חליפת מכתבים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חליפת מכתבים
מכר
מאות
עותקים
חליפת מכתבים
מכר
מאות
עותקים

חליפת מכתבים

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

חנה ארנדט

חנה ארנדט (1975-1906) נולדה בהנובר, גרמניה, קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה ב-1928, נמלטה ב-1933 לפריס, הגיעה לניו-יורק ב-1941 ומאז חייתה בארצות הברית. היא לימדה באוניברסיטאות ברקלי, שיקאגו ופרינסטון, והייתה פרופסור למחשבה פוליטית באוניברסיטת ניו-סקול שבניו יורק. ספרה יסודות הטוטליטריות וקובץ של כתבים יהודיים פרי עטה ראו אור בסדרת קו אדום בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

תקציר

"הנה כי כן אנחנו יושבים, השורדים המעטים (ולמען האמת איננו אשמים שנותרנו בחיים, ולכן מותר לנו בהחלט - גם אם לא לשמוח בכך - לחיות מתוך ודאות), כמו נֹח בתיבה, בלי שהצלחנו להציל ולהביא אליה אפילו את הדברים הנחוצים ביותר; גרוע מזה, דומה שאנחנו, ה'נֹחַ'ים המעטים, נגועים בשלומיאליות כזאת, שאיננו יכולים אלא להשיט את התיבות שלנו כך שהן חולפות זו על פני זו אל המקום שלעולם לא ניפגש בו. ואף על פי שאני מתנגדת לכינוס כל ה'נֹח'ים בתיבה אחת ־ ולנוכח המספר המועט של אלה המבינים מה קורה, זאת היתה יכולה להיות, לרוע המזל, משימה קלה ־ הייתי שמחה לראות כמה ספינות קטנות נקשרות זו אל זו או לפחות שטות כך שאפשר יהיה לקרוא איש אל רעהו 'שלום', ו'מה נשמע'."
 
מכתב 28, ארנדט אל שלום' ניו יורק, 27 בנובמבר 1946
 
141 מכתבים נשלחו בין חנה ארנדט וגרשום שלום, וספר זה עוקב באמצעותם אחרי הידידות האמיצה שנקשרה בין שני ענקי הרוח ואחרי הוויכוחים המרים שפרצו ביניהם. חליפת המכתבים, שתחילתה בתקופה של אסון גדול ליהודי אירופה, היא מסמך חשוב של התבוננות אינטלקטואלית במסורת התרבותית של יהדות אירופה מן הגלות בירושלים ובניו–יורק. בספר גם מתפרסמים לראשונה דו"חות שכתבה חנה ארנדט בנסיעותיה לגרמניה מטעם הארגון "תקומה לתרבות ישראל" זמן קצר לאחר המלחמה, במטרה להציל את נכסי התרבות היהודית שנבזזו בידי הנאצים.

פרק ראשון

ארנדט אל שלום
פריז, 29 במאי 1939]
פריז, 29 במאי 1939
!!!rue Brancion 68!!!
Vaugirard 38-07
משפחת שלום היקרה -
כמעט בגדר שערורייה שטרם עניתי על שני המכתבים שלכם, ששימחו אותי מאוד.1 בינתיים הגיעו לכאן ראשית כול אמי, שנית הרהיטים שלי ושלישית הספרייה שלי. רביעית, חמישית ושישית: אלוהים הטוב, בדמות ה״Central Bureau״ [אנגלית: המשרד המרכזי], בירך אותי במשרה, וכמו כל ברכה אלוהית, שיש לה כידוע שני צדדים, כך גם זו.2 הצד השני הוא שאינני מספיקה כלל לעבוד או לעשות משהו ראוי לשמו.
בנוגע ל״רחל״:3 מובן שמעולם לא ביקשתי לשיר כאן שיר הלל. ניסיתי לתאר פשיטת רגל, אם כי כזו שהיתה הכרחית מבחינה היסטורית ואולי אף מועילה. הייתי שמחה אם למרות כל הביקורת אפשר יהיה להבחין בשני הפרקים האחרונים במעין הצלת כבוד.4 ובעיקר בימינו אלה, כשכל נבער מצוי סבור שהוא רשאי לבוז ליהדות המתבוללת. הספר נכתב לפני היטלר, את הפרקים האחרונים הוספתי כאן, אבל את המכלול לא שיניתי כמעט.
לו רק ידעתי על החומר המצוי בידי שוקן!5 הכעיס אותי כהוגן שנאלצתי להתבסס רק על המובאות והקטעים הישנים מאוד שהיו ברשותי. אם תיפתח בפני אפשרות לפרסום, אחזיק לך טובה אם תוכל להסדיר לי גישה. מובן שאתה רשאי להשאיר אצלך את כתב היד, ומובן שאשמח מאוד אם תרצה לעניין את שוקן [בפרסומו].
מצבו של בנג׳י [בנימין] מדאיג אותי מאוד. ניסיתי לקשר בינו ובין אנשים שיוכלו לתת לו משרה כאן, אבל נכשלתי כישלון חרוץ.6 כעת אני משוכנעת יותר מאי-פעם שחשוב להבטיח לו הכנסה למען המשך עבודתו. להרגשתי, יצירתו התפתחה עד לפרטי הפרטים של הסגנון. הכול מפורש יותר והססני פחות. תכופות נראה לי שרק עכשיו הוא מגיע לעסוק בדברים החשובים לו באמת. יהיה מחריד אם משהו יעכב בעדו עכשיו.
כאן קשה לנו מאוד לתאר לעצמנו מה המצב בארץ. מובן מאליו שגם כאן מצבנו, בפרט ובכלל, הוא על פי רוב איום ונורא. מה שלום העבודה שלך? ומה שלום פניה? אם הנסיבות יצריכו נסיעה שלכם לאירופה, אקדם זאת כמובן בברכה - מאחר שלצערי סיכויי לשמש מדריכת קבוצות גרועים למדי.7
בליכר מוסר לשניכם דרישת שלום לבבית. אנא, אל תכעסו עלי בגלל התשובה שהתאחרה, וכתבו בהקדם!
שלכם, חנה ארנדט. [בכתב יד]
 
[הספרייה הלאומית, ארכיון בנימין; מקור; נדפס במכונת כתיבה.]

חנה ארנדט

חנה ארנדט (1975-1906) נולדה בהנובר, גרמניה, קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה ב-1928, נמלטה ב-1933 לפריס, הגיעה לניו-יורק ב-1941 ומאז חייתה בארצות הברית. היא לימדה באוניברסיטאות ברקלי, שיקאגו ופרינסטון, והייתה פרופסור למחשבה פוליטית באוניברסיטת ניו-סקול שבניו יורק. ספרה יסודות הטוטליטריות וקובץ של כתבים יהודיים פרי עטה ראו אור בסדרת קו אדום בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

עוד על הספר

חליפת מכתבים חנה ארנדט, גרשום שלום
ארנדט אל שלום
פריז, 29 במאי 1939]
פריז, 29 במאי 1939
!!!rue Brancion 68!!!
Vaugirard 38-07
משפחת שלום היקרה -
כמעט בגדר שערורייה שטרם עניתי על שני המכתבים שלכם, ששימחו אותי מאוד.1 בינתיים הגיעו לכאן ראשית כול אמי, שנית הרהיטים שלי ושלישית הספרייה שלי. רביעית, חמישית ושישית: אלוהים הטוב, בדמות ה״Central Bureau״ [אנגלית: המשרד המרכזי], בירך אותי במשרה, וכמו כל ברכה אלוהית, שיש לה כידוע שני צדדים, כך גם זו.2 הצד השני הוא שאינני מספיקה כלל לעבוד או לעשות משהו ראוי לשמו.
בנוגע ל״רחל״:3 מובן שמעולם לא ביקשתי לשיר כאן שיר הלל. ניסיתי לתאר פשיטת רגל, אם כי כזו שהיתה הכרחית מבחינה היסטורית ואולי אף מועילה. הייתי שמחה אם למרות כל הביקורת אפשר יהיה להבחין בשני הפרקים האחרונים במעין הצלת כבוד.4 ובעיקר בימינו אלה, כשכל נבער מצוי סבור שהוא רשאי לבוז ליהדות המתבוללת. הספר נכתב לפני היטלר, את הפרקים האחרונים הוספתי כאן, אבל את המכלול לא שיניתי כמעט.
לו רק ידעתי על החומר המצוי בידי שוקן!5 הכעיס אותי כהוגן שנאלצתי להתבסס רק על המובאות והקטעים הישנים מאוד שהיו ברשותי. אם תיפתח בפני אפשרות לפרסום, אחזיק לך טובה אם תוכל להסדיר לי גישה. מובן שאתה רשאי להשאיר אצלך את כתב היד, ומובן שאשמח מאוד אם תרצה לעניין את שוקן [בפרסומו].
מצבו של בנג׳י [בנימין] מדאיג אותי מאוד. ניסיתי לקשר בינו ובין אנשים שיוכלו לתת לו משרה כאן, אבל נכשלתי כישלון חרוץ.6 כעת אני משוכנעת יותר מאי-פעם שחשוב להבטיח לו הכנסה למען המשך עבודתו. להרגשתי, יצירתו התפתחה עד לפרטי הפרטים של הסגנון. הכול מפורש יותר והססני פחות. תכופות נראה לי שרק עכשיו הוא מגיע לעסוק בדברים החשובים לו באמת. יהיה מחריד אם משהו יעכב בעדו עכשיו.
כאן קשה לנו מאוד לתאר לעצמנו מה המצב בארץ. מובן מאליו שגם כאן מצבנו, בפרט ובכלל, הוא על פי רוב איום ונורא. מה שלום העבודה שלך? ומה שלום פניה? אם הנסיבות יצריכו נסיעה שלכם לאירופה, אקדם זאת כמובן בברכה - מאחר שלצערי סיכויי לשמש מדריכת קבוצות גרועים למדי.7
בליכר מוסר לשניכם דרישת שלום לבבית. אנא, אל תכעסו עלי בגלל התשובה שהתאחרה, וכתבו בהקדם!
שלכם, חנה ארנדט. [בכתב יד]
 
[הספרייה הלאומית, ארכיון בנימין; מקור; נדפס במכונת כתיבה.]