מזעזע. אינני מדברת על הכתיבה שמתיימרת להיות מדעית , אני מתייחסת לעובדה שהספר הוא מוטה בצורה מזעזעת, כואבת לכיוון העובדים הזרים שאריאלי עצמה מתארת בפרוטרוט כיצד הם מרמים על מנת להגיע לישראל וכיצד הם מנצלים את טוב ליבה של רשות ההגירה ע' 125-126 !. כשמתיימרים לעשות מחקר "איכותני" יש לו כללים וחובה היה גם לראיין את הצד השני קרי המטופלים הסיעודיים שנעזרו באותם עובדים זרים. להתייחס באהדה לעו"ז בשם דיוויס שהגיע כמטפל והחליט שזה לא מתאים לו, דיוויס חבר לרשת של רמאים ונפל בפח שלהם, " היה לי קשה לשמוע על הסבל שעבר והרגשתי ,כאזרחית ישראטל בושה על הניצול שדיוויס חווה כאן ועל כל שאיש מהרשויות אינו נחלץ לעזור למנוע שחיתויות כאלה......" ואהוו אריאלי היקרה מישהו עשה לך הגהה על הנכתב ? אף אחד לא שאל אותך רגע מה זכותו של דייוס לקבל עזרה לאחר שהגיע כמטפל במרמה, (אחרי שעבד בדובאי שם לא קיבל מספיק כסף אז הוא שם את ישראל כמטרת התעשרות כי אצלנו משלמים ביד רחבה) וגם כאן המשיך לרמות את המדינה בעזרת רמאים אחרים? נשגב מבינתי! כי אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר. ...לאורך כל הספר אריאלי מעניקה לרמאות של העובדים הזרים לגיטימציה ולא חושבת לרגע על המטופלים שסובלים תחת ידם .מהיכן לקחה את האומץ להאמין לאלו שלא חוששים לספר באזניה על מעשי מרמה, ולא חשבה שיש גם צד נפגע אמיתי לרמאות של העו"זים ? וזה המטופלים. וכל זה בחסות אנשים "הומניים" כמו אריאלי שמשום מה אינה כל כך "הומנית" כלפי הסיעודיים והקשישים. גם המטפלת "הנפלאה" שלה טעונה שיפור וגם ביקורת אבל את זהבפוסט אחר. המדינה שאינה עושה כלום והאלו המטופלים הסיעודיים שנאלצים להעיזר בהם