“איש בלי ידיים בא לדלת למכור לי תצלום של הבית שלי.“ מי חוץ מריימונד קארבֶר יכול לפתוח סיפור כך, ובהמשך להראות את החֶסר הכואב עוד יותר שממנו סובל בעל הבית?

גבר מעמיד את תכולת ביתו למכירת־חצר ומבקש מזוג צעיר שמתעניין בקניית מיטה לרקוד לצלילי אחד התקליטים שלו; זוג שכנים מנהל שיחת לילה חרישית, הוא אלמן שיוצא למגר את החשופיות שבגינתו, היא מתקשה להירדם לקול הנחרות של בעלה השיכור. כמה עושר ועומק מצליח קארבר לצקת לאינטראקציות האקראיות והיומיומיות הללו. מי עוד מכיר כמוהו מבפנים ומכל הצדדים את הסבך הבלתי פתיר של בדידות, אהבה, כעס, אלימות וניתוק?   

זוהי מהדורה מחודשת של על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה, קובץ הסיפורים השני של קארבר, שנערך על ידי משה רון. הקובץ המקורי ראה אור ב־1981 והפך את קארבר כמעט בן־לילה יעד לחיקוי לסופרים צעירים בכל רחבי ארצות הברית. אלא שהריאליזם הקשוח שלו פשוט רק לכאורה; למעשה מפעמים בו רגישות פיוטית ותחכום של מספֵּר המקשים על החיקוי ומפתיעים בכל פעם מחדש. 

קובץ זה מצטרף למהדורה המחודשת של דבר קטן וטוב שאף היא ראתה אור לאחרונה בסדרה לספרות יפה.

“קארבר לא רק מכשף, הוא משכנע.“ טיים
“קארבר עשה מה שרבים מהסופרים המוכשרים מתקשים לעשות: הוא המציא ארץ משלו, שאינה דומה לשום ארץ אחרת, ארץ שהיא של כולנו.“ ניו יורק טיימס בוק ריוויו

בקובץ הסיפורים שהיה לקלאסיקה מודרנית מביא ריימונד קארבר את סיפוריהם של אנשים רגילים בני המעמד הבינוני שנחלו תבוסה במרוץ אחר החלום האמריקאי. באמצע החיים קורה להם משהו - תאונה, פיטורים, ביקור אצל חבר - והם נופלים לתוך סדק במציאות החברתית, שהיה שם תמיד מתחת למעטה הדק והשברירי של השגרה. הם תקועים שם ואין מי שיחלץ אותם. בריאליזם חף מצדקנות ומהנחות ובשפה יומיומית אינטימית חסכנית וריאליסטית, מתאר רב־האמן של הסיפור הקצר את קורותיהם ומצבם. אלא שבניגוד אולי לצפוי, אצלו - מתוך הייאוש, האלכוהול ותחושת חוסר המוצא עולות חמימות אנושית ואהבת אדם שכמוהן כמעט כקריאה למהפכה מוסרית שלמה.

ריימונד קארבר (1938-1988) הוא סופר ומשורר אמריקאי מהשורה הראשונה. חייו הסוערים עד למותו מסרטן ריאות היוו השראה לרבים מסיפוריו.