יצחק שלו (5 ביולי 1918, כ"ה בתמוז תרע"ח - 13 ביולי 1992, י"ב בתמוז תשנ"ב) היה משורר, סופר ומסאי ישראלי. מגיל צעיר כתב שלו שירים, ומוריו, בהם אהרן קציר, עודדו אותו להמשיך לכתוב.

בגיל 25 שלח את שירו הראשון לפרסום ב"מאזנים" ומאז שיריו התפרסמו בקביעות בעיתונים שונים. ספר שיריו הראשון, "אוחזת ענף שקד", פורסם בשנת תשי"ב 1951. יצחק שלו התחבב על קהל קוראי השירה וזכה במספר פרסים ספרותיים. בשנת 1952 זיכה אותו הספר בפרס אוסישקין. בסוף 1954 פורסם שמשרד החינוך הכניס את שיריו לתוכנית הלימודים לכיתות ה'-ח'. בינואר 1955 זכה ספרו "קולות אנוש חמים" בפרס רופין. בשנת 1955 זכה שירו "אנחנו בעוג'ה שלחנו שלהבת" בתחרות של עיריית תל אביב לכתיבת המנון לחיל השריון. הוא כתב גם ספרי סיפורת, שהידוע בהם הוא הרומן "פרשת גבריאל תירוש", ופרסם מאמרים בענייני ספרות באכסניות שונות, בהן מוספי ספרות בעיתונות היומית.

בשנת 1974 זכה בפרס רמת גן לספרות על הספר "שמלת הריון". 

היה חבר האקדמיה ללשון העברית וועדת השמות הממשלתית, וכן כיהן כנציג האקדמיה וכיו"ר הוועדה ללשון השידור ברשות השידור.

יצחק שלו הוא אביו של הסופר המנוח מאיר שלו. יצחק שלו נפטר בירושלים. על מצבתו בהר המנוחות חקקו בניו ובתו את השורה "עבד העיר הזאת", מתוך אחד משיריו על ירושלים.

זכרו הונצח ברחוב על שמו בשכונת גבעת משואה בירושלים.

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית. 

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2sa4acbh