בספר זה מאוגדים שניים מהטובים שבכתביו של הסופר יורם קניוק:
הסיפור העיטים והנובלה נבלות.
גיבור הסיפור העיטים הוא בן דמותו של יורם קניוק, שהשתתף כשהיה בן שבע-עשרה וחצי בניסיון ההשתלטות של כוחות מחטיבת הראל על נבי סמואל – קרב כושל שנהרגו בו שלושים ושמונה מחיילי החטיבה.
הגיבור המספר שוכב פרקדן בשדה הקטל ומנהל קרב תודעתי עם ציפורי הטרף, מתוך הבנה שלמה ומאוחדת של מותר העיט על האדם. שלוחיו הבוזזים, המבזים, של האתוס הציוני מקריב הילדים. העיטים, חוויה ביוגרפית שהפכה לחוויה קיומית, הוא מסיפורי המלחמה החזקים ביותר שנכתבו בספרות העברית.
בנבלות מתמודד קניוק עם מלחמת השחרור מזווית ראייה אחרת. במסגרת של קומדיה שחורה מתואר סיפורם המטורף-הזוי של שלושה פלמ"חניקים קשישים המנצלים את כישוריהם כלוחמים בדימוס ורוצחים עשרות צעירים וצעירות ברחובות תל אביב הבורגנית-מפוטמת-מושחתת. מיהם הנבלות? אותם פלמ"חניקים צעירים לשעבר, ניצולי העיטים מהסיבוב הקודם, טורפי הצעירים בסיבוב הנוכחי? ואולי הנבלות הם צעירי העכשיו, שאינם זקוקים לסיפורי דה-מיתיזציה של הציונות, כי את האידיאולוגיה הם רצחו מזמן, ועל בני מגש הכסף הם לא שמים גרוש.
