התנגשות 3 - התלקחות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
התנגשות 3 - התלקחות
מכר
אלפי
עותקים
התנגשות 3 - התלקחות
מכר
אלפי
עותקים

התנגשות 3 - התלקחות

4.5 כוכבים (193 דירוגים)
ספר דיגיטלי
29
ספר מודפס
69 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

דנה לוי אלגרוד

דנה לוי אלגרוד (נולדה ב־12 ביוני 1978) היא סופרת ישראלית, המוציאה לאור את ספריה באופן עצמאי. בשנת 2014 הוציאה לאור את ספר הביכורים שלה, "התשוקה לשרוד". בשנת 2020 כתבה טור אישי באתר ynet. הרומן ההיסטורי "פלר דה ליס" תורגם לצרפתית בשנת 2022, ובחודש אפריל 2022 הגיע למקום הראשון באמזון בקטגוריה של סיפורת צרפתית.

מספריה:
"התשוקה לשרוד" (2014)
"התשוקה לאהוב" (2015)
"סחרור גורלי" (2016)
"התמכרות" (2017)
"פלר דה ליס" (2018
"קליע של קרח" (2019)
"להבות הדרום" (2020)
"דואט ההבטחה" (2021)
"שיטפונות המערב" (2022)
"דואט ולנטינה" (2023)

 מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/3mmyz8uf

ראיון "ראש בראש"

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

מדהים איך ברגע אחד החיים משתנים מן הקצה אל הקצה, ואיך אדם אחד יכול לגרום לכך שהאושר שלך יהיה תלוי בו. 

מעידה קטנה ואחריה עוד אחת, הובילו אותי לרצות עבודות שירות בבית אבות. שם פגשתי גבר שחצן וזחוח, שבטוח שהעולם כולו פרוש לרגליו. חוץ מזה הוא גם היה סרסור, סוחר סמים ושותף במועדון חשפנות, ובקיצור - הדבר האחרון שבחורה אמורה לרצות עבור עצמה. אבל אני רציתי אותו. יותר מכל דבר אחר.

למדתי שבעולם הזה אין אנשים מושלמים. בכל אחד מאיתנו יש פגם, אנחנו רק צריכים למצוא את האדם האחד שהפגם שלנו הופך אותנו ליפים יותר בעיניו.

והכרתי גם איש אחד, די מצחיק, בעל מבטא גרמני כבד, שאמר לי שאני צריכה לכתוב בעצמי את סיפור האגדה שלי. אבל מה הסיכוי שגנבת וסרסור יהפכו לסיפור אהבה?

 

התלקחות, הספר השלישי בסדרה של "התנגשות" ו"התמכרות", הוא רומן פשע מותח, קומי וחושני. ספריה הקודמים של דנה לוי אלגרוד היו כולם רבי-מכר.

פרק ראשון

פרולוג
 
אני מסתכלת סביבי ורואה אנשים מושלמים. זוגות שמפגינים חיבה בפומבי, נשים שמקפידות על המראה החיצוני שלהן, גברים שמתפארים בהצלחות עסקיות ומשפחות שצועדות כלהקות המגוננות על הקן המשותף.
אנשים שחיים את חייהם בדיוק כפי שחלמו בילדותם.
אבל במקרים שבהם אני מתעקשת באמת להביט בהם, השלמות נעלמת. סדקים עדינים מבקעים את התפאורה שהם יצרו סביבם וניתן לראות בבירור את הפגמים.
בעיניי זה הופך אותם ליפים יותר.
הלוואי שיגיע היום שבו הם יבינו שלא צריך להתחבא מאחורי מסכות. הלוואי שיגיע הרגע שבו גם אני אחליט להפסיק לעשות זאת.
עד שזה יקרה, אמשיך להסתתר מהמציאות. אגזור על עצמי בידוד חברתי, אדחיק את הפגמים שלי אבל בעיקר אצחק עליהם. כי צחוק הוא התרופה הכי יעילה שיש.
 
 
פרק 1
 
עשרות זוגות עיניים בוהות בי בסקרנות ואני מתנדנדת על רגליי באי-נוחות. המקום הזה כל כך שונה ממה שדמיינתי. חשבתי שאראה כאן בריכת שחייה, מועדון, הצגות, משחקי חברה, אבל אין כלום. רק חבורה של זקנות וזקנים שיושבים בחדר האוכל, מביטים בי ומתלחשים.
"הוא מאחר," האישה הנרגנת שמולי מכריזה בעצבים. שיערה אסוף ברישול והבגדים שהיא לובשת דהויים ומרופטים. קשה להאמין שאישה כזו משמשת בתפקיד ניהולי של מוסד ציבורי. "אתקשר לקצין המבחן שלכם ואספר לו שהבחור החליט לא להגיע." היא שולפת מהכיס האחורי של מכנסיה מכשיר טלפון, ולפתע מבטה עובר אל המסדרון שמאחוריי. סומק מציף את לחייה. "הוא בכל זאת החליט להגיע..." היא ממלמלת, ואני מסובבת את ראשי.
החמימות שמתפשטת בלחיי מאשרת לי שגם אני מסמיקה.
הגוף הגבוה והאתלטי בחולצת הפולו הלבנה פוסע בביטחון לעברנו. ידו האחת טמונה בכיס מכנסיו והשנייה משחקת בצרור מפתחות. שיערו השחור פרוע והקצוות שלו מחומצנים. הוא מפהק בלי להסתיר את פיו, אבל אפילו הפעולה הגסה הזו לא פוגמת בשלמות של פניו. הוא קד בראשו לעבר שתי קשישות. הן פוערות את עיניהן בהתלהבות ואני כבר לא במרכז תשומת הלב של אף אחד מהנוכחים במקום.
"אני מצטער על האיחור." הוא מחייך אל המנהלת, והיא ממשיכה לבהות בו בלי לומר מילה. "אני מבין שאת השותפה שלי לפשע." הוא מסובב אליי את פלג גופו העליון ומושיט את ידו. "אני טומי." הוא קורץ לי, ואני מרימה את יד ימין ומייד מתחרטת ומרימה במקומה את יד שמאל. אני צועדת צעד אחד קדימה כדי להדביק את הפער בינינו. עקב הנעל שלי מתחכך ברווח הצר בין המרצפות, הקרסול שלי מתעקם ואני צונחת קדימה ומתרסקת על הרצפה.
שיט. זה לא באמת קרה לי עכשיו.
אני משפשפת את מצחי ומסתכלת על נעלי הספורט הלבנות של הבחור המרשים שחזה בהשפלה שלי. קולות צחוק נשמעים מכל עבר ואני מגלגלת את עיניי בייאוש ומרימה את ראשי. בהתחלה אני מצליחה רק לפלוט צחקוק עצבני, אך מהר מאוד הוא הופך לפרץ צחוק אמיתי.
העיניים השחורות המלוכסנות שלו לא נראות לי משועשעות, הן נראות משועממות. הוא רוכן קדימה, מושך אותי לעמידה ומפהק בקולניות. עכשיו, כשאני קרובה אליו, אני שמה לב שהעיניים שלו אדומות, מה שכנראה מעיד על חוסר שינה.
"טומי, אני שמחה שהחלטת להצטרף אלינו." המנהלת מתעלמת מהצחוק המוזר שלי ובוחנת אותו בגלוי. "קוראים לי אנה, והבחורה המגושמת הזאת היא סופיה. אתם עומדים לבלות כאן יחד את שלושת החודשים הבאים."
"אי-אפשר לקבל קיצור על התנהגות טובה?" טומי מרים גבה ומחייך אליה בפלרטטנות.
"לא." היא מצחקקת כמו נערה מתבגרת. "בעבודות שירות הכללים שונים. שניכם בחרתם להצטרף אלינו למשמרת הערב." היא מסתכלת בשעון שלה ונוקשת בעט על התיקייה שהיא מחזיקה. "חשוב שתגיעו לכאן בשעה שש בדיוק, ושלא תצאו לפני השעה תשע."
טומי מסתכל בשעון שלו, מעווה את פניו ומסובב את צרור המפתחות על אצבעו.
"אני מבינה שאתה הגעת אלינו לאחר שהורשעת בנהיגה במהירות מופרזת." היא מעיינת בתיקייה שלה והוא מושך בכתפיו. "סופיה, את הגעת אלינו לאחר שהורשעת בגניבה מחנויות." היא שולחת לעברי מבט מזועזע ואני מחווירה. "כאן אין לך מה לגנוב! אנחנו מוסד ציבורי דל אמצעים ואני מבקשת שתכבדי את הרכוש האישי שהדיירים מחזיקים."
ההתלחשויות שנשמעות מכיוון שולחנות האוכל הופכות לקריאות מחאה, ואני משפילה את עיניי ומהנהנת.
"הארנק שלי." טומי מכניס את כפות ידיו לכיסי מכנסיו הקדמיים, ואז לאחוריים. "הרמת לי את הארנק?"
קריאות המחאה הופכות לקריאות בהלה.
"אני... אני לא..."
"אה, נכון. נזכרתי שהשארתי אותו ברכב." הוא מגחך, ואני חושקת שיניים.
אנה מזיזה את ראשה מצד לצד באכזבה ומניפה כלפיי אצבע מאיימת. "ביקשתי מהדיירים לשים עלייך עין. כאן לא תוכלי לעשות את התעלולים שלך."
"אני לא מתכוונת לעשות כלום, גברתי." אני נאנחת.
"אני מבקשת שגם אתה תשים לב להתנהלות שלה," היא פונה אל טומי, והוא מחניק חיוך ומהנהן אליה בכובד ראש. "אתם יכולים להתחיל בהגשת ארוחת הערב לדיירים, ולאחר מכן אני מצפה שתמצאו את הדרך לשעשע אותם. יש בספרייה שלנו כמה משחקי קופסה שהם אוהבים לשחק."
"כן, גברתי." טומי מפנה את ראשו אל השולחנות. "אין דבר חשוב יותר מלכבד ולהוקיר את הסבים והסבתות שלנו. אני מבטיח לך שהם בידיים טובות."
"נהדר." היא מותחת את שפתיה לחיוך רחב. "זה בדיוק מה שציפיתי לשמוע. ועכשיו אני יכולה לפרוש לביתי כשאני רגועה." היא סוגרת את התיקייה ומחווה לעברו בראשה כדי שיצטרף אליה.
הוא מלווה אותה אל המסדרון, והיא מקרבת את שפתיה אל אוזנו ולוחשת לו בזמן שהיא מגניבה אליי מבטים חשדניים.
"את יכולה להיות רגועה." הוא טופח על כתפיה, והיא מניחה את כף ידה על ליבה כאסירת תודה ועוזבת.
"אז מה קורה, גנבת." הוא מתקרב אליי ומגחך.
"אני לא גנבת!" אני משחררת את זעקת התסכול שעצרתי בתוכי מהרגע שנכנסתי למקום הזה. "בסך הכול שכחתי לשלם."
"חבל שלא סיפרת את זה לשופט." הוא מעווה את פניו בצער מזויף. "אבל עכשיו, אם לא אכפת לך, אני אשב לי קצת על הכורסה הזאת." הוא מצביע על הכורסה שליד החלון. "ואת תתחילי להגיש לזקנים האלה את ארוחת הערב. לא הספקתי לעצום עין היום. אני קרוע מעייפות."
"אבל אנחנו אמורים לעשות את זה יחד."
"אעצום עיניים רק לחמש דקות." הוא משפשף את עיניו ומפהק. "אחר כך אחליף אותך. רק תשתדלי לא לגנוב שום דבר בזמן שאני ישן, הבטחתי למנהלת שאשמור עלייך." הוא לא ממתין לתגובה שלי וצועד אל הכורסה, ומפזר בדרך חיוכים אל הזקנות. הן מצחקקות בהנאה.
אני ממשיכה להביט בו בזמן שהוא מתיישב על הכורסה, משכיב לאחור את המשענת ועוצם את עיניו.
"גנבת, אנחנו רעבים," צועק קשיש מאחד השולחנות, וכולם סביבו פורצים בצחוק.
"אני לא גנבת..." אני ממלמלת לעצמי וניגשת אל המטבח. על הדלפק מונחים מגשים עמוסים בצלחות, ואני לוקחת בזהירות מגש אחד וחוזרת אל חדר האוכל. כמעט בלתי אפשרי לשאת אותו ביד שמאל בלבד, בעודי ממשיכה לאגרף את יד ימין ולהסתיר אותה.
תתרכזי! אני פוקדת על עצמי, וסופרת את הצעדים עד השולחן הראשון. הצלחות מקרקשות על המגש ואני מרגישה כיצד הגפיים שלי נלחמות בי ברעד התמידי שלהן. רק כשאני מניחה אותו, אני מצליחה לנשום.
אני חוזרת אל המטבח ואז שוב אל חדר האוכל, וממשיכה כך עד שכל המגשים נמצאים על השולחנות. הזקנים אוכלים ומפטפטים וטומי ממשיך לישון בנחת.
"גנבת, לא קיבלתי את הצלחת שלי," קשישה צועקת, ושוב כולם פורצים בצחוק.
"מצחיק. ממש מצחיק." אני משלבת את זרועותיי וצועדת ברוגז אל הכורסה.
"אל תעירי אותו," אחת הקשישות, שיושבת בשולחן הסמוך אליו, נוזפת בי. "מסכן, הוא בטח עובד כל כך קשה." הקשישה שיושבת לצידה בוחנת אותו בחיוך נוגה. "הוא מזכיר לי את בעלי הראשון. הייתי מאוהבת בו עד מעל הראש, והוא היה ממש נמר במיטה."
החברות שלה צוחקות, ואני מנערת את ראשי בניסיון להדחיק את המראה שלה בסיטואציה מינית עם בעלה.
"נו, לכי תביאי לפלורה לאכול." קשישה אחרת מנופפת בידיה. "את מפריעה לנו לפנטז על הבחור הזה."
אני מגלגלת את עיניי וניגשת בחזרה למטבח. הפעם אני לא צריכה מגש, ואוחזת בקלות צלחת אחת. אני מפלסת את דרכי בין השולחנות, וכף רגלי נתקלת בתיק שמונח ליד אחד הכיסאות. הברכיים שלי מתנדנדות, הכתפיים נוטות קדימה ולפני שאני מספיקה למצמץ הצלחת מתרסקת על הרצפה ואני שוכבת מעליה.
קולות צחוק גבריים ונשיים נשמעים מכל עבר.
"אוף." אני מנערת מבגדיי את מחית תפוחי האדמה ואת שאריות הביצה המקושקשת, ומנסה לאסוף את הכול חזרה לצלחת. עיניי ננעצות בנעלי הספורט הלבנות, ואני מרימה את ראשי ומרגישה את הדגדוג בגרוני. הצחקוק העצבני שוב הופך לצחוק מתגלגל.
"את ממש מחבבת את הרצפה הזאת." טומי מהנהן לעצמו ומושך אותי לעמידה. הוא בוחן את התיק שהכשיל אותי ואז מחייך אל הזקנה שמקרבת אותו אליה. "גברתי, אני מציע שתבדקי שהגנבת לא לקחה שום דבר מהתיק שלך בזמן שהיא פלרטטה עם האוכל שלך."
קריאות בהלה וזעזוע נשמעות סביב, והזקנה מפשפשת בתיק שלה בתנועות עצבניות.
"נו, באמת!" הצחוק שלי גווע ואני חובטת בכתף שלו. הוא מגחך ועוקף אותי, ניגש בהליכתו השחצנית אל המטבח וחוזר משם ובידו צלחת חדשה. הוא נעצר מול פלורה, קד לעברה בראשו ומניח מפית על ברכיה.
הזקנות מוחאות כפיים בהתלהבות.
"את צריכה להתייחס אליהם בכבוד." הוא קורץ לי וחוזר אל הכורסה. "תעירי אותי כשתסיימי לפנות את הצלחות."
הוא עוצם את עיניו, והדבר האחרון שמתחשק לי לעשות הוא לצחוק. הטקטיקה העלובה שלו מעצבנת אותי, ואני מצליחה לדמיין כיצד אני סוגרת את כפות ידיי סביב צווארו וחונקת אותו.

דנה לוי אלגרוד

דנה לוי אלגרוד (נולדה ב־12 ביוני 1978) היא סופרת ישראלית, המוציאה לאור את ספריה באופן עצמאי. בשנת 2014 הוציאה לאור את ספר הביכורים שלה, "התשוקה לשרוד". בשנת 2020 כתבה טור אישי באתר ynet. הרומן ההיסטורי "פלר דה ליס" תורגם לצרפתית בשנת 2022, ובחודש אפריל 2022 הגיע למקום הראשון באמזון בקטגוריה של סיפורת צרפתית.

מספריה:
"התשוקה לשרוד" (2014)
"התשוקה לאהוב" (2015)
"סחרור גורלי" (2016)
"התמכרות" (2017)
"פלר דה ליס" (2018
"קליע של קרח" (2019)
"להבות הדרום" (2020)
"דואט ההבטחה" (2021)
"שיטפונות המערב" (2022)
"דואט ולנטינה" (2023)

 מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/3mmyz8uf

ראיון "ראש בראש"

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
193 דירוגים
138 דירוגים
35 דירוגים
8 דירוגים
7 דירוגים
5 דירוגים
17/1/2025

ספר יפה, מותח מאוד הסוף נסגר במהירות כשעד לרגע הסגירה היה מתח מטורף. הם היו צריכים לזכות באיזו חתונה מטורפת באחוזה של הסבא…

1
9/8/2024

הם מושלמים ומספר לספר העלילה מסובכת ומותחת אבל שום דבר לא עולה על שלגיה והגרמני המשוגע

1
5/8/2024

אמאלה למה אני כל כך עצובה אחרי כל ספר. התרגשתי צחקתי נהנתי מכל רגע, פחות מיממה והספר נגמר. מדהים!!!!!!

1
22/7/2024

ואוווווו, אני מיום חמישי לא מפסיקה לקרוא … כל ספר יותר מותח ומקסים . נשארו לי עוד שני ספרים מהמארז

1
6/1/2021

ספר קליל ומהנה.

1
22/4/2025

הסדרה הזו ממכרת!!!!!

9/4/2025

מצויין. סדרה ממש טובה. כולל ה2 החדשים מצויינים כמו השניים הראשונים/ ליאם וראלף.

6/4/2025

וואו! צחקתי מלא וגם בכיתי המון הספר הזה ריגש אותי ממש התחברתי לדמויות אהבתי ממש מומלץ מאד

4/4/2025

איזה ספר מושלם!!!! עד העמוד האחרון לא היה לי אוויר , כל ספר יותר טוב והקודמו.... ממליצה לקרוא לפי הסדר 😍

24/3/2025

מצחיק ומרגש

19/3/2025

ספר ממש מושלם מעניין מצחיק מותח ממליצה

11/1/2025

ספר מדהים ומעניין ומותח עד הרגע האחרון זה לא היה ברור איך הוא יגמר ספר פשוט מושלם! חבל שאין המשך לעוד ספר בסדרה

2/11/2024

מושלםםםםםם

11/8/2024

אין עליך דנה איך לא נגמרים לך הרעיונות יא גאונה אחת אי אפשר לעצור את הקריאה מהשורה הראשונה ועד העמוד האחרון מתה על ספרים שהדמויות שנונות ומצחיקות טומי נסיך❤️

29/7/2024

מהמם, מלמד להתמודד עם בטחון העצמי ותמיד יש על מה להילחם בייחוד אם זה משהו חשוב ויקר לנו בלב

16/6/2024

ספר מתוק וקורע מצחוק ממליצה

13/6/2024

איך אפשר שלא להתאהב בדנה בכל פעם מחדש על כל ספר שהיא מוציאה. תענוג אמיתי. יש בספר הכל: צחוק והתרגשות עד דמעות ומתח עד הרגע האחרון. סופיה בחורה חזקה למרות שהיא מקרינה שבריריות וטומי מקבל אותה ומעריץ אותה כמו שהיה. תענוג כבר אמרתי?

12/6/2024

סידרת ספרים פנומנלית קראתי אותם כבר 3 פעמים

17/5/2024

סדרה מהממת! כתיבה סוחפת מההתחלה עד הסוף.

6/4/2024

סדרה מושלמת😍 כתיבה מעולה, סוחפת ומרגשת ממליצה ממש על כל הסדרה!

23/3/2024

מושלםםם

29/2/2024

מקסים כמו כל הספרים של דנה

22/1/2024

כל הסדרה כ"כ לא שגרתית ומעולה!! לא מבינה איך לא קראתי את זה קודם פשוט נפלא !!

21/1/2024

ספר מהמם כמו כל ספר בסדרה המושלמת !!!!!

30/12/2023

אהבתי מאוד ממליצה

26/11/2023

אהבתי מאוד

18/11/2023

בתוך ליבי אני בהחלט מקווה שזה לא הספר האחרון בסידרה כי אני פשוט מאוהבת בדמויות והכתיבה כל כך קולחת. גמעתי בשקיקה שלושה ספרים ביומיים

10/11/2023

ספר מרתק וסוחף!!

8/8/2023

ספר מעולה, ממש מעולה! החלק הראשון סחף אותי יותר. אין על ליאם "פני צלקת, פני מלאך".

29/6/2023

וואוווווווווו לא יכולתי לעזוב אותו!!!!!

16/4/2023

מתה על הספרים שלה... מדליקים.. מותחים... מצחיקים נהנית מכל רגע

27/1/2023

סדרה מושלמת!!! ממליצה

28/12/2022

קראתי את כל הסדרה התמכרתי!

14/12/2022

אני אוהבת את הטרילוגייה הזו...אבל אני משוגעת על הספר השני - אוי...הגרמני המשוגע עשה לי את זה גם בספר הזה, אפילו כדמות מישנית! אז כן...בעיה...אחרי ראלף המשוגע כל האחרים - קצת פחות... הייתי נותנת לספר הזה 4 כוכבים אבל זה לא הוגן...🙂כי הדמויות האחרות בספר הזה, הסיפור וסגנון הכתיבה טובים גם בספר הזה. בלבלתי אתכם? סורי...גם אני מבולבלת... הכל בגלל ראלף...😉

16/11/2022

לא מאמינה שסיימתי את הסדרה המדהימה הזאת, רק בא לי עוד ממנה! לא הייתי בטוחה לגבי הספר הזה, כמעט ולא קניתי אותו כי לא חשבתי שהסיפור של טומי יהיה מעניין, אבל טעיתי!! הספר היה פשוט מעולה, בהתחלה לא חשבתי שהוא יצליח לסחוף אותי ככה אבל לא הצלחתי להפסיק לקרוא. בעיקר אהבתי את זה שהסוף הטוב שלהם "נמשך" ולא הכל נפתר תוך רגע, וכבר היה שלב שלא חשבתי שהם יזכו לסוף טוב. ממליצה ממש!

16/11/2022

לא יודעת את מי יותר אהבתי פני צלקת הגרמני המעלף או הסרסור השווה? כולם שווים!

6/11/2022

מהמם מהמם מהמם

2/11/2022

מושלםםם

26/9/2022

אי אפשר לעזוב את הספר, חיפשתי כל רגע להמשיך לקרא.

16/7/2022

ספר מהמם!!!!!!!!!

12/7/2022

דנה , כל ספר שלך מרגש וכתוב נפלא

4/5/2022

מעולה! כמו כל סדרה של הסופרת , ניקשרתי אל הדמויות וקשה להיפרד..

20/4/2022

סדרת הספרים הכי טובה שקראתי לא מאמינה שנגמרה קוראת את אותם הספרים שוב ושוב ושוב ואף פעם לא נמאס דנה פשוט גאונננה הלוואי שיהיה ספר המשך על מייק ועל אילן ועל כולם בעצם

19/4/2022

מעולה

9/4/2022

ווא ווא ווא. התלקחות סיפור עוצר נשימה סיום הטרילוגיה. כל כך נהנתי מהקריאה כתוב בצורה קולחת ונעימה . תודה על שלושת הממתקים.

6/4/2022

פאקינג מושלם. הכתיבה הסחיפה האירוטיקה מושלם, הסידרה הכי טובה שקראתי

9/3/2022

מושלם

27/1/2022

קשה להאמין שזה הסוף אי אפשר להפסיק לקרוא את הספרים שלה, פשוט ממכר !!!

9/1/2022

לא הפסקתי לצחקק מומלץ כמו כל הסדרה

24/10/2021

מושלםםםםםםםםם!!!!!

16/10/2021

מדהים! מקסים! סיימתי ביום אחד (עד לשעות הקטנות😍) מאוהבת בכל הדמויות בטרילוגיה! פשוט מושלם!!

11/10/2021

מושלם מרתק אי אפשר להניח לרגע

7/10/2021

מדהים מדהים מדהים מדהים מדהיםםםםםםם

22/9/2021

מדהים, סופרת מעולה

11/9/2021

סדרה עולה!

25/7/2021

מהמם,כל ספר בסדרה יותר טוב מהשני !

28/6/2021

וואו מצאתי סופרת מדהימה !!! קראתי את כל הסידרה בשלושה ימים :) קשה היה לי להניח את הספר גם להפסקת קצרות. ממליצה בחום

9/6/2021

ספר מושלם כמו שני הספרים הקודמים בסדרה!

17/5/2021

וואו! הכי טוב מבין השלושה!! אהבתי כל כך והיו רגעים שממש צחקתי בקול הלוואי ואמצא עוד ספרים כאלה

7/5/2021

המחברת ממש התעלתה על עצמה! הספר מעניין וסוחף ומעניק הזדמנות לאסקפיזם מושלם! כמו סרט הוליוודי מצליח! מרתק וכתוב רהוט טוב!

4/5/2021

מושלם!!כתוב בצורה מושלמת ואי אפשר להוריד את הספר מהידיים

3/4/2021

ווואו זה הספר האחרון בסדרה שקראתי ובכל הספרים האחרים לא יחסתי חשיבות לטומי האדיש ולכן לא הסעיר אותי לקרוא את התלקחות, להפתעתי טומי היה קרוסלה משוגעת של רגשות וביחד עם סופיה, בעלת עוצמות נפשיות הספר הזה היה מדהים.. כמה חבל שאין עוד אחד 😬

3/3/2021

פשוט מושלם מושלם מושלם!!! אני מאוהבת בספרים של דנה בקטע אחר!!!! הסדרה הזו של חושני מושלמת ודנה כותבת פשוט מושלם! שנון, חכם, מצחיק עם הרבה תוכן וגם תשוקה. פשוט מושלם! אין לי מילים אחרות ועוד קיבלתי את התנגשות למתנת יומולדת! תודה רבה על כתיבה מדהימה!

25/2/2021

מה יש להגיד... דנה מדהימה כמו תמיד. רוצו לקרוא פשוט ממתק ללב.

15/2/2021

מקסים. שני הספרים הראשונים בטרולוגיה יותר מהפנטים ללא ספק,אבל גם הספר הזה מותח,מסקרן, עם נגיעות מהעולם של הספרים הראשונים.

19/1/2021

ספר מושלםםםםםם חובה !!!!

16/1/2021

האהוב עלי בסדרה וכולם היו טובים.. מצחיק ועצוב ונחמד ומעורר. ספר כייפי ומהיר. אי אפשר להניח אותו מהידיים.

15/1/2021

אחלה ספר , סדרה מעולה

13/9/2020

סוגר את הסדרה כל כך יפה😍

6/9/2020

דנה את סופרת בחסד עליון כל ספר שלך מדהים !!

28/8/2020

נהנתי מאוד

8/7/2020

מהמם!! כל ספר מרתק וסוחף בפני עצמו אוהבת את החבורה הזאת ואת הנאמנות שלהם אחד לשני!! כל סיפור אהבה מרגש מחדש ולא נותן לעזוב את הספר.. אהבתי מאוד

27/6/2020

דנה תותחית, עושה את זה שוב - אחלה ספר

16/6/2020

סוחף ומרגש.לא הצלחתי להפסיק לקרוא חבל שנגמר

6/6/2020

ספר מעולה וסדרה מעולה! אהבתי את כל הסיפורים מהסדרה, התרגשתי ונסחפתי לעולם של ליאם, טומי וראלף, רק חסר לי עכשיו את הסיפור של מייק ;)

9/5/2020

קראתי את שלושת הספרים בסדרה ונהנתי מכולם !! העלילה סוחפת, הדמויות שנונות ויש הרבה רגעים מצחיקים שרק גורמים להתאהב בספר אפילו יותר !

2/5/2020

יפה סוחף מצחיק מותח.. אבל כבר חוזר על עצמו. נהנתי ואני כן ממליצה.

29/4/2020

מתוק!

28/4/2020

מלא הומור!!! היו קטעים שצחקתי לי בקול!! כייפי מעניין מאוד מומלץ

26/4/2020

מקסים

25/4/2020

ספר מעולה בסדרה מצויינת. לא יכולתי להניח מהיד. מחכה כבר לקרוא עוד ספרים של דנה.

22/4/2020

סדרת ספרים מושלמתתתתתת

16/4/2020

מדהים כמו כל הקודמים. סדרה יפה, מצחיקה, שנונה.. ממליצה בחום

16/11/2019

סוחף, שנון, מרגש וסקסי בטירוף. גיליתי את הסופרת ממש לאחרונה ולא יכולה להפסיק במסע לגילוי על הספרים שלה.
את התלקחות קראתי מיד אחרי הספר הראשון בסדרה-״התנגשות״ שהוא זה ששאב אותי פנימה.

28/5/2019

סיפור אהבה מקסים בין גיבורים לא מושלמים
סוחף ומרתק לכל אורכו
מומלץ בחום !!!

11/5/2019

סופרת מדהימה וספר מדהים וסוחף!! ביומיים סיימתי לקרוא אותו!!!

25/10/2018

קראתי את כל הסדרה ולא יכולתי להפסיק..התאהבתי בדמויות ושמחתי לקרוא את סיפוריי ההמשך של הזוגות האהובים עליי.. חבל שנגמר :(

1/10/2018

הסופרת הזו היא מתנה! אי אפשר להניח את הספר מרגע שמתחילים נשאבים לעולם שלה ועד שהוא מסתיים ואז מחכים לספר הבא✨ בשתי מילים ספר שהוא תענוג מתמשך ❤️

31/7/2018

ספר מקסים כמו קודמיו. נהנתי לקרוא ולצחוק ממנו.

9/6/2018

סיפור אהבתם של סופיה השלומיאלית והחסרת ביטחון ושל טומי הסרסור שלא נוהג להתאהב…
אבל בסופו של דבר היא מסובבת אותו על האצבע הקטנה של היד הגידמת שלה…
ספר שמתחיל מעט מעורפל אך ממשיך ליצירת מופת שמסכמת את הטרילוגיה הנהדרת שנכתבה על ידי דנה…
ובדיוק כמו שאר הספרים בסדרה סוחף וממכר את הקורא לעולם אחר שגורם לו להתחבר עם הגיבורה ולהרגיש את כל התחושות שלה כולל הכאב וכולל השמחה…
מומלץ בחום! ומשאיר טעם לעוד…

14/4/2025

מקסים

10/2/2025

4.5. ממש אהבתי את הספר הסוף שלו מבאס

27/12/2024

פחות טוב מהספר הראשון והשני

14/9/2024

אהבתי את שני הספרים הקודמים יותר, הוא מאד קלישאתי. יחד עם זאת היה כיף וקליל לקריאה

21/6/2024

מדהים הטוב מבין השלושה עד כה! הכתיבה של דנה מהפנטת אי אפשר להניח את הספר מהיד!!!

7/6/2024

ספר טוב כמו שני הספרים הראשונים.

25/9/2023

אחלה ספר. הראשון בסדרה הכי טוב וזה אחריו. את השני על הגרמני דווקא הכי פחות אהבתי אבל אולי בגלל שציפיתי שיהיה הכי סוחף. סהכ סדרה מקסימה וכיפית לקריאה.

25/8/2023

אהבתי עותר את השניים הראשונים, אבל הוא בהחלט מפתיע וקולח כהרגלה של דנה

15/5/2023

ממש נחמד, היה כיף לקרוא

14/11/2022

כיף, כמו תמיד עם הספרים של אלגרוד!

5/10/2022

כיפי וסוחף

29/8/2022

כתיבה יפה, יש הרבה הומור ואקשן

20/6/2021

אהבתי מאוד שנון ועושה פרפרים בלב

4/10/2020

מוצלח עמו שאר הסידרה

9/9/2020

עוד הצלחה מסחררת מהסופרת האהובה!!

1/8/2018

כמו כל הספרים של דנה לוי אלגרוד, גם זה בא על חשבון שעות שינה... מפתיע, מעניין, מצחיק... כיף של ספר!

6/7/2018

כמו כל הספרים של דנה הספר הזה לא מאכזב מעניין מותח ומשאיר אותך מרותקת עד הסוף בקיצור מומלץ ביותר

19/6/2020

חמוד להעביר את הזמן למרות העלילה הלא הגיונית

1
26/11/2024

לא הצלחתי להתחבר לדמות הנשית בספר

7/12/2023

מי שקרא את שני הראשונים בסדרה אפשר לוותר על הספר הזה

14/1/2023

אהבתי יותר את השניים הקודמים.

17/10/2022

ההתחלה של הספר דחקה בי להמשיך. הספר מעניין ואהבתי שהכותבת שילבה את הדמויות בספר הקודמים!! . מה שכן ציפיתי ליותר מטומי ברגשותיו לסופיה. לפחות שהתוודה על אהבתו כלפיה , מה שלא קרה. בנוסף יש קצוות פתוחית במערכת היחסים בינה ובין אימה... האם היא תייחס אליה באותו אופן שהתייחסה אליה עד עכשיו? או שהפעם היא תתגאה בביתה? זה משהו שהייתי רוצה לדעת. אבל לפחות לדמויות ולסיפור עצמו יש סוף טוב .

25/9/2021

הכי פחות טוב בטרילוגיה. התחיל טוב, ההמשך היה מעיק ומלאה. דילגתי לסוף לא הרגשתי פספוס. לא ממש מומלץ.

20/7/2024

פחות אהבתי משני הספרים הראשונים

22/8/2023

פחות אהבתי מהספרים הקודמים שמאוד נהניתי מהם. דמות יותר מדי מופרכת וסמרטוטית. גם הקודמים לא היו מציאותיים כל כך אבל עדיין נהניתי מהקיצון, אבל בספר הזה לא הפסקתי לגלגל עיניים >.<

30/10/2021

לטעמי, היה עדיף לעצור בספר השני...

6/8/2021

2 הספרים הקודמים חמודים- בספר הזה , הזייה אחת . הדמות של סופיה נלעגת לאורך כל הספר זה לא עושה חשק לקרוא. השימוש בשפה - דל! חבל חשבתי שכל הסדרה תהיה כיפית לקריאה

22/7/2020

אחר סידרת התשוקות התאכזבתי מסידרה זאת.

17/2/2019

בניגוד לשניים הקודמים; הפעם לא נסחפתי … דמותה חסרת עמוד השדרה של סופיה היתה מעצבנת ושלל הכינויים השליליים שדבקו לה לאורך כל העלילה היו מיותרים ומעייפים

25/12/2024

הרבה פחות טוב משני האחרים. עלילה מתאמצת מדי ולא אמינה. מוטב היה לעצור אחרי הספר השני.

23/4/2022

כל כך לא אמין , ברמה של אופרת סבון כושלת. הדמות הראשית לא מעוררת הזדהות ,סיפור האהבה לא מסעיר. בזבוז של זמן וכסף

30/10/2020

דנה יכלה ליצור דמות יפהפייה ומציאותית של אישה גידמת וחכמה. במקום זה היא יצרה דמות עלובה, נלעגת, טיפשית והרסה את הספר. למעט כמה תיאורי מין חביבים, הספר מיותר, עלוב ומעליב.

התנגשות 3 - התלקחות דנה לוי אלגרוד
פרולוג
 
אני מסתכלת סביבי ורואה אנשים מושלמים. זוגות שמפגינים חיבה בפומבי, נשים שמקפידות על המראה החיצוני שלהן, גברים שמתפארים בהצלחות עסקיות ומשפחות שצועדות כלהקות המגוננות על הקן המשותף.
אנשים שחיים את חייהם בדיוק כפי שחלמו בילדותם.
אבל במקרים שבהם אני מתעקשת באמת להביט בהם, השלמות נעלמת. סדקים עדינים מבקעים את התפאורה שהם יצרו סביבם וניתן לראות בבירור את הפגמים.
בעיניי זה הופך אותם ליפים יותר.
הלוואי שיגיע היום שבו הם יבינו שלא צריך להתחבא מאחורי מסכות. הלוואי שיגיע הרגע שבו גם אני אחליט להפסיק לעשות זאת.
עד שזה יקרה, אמשיך להסתתר מהמציאות. אגזור על עצמי בידוד חברתי, אדחיק את הפגמים שלי אבל בעיקר אצחק עליהם. כי צחוק הוא התרופה הכי יעילה שיש.
 
 
פרק 1
 
עשרות זוגות עיניים בוהות בי בסקרנות ואני מתנדנדת על רגליי באי-נוחות. המקום הזה כל כך שונה ממה שדמיינתי. חשבתי שאראה כאן בריכת שחייה, מועדון, הצגות, משחקי חברה, אבל אין כלום. רק חבורה של זקנות וזקנים שיושבים בחדר האוכל, מביטים בי ומתלחשים.
"הוא מאחר," האישה הנרגנת שמולי מכריזה בעצבים. שיערה אסוף ברישול והבגדים שהיא לובשת דהויים ומרופטים. קשה להאמין שאישה כזו משמשת בתפקיד ניהולי של מוסד ציבורי. "אתקשר לקצין המבחן שלכם ואספר לו שהבחור החליט לא להגיע." היא שולפת מהכיס האחורי של מכנסיה מכשיר טלפון, ולפתע מבטה עובר אל המסדרון שמאחוריי. סומק מציף את לחייה. "הוא בכל זאת החליט להגיע..." היא ממלמלת, ואני מסובבת את ראשי.
החמימות שמתפשטת בלחיי מאשרת לי שגם אני מסמיקה.
הגוף הגבוה והאתלטי בחולצת הפולו הלבנה פוסע בביטחון לעברנו. ידו האחת טמונה בכיס מכנסיו והשנייה משחקת בצרור מפתחות. שיערו השחור פרוע והקצוות שלו מחומצנים. הוא מפהק בלי להסתיר את פיו, אבל אפילו הפעולה הגסה הזו לא פוגמת בשלמות של פניו. הוא קד בראשו לעבר שתי קשישות. הן פוערות את עיניהן בהתלהבות ואני כבר לא במרכז תשומת הלב של אף אחד מהנוכחים במקום.
"אני מצטער על האיחור." הוא מחייך אל המנהלת, והיא ממשיכה לבהות בו בלי לומר מילה. "אני מבין שאת השותפה שלי לפשע." הוא מסובב אליי את פלג גופו העליון ומושיט את ידו. "אני טומי." הוא קורץ לי, ואני מרימה את יד ימין ומייד מתחרטת ומרימה במקומה את יד שמאל. אני צועדת צעד אחד קדימה כדי להדביק את הפער בינינו. עקב הנעל שלי מתחכך ברווח הצר בין המרצפות, הקרסול שלי מתעקם ואני צונחת קדימה ומתרסקת על הרצפה.
שיט. זה לא באמת קרה לי עכשיו.
אני משפשפת את מצחי ומסתכלת על נעלי הספורט הלבנות של הבחור המרשים שחזה בהשפלה שלי. קולות צחוק נשמעים מכל עבר ואני מגלגלת את עיניי בייאוש ומרימה את ראשי. בהתחלה אני מצליחה רק לפלוט צחקוק עצבני, אך מהר מאוד הוא הופך לפרץ צחוק אמיתי.
העיניים השחורות המלוכסנות שלו לא נראות לי משועשעות, הן נראות משועממות. הוא רוכן קדימה, מושך אותי לעמידה ומפהק בקולניות. עכשיו, כשאני קרובה אליו, אני שמה לב שהעיניים שלו אדומות, מה שכנראה מעיד על חוסר שינה.
"טומי, אני שמחה שהחלטת להצטרף אלינו." המנהלת מתעלמת מהצחוק המוזר שלי ובוחנת אותו בגלוי. "קוראים לי אנה, והבחורה המגושמת הזאת היא סופיה. אתם עומדים לבלות כאן יחד את שלושת החודשים הבאים."
"אי-אפשר לקבל קיצור על התנהגות טובה?" טומי מרים גבה ומחייך אליה בפלרטטנות.
"לא." היא מצחקקת כמו נערה מתבגרת. "בעבודות שירות הכללים שונים. שניכם בחרתם להצטרף אלינו למשמרת הערב." היא מסתכלת בשעון שלה ונוקשת בעט על התיקייה שהיא מחזיקה. "חשוב שתגיעו לכאן בשעה שש בדיוק, ושלא תצאו לפני השעה תשע."
טומי מסתכל בשעון שלו, מעווה את פניו ומסובב את צרור המפתחות על אצבעו.
"אני מבינה שאתה הגעת אלינו לאחר שהורשעת בנהיגה במהירות מופרזת." היא מעיינת בתיקייה שלה והוא מושך בכתפיו. "סופיה, את הגעת אלינו לאחר שהורשעת בגניבה מחנויות." היא שולחת לעברי מבט מזועזע ואני מחווירה. "כאן אין לך מה לגנוב! אנחנו מוסד ציבורי דל אמצעים ואני מבקשת שתכבדי את הרכוש האישי שהדיירים מחזיקים."
ההתלחשויות שנשמעות מכיוון שולחנות האוכל הופכות לקריאות מחאה, ואני משפילה את עיניי ומהנהנת.
"הארנק שלי." טומי מכניס את כפות ידיו לכיסי מכנסיו הקדמיים, ואז לאחוריים. "הרמת לי את הארנק?"
קריאות המחאה הופכות לקריאות בהלה.
"אני... אני לא..."
"אה, נכון. נזכרתי שהשארתי אותו ברכב." הוא מגחך, ואני חושקת שיניים.
אנה מזיזה את ראשה מצד לצד באכזבה ומניפה כלפיי אצבע מאיימת. "ביקשתי מהדיירים לשים עלייך עין. כאן לא תוכלי לעשות את התעלולים שלך."
"אני לא מתכוונת לעשות כלום, גברתי." אני נאנחת.
"אני מבקשת שגם אתה תשים לב להתנהלות שלה," היא פונה אל טומי, והוא מחניק חיוך ומהנהן אליה בכובד ראש. "אתם יכולים להתחיל בהגשת ארוחת הערב לדיירים, ולאחר מכן אני מצפה שתמצאו את הדרך לשעשע אותם. יש בספרייה שלנו כמה משחקי קופסה שהם אוהבים לשחק."
"כן, גברתי." טומי מפנה את ראשו אל השולחנות. "אין דבר חשוב יותר מלכבד ולהוקיר את הסבים והסבתות שלנו. אני מבטיח לך שהם בידיים טובות."
"נהדר." היא מותחת את שפתיה לחיוך רחב. "זה בדיוק מה שציפיתי לשמוע. ועכשיו אני יכולה לפרוש לביתי כשאני רגועה." היא סוגרת את התיקייה ומחווה לעברו בראשה כדי שיצטרף אליה.
הוא מלווה אותה אל המסדרון, והיא מקרבת את שפתיה אל אוזנו ולוחשת לו בזמן שהיא מגניבה אליי מבטים חשדניים.
"את יכולה להיות רגועה." הוא טופח על כתפיה, והיא מניחה את כף ידה על ליבה כאסירת תודה ועוזבת.
"אז מה קורה, גנבת." הוא מתקרב אליי ומגחך.
"אני לא גנבת!" אני משחררת את זעקת התסכול שעצרתי בתוכי מהרגע שנכנסתי למקום הזה. "בסך הכול שכחתי לשלם."
"חבל שלא סיפרת את זה לשופט." הוא מעווה את פניו בצער מזויף. "אבל עכשיו, אם לא אכפת לך, אני אשב לי קצת על הכורסה הזאת." הוא מצביע על הכורסה שליד החלון. "ואת תתחילי להגיש לזקנים האלה את ארוחת הערב. לא הספקתי לעצום עין היום. אני קרוע מעייפות."
"אבל אנחנו אמורים לעשות את זה יחד."
"אעצום עיניים רק לחמש דקות." הוא משפשף את עיניו ומפהק. "אחר כך אחליף אותך. רק תשתדלי לא לגנוב שום דבר בזמן שאני ישן, הבטחתי למנהלת שאשמור עלייך." הוא לא ממתין לתגובה שלי וצועד אל הכורסה, ומפזר בדרך חיוכים אל הזקנות. הן מצחקקות בהנאה.
אני ממשיכה להביט בו בזמן שהוא מתיישב על הכורסה, משכיב לאחור את המשענת ועוצם את עיניו.
"גנבת, אנחנו רעבים," צועק קשיש מאחד השולחנות, וכולם סביבו פורצים בצחוק.
"אני לא גנבת..." אני ממלמלת לעצמי וניגשת אל המטבח. על הדלפק מונחים מגשים עמוסים בצלחות, ואני לוקחת בזהירות מגש אחד וחוזרת אל חדר האוכל. כמעט בלתי אפשרי לשאת אותו ביד שמאל בלבד, בעודי ממשיכה לאגרף את יד ימין ולהסתיר אותה.
תתרכזי! אני פוקדת על עצמי, וסופרת את הצעדים עד השולחן הראשון. הצלחות מקרקשות על המגש ואני מרגישה כיצד הגפיים שלי נלחמות בי ברעד התמידי שלהן. רק כשאני מניחה אותו, אני מצליחה לנשום.
אני חוזרת אל המטבח ואז שוב אל חדר האוכל, וממשיכה כך עד שכל המגשים נמצאים על השולחנות. הזקנים אוכלים ומפטפטים וטומי ממשיך לישון בנחת.
"גנבת, לא קיבלתי את הצלחת שלי," קשישה צועקת, ושוב כולם פורצים בצחוק.
"מצחיק. ממש מצחיק." אני משלבת את זרועותיי וצועדת ברוגז אל הכורסה.
"אל תעירי אותו," אחת הקשישות, שיושבת בשולחן הסמוך אליו, נוזפת בי. "מסכן, הוא בטח עובד כל כך קשה." הקשישה שיושבת לצידה בוחנת אותו בחיוך נוגה. "הוא מזכיר לי את בעלי הראשון. הייתי מאוהבת בו עד מעל הראש, והוא היה ממש נמר במיטה."
החברות שלה צוחקות, ואני מנערת את ראשי בניסיון להדחיק את המראה שלה בסיטואציה מינית עם בעלה.
"נו, לכי תביאי לפלורה לאכול." קשישה אחרת מנופפת בידיה. "את מפריעה לנו לפנטז על הבחור הזה."
אני מגלגלת את עיניי וניגשת בחזרה למטבח. הפעם אני לא צריכה מגש, ואוחזת בקלות צלחת אחת. אני מפלסת את דרכי בין השולחנות, וכף רגלי נתקלת בתיק שמונח ליד אחד הכיסאות. הברכיים שלי מתנדנדות, הכתפיים נוטות קדימה ולפני שאני מספיקה למצמץ הצלחת מתרסקת על הרצפה ואני שוכבת מעליה.
קולות צחוק גבריים ונשיים נשמעים מכל עבר.
"אוף." אני מנערת מבגדיי את מחית תפוחי האדמה ואת שאריות הביצה המקושקשת, ומנסה לאסוף את הכול חזרה לצלחת. עיניי ננעצות בנעלי הספורט הלבנות, ואני מרימה את ראשי ומרגישה את הדגדוג בגרוני. הצחקוק העצבני שוב הופך לצחוק מתגלגל.
"את ממש מחבבת את הרצפה הזאת." טומי מהנהן לעצמו ומושך אותי לעמידה. הוא בוחן את התיק שהכשיל אותי ואז מחייך אל הזקנה שמקרבת אותו אליה. "גברתי, אני מציע שתבדקי שהגנבת לא לקחה שום דבר מהתיק שלך בזמן שהיא פלרטטה עם האוכל שלך."
קריאות בהלה וזעזוע נשמעות סביב, והזקנה מפשפשת בתיק שלה בתנועות עצבניות.
"נו, באמת!" הצחוק שלי גווע ואני חובטת בכתף שלו. הוא מגחך ועוקף אותי, ניגש בהליכתו השחצנית אל המטבח וחוזר משם ובידו צלחת חדשה. הוא נעצר מול פלורה, קד לעברה בראשו ומניח מפית על ברכיה.
הזקנות מוחאות כפיים בהתלהבות.
"את צריכה להתייחס אליהם בכבוד." הוא קורץ לי וחוזר אל הכורסה. "תעירי אותי כשתסיימי לפנות את הצלחות."
הוא עוצם את עיניו, והדבר האחרון שמתחשק לי לעשות הוא לצחוק. הטקטיקה העלובה שלו מעצבנת אותי, ואני מצליחה לדמיין כיצד אני סוגרת את כפות ידיי סביב צווארו וחונקת אותו.

עוד ספרים של דנה לוי אלגרוד