מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:שי בראל

איה אנגל

לא צריכה חדר משלה, האי הבודד שלה נמצא בבית והיא כותבת על האי במטבח. איה אנגל ("בואי הביתה") עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • מתבקש שאגיד פה 'אנה קרנינה' אבל אני אגיד דווקא ש'החברה הגאונה' הוא ספר מושלם במובן הזה שיש בו אינסוף פרטים ועדיין יש בו הרבה אוויר לנשימה. הוא מספר סיפור צפוף וארוג היטב והתחושה עדיין מאווררת ונקייה, ואת מרגישה שאת ממש שם איתן ושהחברות הזו שלהן היא קצת שלך; והמקום הזה בנאפולי הוא החיים שלך עד רמת הבגדים שתלויים על החבלים שבין הבתים וכל הסיפורים הקטנים של המשפחה והחברים מלווים אותך גם אחר כך, ואת חושבת על הספר גם כשאת מכינה לילדים ארוחת צהרים. את נשאבת לעומק הסיפור והרגשות והבגדים ומערכות היחסים ואת פשוט שם, וככה בעיניי זה נראה כשכותבים טוב. חלום שלי לדעת מי היא, אלנה פרנטה וחלום שלי לדעת לכתוב ככה עמוק ומורכב ופשוט
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • אני כותבת כל החיים, אז התחילו די הרבה ספרים עם כמה עמודים ראשונים, אבל היה ספר אחד משמעותי שכתבתי מגיל עשרים לתוך השלושים שלי. קראו לו 'בקרוב אצלך' והוא ליווה אותי שנים. שירה, הדמות הנוכחית שלי ב'בואי הביתה', הייתה חלק ממנו אבל היא הייתה אחרת לגמרי ממי שהיא היום והספר היה עצוב ממש; לא הצלחתי לחלץ בו משהו טוב, רק עצב ואני לא אדם עצוב, אבל הסיפור שם לא הצליח להתרומם. הספר הגיע למאה שלושים עמודים ובעצה טובה שמתי אותו בצד והתחלתי אחרי כמה שנים לכתוב את 'בואי הביתה'. הספר ההוא עדיין בצד ויש לי כוונה לחזור לבדוק אם מה שכתבתי שם שווה משהו, מעניין.
  • ספר שתקחי לאי בודד?
  • תהיה לי ערימה. כל ספרי הוצאת 'שתים' בוודאות וגם כמה שהם לא, מחכים לי בערמה חיננית כבר כמה חודשים. תמיד יש תקופות של יותר קריאה ופחות, אבל עכשיו, כשהספר שלי יצא, אני חסרת מנוחה וספרים של אחרים לא מוצאים את הדרך אלי בקלות. מדי פעם אני מצליחה לקרוא ספר וליהנות ממנו, ברוב הזמן אני מרימה ספר עם המון רצון טוב ואז מניחה אותו שוב, מחכה לזמן בו אוכל להתפנות למילים של אחרים.
  • האי הבודד שלך, איפה הוא נמצא?
  • הוא די קרוב. כשכולם יוצאים לענייניהם, גם הבית שלי הוא אי עבורי, השקט של שישי בצהריים הוא אי עבורי, זמן שלי עם עצמי בבוקר בחוף הים הסמוך הוא אי עבורי, הליכת בוקר בשמש היא אי מדהים ולמעשה כל זמן שלי עם עצמי הוא אי. אני לוקחת את עצמי למקומות של שקט, של התבוננות, של מחשבות טובות, של למידה וגם של מחשבות על העתיד ויודעת לצאת מהזמן הזה בחזרה למציאות. כל זמן שלי עם עצמי הוא אי.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך?
  • קריאה של ספרים אחרים עוזרת לי מאוד וגם סדנאות כתיבה כמובן. מבחינתי סדנה טובה היא כמו פורנו של כתיבה; אני יושבת שם ומקשיבה, לומדת, מתמלאת בטוב וכותבת בלי הפסקה, זה בוקע ממני בלי יכולת להפסיק, הצליל של ההקלקה השוטפת בלפטופ שלי הוא החיים. כשאני בבית וצריכה השראה ושחרור של פקק כתיבה, אקח לי ספר טוב ומתוך קנאת סופרים טובה יבואו לי שוב גם המילים של עצמי.
  • כמה ספר חדש צריך לעלות?
  • זו שאלה טריקית, כי הראש העסקי שלי חושב עלינו, הסופרות והסופרים, ועל העובדה שכדאי שנרוויח משהו משנים של כתיבה ומהאמנות שלנו; ולכן אני חושבת שחשוב שהמחיר יהיה כזה שסופרים ירוויחו מהכתיבה שלהם. זה לא בהכרח העלויות של הספר בחנות, זו כל התעשייה הזו שחשוב לבחון אותה מחדש עסקית, ויש על זה שיח בקרב סופרות וסופרים כל הזמן. לעניין עצמו, כלקוחה טובה של חנויות ספרים, אחת שקונה ספרים כמו ממתקים, אני חושבת שעד 65 שקל זה מחיר טוב והוגן. זה גם בדרך כלל ככה במסגרת מבצעים בחנויות.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר, אני...
  • אהיה סופר גאה ומאושרת. האמצעית שלי כותבת מדהים ואני גאה בה מאוד. כל הילדות שלי חוזרת אלי כשאני רואה שהיא כותבת לעצמה ולנו, כתיבה היא כלי מדהים ואני מאחלת אותו לכולם. זו שמחה. אבל זו לא תהיה העבודה המרכזית שלה ואם כן, אייעץ לה לפתח את זה למרכזי רווח נוספים כמו סדנאות, הרצאות, תהליכי ליווי כתיבה ועוד כאלה שהם אזורי לוויין של הכתיבה ויכולים גם להכניס כסף, בכל זאת.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • אם הכתיבה זורמת אני לא זוכרת שצריך לאכול, אז כנראה כתיבה.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • סקס טוב ואז שעות של כתיבה.
  • באילו שעות ומיקום את אוהבת לכתוב?
  • בכל מקום ובשעות היום בדרך כלל. אני זאת שכותבת על האי במטבח, מתקתקת על הלפטופ כשכולם סביבי, מדברים, אוכלים ומשחקים כדורגל בסלון. לא רק שזה לא מפריע לי, אלא שבעיניי אלה החיים שאני רוצה לחיות, כשכל הטוב הזה יחד. גם כתיבה שקטה בבית קפה עובדת, אבל אין לי צורך בחדר סגור, להפך, זה מדכדך בעיניי, אני אוהבת רעש של אנשים. בגלל שהמוח שלי קולט בכל מקרה גם את כל מה שקורה סביבי, אני גם מלקטת ככה לא פעם רעיונות, קטעי שיחה, מראה של דמות, זה ממש קורה לי תוך כדי.
  • קמפיין ל"פוקס" או השתתפות בהישרדות VIP – בא בחשבון?
  • אין מצב שאני שורדת בהישרדות יותר מיומיים. אחרי שאתלהב מהים והשקט ארצה לאכול משהו טוב ולא נראה לי שזה המקום. מי שקרוב אלי יודע שאני לא נעימה כשאני רעבה. קמפיין לפוקס יכול לבוא בחשבון אם קהל היעד שלהם יהפוך פתאום להיות נשים מעל גיל ארבעים שיש להן סטייל.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • חד משמעי, כל פורמט עובד מבחינתי, אבל איכשהו אני לא רואה את שירה שלי רוקדת ושרה ומשום מה נראה לי שהיא מזייפת ממש.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • הכי מרטי מקפליי שלי, אבל חוזרת לאייטיז. בא לי לחגוג את האייטיז כשיש לי רישיון, אני יודעת לרקוד ויכולה לצאת למועדונים עם טייץ זוהר ומוזיקה של האייטיז ברקע, נראה לי שהיה שם שמח.
  • את יכולה לפגוש כל אדם בעולם. במי תבחרי?
  • יהונתן גפן. אני מסוקרנת ממנו מאז ומתמיד ובא לי לדבר איתו שעות. אם זה תלוי בי, כנראה נתחיל בשיחה על החוויות שלו בסבנטיז ומה היה שם באמת. אחר כך אעבור לשאול על המשפחה שלו, כי כל הכישרון הזה במקום אחד זה פשוט לא סביר, אז לפחות שאשמע את הסודות השווים; ונדבר גם על כל החברים המוכשרים שלו, יש לי אולי מאה שאלות לשאול, לעשות לו גיא פינס, בקיצור. אחרי כל זה אדבר איתו גם על הכתיבה, השירים, הכבש השישה עשר ואיך הוא לא על הבמות כמעט בכלל, כי אני מתגעגעת. יש מצב שאבקש ממנו להזמין את נורית, כי איכשהו נראה לי שבסוף נישאר חברות.
  • מי הסופר החי הגדול בעולם?
  • זו שאלה גדולה מדי ואולי כמעט בלתי אפשרית. כמו במוזיקה, גם בספרים אני די ורסטילית ואין לי העדפה ברורה וחד משמעית. ספר שגורם לי להרגיש, סופרים שיש להם חוכמה במילים, תהליכים מורכבים שמסופרים בדיוק רב ולא מתחנפים לקורא או לצורך להיות בסדר, ודמויות שמצליחות לעשות בי שינוי. זה הקסם והיו כמה סופרים שהצליחו לעשות את זה לאורך השנים. מי שכותבת מדהים בעיניי היא מירי רוזובסקי, העורכת שלי, שהתאהבתי בכתיבה שלה כבר לפני עשור וקצת. אני ממש זוכרת שכשקראתי את 'אותה אהבה כמעט' שאלתי את עצמי איך היא כתבה בדיוק את הרגשות, המורכבות, החברויות ואיך יכול להיות שהיא כתבה בדיוק את מה שאני רוצה לכתוב. אלה רגעים מדהימים בעיניי וזו כתיבה גדולה.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • אני חושבת שכותבים היום כמעט על הכל, אולי לא קראתי הכל אבל כותבים הכל.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • אמא'לה, זה מלחיץ ומרגש ברמות של לידה, ממש. אחר כך יש גלים של כל מיני רגשות ששוטפים אותך, כמו פחד שזה לא יצליח ולא יאהבו והתרגשות כשזה קורה וקוראים ואוהבים, ופצפוצים של 'תסמונת המתחזה' שזו התחושה הזו שתכף כולם יגלו שאני בכלל לא יודעת לכתוב; ושמחה עצומה כשמישהי מספרת לי כמה הספר הזה שינה בה דברים וגרם לה לחשוב; וכשחבר רחוק כותב שקרא כבר חצי ספר והוא מחכה לדפים הבאים כמו סדרה טובה בנטפליקס, או כמו לחופשה שמתכננים ומתרגשים. זה מדהים.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחרי אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • כבר למדתי די הרבה. יש לי תואר שני בחינוך, תעודת מאמנת אישית וניהולית מוסמכת מהטכניון ועכשיו אני גם מלמדת באוניברסיטת חיפה, אז נראה לי שעשיתי על זה V. אבל, אני תמיד לומדת, קורסים, וובינרים, הרצאות, סדנאות ומה לא. אגב, אם תשאלו אותי, לא מספיק, אבל אין באמת מספיק זמן לכל מה שאני רוצה. אוהבת ללמוד ממש וד"ש לנערה שהייתי בכיתה י"ב, שלא הגיעה לבית ספר בכלל. מדהים איך זה משתנה כשמגלים מה מעניין אותנו.
  • מה השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • כשהייתי בשלב העריכה של הספר נדרשתי לשינוי משמעותי של אחת הדמויות ומערכת היחסים שהייתה שם; זה דרש ממני שקט ומחשבה וריכוז אדיר, ולא הצלחתי לעשות את זה. העריכה בכלל דרשה ממני תעצומות נפש של ממש. חברה שלי להוצאת הספרים 'שתים', ריבקי רוזנר המופלאה, הייתה אז בחו"ל והציעה לי לכתוב אצלה ואצל שילוני, בת הזוג שלה, בדירה בירושלים. נסעתי לבד עם הלפטופ, פחד מהלא נודע ותקווה שזה יצליח. לשמחתי, היה לי שם סוף שבוע של השראה, ריכוז וכתיבה רצופה מתשע בבוקר עד אחת עשרה בלילה למשך שלושה ימים. מבחינתי זה היה זמן הכתיבה הכי מזוקק וארוך שהיה לי אי פעם, טריפ של כתיבה.
  • כושר גופני, מה את עושה בקשר לזה?
  • הולכת. אני יוצאת להליכות פעמיים שלוש בשבוע, בבוקר, שישה וחצי קילומטרים מהירים של אוויר, מחשבה, הקשבה ושקט. זה מושלם.
  • איזה ספרים מבזבזי לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • אין לי כאלה, שום ספר הוא לא בזבוז זמן מבחינתי, אני אוהבת ספרים, אוהבת סיפורים ואוהבת אנשים. אם ספר לא מצא חן בעיניי, אנסה שוב ואם זה לא עובד, אני מניחה אותו ועוברת הלאה לספר הבא. באנו ליהנות, לא?
עוד ראיונות עם סופרים