מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:יח"צ

דלית אורבך

האי הבודד שלה נמצא בלב האוקיינוס התודעתי, היא לא פוחדת ממבוכים ודרקונים, כותבת רק במקומות הומים ורק בבוקר, וכשיוצא לה ספר - היא כבר בספר הבא. דלית אורבך ("נפש מסכות") עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • מה? השתגעתם? איך אפשר לבחור בכלל? אבל בוא נגיד שעל הרצף יש את מישל וולבק, פול אוסטר, ו... לא. אני ממש לא יכולה עם האיפה ואיפה הזאת. יש המונים. חולת קריאה. שאלה לא פיירית בעליל.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • חוששתני שאף ספר. גם אם אני מסתבכת עם איזה ספר, אני נכנסת בו. אז האתגר גדול יותר. לנצח את עצמי. רק את עצמי. נניח אם התחלתי לכתוב על מישהו צולע ואז הצליעה שלו לא מסתדרת עם המשך הסיפור- אני אעשה שתסתדר. הכי כיף זה כשקושרים לך יד אחת ואתה צריך להמשיך לג'נגל.
  • ספר שתקחי לאי בודד כדי לקרוא?
  • זה יהיה חייב להיות ספר שלא קראתי. חד משמעית. והוא יהיה מורכב ומהיר ומצחיק ומותח. ומלא תובנות. וכדאי שיהיה עבה מספיק לשהייה. אחרת אטפס על עץ הקוקוס הקרוב.
  • האי הבודד הזה שאת חולמת עליו – איפה הוא בערך?.
  • הוא כנראה נמצא בין האונה השמאלית לימנית שלי, בלב האוקיינוס התודעתי. כי הכל נמצא ביקום שבתוך הראש. משם הכל מתחיל ושם הכל נגמר. ואני כבר ארוזה. רק מחכה לספינה שתיקח אותי פנימה. אה. ויהיו בו המון אבטיחים כי מכורה להם. אה. גם ערק לא יזיק.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא
  • לקום מהכיסא באותו הרגע. לעולם לא להזיע או להתענות בכתיבה. לחזור לזה כמה ימים אחרי וממקום אחר. אין לי את אימת הדף הלבן. ואני לא פוחדת ממבוכים ודרקונים. ממילא תת המודע שלי כותב הכל. אז שהוא יתמודד. אני, מ'כפתלי.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • טוב, אני בדיסוננס. מצד אחד בא לי ובא לי להתפרנס מכתיבת ספרים. מצד שני, הכי בא לי שיקראו אותם. מה יותר? שיקראו, לעזאזל. ועם זה לא היה ברור, אז שיקראו למען השם.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר, אני...
  • אם הילד שלי יוצא סופר אני שמחה בשבילו. לא כי אמא שלו סופרת, אלא כי הוא עושה מה שהוא אוהב. בכלל, אני נותנת מרחב מחייה לילדים שלי. יש גבולות, אבל הם יחסית רחוקים. סומכת עליהם ובכל מקרה, חלק מלחיות זה לטעות כדי לצמוח.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • בתור אחת שאוכלת על המקלדת, ותשאלו את הקאפס-לוקס כמה פירורים הם ספגו, אז כמו ג'ורג' קוסטנזה בסיינפלד, ששילב סקס עם סנדוויץ' נקניק, אני משלבת כסה בעשור ויום חול בסופ"ש. מערבבת הכל עם הכל. שעטנז היא המילה החביבה עלי. יש שיקראו לזה כאוס. העיקר שיקראו.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • סקס טוב. אבל שיהיה ממש טוב. ממש ממש טוב.
  • באיזה שעות ומיקום את כותבת הכי טוב?.
  • אני כותבת בבית קפה "התחתית" בתל אביב. מקום הומה, באנדרסטייטמנט. חייבת המולה סביבי וגירויים כל הזמן. וזה כשיש לי הפרעות קשב. לא מסוגלת לכתוב בבית בשקט. לגבי שעות - אז אני בן אדם של בוקר. בוקר זה יכול להיות חמש בבוקר. איך ששוקעת השמש, אני שוקעת איתה. יש לי ליד הבית עץ ענקי ועליו ציפור שהיא השעון המעורר שלי. עם הנץ החמה.
  • קמפיין ל"פוקס" או "הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים – בא בחשבון?
  • מבורך. זאת עבודה ואני מתה על העבודה שלי. מכורה לפיצוח בעיות. מכורה קשה. וככל שקשה לי עם המוצר אותו אני מפרסמת, ככה אני עפה על זה יותר. הכל מבחינתי זה חומרים שאפשר לשחק איתם.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • מה זה זורמת, אפילו עוזרת עם משוטים משלי. מיוזיקל זה מותק של ז'אנר. למה לא?
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • אם לחזור אחורנית, אז רק כצופה מהצד. לא בא לי להפסיד אפילו תובנה אחת שצימחתי במהלך השנים. אחת לא. אבל להתבונן - חופשי. למולל ניואנסים? ברור. לקלוט מערכות יחסים שכילדה הרגשתי אבל לא הבנתי - בטח, שלא לומר כמובן. למי קראתם סקרנית?
  • את יכולה לפגוש לשעה כל אדם (חי) בעולם. במי תבחרי?
  • האמת היא, שהמפגשים הכי אקראיים, עם האנשים שעוברים ברחוב, או יושבים איתי בתור, הם הם הרגעים הקסומים. כי הם באים לך משום מקום ותמיד אפשר למצוא בהם איזה פירור של משהו. אם הכוונה לאישיות מפורסמת? וואלה לא.
  • מי הסופר החי הגדול בעולם?
  • קודם כל, אם הסופר חי מזה, אז כבר שאפו עליו. אבל כאמור, יש מלא טובים. ומלא הכי גדולים בעולם. מה שלא מסתיר בכלל את אלה שלא. אבל וואלה, גם להעביר זמן טיסה זה חשוב. אפילו לי.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרט).
  • אחרי שהספר יוצא, ישר מתכווצת לי הרחם ומוכנה לגדל ספר חדש. כך שאני כבר בדבר הבא. יש שיפנו אצבע לכיוון המגננה של מידת הריחוק. כדי לא להיפגע. חשבתי על זה. ולא. אני פשוט דוהרת לעניין הבא. פעם הבת שלי ציטטה לי איזו פיסקה מספר שממש הרשימה אותי. רק אחרי כמה ימים היא אמרה לי שאני כתבתי אותה.
  • אבל מה עם מקצוע? מה את הולכת ללמוד אם אני שולח אותך עכשיו ללימודים?
  • רפואה. תמיד חלמתי להיות רופאה. לא כזאת של קופת חולים. כזאת עם הערדליים מנייר של חדר ניתוח. כזאת עם כתמי דם שהצילה חיים. כזאת עם קרוקס.
  • כמה הכי הרבה שעות רצוף יצא לך לשבת לכתוב?
  • אני לא כותבת הרבה שעות ביום. ברגע שקצתי בעצמי, וזה קורה אחרי כמה דקות, אני עוברת נושא. אם זה קמפיין שעושה, או מאמר שכותבת. אני זזה בין הנושאים כל הזמן. זה יכול להיות עשר דקות כל נושא. אם יש לי סלט בראש? חופשי וקצוץ דק-דק.
  • כושר גופני – מה את עושה בקשר לזה?
  • אין ברירה ובאפס חשק אני עושה פילטיס 3 פעמים בשבוע. העיניים על השעון כל השיעור. רק שייגמר, אלוהים, רק שייגמר. לא מצליחה ליהנות מזה. ושנים אני מחכה לחומר הזה של האושר שיתפשט לי בגוף. נאדה.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • ספרי מתח. אבל אני לא מבינה מה זה בזבוז זמן. אם נהניתי או החכמתי או צחקתי או הרגשתי - ניצלתי את הזמן הכי טוב שאפשר.
עוד ראיונות עם סופרים