ז'ורז' סאנד נולדה ב-1804 בפריז בשם אמנטין לוסיל אורור דופה. היא חייתה רוב ילדותה עם סבתה בפרובינציה נואן, נוף שהופיע ברבים מספריה. ב-1822 נישאה לברון דודבאן ולזוג נולדו שני ילדים. ב-1831 ראה אור ספרה הראשון שנכתב עם סאנדו, ממנו שאלה לימים את שם העט הגברי שלה. נישואיה לדודבאן לא היו מאושרים ובשנת 1835 עזבה סאנד עם ילדיה. לאחר הפרידה החלה להסתובב בלבוש גברי ולעשן מקטרת, מנהגים שהיה חלוציים ובלתי נאותים לאישה במעמדה. ב-1832 ראה אור ספרה "אינדיאנה", המספר את סיפורה של אישה המוצאת עצמה כלואה בחיי נישואים עגומים ושואפת לחופש. לאחר פרסומו נהייתה סאנד סופרת פורייה ומצליחה, וכתבה עשרות רומנים, אוטוביוגרפיה, ממוארים, מאמרים ומחזות. בין ספריה המפורסמים: "קונסואלו", "ולנטין", "חורף במיורקה", "לֶליָה", "מוֹפְּרָה", "פדט הקטנה" ועוד. בנוסף לעמדותיה הפמיניסטיות עסקה בפעילות פוליטית וסייעה בתעמולה הרפובליקאית האנטי-מלוכנית והאנטי-שמרנית בזמן המהפכה של 1848 . בהיותה בת לאב ממוצא אריסטוקרטי ולאם מפשוטי העם, סאנד הרגישה קשר לבני המעמדות הנמוכים והגבוהים כאחת. חייה האישיים היו סוערים למדי והיא ניהלה מערכות יחסים עם כמה מהיוצרים החשובים של תקופתה: המלחינים פרדריק שופן ופרנץ ליסט והסופר אלפרד דה מיסה. "יצירות מופת הן רק נסיונות שעלו יפה" כתבה סאנד בהקדמה ל"פרנסואה העזובי", משפט המיטיב לנסח את הרוח הדמוקרטית המפעמת ביצירתה ושמה דגש על חשיבות הנסיונות וחשיבות הריבוי והייצוג של המעמדות השונים, גישה שחיבבה את יצירתה עד מאוד על המשורר וולט ויטמן שספרו "עלי עשב" אף הושפע ממנה. סאנד מתה בשנת 1876, בביתה בנואן, והיא בת 71 .