ארנדט אל שלום
פריז, 29 במאי 1939]
פריז, 29 במאי 1939
!!!rue Brancion 68!!!
Vaugirard 38-07
משפחת שלום היקרה -
כמעט בגדר שערורייה שטרם עניתי על שני המכתבים שלכם, ששימחו אותי מאוד.1 בינתיים הגיעו לכאן ראשית כול אמי, שנית הרהיטים שלי ושלישית הספרייה שלי. רביעית, חמישית ושישית: אלוהים הטוב, בדמות ה״Central Bureau״ [אנגלית: המשרד המרכזי], בירך אותי במשרה, וכמו כל ברכה אלוהית, שיש לה כידוע שני צדדים, כך גם זו.2 הצד השני הוא שאינני מספיקה כלל לעבוד או לעשות משהו ראוי לשמו.
בנוגע ל״רחל״:3 מובן שמעולם לא ביקשתי לשיר כאן שיר הלל. ניסיתי לתאר פשיטת רגל, אם כי כזו שהיתה הכרחית מבחינה היסטורית ואולי אף מועילה. הייתי שמחה אם למרות כל הביקורת אפשר יהיה להבחין בשני הפרקים האחרונים במעין הצלת כבוד.4 ובעיקר בימינו אלה, כשכל נבער מצוי סבור שהוא רשאי לבוז ליהדות המתבוללת. הספר נכתב לפני היטלר, את הפרקים האחרונים הוספתי כאן, אבל את המכלול לא שיניתי כמעט.
לו רק ידעתי על החומר המצוי בידי שוקן!5 הכעיס אותי כהוגן שנאלצתי להתבסס רק על המובאות והקטעים הישנים מאוד שהיו ברשותי. אם תיפתח בפני אפשרות לפרסום, אחזיק לך טובה אם תוכל להסדיר לי גישה. מובן שאתה רשאי להשאיר אצלך את כתב היד, ומובן שאשמח מאוד אם תרצה לעניין את שוקן [בפרסומו].
מצבו של בנג׳י [בנימין] מדאיג אותי מאוד. ניסיתי לקשר בינו ובין אנשים שיוכלו לתת לו משרה כאן, אבל נכשלתי כישלון חרוץ.6 כעת אני משוכנעת יותר מאי-פעם שחשוב להבטיח לו הכנסה למען המשך עבודתו. להרגשתי, יצירתו התפתחה עד לפרטי הפרטים של הסגנון. הכול מפורש יותר והססני פחות. תכופות נראה לי שרק עכשיו הוא מגיע לעסוק בדברים החשובים לו באמת. יהיה מחריד אם משהו יעכב בעדו עכשיו.
כאן קשה לנו מאוד לתאר לעצמנו מה המצב בארץ. מובן מאליו שגם כאן מצבנו, בפרט ובכלל, הוא על פי רוב איום ונורא. מה שלום העבודה שלך? ומה שלום פניה? אם הנסיבות יצריכו נסיעה שלכם לאירופה, אקדם זאת כמובן בברכה - מאחר שלצערי סיכויי לשמש מדריכת קבוצות גרועים למדי.7
בליכר מוסר לשניכם דרישת שלום לבבית. אנא, אל תכעסו עלי בגלל התשובה שהתאחרה, וכתבו בהקדם!
שלכם, חנה ארנדט. [בכתב יד]
[הספרייה הלאומית, ארכיון בנימין; מקור; נדפס במכונת כתיבה.]
