ואווווווו ואוווווו ואוווווווווווווווווו מה זה היה?!?!? אני באמת בלי מילים כאן, רק עם דמעות. זה הספר הכי טוב שקראתי הרבה מאוד זמן. עדן בל עשתה לי לילה לבן ואין סיכוי שאני אירדם עכשיו, אני הולכת לחשוב על אביתר ואוריה עוד המון זמן. הכתיבה כלכך מדוייקת, מרגשת ועוצמתית והדמויות עגולות, עמוקות, עוצרות נשימה. הגיבורה בסיפור אישה חזקה עם עקרונות, לא עוד חלשושה חסרת עמוד שדרה. אישה ראויה להערצה. הגיבור גרם לי לבייץ במהלך הקריאה, ואוו איזה גבר!!! מה זה???. העלילה מרתקת ומשלבת את ההיסטוריה שלנו כעם מתקופת בית המקדש ואיכשהו משליכה על ימינו אנו. בכיתי עשר דקות בטוויסט. לא הצלחתי להוריד את העיניים מהספר לשנייה מהרגע שהתחלתי אותו ב11 בלילה ועד 3:00 כשסיימתי בדמעות ועם טעם קשה של עוד ועוד אבל נגמר. כמה עוצמות! עדן בל, אם את רואה את זה שאפו אני מעריצה שרופה שלך, את גאונה ואני מקווה שאת מתכננת ספר על דונטלו!