סיגל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סיגל

סיגל

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

אסף שור

אסף שוּר (נולד בירושלים ב־1976) הוא סופר, מתרגם ועורך ישראלי.
עד כה פרסם את הספרים "עמרם", "מוטי" ו"סיגל" (הוצאת בבל), "כה אמר וינסנט, החתול הטיפש", "למה דג ציפור" ו"ארזת לבד" (הוצאת כתר), ו"הדוב" (הוצאת הקיבוץ המאוחד).
זכה בפרס ברנשטיין לשנת 2009 ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת התשס"ט, והיה מועמד סופי לפרס רוהר לספרות יהודית בשנת 2013. ספרו "ארזת לבד" היה מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר בשנת 2021. 
לצד עבודתו הספרותית הוא מלמד כתיבה וגונג-פו. הוא ואשתו פעילים למען בעלי-חיים.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/3s359c9j

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

''אבל אני, אני סיימתי. עכשיו ממש סיימתי. הנה, אני מסתלק מהסיפור הזה. אני רוחץ את ידי ממנו. אני רוחץ את ידי אף שאי-אפשר. אף שאסור. הרי שהכול כאן נעשה בכוונה. אולי לא בחוכמה, נכון, אבל בהחלט בכוונה''.

ארבע דמויות נפגשות במשרד אחד. איתמר, הבוס הכריזמטי שכולם רוצים לרצות; אביגדור מנהל החשבונות המפוטר שחולם להיות סופר, נעמה ששבה לבית הוריה וסיגל - שאוהבת את בנה ואביה ומסדרת לעצמה את חייה ואהבותיה שוב ושוב.

אסף שור הוא זוכה פרס ברנשטיין (2007) על רומן הביכורים שלו עמרם וזוכה פרס ראש הממשלה לספרות (2008) על ספרו מוטי.

פרק ראשון


זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. אלא שהקירות נותרו לבנים אף שלא אמרה והרצפה נותרה רצפה אף שלא אמרה, ומחוץ לבית נותרו האדמה אדמה והשמש שמש, ומי שנולד מן הרחם נולד מן הרחם ומי שבקע מביצה בקע מביצה, וגם מי שנבט נבט. הזרע התבקע בשוויון נפש והוא נבט.
אבל הזרע אינו העץ. לא, כי הוראת העץ: כך וכך יש לקחת, כך מן האדמה וכך מן השמש. וכזה גם הסיפור, ויותר מן הסיפור הכתוב, הסיפור שאינו כתוב. ואנחנו אומרים, אלה חיינו. ואומרים, אלה אנחנו. אומרים, מכאן לכאן אני הולך, כלומר, הולכת, וזאת אני, ואלה הדברים שכל הזמן אני נושאת איתי, ואלה האנשים שנושאת, הזיכרונות, הזיכרונות היפים, הזיכרונות הנהדרים, הכוונות המחממות את הלב, תכלית המעשים החשובים. ותחת כל זה הלחישה, הלחישות.
עובדה: הנה, אדם אחד, אב, בביתו. ביצייה במחבת, עגבנייה, מעט מלח, מעט מאוד, כי לחץ הדם. אחר אינו בביתו, גם הוא אב, אלא שנגמר הבית, אין יותר, מי גר שם, זרים. וגם מעבר לקיר זרים, קרוּס על האסלה והזרים קשובים אל קול המים כששוטף. אם הם קשובים בכלל.
אלא שאין זה סיפורם. זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר, וגם זה שקר. הנה, כך.

אסף שור

אסף שוּר (נולד בירושלים ב־1976) הוא סופר, מתרגם ועורך ישראלי.
עד כה פרסם את הספרים "עמרם", "מוטי" ו"סיגל" (הוצאת בבל), "כה אמר וינסנט, החתול הטיפש", "למה דג ציפור" ו"ארזת לבד" (הוצאת כתר), ו"הדוב" (הוצאת הקיבוץ המאוחד).
זכה בפרס ברנשטיין לשנת 2009 ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת התשס"ט, והיה מועמד סופי לפרס רוהר לספרות יהודית בשנת 2013. ספרו "ארזת לבד" היה מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר בשנת 2021. 
לצד עבודתו הספרותית הוא מלמד כתיבה וגונג-פו. הוא ואשתו פעילים למען בעלי-חיים.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/3s359c9j

עוד על הספר

סיגל אסף שור


זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. אלא שהקירות נותרו לבנים אף שלא אמרה והרצפה נותרה רצפה אף שלא אמרה, ומחוץ לבית נותרו האדמה אדמה והשמש שמש, ומי שנולד מן הרחם נולד מן הרחם ומי שבקע מביצה בקע מביצה, וגם מי שנבט נבט. הזרע התבקע בשוויון נפש והוא נבט.
אבל הזרע אינו העץ. לא, כי הוראת העץ: כך וכך יש לקחת, כך מן האדמה וכך מן השמש. וכזה גם הסיפור, ויותר מן הסיפור הכתוב, הסיפור שאינו כתוב. ואנחנו אומרים, אלה חיינו. ואומרים, אלה אנחנו. אומרים, מכאן לכאן אני הולך, כלומר, הולכת, וזאת אני, ואלה הדברים שכל הזמן אני נושאת איתי, ואלה האנשים שנושאת, הזיכרונות, הזיכרונות היפים, הזיכרונות הנהדרים, הכוונות המחממות את הלב, תכלית המעשים החשובים. ותחת כל זה הלחישה, הלחישות.
עובדה: הנה, אדם אחד, אב, בביתו. ביצייה במחבת, עגבנייה, מעט מלח, מעט מאוד, כי לחץ הדם. אחר אינו בביתו, גם הוא אב, אלא שנגמר הבית, אין יותר, מי גר שם, זרים. וגם מעבר לקיר זרים, קרוּס על האסלה והזרים קשובים אל קול המים כששוטף. אם הם קשובים בכלל.
אלא שאין זה סיפורם. זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר, וגם זה שקר. הנה, כך.