דברי פתיחה
פרוייקט האדם הוא כנראה הפרוייקט הגדול והחשוב ביותר של ההיסטוריה היהודית. ממסד עד טפחות, מחשבה והלכה ואמונה ומסורת ומנהג ואיסורים והיתרים, כולם נועדו כדי ליצור אדם. החידוש היהודי אינו האמונה באל אחד, גם לא מצוות שבת או כשרות. עוד לפני אברהם האל האחד מדבר עם בני אדם, ועוד לפני מרה נהגה שבת (šapattu) כלשהי במרחב המסופוטמי, ומלכי מצרים ומלכותיה חבשו סוגים שונים של מה שנראה כטלית ותפילין, וגם נח כבר יודע, עוד לפני ספר ויקרא, מהי בהמה טהורה או טמאה, ויהודה יודע מהו דין ייבום עוד לפני מתן תורה. החידוש היהודי הוא התשובה, הצורך לחנך ולתקן, להיות שותף עם האל בפרוייקט האנושי שלו, והאמונה כי האל רוצה בתשובה ומאמין באדם. "נעשה אדם" אומר הבורא (בראשית א כו), והוא פונה אלינו, לעשות אדם מקרוץ החומר שיש באפיו נשמת חיים.
העם היהודי עומד בהיסטוריה כסתת או כפסל, אוחז באזמל או בסכין מנתחים, ומנסה לחשוף באבן את האדם המסתתר בה. לא תמיד האדם המסתתר באבן יודע שמחפשים אותו, לפעמים הוא מעדיף להישאר באבן ולא להתגלות, ולעתים קרובות יותר משוכנע שכבר גילה הוא את עצמו ולא נותרה עוד אבן מיותרת ומכבידה. ולא רק את האדם היהודי, ולא רק את העם היהודי אנו מסתתים, אלא את הזמן והמקום, ואת החי והצומח והדומם, ואת כל בני האדם. ובסתר, מבלי שידענו (עד שדארווין ביקר בגלאפגוס ובטסמניה), גם אלוהים עומד ומסתת, ממשיך לברוא עולם מתוך האבן - עולם שאנו קוראים לו שמות ומעניקים לו משמעות. לבסוף מבריקה בנו התודעה שהסיתות היהודי באבן מגלה גם את אלוהים, בשברי האבן הנחצבים ובאבק העולה, וכן באדם הנשקף מן החלל. לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, אך את פסולת הלוחות, השבבים שניתזו בעת סיתות המילים, נתן הקב"ה למשה, לבנות ממנה אדם. והאדם שב לעצמו, לטבעו ולאלוהיו, על ידי הפרוייקט הזה המחפש אדם, שיחפש את אלוהים.
במשך שנים למדתי עם תלמידיי את אורות התשובה. האבק ושברי האבן שעלו מן השיעורים הפכו למילים ולכתב המונחים לפניכם, מילים שהן פסולת הספר, הלבן שהוסר מן הדף לאחר שנכתבו דברי קדשו של הראי"ה עליו; והיא שכרנו. לב האבן שלנו הלך והפך ללב בשר, ומן הלב הזה יצאה גם רוח של קודש ואמונה, יחד עם ציניות וחוצפה וחדות לשון ומחשבה. אין בי כל יומרה לפרש את דברי הרב או להוסיף עליהם, רק להיעזר בהם כדי למלא את תפקידי בשרשרת הסיתות, ולקחתם כאזמל מנתחים כדי לחצוב בי, בתלמידיי ובילדיי, אדם ואלוהים.
מאה שנים עברו מאז כתב הרב דברי אלוהים חיים אלו, ונדמה כי הם עדיין מכים בלבבות תוכחות של אהבה וליטוף. אני מקווה כי דבריי אלה יהיו לרצון, כקומה חדשה על גבי הלכות התשובה החדשות של דור דעה.
הרבה למדתי מרבותיי, ויותר מתלמידיי, ועוד יותר מילדיי, ומכולם מרעייתי, ששלי שלה הוא, וממנה למדתי תשובה ורעננות ותנועה של חיים מהי.
תודתי ואהבתי לקב"ה, ולרבות תלמידי חכמים, למו"ר הרב שלמה ריסקין, ששמו חלקי מיושבי בית המדרש של ישיבת אור תורה מחניים.
שלמה וילק, ישיבת מחניים, תשע"ח