תקווה היתה יסוד עמוק בבית שבו גדלתי, ואני מתעקש מאז לבחור תמיד בתקווה על פני ייאוש.

גם בשדות הקטל ומול עיי החורבות של 7 באוקטובר, גם בבתי משפחות אבלות, בבתי משפחות של חטופים, בבתי חולים עם פצועים ובמפגשים עם מי שנעקרו מבתיהם, גם כשהסדקים בחברה שלנו מתרחבים והגשרים מתמעטים – לא אבדה תקוותנו. לא בטוח שנצליח להכריע כל בצורת או כל שיטפון של רוע, אבל תמיד ניאבק. אנחנו עם שתמיד קם.

"טיפה בים אין לה ערך רב, אבל טיפה במדבר היא אוצר", אמר לי הסופר ארי דה לוקה. ישראלים רבים, ובתוכם אני, מתעקשים לטפטף את הטיפה שלהם, שלנו. טיפה של מתינות וחיבורים. טיפה של תקווה.

טיפות במדבר – תקווה בארץ פצועה מבקש לשלב באמצעות סיפורים ורעיונות בין השורשים האישיים והאידיאולוגיים של המחבר לעשייה בשדה הציבורי. החל בבית שבו גדל, השירות הצבאי והעשייה החינוכית, דרך מפגשים עם דמויות ייחודיות, נוכחות בצמתים דרמטיים ובחדרי קבלת ההחלטות, ועד מסע של כאב ותקווה בימי מלחמה.

יש בספר גם ניסיון לנסח את מאפייני התפיסה של המרכז הישראלי והצעה להתמודדות עם הקרעים והמחלוקות. ויותר מכול יש בספר הזה אהבה גדולה לבית הישראלי.

חילי טרופר הוא חבר כנסת, לשעבר שר התרבות והספורט וחבר בקבינט המדיני-ביטחוני. בעבר ניהל בית ספר ואגף חינוך, וכן מספר עמותות חברתיות. מחברם של רבי-המכר מקום בעולם, שביל בעולם ומרד של תקווה. 

סיפורים ישראליים מעוררי השראה: מרד של תקווה מאגד את סיפוריהם של בני אדם מן היישוב, שבחייהם, בהחלטותיהם ובמעשיהם הטו את מאזני הצדק החברתי והערבות ההדדית לכף זכות. אנשים אלה נאחזו באופטימיות ובחרו לעשות את הטוב עבור עצמם, עבור סביבתם הקרובה ובמובנים רבים גם עבור החברה הישראלית כולה, גם כשהסביבה נעלה בפניהם דלתות, וגם כשהמציאות חבטה בהם ללא רחם. מסמך אנושי וחברתי חשוב, שבמרכזו ערכים כגון אחריות ורגישות חברתית ואהבת האדם. בין המשתתפים: שמעון אביכזר, פרופ' יניב אלמוג, דגנית בידרמן, רועי בן טולילה, אורי ומיקה בנקי, ציון גדעוני, ניר הירשהורן, יותם הלפרין, הרב ד"ר שרון שלום ועוד. 

שביל בעולם הוא ספרו החדש של חילי טרופר, מחבר רב-המכר מקום בעולם, שהיה לספר החינוך הפופולרי ביותר בישראל בשנים האחרונות. ספר מעורר השראה זה צועד בעקבות קודמו אך נוספים בו רבדים וקומות ומרחבים חדשים ובשלים. שביל בעולם הואספר הכרחי לכל מחנך המבקש לצעוד בשבילי החינוך ולהיות דמות משמעותית עבור תלמידיו.

אדם שבוחר לעסוק בחינוך הוא כנראה אדם מאמין. אדם שמאמין בבני אדם, ביכולת שלהם לחולל שינוי, לעצב מציאות ולצעוד בדרכים חדשות. אדם שאינו מרפה, גם כאשר האמונה והחלום נקברים תחת אבק השגרה והיום-יום, גם כאשר הזיעה הניגרת ממליחה את העיניים וקשה לראות את הדרך.

כמנהל תיכון "ברנקו וייס" ברמלה בחמש השנים האחרונות כתבתי שורה ארוכה של מכתבים למורים. מכתבים ומילים של חינוך, שביקשו לתת עומק לחוויה, אופק לעשייה, משמעות לעבודה. בספר זה, שבו רוכזו עשרות קטעים מתוך המכתבים, מתאספים יחדיו סיפורים, תובנות, מחשבות, רגשות, לבטים, געגועים, עצב, שמחה, כאב ואושר. כל שיש בחינוך. כל שיש בחיים בכלל.

על פניו זהו סיפור מקומי של בית ספר אחד קטן ברמלה, אבל במובנים עמוקים יותר יש כאן, כך נדמה לי, סיפור רחב בהרבה של רבים-רבים בחברה הישראלית. נדמה לי שגם מי שאינו עוסק בחינוך ימצא במילים אלה טעם ומשמעות. לשמחתי, ראינו ברכה בעמלנו, ומדי בוקר, אל מול עינינו המשתאות, זכינו לראות את עופות החול ממריאים; מתנערים מעפר ומבקשים לגעת בשמים. היש תמונה יפה מזו בעולמנו? היש עבודה אחרת שמעניקה חוויה אשר מתקרבת לחוויה מכוננת זו?

מקום בעולם הוא אוסף ייחודי של מכתבים והגות חינוכית שנכתבו בדם לבו של מנהל בית ספר שביקש, יחד עם צוות מחנכים מסור, ליצור לתלמידיו מקום בעולם ולהוביל אותם למקום טוב עוד יותר, ובאמצעותם את החברה הישראלית כולה. סיפורים אישיים ודילמות חינוכיות, לצד קטעי ספרות העולם ומחשבה יהודית, משרטטים יחדיו תפיסה חינוכית מקורית אשר צמחה מתוך דיאלוג עמוק עם סביבתה, וכל אלה הם שהופכים את הספר הזה למסמך רב-ממדי, מחכים ונוגע.

בית הספר התיכון "ברנקו וייס" ברמלה הוא בית ספר ייחודי שמבקש להעניק הזדמנות נוספת לבני נוער שנשרו ממסגרות החינוך האחרות. בית הספר התפרסם בסרטו של בן שָני "תיכון ההזדמנות האחרונה" במסגרת התוכנית "עובדה".

חילי טרופר הוא איש חינוך ופעיל חברתי שניהל את בית הספר "ברנקו וייס" במשך חמש שנים. במסגרת פעילותו ההתנדבותית היה שותף בהקמה של ארגונים חברתיים אחדים, בהם העמותות "במעגלי צדק" ו"שכן טוב", שעניינן חיזוק השכבות המוחלשות. זהו לו ספרו הראשון.