האוניברסיטה המשודרת

מאז ומעולם היה אוכל מרכיב יסוד בחוויה האנושית. לצד היותו מצרך הישרדותי בסיסי, למזון שלנו תמיד הייתה חשיבות חברתית וכלכלית. עם זאת, בימינו הוא הפך לחוויה תרבותית מרובת רבדים, אשר זוכה לתשומת לב ומייצרת שיח חסר תקדים בהיקפו, עד כי נדמה שכעת בני אדם כבר פחות "אוכלים כדי לחיות" ויותר "חיים כדי לאכול". ואולי אין סיבה לתמוה שהאוכל שלנו הפך למוקד לעניין רב כל כך, שכן האוכל נוכח בכול: הוא מעוצב על ידי מסורות דתיות, חגים וטקסים, הוא משפיע באופן דרמטי על הכלכלה ומושפע מן הפוליטיקה, הוא משקף תהליכים היסטוריים ביצירות ספרות ואמנות והוא מבטא את זהותנו – הפרטית והלאומית. בתקופה שבה האוכל נחקר יותר מאי פעם, גם השאלות מתרַבּוֹת. למשל: האם לשף שהמציא מתכון יש בעלות על המצאתו? איך משתקפת הגלובליזציה בספרי בישול? מה הופך מאכלים ל"נשיים" ואחרים ל"גבריים"? מדוע מבטאות תוכניות הריאליטי העוסקות בבישול את אידיאל הטלוויזיה המסחרית? וכיצד משפיע המזון שלנו על משבר האקלים? שלל השאלות והנושאים הללו נידונים בפרקי הספר מזון למחשבה – היסטוריה, חברה ותרבות על הצלחת, שהם עיבודים לסדרת הרצאות שניתנו במסגרת תוכנית האוניברסיטה המשודרת.

אמירתו המפורסמת של וינסטון צ'רצ'יל, ״דמוקרטיה היא צורת השלטון הגרועה ביותר, מלבד כל שיטות הממשל האחרות שנוסו מעת לעת״, נהפכה ברבות השנים לקלישאה, אולי משום שעם סיום המאה ה־20 נראה היה שהדמוקרטיה הליברלית אכן הבטיחה את ניצחונה.

אולם בפתחה של המאה ה־21 מתברר שאחיזתו של הרעיון הדמוקרטי בישראל ובמדינות אחרות ברחבי העולם הולכת ונחלשת. דמוקרטיה עכשיו – סוגיות ואתגרים במאה ה־21 , בעריכת מאיה גייר וד״ר דנה בלאנדר, נולד על רקע המציאות הזאת.

הספר מבוסס על סדרת שיחות שקיימה פרופ' ליעד מודריק עם חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה במסגרת האוניברסיטה המשודרת של גלי צה״ל.

הסדרה, ובעקבותיה ספר זה, מבקשים להציג דיוקן עכשווי של הדמוקרטיה ולבחון את עקרונותיה ואת המכשולים הניצבים לפניה בימים אלו באמצעות מגוון שאלות מפתח, ובהן: מהם רעיונות היסוד של הדמוקרטיה וההצדקות לה? כיצד אפשר להתגונן מפני האיום הפופוליסטי, ואיך יכולות דמוקרטיות להישמר מהסכנות הטמונות במהפכה הדיגיטלית? מהן ההשלכות של התחזקות הממד הפרסונלי בפוליטיקה, ואיך יכולה דמוקרטיה להתקיים בחברה רב־תרבותית? והאם אפשר לחנך לדמוקרטיה? כיאה לספר העוסק בדמוקרטיה, המאמרים בו אינם מציעים תשובות מוחלטות, אלא פורשים בפני הקוראים מפת דרכים לאתגרי השעה שהדמוקרטיה בכלל והדמוקרטיה הישראלית בפרט מתמודדות איתם.

משחק - איך הוא משפיע על מציאות חיינו

המאמרים המופיעים בספר משחק מתבססים על סדרת הרצאותיהם של מומחים שונים ששודרו במסגרת 'האוניברסיטה המשודרת' בגלי צה"ל. כל כותב מביט על משחקים מנקודת המבט של תחום התמחותו.

“צריך לחיות את החיים כמשחק", כתב אפלטון, אולם בדרך כלל אנו חושבים על משחק כעל פעילות המנותקת מעולם המציאות. בתיאטרון, למשל, השחקנית נכנסת לנעליה של דמות, שהתנהגותה מוכתבת; במשחקי "כאילו" אצל ילדים, הילדים מפעילים את הדמיון שלהם ובוראים יקום חלופי; במשחקי מחשב יכול המשתתף לבחור אווטאר ולצלול עימו לשלל ממלכות הפנטזיה.
ואולם, כל צורות המשחק הללו חושפות תופעה מפתיעה: במקרים רבים המשחק הוא הכנה והקניית מיומנויות לפעולות במציאות. למשל, הקניית שליטה בשפה דרך משחקי לשון, שיפור יכולות מוטוריות בעקבות משחקים ספורטיביים, פיתוח חשיבה אנליטית ויכולת ניתוח מורכבת באמצעות משחק השחמט.
כמו כן, ליכולת לדמיין ולשחק בדרכים שונות יש השפעה רבה על מציאויות שונות: למשל, איך להגיע להחלטה באיזו מפלגה לבחור בבחירות. קריאת הספר הזה תשנה לפיכך לא רק את הבנתנו בנוגע למשחק, אלא גם לגבי המציאות.

כותבי המאמרים הם ד"ר חיים גרוסמן ז"ל, ד"ר חן אלון, פרופ' צביה ולדן, פרופ' יאיר גלילי, פרופ' רחל קרניול, ד"ר נועה לביא, ד"ר חנן גזית, פרופ' נתן נתניהו, ד"ר הני זובידה, ד"ר אייל דותן ופרופ' רוני גבע.

האם יש בכוחה של השירה להשפיע על המציאות? מה קובע את טיבו של השיר הפוליטי – האם איכותו הפואטית או האפקטיביות של מסריו? ספר זה עוסק בשלבי התגבשותה של השירה הפוליטית העברית במאה העשרים, במעבר מחברה שמגויסת לאתוס הציוני ונוטלת חלק פעיל בגיבושו ובעיצובו, לחברה ביקורתית שמשיגה ולעיתים גם מערערת על תקיפותו ועל שלמותו של אתוס זה. שיריהם של זאב ז'בוטינסקי, אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, חיים גורי, דליה רביקוביץ, נתן זך, רמי דיצני, דן פגיס וסיון הר־שפי הם חלק מקורפוס גדול של שירים שנדונים בספר, שכולם ביקשו לעורר, להשפיע ולעצב עמדות, מתוך מודעות לנסיבות הזמן ולהתרחשויות ההיסטוריות שעל רקען נכתבו.

השירה והפוליטיקה הם שני ערוצי שיח שמנוגדים זה לזה במהותם, במטרותיהם ובאופן שבו כל אחד מהם מנסה להשפיע ולעורר. בַּמציאות חסרת הפתיחות והסובלנות שמאפיינת את החברה הישראלית, המתח המובנה שקיים בסוגה של השיר הפוליטי הוא פריווילגיה נדירה, שמאפשרת גם לקורא נגטיבי המתנגד לעמדותיהם הפוליטיות של השירים לגלות כלפיהם קֶשֶׁב, לעורר בו הרהור ומחשבה, ולעיתים אף התפעלות.

פרופ' תמר וולף־מונזון מהמחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן היא עורכת כתב העת "בקורת ופרשנות". מחקריה מתמקדים בשירה העברית שנכתבה במאה ה־ 20 בהקשריה ההיסטוריים, הסוציו־ספרותיים, התרבותיים והלשוניים.

ראשיתו של ספר זה בשיחות ששודרו בגלי צה"ל, במסגרת 'אוניברסיטה משודרת', בסמסטר הסתיו 2012 .

בשלושת העשורים האחרונים אנו עדים לגל חדש של מחקרים על הנאציזם. סיום המלחמה הקרה, איחוד גרמניה ופתיחת ארכיונים רבים הניעו דור חדש של היסטוריונים להציב שאלות נוספות ולגבש תפיסות מפתיעות, אבל רק מעט מפירות המחקר הטריים הגיעו לקהל הרחב. ספר זה, הראשון מסוגו בעברית, משרטט מפה עדכנית של חקר הנאציזם בזמננו ומבהיר כיצד הגישות החדשות מאפשרות נקודות מבט אחרות, מאתגרות ולעיתים מעוררות מחלוקת. בין הסוגיות הנדונות בו: האם היטלר וראשי משטרו הובילו מדיניות אקולוגית מתקדמת? מה היה יחסם למיניות, להומוסקסואליות ולזנות? מהם קווי הדמיון והשוני בין השואה למקרי רצח עם אחרים, ומהם הקשרים בין גרמניה הנאצית לאימפריאליזם האירופי ולאסלאמיזם הרדיקלי? האם החוקרים בני זמננו מצליחים להשתחרר מהציווי המוסרי, שהנחה את הדורות הקודמים של ההיסטוריונים וגרם להם לראות בפשעי הרייך השלישי ביטוי ייחודי של רוע קיצוני?

מחבר הספר, ד"ר בעז נוימן (2015-1971), לימד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב. זהו ספרו החמישי העוסק בהיסטוריה הגרמנית המודרנית. הוא נכתב ככרך המשך לספרו ״נאציזם״ (2007), המנתח את הגישות הקלאסיות בתחום זה. נוימן חיבר את היסטוריות חדשות של הנאציזם בשנתיים האחרונות לחייו, וכתב היד נערך לאחר מותו.

תפיסת הביטחון של ישראל החלה להתגבש אחרי המאורעות של 1921-1920. בתקופה הראשונה היא הותאמה לסכסוך מקומי בין היישוב היהודי ובין היישוב הערבי בין הירדן לים התיכון. התקופה השנייה החלה ערב החלטת החלוקה ב-1947, ונמשכה עד לשנות התשעים. האיום בתקופה זו לא היה עוד הפלסטינים אלא פלישה של צבאות המדינות הערביות השכנות. התקופה השלישית החלה אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים ועם ירדן, והיא מאופיינת בעליית חלקה של לוחמה נגד גופי טרור וארגונים מדינתיים למחצה דוגמת החזבאללה בלבנון או החמאס בעזה.

תפיסת הביטחון נותרה תורה שבעל־פה ולא הועלתה עד כה על הכתב בצורה מסודרת. ספר זה בא להשלים את החסר והוא עוסק בהתפתחות התפיסה, מנתח את עקרונותיה ומסביר את השימוש שנעשה בה ביתרונותיה הייחודיים של ישראל, ובמיוחד באיכות הגורם האנושי, במדע ובטכנולוגיה.

פרופסור (אלוף מיל.) יצחק בן־ישראל למד מתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב וקיבל בה תואר ד"ר לפילוסופיה בשנת 1988. היה ראש מערך המחקר והפיתוח בצה"ל ובמשרד הביטחון וקיבל פעמיים את פרס ביטחון ישראל. ספרו, ‘הפילוסופיה של המודיעין‘, תורגם לצרפתית. כיום הוא משמש פרופסור באוניברסיטת תל־אביב, יו"ר סוכנות החלל ויו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח. 

הספר רואה אור בסדרת הביטחון הלאומי של ספריית “אוניברסיטה משודרת”.