נייר טואלט. בגליל מלא, משיכה בנייר מסובבת את הליבה לאט. ככל שהגליל מתרוקן, המשיכה מסובבת את הליבה מהר יותר. כך מתפתחת העלילה של ספר זה. ההתחלה דומה למותחנים רבים: הרצח, הבלש, הפושע, בכירים במשטרה ובשלטון, פה ושם נכנסים ראש הממשלה ושר זה או אחר. אך מהר מאוד העלילה תופסת תאוצה כך שלקראת הסוף קשה מאוד להניח לספר. כן ספר זה מותיר אחריו שאלות נוקבות בנוגע לחקלאות ישראלית ומה שעובר על החקלאים ובני משפחותיהם. מומלץ מאוד.
יש כלל ברזל שמי שמקיים אותו מובטחים לו חיים של אושר וכבוד: אסור לרכוש ספר לפי הכותרת או לפי האיור על העטיפה. את הכלל הזה אני מפר על ימין ועל שמאל ולרב אני נוחל מפח נפש. לא כן ב"אוטוקורקט.” ספר זה הוא אסופה של סיפורים קצרים (קצרים מאוד) כאשר כל סיפור מורכב מהברקה, ממבט על החברה המודרנית, או מסתיים בסוף מעורר מחשבה. כולנו הוגים בינינו לבין עצמינו במצב בארץ ובעולם, ואתגר קרת מרחיב את תחום הגות הזו. מומלץ מאוד.
יש כלל ברזל שמי שמקיים אותו מובטחים לו חיים של אושר וכבוד: אסור לרכוש ספר לפי הכותרת או לפי האיור על העטיפה. את הכלל הזה אני מפר על ימין ועל שמאל ולרב אני נוחל מפח נפש. לא כן ב"אוטוקורקט.” ספר זה הוא אסופה של סיפורים קצרים (קצרים מאוד) כאשר כל סיפור מורכב מהברקה, ממבט על החברה המודרנית, או מסתיים בסוף מעורר מחשבה. כולנו הוגים בינינו לבין עצמינו במצב בארץ ובעולם, ואתגר קרת מרחיב את תחום הגות הזו. מומלץ מאוד.
ספר מקסים זה עוקב אחרי התבגרותה של ילדה מבית מעוט יכולת. בחלק הראשון אנו לומדים על הקשיים של משפחתה הן מבחינה כספית הן מבחינה תפקודית. בחלק השני של הספר אנחנו פוגשים אותה ילדה שהתבגרה ופרחה, על אף כל הקשיים, לאישה מתפקדת ומלאה חיות עם עבודה בעיתון. הכנות עושה את הספר הזה לחובה לקרוא.
ספר מקסים זה עוקב אחרי התבגרותה של ילדה מבית מעוט יכולת. בחלק הראשון אנו לומדים על הקשיים של משפחתה הן מבחינה כספית הן מבחינה תפקודית. בחלק השני של הספר אנחנו פוגשים אותה ילדה שהתבגרה ופרחה, על אף כל הקשיים, לאישה מתפקדת ומלאה חיות עם עבודה בעיתון. הכנות עושה את הספר הזה לחובה לקרוא.
ספר זה נותן סקירה על עבודת המז"פ לאורך מספר עשורים של חקירות ופיענוחים, חלקם קשורים לפשעים קשים שזעזעו את המדינה. בין השאר יוסף אלמוג מצליח להשריש ביטחון בממצאי המז"פ, אפילו בממצאים שנוגדים לתחושה ציבורית קשה, לדוגמה כאשר המקרה קשור לאירוע לאומני. כן ההשוואה בין חוקר אקדמי לבין חוקר משטרתי הייתה מאוד מאלפת; במקרה הראשון העמיתים של החוקר מקווים להצלחת המחקר, ובמקרה השני הסנגור של הנאשם פועל להכשלת המחקר!
ספר זה נותן סקירה על עבודת המז"פ לאורך מספר עשורים של חקירות ופיענוחים, חלקם קשורים לפשעים קשים שזעזעו את המדינה. בין השאר יוסף אלמוג מצליח להשריש ביטחון בממצאי המז"פ, אפילו בממצאים שנוגדים לתחושה ציבורית קשה, לדוגמה כאשר המקרה קשור לאירוע לאומני. כן ההשוואה בין חוקר אקדמי לבין חוקר משטרתי הייתה מאוד מאלפת; במקרה הראשון העמיתים של החוקר מקווים להצלחת המחקר, ובמקרה השני הסנגור של הנאשם פועל להכשלת המחקר!
ספר אקדמי זה נותן מבט טכני על הספרות העברית החל מן התפרצות ההשכלה במאה ה-18. מעניין היה ללמוד שהיו שני שלבים של ספרות ההשכלה: ההתעוררות הטכנית של הלשון, ולאחר מכן התגובה המבזה מאוד בחיים היהודיים המסורתיים. כן באסופה זה נמצאים פיענוחים מועילים מאוד של כתבי עגנון.
ספר אקדמי זה נותן מבט טכני על הספרות העברית החל מן התפרצות ההשכלה במאה ה-18. מעניין היה ללמוד שהיו שני שלבים של ספרות ההשכלה: ההתעוררות הטכנית של הלשון, ולאחר מכן התגובה המבזה מאוד בחיים היהודיים המסורתיים. כן באסופה זה נמצאים פיענוחים מועילים מאוד של כתבי עגנון.
סיפור נפלא של התבגרות ואהבה בין נכה בת-ימי לבין נסיכה צפון תל-אביבית. הבחור, חסר בטחון עצמי שהיה רוצה לצאת מנכותו אך לא יכול, מכיר בחורה מפונקת שכן מצליחה להימלט מעולמה הרֵק. דומה שהבחור עושה את מיטבו לגרום לבחורה להיפרד ממנו, כי הוא לא קולט שהנכות, כמו היופי, אינה אלא מראה שטחי. (כך הבנתי את דברי הבחורה.) נוסף על כך, גיא לייבה פותח לנו צוהר לעולם של נכה נולד ולמסע הגילוי העצמי הקשה כפליים מהתבגרות ״רגילה״. (בכך הספר דומה ל-״עשרים ושש״ מאת יעל דרזניק, שפתח לנו צוהר לעולם הרופאים המתמחים. אנחנו יודעים שעולמות אלו קיימים, אך אין בידינו אפיק לחוות אותם.) כאשר הבחור מקבל את העובדה שהבחורה אמנם מאוהבת בו, הוא הגיע למסכנה: ״ברור שאני אוהב אותה יותר ממה שאני אוהב לרחם על עצמי, וזה הישג לא מבוטל.״ אולי יותר מדי הקבלות לעולם הספורט, דבר שלא יפריע לאלו המבינים את ההבדל בין כדור סל לבין כדור רגל.
סיפור נפלא של התבגרות ואהבה בין נכה בת-ימי לבין נסיכה צפון תל-אביבית. הבחור, חסר בטחון עצמי שהיה רוצה לצאת מנכותו אך לא יכול, מכיר בחורה מפונקת שכן מצליחה להימלט מעולמה הרֵק. דומה שהבחור עושה את מיטבו לגרום לבחורה להיפרד ממנו, כי הוא לא קולט שהנכות, כמו היופי, אינה אלא מראה שטחי. (כך הבנתי את דברי הבחורה.) נוסף על כך, גיא לייבה פותח לנו צוהר לעולם של נכה נולד ולמסע הגילוי העצמי הקשה כפליים מהתבגרות ״רגילה״. (בכך הספר דומה ל-״עשרים ושש״ מאת יעל דרזניק, שפתח לנו צוהר לעולם הרופאים המתמחים. אנחנו יודעים שעולמות אלו קיימים, אך אין בידינו אפיק לחוות אותם.) כאשר הבחור מקבל את העובדה שהבחורה אמנם מאוהבת בו, הוא הגיע למסכנה: ״ברור שאני אוהב אותה יותר ממה שאני אוהב לרחם על עצמי, וזה הישג לא מבוטל.״ אולי יותר מדי הקבלות לעולם הספורט, דבר שלא יפריע לאלו המבינים את ההבדל בין כדור סל לבין כדור רגל.
ספר זה מיועד לכל חובב היסטוריה מודרנית שמנסה לנחש, תוך היקש על היקש מדוגמאות של העבר, מה יהיה גורלה של מדינת ישראל באמצע המאה ה-21. אולי חשוב יותר, פרופ’ פסיג מכיר לנו את השיטה הגאוגרפית להבנת מהלכים דיפלומטיים וצבאיים של עמים ולאומים, מן הקטנים כמו ישראל ולבנון עד הגדולים כמו רוסיה וארה"ב, וכיצד כולם משפיעים על כולם. שווה מאוד.
ספר זה מיועד לכל חובב היסטוריה מודרנית שמנסה לנחש, תוך היקש על היקש מדוגמאות של העבר, מה יהיה גורלה של מדינת ישראל באמצע המאה ה-21. אולי חשוב יותר, פרופ’ פסיג מכיר לנו את השיטה הגאוגרפית להבנת מהלכים דיפלומטיים וצבאיים של עמים ולאומים, מן הקטנים כמו ישראל ולבנון עד הגדולים כמו רוסיה וארה"ב, וכיצד כולם משפיעים על כולם. שווה מאוד.
אני נוטה לסוגות "גבריות" -- מותחנים, בילוש, הומור עוקצני, וכו’. על כן, למשך השליש הראשון של ספר זה היה לי הרושם שנתקעתי ברומן של רגשות, תשוקות, וחיי אישה שלא התממשו כמצופה. ואז הגיעה התפנית בעלילה, שהיא הפכה תוך פסקה אחת למותחן שאי אפשר להתנתק ממנו. מה אנו למדים מזה? יוסי אבני-לוי ניחן בכישרון רב צדדי. באופן טבעי הוא מציג את הרגשות החבויים ביותר של אישה (אולי נשים רבות?) רמת דרג בשירות משרד החוץ, ומשלב את הדמות החכמה/טיפשה בפעולת איבה במזרח אירופה. לא זכור לי סופר שיכול לשלב שני רבדים כה שונים באופן כה טבעי.
אני נוטה לסוגות "גבריות" -- מותחנים, בילוש, הומור עוקצני, וכו’. על כן, למשך השליש הראשון של ספר זה היה לי הרושם שנתקעתי ברומן של רגשות, תשוקות, וחיי אישה שלא התממשו כמצופה. ואז הגיעה התפנית בעלילה, שהיא הפכה תוך פסקה אחת למותחן שאי אפשר להתנתק ממנו. מה אנו למדים מזה? יוסי אבני-לוי ניחן בכישרון רב צדדי. באופן טבעי הוא מציג את הרגשות החבויים ביותר של אישה (אולי נשים רבות?) רמת דרג בשירות משרד החוץ, ומשלב את הדמות החכמה/טיפשה בפעולת איבה במזרח אירופה. לא זכור לי סופר שיכול לשלב שני רבדים כה שונים באופן כה טבעי.
עלילת הספר היא על רקע השואה והחיסול של קהילה שלמה בעיר קטנה שבליטא. (אני נוטה להימנע מספרות של השואה מחמת הכאב הכרוך בה.) בתום קריאת הספר רציתי לזרוק אותו כמה שיותר רחוק בגלל התסכול, התדהמה, והעצב המוחשים שיוסי אבני-לוי מחולל בו. בספר אנו קוראים על קרבנות השואה (שזה לא כל-כך חדש) וגם על הליטאים הרבים ששיתפו פעולה עם הגרמנים המועטים שהשתלטו עליהם (שאולי זה כן חדש) - הכל מההיבט של הדמויות. תמיד אנחנו מנסים להבין למה היהודים לא התנגדו לרוצחים, ובספר הזה מוצע הסבר ולו חלקי: הגרמנים בנו שיטה שרוקנה את הצלם האנושי, הדחף להילחם, והצורך להתנגד.
עלילת הספר היא על רקע השואה והחיסול של קהילה שלמה בעיר קטנה שבליטא. (אני נוטה להימנע מספרות של השואה מחמת הכאב הכרוך בה.) בתום קריאת הספר רציתי לזרוק אותו כמה שיותר רחוק בגלל התסכול, התדהמה, והעצב המוחשים שיוסי אבני-לוי מחולל בו. בספר אנו קוראים על קרבנות השואה (שזה לא כל-כך חדש) וגם על הליטאים הרבים ששיתפו פעולה עם הגרמנים המועטים שהשתלטו עליהם (שאולי זה כן חדש) - הכל מההיבט של הדמויות. תמיד אנחנו מנסים להבין למה היהודים לא התנגדו לרוצחים, ובספר הזה מוצע הסבר ולו חלקי: הגרמנים בנו שיטה שרוקנה את הצלם האנושי, הדחף להילחם, והצורך להתנגד.
״חשבתי על זה שבעיניים של אורנה, במיוחד בשנים האחרונות, ראיתי כל הזמן מה אני לא. ובעיניים של מור, ראיתי מה אני כן.״ מה עוד אפשר לומר על אשכול נבו וכשרונו הייחודי? שוב הוא נתן לנו שלושה סיפורים קצרים, שדומים ל-״שלוש קומות״, קשורים זה לזה באופן עדין ורמוז. (סיום הסיפור השלישי לא היה מובן בעיניי.) שווה!
״חשבתי על זה שבעיניים של אורנה, במיוחד בשנים האחרונות, ראיתי כל הזמן מה אני לא. ובעיניים של מור, ראיתי מה אני כן.״ מה עוד אפשר לומר על אשכול נבו וכשרונו הייחודי? שוב הוא נתן לנו שלושה סיפורים קצרים, שדומים ל-״שלוש קומות״, קשורים זה לזה באופן עדין ורמוז. (סיום הסיפור השלישי לא היה מובן בעיניי.) שווה!
״ברגע שפקח עורך הדין את עיניו הוא ידע שיישאר עייף לאורך כל היום.״ מן המשפט הראשון ידעתי שספר זה יִשְבֵּנִי. סייד קשוע משלב בכשרון רב מרכיבים רבים של חיי חברה בתוך עלילה שקשה לנחש את סיומה. הוא מסתכל על עצמו ועל אחרים (יהודים, ערבים, כפריים, עירוניים, עשירים, עניים, שמאלניים, ימניים, בריאים, חולים, אהובים, ושנואים). ההבדל בין קשוע לטולסטוי מסתכם במספר העמודים בספר בלבד.
״ברגע שפקח עורך הדין את עיניו הוא ידע שיישאר עייף לאורך כל היום.״ מן המשפט הראשון ידעתי שספר זה יִשְבֵּנִי. סייד קשוע משלב בכשרון רב מרכיבים רבים של חיי חברה בתוך עלילה שקשה לנחש את סיומה. הוא מסתכל על עצמו ועל אחרים (יהודים, ערבים, כפריים, עירוניים, עשירים, עניים, שמאלניים, ימניים, בריאים, חולים, אהובים, ושנואים). ההבדל בין קשוע לטולסטוי מסתכם במספר העמודים בספר בלבד.
זה הספר השני מאת יונתן שגיב שקראתי, וזו הפעם השנייה שנוכחתי כי בצורה בוטה, אכזרית, ודורסנית שהוא מפר את חוקי הסטטיסטיקה. שהרי מתוך 302 עמודים מודפסים, היינו מצפים שמספר מסוים, אולי 30 עמודים מסך הכול (10%), היו משעממים, נדושים, או מנותקים מן העלילה, אך לא כן הדבר. כל עמוד בספר זה הוא תענוג לקרוא, ומקדם אותנו לקראת הסוף המפתיע וגם לקראת מבט אינטימי על רזי האופי המורכב של המחבר. שווא ועוד איך.
זה הספר השני מאת יונתן שגיב שקראתי, וזו הפעם השנייה שנוכחתי כי בצורה בוטה, אכזרית, ודורסנית שהוא מפר את חוקי הסטטיסטיקה. שהרי מתוך 302 עמודים מודפסים, היינו מצפים שמספר מסוים, אולי 30 עמודים מסך הכול (10%), היו משעממים, נדושים, או מנותקים מן העלילה, אך לא כן הדבר. כל עמוד בספר זה הוא תענוג לקרוא, ומקדם אותנו לקראת הסוף המפתיע וגם לקראת מבט אינטימי על רזי האופי המורכב של המחבר. שווא ועוד איך.
אני רוחש כבוד לכל אדם באשר הוא. אני רוחש מנת אחת אפיים של כבוד לכל מי שיכול לעקוב אחרי סבך הפילוגים, האיחודים, הקרעים, האיחויים, הבגידות והפיוסים של מחנה השמאל בארץ משנות השלושים עד שנות הששים. אסף ענברי נותן לנו פירוט מרגש, מוחשי ומעמיק של הדמויות המרכזיות בשמאל של התקופה הנ"ל, שאת השמות של דמוניות אלו אנחנו מכירים על-פי-רב כשמות של רחובות. כדי ועוד איך.
אני רוחש כבוד לכל אדם באשר הוא. אני רוחש מנת אחת אפיים של כבוד לכל מי שיכול לעקוב אחרי סבך הפילוגים, האיחודים, הקרעים, האיחויים, הבגידות והפיוסים של מחנה השמאל בארץ משנות השלושים עד שנות הששים. אסף ענברי נותן לנו פירוט מרגש, מוחשי ומעמיק של הדמויות המרכזיות בשמאל של התקופה הנ"ל, שאת השמות של דמוניות אלו אנחנו מכירים על-פי-רב כשמות של רחובות. כדי ועוד איך.
מעולה. הגר ינאי לא רק כותבת אלא גם מציירת לנו את התעלולים ואת האופי הבוהק של כל דמות בספר זה. שילוב מושלם של העולם העתיק וסוגיות מודרניות.
מעולה. הגר ינאי לא רק כותבת אלא גם מציירת לנו את התעלולים ואת האופי הבוהק של כל דמות בספר זה. שילוב מושלם של העולם העתיק וסוגיות מודרניות.
לעתים קרובות אחיי ואחיותיי במדור ביקורת זה מייחסים את המילה "קולח" לספר שאופיו דומה לערך "מורה נבוכים" באנציקלופדיה העברית משנת 1948. הבה נסכם שלספר "קולח" דרושים עלילה שמסתעפת בהדרגה, דמויות קשוחות כלפי חוץ שמתמודדות בתכונותיהם הנסתרות כלפי פנים, מקומות אפלים באזור גאוגרפי מוכר, פגעי שלטון מושחת והשחקנים המרכזיים בו, וסוף טוב שסוגר את כל הפינות בשני העמודים האחרונים. את כל המרכיבים האלו דריה שועלי נותנת לנו בכמויות סיטונאיות ב"כליא ברק". מומלץ מאוד.
לעתים קרובות אחיי ואחיותיי במדור ביקורת זה מייחסים את המילה "קולח" לספר שאופיו דומה לערך "מורה נבוכים" באנציקלופדיה העברית משנת 1948. הבה נסכם שלספר "קולח" דרושים עלילה שמסתעפת בהדרגה, דמויות קשוחות כלפי חוץ שמתמודדות בתכונותיהם הנסתרות כלפי פנים, מקומות אפלים באזור גאוגרפי מוכר, פגעי שלטון מושחת והשחקנים המרכזיים בו, וסוף טוב שסוגר את כל הפינות בשני העמודים האחרונים. את כל המרכיבים האלו דריה שועלי נותנת לנו בכמויות סיטונאיות ב"כליא ברק". מומלץ מאוד.
הסופרים הגדולים והדגולים שלנו מצטיינים בהוספת רובד ספרותי למתרחש שהם מציירים. תמיד מרגישים את העדשה שהם מציבים בינינו לבין המציאות. למה מזג האוויר קודר, למה הילד עצבני, למה שמנהיג מתוסכל? רובד זה מונע ממנו לחוות את המציאות באופן ישיר ובלתי אמצעי. ב"עשרים ושש" יש לנו משהו אחר לגמרי. אין עדשה, אין לשון נשגבת, ואין רובד ספרותי שמחייב דיון, התבוננות, ופרשנות. יעל דרזניק חושפת את המציאות כמות שהיא, וזה יכול להיות הרבה יותר קשה לסופר מאשר הסתתרות מאחורי הדמיון המבודד. אחרי קריאת הספר הבלתי-נשכח הזה, אני מסתכל על הרופאים אחרת, ושואל למה יש להם חיים בלתי נסבלים, והאם אפשר לשפר את תנאי העבודה שלהם. ספר חובה.
הסופרים הגדולים והדגולים שלנו מצטיינים בהוספת רובד ספרותי למתרחש שהם מציירים. תמיד מרגישים את העדשה שהם מציבים בינינו לבין המציאות. למה מזג האוויר קודר, למה הילד עצבני, למה שמנהיג מתוסכל? רובד זה מונע ממנו לחוות את המציאות באופן ישיר ובלתי אמצעי. ב"עשרים ושש" יש לנו משהו אחר לגמרי. אין עדשה, אין לשון נשגבת, ואין רובד ספרותי שמחייב דיון, התבוננות, ופרשנות. יעל דרזניק חושפת את המציאות כמות שהיא, וזה יכול להיות הרבה יותר קשה לסופר מאשר הסתתרות מאחורי הדמיון המבודד. אחרי קריאת הספר הבלתי-נשכח הזה, אני מסתכל על הרופאים אחרת, ושואל למה יש להם חיים בלתי נסבלים, והאם אפשר לשפר את תנאי העבודה שלהם. ספר חובה.
ספר נהדר זה מזכיר מאוד את האוסף הנשגב של מנחם תלמי "תמונות יפואיות". נראה שירמי פינקוס אימץ אחד מן הג'מעא של תלמי, הפך אותו לאחד מגדולי האומנים בארץ, ושאר המרכיבים של חייו דומים מאוד ליפו בשנות השמונים. כן קוראים כמוני שאינם מבינים דבר בציור זוכים למבט בחיי צייר ובייסוריו. מומלץ מאוד!
ספר נהדר זה מזכיר מאוד את האוסף הנשגב של מנחם תלמי "תמונות יפואיות". נראה שירמי פינקוס אימץ אחד מן הג'מעא של תלמי, הפך אותו לאחד מגדולי האומנים בארץ, ושאר המרכיבים של חייו דומים מאוד ליפו בשנות השמונים. כן קוראים כמוני שאינם מבינים דבר בציור זוכים למבט בחיי צייר ובייסוריו. מומלץ מאוד!
ספר זה מחולק לשלושה פרקים. כמעט הנחתי לו אחרי קריאת הפרק הראשון, כי אני (אולי רק אני) הרגשתי שנפלתי על עלילה נוספת שבה הגברים הם בהמות אכזריות והנשים הן הקרבנות התמימים שלהם. בכל זאת המשכתי, והתברר שדרור משעני שוזר לנו סיפור מותח ללא שום רמז לסוף מסעיר הרוח. כדאי מאוד.
ספר זה מחולק לשלושה פרקים. כמעט הנחתי לו אחרי קריאת הפרק הראשון, כי אני (אולי רק אני) הרגשתי שנפלתי על עלילה נוספת שבה הגברים הם בהמות אכזריות והנשים הן הקרבנות התמימים שלהם. בכל זאת המשכתי, והתברר שדרור משעני שוזר לנו סיפור מותח ללא שום רמז לסוף מסעיר הרוח. כדאי מאוד.
ספר זה מצטיין בהפעלת סגנון ריאליזם מוחשי מאוד שמזכיר את ש"י עגנון. אברי הרלינג מכיר לנו דמויות שאנחנו רואים בסביבה אך לעולם לא נדבר איתם. כן את העלילה כולם יכולים לקרוא, אך בני ה-20 לא יבינו אותה, בני ה-30 יסרבו לקבל את קיומה, בני ה-40 יירתעו ממנה, בני ה-50 יפחדו ממנה, בני ה-60 ישלימו איתה, ובני ה-70 ומעלה חיים אותה. יצירה למופת.
ספר זה מצטיין בהפעלת סגנון ריאליזם מוחשי מאוד שמזכיר את ש"י עגנון. אברי הרלינג מכיר לנו דמויות שאנחנו רואים בסביבה אך לעולם לא נדבר איתם. כן את העלילה כולם יכולים לקרוא, אך בני ה-20 לא יבינו אותה, בני ה-30 יסרבו לקבל את קיומה, בני ה-40 יירתעו ממנה, בני ה-50 יפחדו ממנה, בני ה-60 ישלימו איתה, ובני ה-70 ומעלה חיים אותה. יצירה למופת.
למדתי דבר חשוב מאוד מן הספר הזה: אפשר לצחוק למשך רבע שעה אחרי קריאת קטע מבריק והגוף אינו זקוק למכל חמצן חיצוני. יונתן שגיב לוקח את תל-אביב, רחובותיה ודמויותיה, את עולם ההומו המגוון, את הסכסוך הישראלי-הפלשתיני, ומלביש את כל זה על עלילת רצח שבאה על פענוחה רק בדפים האחרונים. מבריק, מושך, ועוד איך שווה.
למדתי דבר חשוב מאוד מן הספר הזה: אפשר לצחוק למשך רבע שעה אחרי קריאת קטע מבריק והגוף אינו זקוק למכל חמצן חיצוני. יונתן שגיב לוקח את תל-אביב, רחובותיה ודמויותיה, את עולם ההומו המגוון, את הסכסוך הישראלי-הפלשתיני, ומלביש את כל זה על עלילת רצח שבאה על פענוחה רק בדפים האחרונים. מבריק, מושך, ועוד איך שווה.
כנועה, צייתנית, שקטה, שלווה, מבטלת את רצונה. מירה הלפרין שוב מוחקת את התכונות ה"נשיות" האלו כדי להפיח חיים תוססים בדמות המרכזית והתמודדותה בגברים, ילדים, ואויבים בעבודה. ההיבט הפילוסופי של הספר מתמודד בניגוד בין ישראל הזוהרת לבין ישראל הנתונה במלחמה מתמדת: "אני בורחת מהטילים בנעליים של פראדה." כדאי ועוד איך.
כנועה, צייתנית, שקטה, שלווה, מבטלת את רצונה. מירה הלפרין שוב מוחקת את התכונות ה"נשיות" האלו כדי להפיח חיים תוססים בדמות המרכזית והתמודדותה בגברים, ילדים, ואויבים בעבודה. ההיבט הפילוסופי של הספר מתמודד בניגוד בין ישראל הזוהרת לבין ישראל הנתונה במלחמה מתמדת: "אני בורחת מהטילים בנעליים של פראדה." כדאי ועוד איך.
מבריק, מקורי, ומרתק. הספר חושף רגשות פרטיים של המחבר וקולקטיביים של כולנו.
בעוד אנחנו נאנקים בשיעורי לשון ודקדוק, אילן שיינפלד מביא לנו את הסיפור האמיתי של אנוס בימי האינקוויזיציה הדרום-אמריקנית ששאף ללמוד את לשון הקודש ולחזור לעם ישראל. העלילה רבת הממדים כוללת פילוסופיה, היסטוריה, והרגשות הנבזים והנעלים של בני אדם. מומלץ ביותר.
בעוד אנחנו נאנקים בשיעורי לשון ודקדוק, אילן שיינפלד מביא לנו את הסיפור האמיתי של אנוס בימי האינקוויזיציה הדרום-אמריקנית ששאף ללמוד את לשון הקודש ולחזור לעם ישראל. העלילה רבת הממדים כוללת פילוסופיה, היסטוריה, והרגשות הנבזים והנעלים של בני אדם. מומלץ ביותר.
המחבר מביא טענה משכנעת שהאירוע המכונן של עם ישראל היה יציאה מאשור ולא ממצרים, ושים סוף מוקם בעמק החולה ולא בין מצרים לסיני. קריאה מאלפת.
המחבר מביא טענה משכנעת שהאירוע המכונן של עם ישראל היה יציאה מאשור ולא ממצרים, ושים סוף מוקם בעמק החולה ולא בין מצרים לסיני. קריאה מאלפת.
חוש הומור נדיר וקולח. המצבים שגב’ הלפרין מציירת הם על גבול המציאות ואף טיפה מעבר לו, דבר שגורם לצחוקים קולניים שקשה להשתיקם. נוסף על כך, ספר זה פותח צוהר לעולם השאפתני שרבים, הן גברים הן נשים, רואים אותו או על המרקע או דרך השקרים שאחרים מספרים לנו. כדאי, כדאי, כדאי!
חוש הומור נדיר וקולח. המצבים שגב’ הלפרין מציירת הם על גבול המציאות ואף טיפה מעבר לו, דבר שגורם לצחוקים קולניים שקשה להשתיקם. נוסף על כך, ספר זה פותח צוהר לעולם השאפתני שרבים, הן גברים הן נשים, רואים אותו או על המרקע או דרך השקרים שאחרים מספרים לנו. כדאי, כדאי, כדאי!
אין הרבה מדע בדיוני בספרות מקור, ונדב נוימן מביא לנו מדע בדיוני מקורי מאוד מושרש היטב בימיו הראשונים של עם ישראל. מן המקורות התנ"כיים אנו קוראים רבות על המתח הרוחני והממשי בין עובדי ה׳ לבין עובדי הבעל, ונוימן מתחיל בהשערה (בעובדה?) שהמאבק הזה טרם יוּשב ואף ממשיך עד ימינו וברחבי העולם. כן בפרק הסיום יש הפתעות שמפענחות רמזים שנשתלו לאורך הספר (למה טלי עזבה את יואל, כדי לשרת בשב"כ?). כל זאת, יחד עם תיאורי הטבע המדברי והעירוני בזמן שכוחות הבעל מנסים להשתלט על הארץ, משתלבים ליצירה מרתקת. יחד עם זאת יש פגם אחד בולט. נוימן מערבב פוליטיקה של זמננו, שהיא בת חלוף, לתוך יצירה שצריכה להיות בת קיימא. את כל התכסיסים אפשר לבנות על דמויות כוחניות בלי ראש ממשלה זה או שר דת/דתות אחר. בכך נוימן חורג מהתפקיד של מדע בדיוני ובמידה מסוימת מקלקל יצירה שיכולה להיות ברמה של "שר הטבעות" מאת הספור האנגלי טולקין.
אין הרבה מדע בדיוני בספרות מקור, ונדב נוימן מביא לנו מדע בדיוני מקורי מאוד מושרש היטב בימיו הראשונים של עם ישראל. מן המקורות התנ"כיים אנו קוראים רבות על המתח הרוחני והממשי בין עובדי ה׳ לבין עובדי הבעל, ונוימן מתחיל בהשערה (בעובדה?) שהמאבק הזה טרם יוּשב ואף ממשיך עד ימינו וברחבי העולם. כן בפרק הסיום יש הפתעות שמפענחות רמזים שנשתלו לאורך הספר (למה טלי עזבה את יואל, כדי לשרת בשב"כ?). כל זאת, יחד עם תיאורי הטבע המדברי והעירוני בזמן שכוחות הבעל מנסים להשתלט על הארץ, משתלבים ליצירה מרתקת. יחד עם זאת יש פגם אחד בולט. נוימן מערבב פוליטיקה של זמננו, שהיא בת חלוף, לתוך יצירה שצריכה להיות בת קיימא. את כל התכסיסים אפשר לבנות על דמויות כוחניות בלי ראש ממשלה זה או שר דת/דתות אחר. בכך נוימן חורג מהתפקיד של מדע בדיוני ובמידה מסוימת מקלקל יצירה שיכולה להיות ברמה של "שר הטבעות" מאת הספור האנגלי טולקין.
ספר זה בנוי טוב. יש עלילה, יש דמויות, ויש תפניות מפתיעות. יחד עם זאת, הסיום אינו סוגר את כל הפינות כמו שצריך (למה שירי חולה דווקא כאשר סמואל מגיע? מה נסגר עם עוזר הרב, או הרב עצמו, בסטוקהולם? מה פשר הוויטרז' שנהרס?). כן תוארו מקרים שלכאורה לא היה בהם שום קשר לעלילה (דחיפת הקלסר לתא הדואר של הקונסוליה). זה ספר המקור הראשון שקראתי מאז השביעי באוקטובר. הוא יצא לאור בשנת 2016 כאשר עוד אפשר היה להזכיר גזענות בחברה הישראלית (כפי שאמיר גוטפרונד מזכיר בספר זה). לצערנו הרב והמרובה, מאז השבת השחורה קשה מאוד להתייחס להאשמות של גזענות כאשר העם היהודי כולו תחת מתקפה אנטי-שמית ברחבי העולם. אולי אבד הכלח על כל הספרים שיצאו לאור לפני 7.10.
ספר זה בנוי טוב. יש עלילה, יש דמויות, ויש תפניות מפתיעות. יחד עם זאת, הסיום אינו סוגר את כל הפינות כמו שצריך (למה שירי חולה דווקא כאשר סמואל מגיע? מה נסגר עם עוזר הרב, או הרב עצמו, בסטוקהולם? מה פשר הוויטרז' שנהרס?). כן תוארו מקרים שלכאורה לא היה בהם שום קשר לעלילה (דחיפת הקלסר לתא הדואר של הקונסוליה). זה ספר המקור הראשון שקראתי מאז השביעי באוקטובר. הוא יצא לאור בשנת 2016 כאשר עוד אפשר היה להזכיר גזענות בחברה הישראלית (כפי שאמיר גוטפרונד מזכיר בספר זה). לצערנו הרב והמרובה, מאז השבת השחורה קשה מאוד להתייחס להאשמות של גזענות כאשר העם היהודי כולו תחת מתקפה אנטי-שמית ברחבי העולם. אולי אבד הכלח על כל הספרים שיצאו לאור לפני 7.10.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
