טריסי קורדרוי

ההסברים המדעיים קצת מעיקים בחלק השני (בהתחלה דווקא מעניינים) אבל ללא קשר זה ספר פנטסתי ומותח עם ידידות בין גזעית מרגשת והתמודדות בלתי פוסקת עם אתגרים שצצים בחלל מול צמד הגיבורים. לא מומלץ להתחיל לקרוא מאוחר בערב כי יש סיכוי שלא תוכלו להפסיק עד הבוקר!

הקונספט והעלילה לא מקורים וזה יותר סיפור זומבים מ"זרע אנדרומדה", אבל הכתיבה המענגת שנונה מושחזת ומלאת הומור (שחור) מאוד לא אופיינים לזאנר הטכנו-טרילר. כיאה לתסרטיאי בניית הדמויות של קופ מצויינת ומלאה בפרטים אישיים אבל בלי להעיק ונותנת את אלמנט ההזדהות הכל-כך חשוב אם שלושת הדמויות המרכזיות. האכזבה היחידה שלי היא שבסוף גיליתי שזה הספר היחיד בנתיים של הסופר. מחכה לספר הבא שלו בכליון עניים.

אחד מספריי המתח-אקשן-טכנולוגיה הטובים ביותר שקראתי. מכניס שוב ושוב את גיבוריו מהשניה הראשונה למצבים שנראים בלתי אפשריים ומצליח להוציאם מהם בצורות מפתיעות ומקוריות. מחבר היסטוריה ומדע בצורה מרתקת.

מפתיע לטובה. ציפיתי לספר עם ניתוחים מדופלמים ואנאליטיקס על מגמות עתידיות בענף. שאפילו לעכבר כדורסל כמוני זה פחות מעניין ולכן רק 4 כוכבים. השליש האחרון של הספר אכן כזה, אבל ה2-שליש הראשונים הם פשוט סיפור סוחף על עונה עתידית שמתמקד בלבטים, שאיפות, דחפים, חששות וקופים על הגב של מספר כוכביי אן.בי.איי וכולל מספר תפניות עלילתיות מקוריות על ההצלחות והכשלונות שלהם. זה גרם לי לסמפט כמעט את כולם והיה קשה לבחור פייבוריט אישי אפילו כשיש לי כאלו במציאות. פרקיי הפלייאוף ממש מוצלחים וממש מחזיקים מתח כמעט כמו צפייה במשחק אמיתי. וממש שמחתי בבחירה (הדיי בדיונית) באלופה העתידית והגיבור הטראגי שלה. בהחלט אשמח לקרוא עוד ספרים דומים על עונות עתידיות אחרות.

הכתיבה לא מתוחכמת במיוחד, תיאוריי המקומות נשמעים לפעמים כאילו נלקחו מעלון תיירות, והעלילה חוזרת על עצמה בנוסחחתיות מעגלית. אבל למרות כל זה כל סיפור מצליח לעניין ולהיות מקורי בפניי עצמו ויש בהם פשטות מקסימה וכובשת שיחד מתאספת לחווית קריאה מהנה שמחממת את הלב.

עלילה יותר סטנדרתית מלבד על מאדים ופרוייקט הייל מארי ולא בלתי אפשרי להעביר את זירת ההתרחשות לסתם עיר גנרית על כדור הארץ. יש גם יותר הסברים הנדסיים פחות מעניינים משיעוריי המדע הרגילים של וייר שמאיטים את האקשן בסוף. אבל האנטי-גיבורה החצופה הנהדרת (מעין שילוב חסר נימוסים של ג"ון מקליין וקארי בראדשו), הכתיבה המשעשעת, והעלילה הקולחת נותנים לנו עוד ספר כייפי ומומלץ של וייר.

האמרקאיות נשפכת מהדפים וגם לאוהד ספורט כמוני אין כל כך סבלנות לכל תיאוריי הבייסבול. אבל זה בערך התלונה היחידה. הזכיר לי את הקונספט של "מועדון קרב". כתוב בקצב מדוייק שמוביל לכמה הפתעות וסוף דינמי ומספק. גם כל התיאורים התאגידיים והתחרות העסקית מעניינם ומשתלבים טוב.

כתוב נהדר, מקורי מאוד, סוראליסטי, ואפילו פסיכדלי לפעמים. זה לא ספר שקשה לקרוא אבל גם לא יתאים לכל אחד. מי שכן יתחבר יהנה מחוויה לא שגרתית. העלילה לא רחבת יריעה וגם אין שום אנטגוניסט. המאבק של הגיבור הוא מול החיים והבחירות שלו. הסוף נאמן לעלילה ולא נותן פיתרון קסם אבל גם לא מספק מבחינה מסויימת. לכן רק 4 כוכבים, אבל עדיין בהחלט ממליץ.

המשך ישיר של "מושבת השטן" אבל הרבה יותר טוב ממנו. רולינס מצויין בכתיבת אקשן ובחצי הראשון זה מסוג הספרים שמתנהלים באוקטן גבוה. לקראת הסוף יש יותר מידיי הסברים מאולצים וברברת של אקספוזיציה (מעניינת אבל מרגישה ככתיבה קצת עצלה) אבל סה"כ ספר בהחלט מהנה בסידרת כוח-המחץ... כלומר כוח סיגמה :)

מותחן קליל מסקרן וזורם מלא בגידופים משעשעים שגורמים להזדהות עם הגיבור למרות אופיו השלילי. מזכיר במשהוא את מועדון קרב. קצת ניגרר באמצא ואחד הטוויסטים בסוף קצת לא הגיוני אבל עדיין סב"כ ספר כיפי. מה שקצת הפריע לשטף זה כל שמות הרחובות שובריי השיניים בשטוקלהולם שהסופר מתעקש לזרוק עלינו בתיאורים (רחמים על המתרגם.) אבל פשוט מדלגים עליהם וזהו.

אהבתי מאוד את החלק הראשון שעסק בהיסטוריה של הלוחמים. פחות את התיאורים מהשנים האחרונות. אבל רק כי זה פחות חידש לי. גם היה חסר פרק על קליי תומפסון. בכל אופן זה הספר זורם וכתוב בכישרון וישביח עם השנים. מומלץ לעכבריי כדורסל.

הספר מקיף את ההתרחשויות הספר מקיף את הקצביות המותחת שמתרחשת בפריז בהרבה פרקים שעוסקים בפוליטיקה צבאית ומשחקיי כוח. כל הפרקים קצרים והספר כתוב בצורה קלילה יחסית אז זה לא פוגע בשטף. כמובן שהעניינים הפוליטיים קשורים לעלילה אבל בסופו של דבר כשמתברר שמה שעומד על הפרק הוא לא הרה גורל במיוחד ויותר נוגע לאינטרסים האישיים של אלו שבעמדות הכוח, אז מרגיש שהיה יוצא ספר מוצלח יותר אם הפוליטיקה הייתה עוברת קצת דייטה כאן. סה"כ ספר לא רע ולזכות המחבר אפשר להגיד שהכוונה שלו הייתה לחלוטין להראות איך אינטרסים פוליטיים יכולים לגרום לתסבוכות. אבל כאמור זה לא עושה את הספר ליותר מעניין.

ספר מאוד לא אחיד. כל עוד המחבר מתמקד בסיפור שמאחוריי ההפקה או מאחוריי הספורטאי-אירוע הספר זורם ומהנה. אבל וניצקי מרגיש הרבה פעמים צורך (אולי כדי למלא עמודים) לפרשן את הסרטים השונים בסגנון חוג לקולנוע. הפרשנויות האלו פשוט לא עוברות מסך וגם לא מרגישות מדויקות או מחכימות במיוחד. גם האיורים בספר חובבנים לגמריי והיה עדיף בלעדיהם.

קונספט מעניין ועלילה שמתחילה באוקטן גבוה. אבל החל מהאמצא העניינים מתחילים להגרר ויש פרקים שלמים שמרגישים מיותרים ולא מקדמים את העלילה לשום מקום. מרגיש כאילו משלמים להורביץ (שאין ספק על כשרונו ונהנתי מספריו האחרים) פר עמוד. אווירה מלנכולית משהוא גם לא עוזרת. סיום לא מתוחכם ולא אמין הוסיף על האכזבה.

יש השקעה יחסית בדמויות ובמניעים שלהן שמראים לנו מה הן עלולות להפסיד ולהרוויח מהעלילה (דווקא נראה שלפרוטגוניסט יש הכי פחות מה להפסיד. הוא מונע מרגש נקמה) ומעלים את המתח לקראת ההתנגשות בניהן. אבל כל זה לא ממש מצליך לחפות על עלילת מרדף סטנדרתית אחריי ה"מקגאפן" התורן תוך שימוש באמצאיי ריגול-בילוש סטנדרתים ובלי שום טוויסט או הפתעה מרעישה. הזכיר לי באמת קצת ספריי ריגול קלאסיים (כולל סצינת מאבק ג"יימס בונדית על רכבת בצרפת) שגם בתור ילד לא הצליחו ממש לרגש אותי. לא ספר רע וההסטוריה המצולקת של הגיבור מעניינת ומעניקה לו רבדים. אבל לא ארוץ לקנות ספרים נוספים עליו בלי שדרוג רציני בעלילה עצמה.

3.5 כוכבים. רולינס משתמש בנוסחת מותחן טכני-הסטורי הקצבית שלו אבל סיפור הרקע מרגיש קצת מקושקש. מעין שילוב של אוצר לאומי (סרטו של ניקולאס קייג) ושודדי התיבה האבודה אבל עם יותר מידיי אלמנטים ופרטים שקשה לעכוב אחריהם. גם לא עוזר שהנבל שהוא ממש קרירטורה על נבליי בונד. לא ספר רע. יש הרבה אקשן. אבל לרולינס יש ספרים טובים יותר בסדרת סיגמה.

מאכזב! שלושת הספרים הקודמים של יואב בלום היו פשוט מופלאים. מקוריים מאוד וכתובים בכישרון יוצא דופן. אבל הספר החדש שלו לא עומד ברף. הקונספט מעניין (אם כי פחות מקורי) אבל הביצוע והעלילה רזים מאוד. רוב הספר מתרחש כמו איזה פרק באח הגדול באיזה בית מבודד. זה משולב בפלאשבקים שלא ממש מרגיש שעוזרים לעלילה. בסוף הכל כן מתחבר ויש טוויסט סביר ועוד שימוש מתוחכם של בלום בטיפוגרפיה. אבל לא עוזר שהגיבור הוא דמות חלשת אופי ופסיבית, במיוחד לעומת הקונטרה הנשית שלו, שאיכשהוא לא ממש ברור איך יוצא עם ידו על העליונה.

חקירות זה עניין אפור ואיטי והספר לא לוקח קיצוריי דרך. זה בהחלט שונה וכתוב היטב אבל לא ממש מרענן. לא עוזר שדמויות שוטרים שונות עושות לנו סיכומים ודוחות שלמים על אירועים שקראנו. לא עוזר שאירועים מסויימים מסופרים פעמיים מנקודות מבט של הדמויות המרכזיות בלי להוסיף פרטים משמעותיים. לא עוזר שאין אנטגוניסט אמיתי. וגם לא עוזר שאברהם בריבוע הוא דמות אנושית אבל לא ממש מעניינת שמעיד על עצמו שאין לו שום תחביבים. הטוויסטים בסוף לא רעים אבל גם דיי צפויים ולא מצדיקים את כל הסבלנות והזמן שצריך להשקיע כדי לצלוח את שאר הספר.

למרות שהספר ברובו מותח וקולח הוא גם נוטה לכניסה מוגזמת ומעיקה לפסיכולוגיה של הדמויות שלו שגורמת לרצות לדלג עמודים ולהגיע לאקשן. הסוף מתעלם ממה שסופר קודם ומאכזב מאוד. אולי הסופר שכח את תנאיי המסגרת למלחמה כשהיה עסוק בתיאור השיחה הטרחנית של הגיבור עם אימו בשיא המתח ושנייה לפני שהוא אמור לקבל החלטה גורלית. ספר מפוספס.

לגיבור שלנו יש צורך אובססיבי לנקות כתם על המקרר שלו. הוא מבשל סטייקים גורמה וישן במיטה שמרחפת על מגנטים וגר בבניין עם שכנים טרחנים (כולל הסבתא הנודניקית היהודיה). זה אולי נועד ליצור דמות קצת יותר עגולה ומעניינת ממה שהיינו מצפים ממרגל לשעבר. בפועל מדובר בהמון ברברת מייגעת שמוסיפה שומן מיותר לעלילה רזה מאוד בלי שמץ מקוריות וטוויסט צפוי להחריד. פשוט לא מובן איך ספר כל כך חלש הפך לסידרה מצליחה.

לכל סיפור יש התחלה אמצא וסוף. אז זהו שלא! למרות הכתיבה הקלילה לכל הסיפורים כאן יש קונספט אבל אין פואנטה. כולם מרגישים שהם מסתיימים באמצא כאילו שלסופרת נגמר הכוח מלהגיע לסוף מספק כלשהוא, (אפילו סוף פתוח).