מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:יח"צ משפחה

רחל דנה פרוכטר

כשהיא תקועה בכתיבה היא מאזינה לבאך, לאי הבודד היא לוקחת מזוודה מלאה ספרים, היא חושבת שהכתיבה גורמת לסבל, אך גם להנאה, ומסרבת בתוקף לקמפיינים ולמיוזיקלס. רחל דנה פרוכטר ("הדפסים") עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • יש כל כך הרבה ספרים כאלה. אחד מהם הוא "אלה תולדות", של אלזה מורנטה.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • סיפורים קצרים רבים. ספר אחד.
  • ספר שתקחי לאי בודד כדי לקרוא?
  • "מולוי" של בקט. "רשימותיו של ליאורדיוס בריגה" של רילקה. אני מניחה שאני נמשכת לסופרים שהם על גבול השירה מצד אחד, ועם זאת הייתי לוקחת גם את "הנבחר" של תומאס מאן. מתלבטת מה משל עגנון, התנ"ך, את "ספר האי נחת" של פסואה ואת זה שאני קוראת עכשיו, הספר השלישי של קרל אובה קנאוסגורד, "ילדות", כי חייבת לסיים את כל הארבעה המתורגמים בינתיים לעברית. אה, כמובן את "אור יום" של צ'סלב מילוש בתרגומו הנפלא של דויד ויינפלד, את אדם זגייבסקי, דליה רביקוביץ. אוי, הרשימה מתארכת, אין לי אחד. אצטרך לקחת מזוודה בכל זאת.
  • האי הבודד הזה שאת חולמת עליו – איפה הוא בערך?
  • רצועת החוף הפראית, כך אני מדמה אותה, של האוקיינוס האטלנטי במיין. בגלל ספר הילדים הנפלא "שרה פשוטה וגבוהה" של פטרישיה מקלקלן, שהקראתי לבתי ברציפות עשרות פעמים.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • לעתים באך, קריאת שירה ולעתים עצימת עיניים לזמן מה. מה לא עובד? לפגוש אנשים.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • 40-50 שקל. שיהיה אפשר לקנות בקלות לא רק אחד.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר, אני...
  • אהיה חרדה לו. לבדידות. למצבי הרוח. אאחל לו שלא יהיה כל כך ביקורתי כלפי עצמו וגם שייהנה. כי לצד הסבל, הכתיבה מסבה גם הנאה.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • כתיבה. ארוחה טובה זה בונוס ועניין של טעם והעדפה. אולי המצב האולטימטיבי הוא כריך ואספרסו לצד הדפים.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • זו שאלה חתרנית והתשובה עליה נדמה לי לפחות באופן סובייקטיבי תלויית גיל. יש בזה כוחות מנוגדים.
  • באיזה שעות ומיקום את כותבת הכי טוב?.
  • בבית. נסיונות לכתוב בחוץ, בבתי קפה וכו', לא צלחו. השעות האהובות עלי ביותר הן השעות הקטנות של הלילה, כשהשקט החיצוני נוסך ריכוז מירבי. גם הבוקר הוא זמן כתיבה, אבל אז המאבק להתעלם מהעולם הרוחש גוזל זמן ואנרגיה.
  • קמפיין ל"פוקס" או "הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים – בא בחשבון?
  • לא. בשום אופן לא.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • זה נראה לי לא אפשרי בעליל. הדמויות שלי, נדמה לי, לא בנויות לז'אנר הזה.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • הייתי שמחה להציץ תחילה דרך החלון על פאריז של שנות העשרים ואולי אחר כך למהר לשנות הארבעים. היו אז לא מעט אינטלקטואלים ואחרים, אמיצים כולם, שפעלו ברזיסטאנס.
  • את יכולה לפגוש לשעה כל אדם (חי) בעולם. במי תבחרי?
  • נראה לי שאצטרך קצת יותר משעה. אבחר בשני המנהיגים העתידיים של ישראל ושל הפלשתינאים. אפגש עימם בחדר סגור, אנעל את הדלת, אבהיר להם שגורלם של אנשים והדורות הבאים מונח כאן על הכף ולא אאפשר להם לצאת, עד שיעלה עשן ממקטרת השלום.
  • מי הסופר החי הגדול בעולם?
  • אני מסרבת להאמין שיש דבר כזה - הסופר החי האחד הגדול בעולם. אני נוטה להאמין שחוקי הספרות שונים מחוקי "כוכב נולד". מי יודע אם באיזה מקום רחוק או קרוב לכאן, נידח או לא, יושב כרגע סופר אחד, לבד, שכותב יצירת מופת נוספת בחולייה הזו, האינסופית, שנקראת ספרות.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • חרדה ממשית ועמוקה לצד עצב הפרידה מהדמויות שליוו את ימי ולילותי כל כך הרבה זמן. עם זאת, הרגע הזה, של פתיחת החבילה מההוצאה, כשהספר נמצא בתוכה, הוא בהחלט רגע אחד צרוף של שמחה.
  • אבל מה עם מקצוע? מה את הולכת ללמוד אם אני שולח אותך עכשיו ללימודים?
  • שפות, ללא ספק. ערבית תחילה. אחר כך איטלקית ופורטוגזית. ואנתרופולוגיה. שני התחומים הללו יפתחו בפני אינסוף עולמות נסתרים.
  • כמה הכי הרבה שעות רצוף יצא לך לשבת לכתוב?
  • זה מעורבב לא פעם, הנטו והברוטו. הברוטו יום ולילה, עד לשחר. עם הפסקות של קפה, עצימת עיניים, מחיקות ומחיקות.
  • כושר גופני – מה את עושה בקשר לזה?
  • קשה לי עם ספורט וגם עם מסגרת. וככלל, אני מאמינה שיש לנו היונקים, כפי שקראתי באיזה מחקר, כמות מוגבלת של אנרגיה. שיטוט והליכות, ולעתים רכיבה על אופניים - שום דבר מאלה הוא לא במסגרת ספורט.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • קשה לי עם הרעיון שספרים מבזבזים זמן. אפשר תמיד לעזוב ספר באמצע אם זו ההרגשה המתעוררת בעת הקריאה.
  • אפשר סלפי? ברגע זה, כמו שאת.
  • אני שונאת להצטלם. תמיד. אבל אם כבר, אז ברגע זה.
עוד ראיונות עם סופרים