הביקורות של NC

במחקר ראשון מסוגו בוחן אברהם עוז לעומקו את היחס בין התיאטרון העברי המודרני לבין הסיפֵּר שעליו מושתתת האידיאולוגיה הציונית. טענות היסוד של הספר הן שכמו בצמיחתה של כל תנועה לאומית משחר העת החדשה עד ימינו, מלווה גם אמנות התיאטרון את כינונה של תודעה וזהות לאומית, בין אם כנושאת דברה של ההגמוניה ובין אם כמתבוננת מהצד ולעיתים אף כגורם חתרני נגד ההגמוניה. בשל רצינות הקשר שנרקם בין העולם המימטי לבין המציאות בקונטקסט של כינון זהות לאומית, נבחן באופן ייחודי הקשר בין שיקוף הנרטיב הלאומי לבין הדרמה הרצינית, כשגולת הכותרת שלה היא הטרגדיה. שאלה זו הנה משמעותית במיוחד ביחס לסיפר הציוני אשר מתחילת דרכו היה אמור להתמודד עם דילמות מורכבות שנבעו מן ההקשרים המיוחדים של ההיסטוריה היהודית בדורות האחרונים, כמו גם מהסכסוך עם ישות לאומית מתחרה על טריטוריה משותפת. 

 

ספר מרשים זה – מאת אחד מחוקרי הדרמה החשובים בישראל – מתחקה אחר כמה נקודות ציון מרכזיות בדרכו של התיאטרון העברי: מהצגות החובבים הראשונות שהתקיימו במושבות העלייה הראשונה, ביפו ובירושלים, דרך מחזות שהוצגו בשנות המנדט הבריטי ומאז קום המדינה, כולל מספר מחזות מתורגמים אשר הנם רלוונטיים לנושאים הנדונים. דיונים מפורטים יותר מתקיימים במחזות דור בארץ, מחזאות השואה, לצד יצירתם של מחזאים כמו ל. א. אריאלי-אורלוף, עמוס קינן, נסים אלוני, חנוך לוין, יהושוע סובול, יצחק לאור ועוד. בכל הדיונים הללו נבחן היחס בין שאלות היסוד של הסיפר הציוני לבין הדרמה הרצינית, במיוחד הטרגדיה. 

 

אברהם עוז הוא פרופסור לדרמה באוניברסיטת חיפה ובאקדמיה לאמנויות המופע, תל אביב. כחוקר ומבקר בעל מוניטין בינלאומיים בחקר שקספיר, דרמת הרנסנס האנגלי והתיאטרון הפוליטי פרסם ספרים ומאמרים רבים בארץ ובחו"ל. ערך תוכניות תרבות ברדיו ובטלוויזיה, תרגם שירה, מחזות ואופרות שהועלו במרבית התיאטרונים בישראל (ביניהם תשעה מחזות שקספיריים, מחזות ואופרות של ברכט וווייל, פינטר ועוד), היה חבר ההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי וביים מחזות משל פינטר, ס"פ טיילור ועוד. ספרו "התיאטרון הפוליטי" ראה אור בהוצאת אוניברסיטת חיפה / זמורה-ביתן (1999).

על קו התפר שבין סוף ימי הביניים לשחר העת החדשה זרח כוכבו של גדול המשוררים הדרמטיים בכל הזמנים - ויליאם שקספיר. יצירתו התיאטרונית, שחפפה לעלייתו של התיאטרון המודרני במדינת הלאום המתגבשת, היא תעודה שירית נשגבת למהפך האדיר המכונן את התודעה האנושית במעבר, האישי והציבורי, מן העולם העתיק אל היקום המודרני שאנחנו חיים בתוכו עד עצם הימים האלה.

בספר זה, שמקורו בהרצאות האוניברסיטה המשודרת, מתמודד אברהם עוז עם משימה לא פשוטה: בד בבד עם ניתוח מרוכז אן פרטני של מרבית יצירותיו של שקספיר, הוא מתמודד עם העולם המוסרי, ההיסטורי, ההגותי והפסיכולוגי העולה מן היצירה השקספירית בשלמותה, מבלי לזנוח את תהליכי המחשבה והיצירה שעברו על המחבר בהדרגה במהלך שנות דור של כתיבה תיאטרונית. עוז מקפיד להדגיש את האקטואליות של הרעיונות והנושאים העולים מן המחזות, ומתוך קשב למחקר השקספירי העדכני מעמת את המחזות עם השיח האידיאולוגי, הפוליטי, הפילוסופי, הפסיכולוגי, הסוציולוגי והכלכלי, הפמיניסטי והפוסט־קולוניאלי של ימינו. שקספיר מתגלה בספר זה כמי שנושא מסר מורכב ועשיר לבני המאה העשרים ואחת לא פחות משהוא מגיש לנו צילום עומק של תקופתו שלו. בניתוח כלולות מובאות רבות מיצירתו של שקספיר בתרגומים עדכניים ומשובחים.

 

פרופ׳ אברהם עוז הוא פרשן שקספיר בעל שם עולמי. בצד ספריו ומאמריו הרבים בארץ ובחו״ל על שקספיר, מארלו ובני דורם, ועיוניו בתיאוריה וההיסטוריה של התיאטרון הפוליטי וקשריו עם עליית הלאומיות, תירגם לעברית מחזות ואופרות מאנגלית ומגרמנית מאת שקספיר, ברכט, פינטר, ורבים אחרים. עוז היה ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב; הקים וניהל את החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה; לימד בין השאר בבית צבי, באוניברסיטה העברית בירושלים, בסמינר הקיבוצים ובמכללת ספיר; שימש חבר ההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי ודרמטורג בתיאטרון חיפה; ערך והגיש תוכניות תרבות בטלוויזיה וברדיו; ייסד וערך את כתבי העת jtd [־־assaph בנושאי תיאטרון, ואת מפעל כתבי שקספיר בעברית.