הסופרת ילידת 1938, שחוותה את השואה כילדה, איבדה את אביה במהלך המלחמה, ולאחר העליה לארץ, דרך מחנה מעבר בקפריסין, איבדה גם את אמה כשהיא רק בת 12. 

וכך, יתומה מאב ואם, ללא אחים או אחיות, וללא רכוש כלשהו, זולת הבגדים שעל גופה, היא מיטלטלת בין מוסדות יתומים של ראשית המדינה, מפלסת את דרכיה במעגלי החיים, ומוצאת עצמה כשהיא בת 21, שבויה, פיזית ונפשית, במרכז אמריקה, אליה התגלגלה במסגרת נישואין כושלים. 

כנגד כל הסיכויים היא מוצאת, בסיוע אנשים טובים, את דרכה חזרה אל החופש ובונה בארץ את חייה מחדש לבד ומתוך עצמאות מלאה.  

כיום כשהיא ספונה בדירתה בצפון השקט, לאחר שגידלה דורות על דורות של מורות בסמינרים בהם עבדה והדריכה, ונגד עיניה תמונות נכדיה ונינה, בין קונצרט בפילרמונית להצגת תיאטרון, היא מתפנה רגשית להביט לאחור מבלי להיפגע ולשתף את הסובבים אותה בחוויות חיה.