מנהיג תהיה לנו!

להיות בין המעטים המכוננים עתיד לרבים

שער זה מציג בפניך את משימתך האישית המורכבת: להיות אחד המעטים המעצבים את עתידם של רבים, כנדון בפרק זה, ולעצב את פנימיותך בהתאם כפי שיורחב בפרק הבא. אלה הם המסגרת הכוללת של הספר וחוט השָּׁני שלו. עם כל חשיבותם של האזרחים במדינה דמוקרטית, אין מנוס מהקביעה שאולי אינה "תקינה פוליטית": בעולם כולו, בכל דור ודור, מספרם של אורגי-העתיד המשפיעים באופן ממשי על מה שיהיה הוא זעיר בהשוואה לכלל האוכלוסייה ואינו מגיע ליותר מכמה אלפים. בניחוש-אומדן גס מדובר בעשרת אלפים אורגי-עתיד משמעותיים לכל היותר בעולם כולו. בקבוצה זו נכללים יוצרי ערכים ותרבות מעטים שהשפעתם משתרעת על פני דורות, להבדיל ממחוללי אופנות חולפות; מדענים מחדשי פרדיגמות; מהנדסים יצירתיים, מפתחי טכנולוגיות וכלים המשנים מציאות במידה ניכרת; אנשי עסקים מחדשי תחומים; וכן יזמים חברתיים וארגוניים רבי-השפעה. לכך מצטרפים אנשי ממשל מסוגים שונים, ובכללם מספר קטן של עובדי מדינה וקצינים בכירים - ומעל לכול מנהיגים פוליטיים שספר זה ממוקד בהם. בין המנהיגים הפוליטיים יש מיעוט קטן של בעלי השפעה יתרה.
אם לעבור למדינת ישראל, כחמש מאות איש לכל היותר, ובהם עד עשרים נשים, מעצבים, נאמר, חמישים עד שבעים אחוז מעתידה של ישראל במאה ה-21 עד כמה שהוא תלוי בנו. בין אלה, עיקר ההשפעה נתונה בידי עשרה עד עשרים מנהיגים פוליטיים ויועציהם, ובכלל זה שתיים עד שלוש נשים לכל היותר. גם אם אני טועה והמספרים גדולים פי שניים או שלושה, המסקנה נשארת בעינה: מעטים מאוד קובעים במידה מכרעת את פני העתיד. אין פירוש הדבר שבני אדם "גדולים" הם הגורם היחיד המעצב את העתיד. תהליכים חברתיים מפוזרים, שאין לתלות אותם בהכרח במספר קטן של בני אדם שניתן לזהותם, פעולה מצטברת של אנשים רבים מאוד (למשל בגרימת שינויי אקלים) או "מגמות היסטוריות", וכן אירועי טבע שאינם בשליטתם של בני אדם - מעצבים גם הם את העתיד, לעתים במידה קריטית. אך אין בכך משום ניגוד לתֶזה שמעטים מאוד משפיעים על עתידם של רבים מאוד.
אוסיף לכך שלוש הבהרות:
1. עומדת השאלה אם אין דפוס בהופעתם של בני אדם בעלי השפעה יתרה על העתיד, כאשר היותו של איש או אישה זה או אחר - כלומר "האדם המשפיע" - היא מקרית ולא משנה הרבה. כך אפשר לטעון, שאם לא היה בא מַרקס אזי מישהו אחר היה מפתח תורה דומה. ייתכן שזה הדין ביחס להמצאות מדעיות הנובעות מהצטברות אטית של ידע הנוצר על ידי רבים - אם לא דרווין או איינשטיין אז מישהו אחר לבטח היה מגיע לאותם רעיונות ותגליות (בערך). זוהי גישה של מעין דטרמיניזם סטטיסטי. אבל אין היא משנה את העובדה שדרווין הוא שפיתח את תורת האבולוציה, ובכך השפיע השפעה יתרה על תפיסת האדם את עצמו ואת יכולתו לשנות את הטבע. מכל מקום, ברוב המקרים אין אפשרות לדעת אם ומתי היה מישהו אחר משפיע השפעה דומה.
2. אם מקבלים תפיסה דטרמיניסטית נוקשה יותר, כלומר לא הִסתברוּתית, של ההיסטוריה, כפי שהוצע למשל על ידי הֵגל, מרקס ובתפיסות חדישות של "סוף ההיסטוריה", אין למנהיגים חשיבות רבה. אולם אני מצטרף להוגי הדעות וחוקרי ההיסטוריה הרבים, הדוחים תפיסה דטרמיניסטית כזו כנוגדת את כל הידוע לנו על תהליכים היסטוריים בטווחי זמן משמעותיים לפעולות של בני אדם.
3. יש גישה הדוגלת בחשיבות יתרה של הציבור בכללותו, של ההמונים האלמוניים, של תהליכים חברתיים מפוזרים וכדומה כמעצבים את העתיד. זו למשל היתה תפיסתו של טולסטוי כפי שביטא אותה בנספח על תהליכים היסטוריים, בספרו מלחמה ושלום. בלי לזלזל בתהליכים היסטוריים המעוצבים "מלמטה", בחינה מדויקת של התפתחותם מראה כי למספר מנהיגים קטן יש חשיבות רבה בעיצובם, כמומחש למשל בתולדות המהפכה הצרפתית ואחריתה. יחד עם זאת, תשתית חברתית שׂמה גבול ליכולת ההשפעה של מנהיגים וגם קובעת במידה זו או אחרת מי יגיע לעמדת מנהיגות של ממש. ויש שהיא המעצבת את העתיד ללא תפקיד חשוב של מנהיגים בודדים.

אני מבקש להבליט שאין מקום לתת בכורה בעיצוב העתיד למנהיגים פוליטיים. הוגי דעות ואנשי מדע משפיעים לעתים על העתיד יותר מאשר מנהיגים פוליטיים, כולל השפעה על עצם דפוסי החשיבה והפעולה של מנהיגים מסוג זה, הפועלים אחר כך כמעין קטליזטור. אולם תהליכים אלה אינם הנושא של ספר זה. שתי דוגמאות מתולדות העם היהודי ומדינת ישראל ימחישו את הדבר. היטלר הושפע מהוגי דעות גזעניים של תקופתו וכן מטבעת האופרות של וַגנֶר, המבוססים על המיתולוגיה הגרמנית. כן הוא פעל בתוך תרבות גרמנית שכללה יסודות אנטישמיים רבים. אבל הוא אישית מילא תפקיד קריטי ב"פתרון הסופי". להבדיל אלפי הבדלות, דוד בן-גוריון מילא תפקיד קריטי בהחלטה להקים את מדינת ישראל, אף כי פעל במסגרת התנועה הציונית ומוסדות היישוב. לכן אני רואה בתֶזה הגורסת כי מנהיגים מעטים משפיעים על עתידם של רבים כמבוססת היטב. זה הדין במלוא אונו במדינת ישראל במאה ה-21. ישראל היא מדינה בהתהוות וההכרעות המכוננות את העתיד הנדרשות ממנה מגיעות עד לידי גזירת דינה לקיום או לאי-קיום, במידה שאין כמעט כמוה בשאר מדינות העולם ובוודאי במדינות דמוקרטיות אחרות. הכרעות אלה יכולות להתקבל רק על ידי הממשל, גם אם הוא מוגבל בחופש פעולתו ומושפע רבות על ידי גורמי פנים וחוץ, כגון הלכי רוח בציבור שהם בחלקם תוצאה של תהליכים חברתיים מפוזרים שאינם נקבעים על ידי מנהיגים או מעצבי דעת קהל מעטים. מכאן החשיבות היתרה הנודעת לאיכותם של המנהיגים הפוליטיים ובמיוחד של הבכירים ביניהם ושל אלה המשפיעים עליהם במישרין.
אין בקביעוֹת אלה כדי לשלול את האפשרות להופעת מנהיג ויוצר ערכי-רוחני או גאון מדעי-טכנולוגי שישנו את עתידם של ישראל והעם היהודי, ואולי של העולם כולו. אך ההסתברות לכך היא נמוכה או בלתי-ניתנת לידיעה, ואין בה כדי להפחית מהחשיבות הקריטית שיש לטיב המנהיגות הפוליטית של ישראל לעתידה בין שגשוג לשקיעה וגם בין קיום לנפילה. יחד עם זאת נודעת חשיבות גם למנהיגות פוליטית מדרגה שנייה וכן למנהיגים חברתיים, תרבותיים, כלכליים, תקשורתיים ועוד. דמויות אלה יוצרות את הסביבה שמשפיעה במידה ממשית על הכרעותיהם של "מעצבי העתיד" המרכזיים וגם פועלות בתחומים רבים בכוח עצמן בעיצוב העתיד. לבד מכך, חשיבותן רבה מאוד, ואפילו קריטית, מפני שבמצב האיזונים החברתיים והפוליטיים של ישראל, מנהיגים פוליטיים מדרגה שנייה ושלישית, וכן מנהיגים חברתיים, כלכליים ותקשורתיים, משפיעים רבות על בחירת בעלי המשרות הפוליטיות הבכירות המופקדים על הכרעות קריטיות.
מההערכה הזו נובעת לפחות מסקנה חד-משמעית אחת: דרוש להבטיח איכות מעולה, ולפחות טובה מאוד של כלל המנהיגות הפוליטית, מה עוד שמתוכה צומח לפחות חלק ממנהיגות הצמרת מעצבת העתיד ארוך-הטווח. משימה זו חיונית ודחופה לאור מצבה הירוד של המנהיגות הפוליטית בכללותה ובתוכה רוב גדול של הצמרת. אם נוסיף על כך שהתמודדות מוצלחת עם אתגרי המאה ה-21 מותנית בקיומה של מנהיגות פוליטית בעלת איכויות שונות במידה רבה מאלה שנדרשו בעבר, כפי שיפורט בספר זה, לא יהיה מנוס מן הקביעה ששיפור רב של מנהיגות זו הוא משימה דחופה וגם קובעת-עתיד במידה רבה. זו ההצדקה לניסיון שנעשה כאן בספר לתרום לשיפור המנהיגות של ישראל, תוך שׂימת דגש על מנהיגות יהודית-ציונית מכוננת. אחת הדרכים העיקריות לכך היא עידוד של הטובים בעם לבחור בפוליטיקה כמשימת חיים מרכזית, תוך עיצוב עצמי למילוי מיטבי של תפקידֵי מנהיגות מכוננת, יחד עם סיוע למנהיגים פוליטיים בפועל לשפר את עצמם. כאן עליך לשאול את עצמך, האם ועד כמה אתה עשוי מהחומר המתאים למנהיגות פוליטית. אין לכך תשובה ממשית אלא בעקבות התנסות. נכון שתכונות רבות החשובות למנהיגות עוברות לפחות בחלקן בתורשה, ושהשפעות בגיל הילדות וההתבגרות עשויות לקבוע במידה לא מעטה את סיכוייך להצליח כמנהיג פוליטי. אך אנשים שונים מאוד זה מזה הצליחו לאורך ההיסטוריה כמנהיגים פוליטיים, ואילו רבים שלכאורה "נולדו לשלטון" נכשלו בצורה מחפירה.
אשר לאיכויות הדרושות למנהיגות פוליטית יהודית-ציונית במאה ה-21, אין סיבה לחשוב שהן מותנות במטען גנטי או בהשפעות בגיל צעיר יותר מאשר במאמץ עצמי לפתח אותן בשלבי החיים למיניהם.* יחד עם זאת יש לתת את הדעת על כך שבני אדם מעדיפים לחיות בסביבות חברתיות שהולמות את נטיותיהם, והתוצאה מתבטאת במקרים רבים בתגבור הדדי המקשה על "פריצת דרך". אולם אין בכך כדי לבטל את חופש הבחירה. גם אם מלכתחילה נהנית יותר מחברים הולכי-בטל או כאלה שעיקר חייהם הוא "לכייף", אתה יכול לבחור בדרך משלך, להתגבר על נטיות הנוגדות מנהיגות ולחזק יכולות חשובות למנהיגות. יתר על כן, גם אם קיימות איכויות-ליבה אשר מנה גדושה מהן דרושה לכל מנהיג-מכונן ראוי, הרי אין מודל צר ובלעדי של "מנהיג-מכונן מעולה" וההצלחה של מנהיג עשויה להסתייע בתכונות שונות. לכן אין מקום לקבוע "נתוני יסוד" שבלעדיהם לא כדאי לך בכלל לנסות להגיע למנהיגות מכוננת. תוכל לפצות על איכויות החסרות לך על ידי יתר פיתוח של מה שצפון בך ועל ידי הסתייעות ביועצים ועוזרים למיניהם שישלימו את החסר. קיים בעולם וגם בארץ שוק מפותח של מוכרי "מבחני מנהיגות". אני ממליץ להתרחק מהם. אין שום מבחן מהימן היכול לקבוע מראש את יכולתך להיות מנהיג ראוי. רבים מהמנהיגים המצטיינים לאורך ההיסטוריה לא היו עומדים במבחני מנהיגות בצורת שאלונים, ראיונות וגם משימות קבוצתיות מן הסוגים המקובלים כיום. המסקנה היא שאין לזלזל בנתוני יסוד אבל יכולתך להתפתח למנהיג-מכונן תלויה בעיקר בכוח הרצון ובנחישות העיצוב העצמי שלך. עצם העובדה שאתה קורא ספר זה ומגלה בו עניין, וגם - כך אני מקווה - אף מסתייג פה ושם מחלקים שלו, היא סימן ברור לכך שאינך חסר כישורי חשיבה הדרושים למנהיג-מכונן, אבל בשום פנים ואופן אין די בהם. המצב שונה בחלקו ביחס לסיכויים שלך להגיע למשרות מנהיגות בכירות. אַטעה אותך אם אתעלם מתלותה הבלתי-מבוטלת של ההצלחה בפוליטיקה במשפחה שבה נולדת ובמשאבים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים העומדים לרשותך. יחד עם זאת, על אף מחסומים ואפליות למיניהם, החברה הישראלית פתוחה למדי והצלחתך להגיע למנהיגות פוליטית בכירה תלויה בך וגם ב"מזל" יותר מאשר בנתוני הפתיחה, חשובים ככל שיהיו.
[*. הנושא שנוי במחלוקת חריפה שבה נכללים גם גורמים מעוותי-מסקנות מסוג "תקינות פוליטית". להערכתי ספר מאוזן המסתמך על כלל המחקרים בנושא הוא Richard E. Nisbett, Intelligence and How to Get It: Why Schools and Culture Count (New York: Norton), 2009. המחבר מגיע למסקנה שהתורשה קובעת פחות מחמישים אחוז ממנת המשכל ושהתערבות אינטנסיבית בגיל צעיר יכולה להגדיל מנת משכל ביותר מעשר נקודות. די במסקנה זו של המחבר לאושש את הערכתי שכל מי ששואף להיות מנהיג של ממש יכול להתגבר, גם אם יידרשו לכך מאמצים רבים, על מגבלות הנובעות ממשפחה נחשלת או מהיעדר לימודים פורמליים מתקדמים. חשוּב בהקשר הנדון ובנושאים משיקים נוספים לקרוא: Dean Keith Simonton, Greatness: Who Makes History and Why (New York: Guilford Press), 1994.]
לצערי, כל הנאמר לעיל טעון תיקון כאשר מדובר בנשים. ריבוי הדיבורים וההצהרות וגם הקורסים האוניברסיטאיים בענייני "מגדר" ושריוני המקומות לסוגיהם אינם מכסים על כך שהדרך למנהיגות פוליטית בכירה קשה לנשים יותר מאשר לגברים. בספר זה אינני עוסק בהסדרים המוסדיים הדרושים כדי להתגבר על אפליה זו וכן על סוגי אפליה נוספים, אלא בייעוץ למנהיגים פוליטיים בפועל או למנהיגים בדרך, או למי ששוקלים לשאוף למנהיגות פוליטית. בפרק הסיום אכלול המלצות המיועדות לנשים, השונות חלקית מההמלצות לגברים. אך בהקשר הנוכחי חשוב להוסיף ולהכיר בכך שהיותך אישה היא מגבלה, להלכה ולמעשה, בדרך למנהיגות פוליטית בכירה - הגם שתוכלי להתגבר על כך ולעתים אפילו להפוך את היותך אישה ליתרון תחרותי.
אם אתה צעיר, נאמר בן פחות מ-45, גם עובדה זו תקשה עליך להיכנס לצמרת הפוליטית בישראל. בסך הכול מספר הצעירים במנהיגות הפוליטית הבכירה והתיכונית הישראלית הוא קטן מדי. יש להצטער על כך מפני שחלק מהאיכויות הנדרשות ממנהיג-מכונן אופייניות בדרך כלל דווקא לגיל הצעיר יחסית. למשל חדשנות רבה וכן יכולת לשמש כמנהיג השראתי לדור הבא. כאשר ג'ון קנדי הציג את מועמדותו לנשיאות ארצות הברית בהיותו בן 43, טענו נגדו שהוא צעיר מדי. על כך הוא ענה תשובה מוחצת: רבים מהמנהיגים המכוננים של ארצות הברית היו צעירים יותר בשעה שהעלו תרומות קריטיות לתקומת ארצות הברית ולגיבושה הראשוני. הוא הדין גם ביחס לרבים ממניחי היסודות של מדינת ישראל. לכן דרוש להרבות את מספר הצעירים, בגילים 35 עד 45, במנהיגות הפוליטית הבכירה של ישראל, ושל גילים 25 עד 35 במנהיגות הפוליטית בכללותה.
אין בנאמר כדי לבטל את חשיבות הניסיון, שממשיכים לעדכן אותו. גם אין בכך כדי לפסול את חשיבותם של פוליטיקאים בכירים בגיל הזקנה, שכיום אינו כרוך בהכרח בשחיקה של יכולות שכליות. יחד עם זאת, כפי שכבר נאמר, יש חשיבות יתרה לריבוי צעירים בסגל הפוליטי, ובכלל זה ברמות הבכירות. לכן חלק מהמלצותי מכוונות במיוחד לצעירים. ואני מסיים את הספר עם פנייה לצעירות ולצעירים לשקול את הקדשת עצמם למנהיגות מכוננת.

המלצה 1.1
(א) מנהיגות מכוננת מחייבת איכויות רבות, אבל אינך יכול לדעת אם תוכל לפתחן מבלי שתנסה לעשות זאת תוך השקעת מאמץ רב.
(ב) בקו התחלה המקשה עליך, כשהוא לעצמו, אין כדי למנוע ממך מלהגיע לעמדות מנהיגות פוליטיות של ממש ולהיות מנהיג מעולה, גם אם הדבר יחייב אותך למאמץ-יתר ולבחירת מסלולי התפתחות והתקדמות התואמים את נסיבותיך.
(ג) היותכם אישה או צעיר הם מכשול מסוים במציאות העסקנית הישראלית. אך תוכלו להתגבר על כך וגם להפוך את המכשול ליתרון יחסי.

עובדה סטטיסטית היא שמספרם של המגיעים לעמדות פוליטיות בכירות קטן מאוד בהשוואה למספר השואפים למעמד זה. התחרות בכל מערכת פוליטית היא עזה מאוד. אף אם תפעל בצורה מיטבית להכין את עצמך למנהיגות מעולה וגם אם תפעל נכון מבחינה פוליטית-שיווקית, עליך להיות ערוך נפשית וגם מעשית לכישלון.

המלצה 1.2
מומלץ לך לבנות לעצמך מסלול חלופי בד בבד עם המאמץ להגיע למנהיגות פוליטית, כדי שיהיו לך חיים מלאי סיפוק ומשמעות גם אם תיכשל במאמציך להגיע למנהיגות פוליטית או להתמיד בה.

אוסיף ואציין שקיים הבדל רב בין האיכויות הדרושות למנהיגות פוליטית מכוננת טובה לבין דרכי הפעולה העשויות לקדם אותך, הלכה למעשה, למנהיגות פוליטית בתרבות העסקנית השלטת כיום במידה רבה. הגדלת המִתאם בין הצלחה בעלייה בסולם המנהיגות הפוליטית לבין האיכויות הדרושות למילוי תפקידי מנהיגות פוליטית בכירה, מצריכה שינויים של ממש במשטר, ובכלל זה בשיטות הבחירה של מועמדים בתוך מפלגות, בדרכי הצגת מועמדים בפני הבוחרים, במימון בחירות - וחשוב מכול, ביכולת הציבור להבחין בין מועמדים טובים לרעים למרות מסכי העשן הצבעוני העבים של השיווק הפוליטי לסוגיו. אבל בין שדרכי הסינון של מועמדים למנהיגות פוליטית ישופרו במידה רבה ובין שהן ישופרו במידה מועטה או בכלל לא, הרבה תלוי בכישורי השיווק העצמי שלך וכן במסלול שבו אתה בוחר כדי להגיע למנהיגות פוליטית. לנושא זה יש חשיבות מעשית רבה ואתייחס אליו, ולוּ חלקית בלבד, במיוחד בפרק 61.
כדי לעמוד במשימה שנטלתי על עצמי, לעזור לך להתפתח למנהיג-מכונן מעולה ככל האפשר ולהתמודד בהצלחה עם אתגרי המאה ה-21, בחרתי לכתוב בשונה מן המקובל בספרות המודרנית, אך יש לצורה שבה אני בוחר היסטוריה ארוכה ומכובדת. כפי שכבר ציינתי, אני פונה ישירות אליך כמנהיג יהודי-ציוני בפועל ובכוח, ומשתדל לתרום ליכולתך למלא מיטבית את עיקר משימותיך. לפיכך, אני כותב לך בלשון "אתה" (ובכך כוונתי כמובן גם ל"את", תוך הימנעות משימוש בצירוף העברי המסורבל של אתה/את). כן אני משתדל להיות ברור ככל האפשר גם למי שאין לו ידע מתקדם בתחומי המחקר והמדע החשובים לעניין, או בספרות העוסקת במדינת ישראל ובמנהיגות. עם זאת, אינני נמנע מדיון מקצועי התובע ממך מאמץ. עצם השאיפה להיות מנהיג פוליטי ראוי מחייבת מאמץ רב לאורך שנים, ולכן אינני מהסס לעשות כן. אציג בפניך שרטוט חלקי של דיוקן מיטבי של מנהיג יהודי-ציוני מכונן מזן חדש החיוני לישראל במאה ה-21, מעין "מודל" שמומלץ לך לעצב את עצמך לאורו. אין זה מודל שלם ומלא. הוא מתרכז באיכויות-ליבה חיוניות. לא נכללים בו רכיבי מעטפת שתוכל לפתח ללא סיוע מצִדי וגם לא דרכי התאמה לתפקידים ולנסיבות הממשיים שבהם תפעל. אני מבקש להדגיש שגם אם אני מציג דרישות תובעניות, אין לי שאיפות או אשליות אוטופיות. עליך לחתור לשיפור איכויות-הליבה, אך גם שיפור בחמישים אחוז הוא הישג נכבד מאוד; ואם הגעת לרמה של "טוב" במרבית מאיכויות-הליבה הדרושות לך ולרמה של טוב מאוד באחת או שתיים מהאיכויות הללו, אתה כשיר לשמש מנהיג בכיר בישראל, בתנאי שתהיה ער למה שחסר לך ותיעזר באחרים על מנת לפצות על חולשותיך. בכוונה תחילה אינני עוסק בספר זה במהויות מקובלות של "מנהיגות" הנדונות בספרים רבים. כך, למשל, אינני מרבה בשיח על יחסי אנוש. שלוש סיבות לכך:
ראשית, אני מבקש להתרכז באיכויות הדרושות למנהיגות מכוננת יהודית-ציונית בישראל במאה ה-21, שאינן נדונות בספרות המצויה. שנית, חלק מהתכונות המוצגות בספרות כנחוצות לכל מנהיג אינן אלא מושגים ריקים מתוכן. כזה הוא, למשל, המונח "בעל אישיות" המשמש כמילת קסם יותר מאשר כתכונה שאפשר להגדירה לצרכים שלנו. ואילו חלק אחר מהתכונות הנדונות במרבית הספרות על מנהיגות הן בחזקת הטפה מסוג "תמיד להגיד את האמת", שהן מפוקפקות בעיני. שלישית, הספרות ההולכת ומתרבה על מנהיגות כוללת מספר קטן של ספרים טובים שקריאתם תמלא את החסר בספרי זה. אין טעם שאחזור על הנאמר בהם, ועדיף שאמליץ בפניך על קריאתם.*
[*. ספר טוב שתורגם לעברית שכדאי להתחיל בו הוא רונלד א' חפץ, מרטי לינסקי, מנהיגות במבחן: להוביל שינוי ולהישאר בחיים (תל אביב: ידיעות ספרים), 2007. סקירה טובה של גישות שונות להבנת מנהיגות מוצגת בספר: George R. Goethals and Georgia L. J. Sorenson, eds., The Quest for a General Theory of Leadership (Northampton, MA: Edward Elgar), 2006.]
לכן, אם אתה חש כאש בוערת בעצמותיך רצון להיות מנהיג-מכונן יהודי-ציוני בישראל כשליחות וחוט שָּׁני של חיים עתירי משמעות, הַמלצתי לך היא: "קדימה!" ספר זה אמור לשמש לך מורה-דרך חלקי בטיפוס במשעול הצר והקשה למנהיגות מכוננת מאיכות טובה וגם טובה מאוד ומעולה.

המלצה 1.3
(א) אל תירתע מהתובענות של המודל של מנהיג-מכונן שאציג בספר. מדובר על רף עליון שעליך להכירו, להבין אותו ולשאוף להתקרב אליו.
(ב) שום אדם אינו יכול לממש את המודל הזה במלואו. די במימוש של רוב המודל כדי להיות מנהיג-מכונן באיכות גבוהה, בתנאי שתמלא את החסר על ידי היעזרות באחרים.
(ג) אם אינך מגיע לרמה של "טוב" במרבית האיכויות ולרמה טובה מאוד באחדות מהן, אין זו הרמה הדרושה. במקרה זה עליך להמשיך ולהתאמץ לשפר את עצמך, או לעבור לתוכן חיים משמעותי אחר.

אני מבקש להוסיף למה שכבר אמרתי לשואפים למנהיגות מקרב המיעוטים, ובמיוחד לצעירים (כולל, כמובן, צעירות) - מכל הבחינות מוצדק וגם דרוש להגדיל את מנהיגי מדינת ישראל מבין המיעוטים. אין ציפייה שמנהיגים אלה יהיו בעלי ערכים ציוניים-יהודיים. די שתהיו נאמנים למדינת ישראל וחוקיה ותרצו להיות חלק ממנה תוך שמירה על ייחוד תרבותי וגם לאומי לפי בחירתכם. באופן ברור גם המיעוטים זקוקים לזן חדש של מנהיגים שיכונן את עתידם של המיעוטים כחלק שווה-זכויות ומכובד של מדינת ישראל משגשגת, שהיא בעיקרה יהודית-ציונית ומדינת העם היהודי אך שהיא גם מדינתם הדמוקרטית של כל אזרחיה. תוכלו לשלב זאת לפי רצונכם עם הזדהות פלסטינית ומאבק לדו-קיום של שלום בין שתי מדינות זו בצד זו. זאת, תוך ייצוג מרביתם של המיעוטים בישראל הרואים את עצמם כאזרחים של המדינה, בניגוד לרוב המנהיגים הפוליטיים של המיעוטים כיום, שהם בעלי שאיפות הנוגדות את מהותה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית בעיקרה,* ושחלקם מזדהה למעשה עם אויביה של ישראל. לכן ספר זה מכוון גם אל אלה מהמיעוטים השואפים להשתלב במנהיגות של מדינת ישראל תוך שימור ייחודכם, תוך התאמות שלא תתקשו לעשותן.
[*. כפי שהדבר בא לביטוי, בין השאר, בחזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל, שהוכן בשנת 2006 על ידי הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל. מצוי בשפה העברית באתר: http://www.7th-day.co.il/medina/mismah-hahazon.htm]