על החלום
(1901)
זיגמונד פרויד
I
בתקופות שרשאים אנו לכנותן קדם־מדעיות לא נקלעו בני האדם למבוכה בבואם להסביר את החלום. כאשר הקיצו ונזכרו בחלום, הוא נחשב בעיניהם כמסר מיטיב או עוין של כוחות נעלים, שטניים או אלוהיים. עם פריחתן של צורות החשיבה המדעיות על אודות הטבע התחלפה כל המיתולוגיה המחוכמת הזו בפסיכולוגיה, וכיום רק מיעוט מבוטל מבין המשכילים מטיל ספק בהיות החלום הישג נפשי עצמאי של החולם.
אולם מאז דחייתה של ההיפותזה המיתולוגית, הפך החלום לטעון הסבר. תנאי היווצרותו, זיקתו אל חיי הנפש במצב הערות, תלותו בגירויים הנדחקים בעת השינה אל סף התפיסה החושית, המוזרויות הרבות של תכניו המרתיעות את החשיבה העֵרה, אי־התואַם בין דימוייו הוויזואליים לבין האָפקטים שהוצמדו אליהם, ולבסוף טבעו החטוף של החלום, האופן שבו המחשבה העֵרה מסיטה אותו הצִדה כמשהו מוזר, משחיתה ואף מוחקת אותו מן הזיכרון — כל הבעיות האלה ובעיות נוספות דורשות פתרונות מזה מאות בשנים, אך טרם זכו לפתרון מספק. אולם במוקד ענייננו ניצבת השאלה על אודות משמעות החלום, הצופנת בחובה היגיון כפול. תחילה היא שואלת על אודות המשמעות הנפשית של החלימה, על אודות מקומו של החלום ביחס לתהליכים נפשיים אחרים ועל אודות תפקודו הביולוגי המשוער. בנוסף לכך ברצונה לדעת אם החלום ניתן לפירוש, אם יש "פשר" לתוכן החלום הבודד, מן הסוג שאנו מורגלים למצוא בתוצרים נפשיים אחרים.
אפשר להבחין בשלושה כיוונים בהערכת החלום. אחד מהם, שפילוסופים אחדים נותנים לו ביטוי, שימר כביכול את הדיה של הערכת־היתר הנושנה של החלום. אלה מזהים את התשתית של חיי החלום עם מצב מיוחד בפעילות הנפשית, ואף מהללים אותו כהתרוממות אל מדרגה נעלה יותר. כך למשל, טוען שוברט [Schubert]31: החלום הוא שחרור הרוח מעריצותו של הטבע החיצוני, שחרור הנפש מכבלי החושניות. הוגים אחרים אינם מרחיקים לכת עד כדי כך, אך סוברים שמקור החלומות הוא בעיקר בריגושים נפשיים, ושתפקידם לגלם את ביטויי הכוחות הנפשיים, שהתפתחותם החופשית נבלמת במהלך היום (של פנטזיות החלום — שרנר [Scherner] 32, פולקלט [Volkelt]). לא מעט חוקרים מייחסים לחלום כישורים נעלים, לפחות בתחומים מסוימים (הזיכרון).
בניגוד חריף לכך, רוב הכותבים בתחום הרפואה דוגלים בתפיסה שכמעט אינה מותירה לחלום ערך של תופעה נפשית. מבחינתם, הגירויים החושיים והגופניים הם מחוללי החלום הבלעדיים, והם פוגעים מבחוץ באדם הישן או מתעוררים במקרה באיבריו הפנימיים. למושא החלום אין זכות להיגיון ולמשמעות יותר מאשר, למשל, "לצלילים שעשר אצבעותיו של אדם נטול כל ידע במוזיקה, לוּ היו פורטות על כלי הנגינה, היו יכולות להפיק" (שטרומפל [Strümpel]33). את החלום אין לתאר אלא כ"תהליך גופני שהוא בלתי נחוץ בכל המקרים וחולני במרבית המקרים" (בינץ [Binz]34). כל מוזרויות חיי החלום מקורן בגירויים פיזיולוגיים נעדרי הקשר המופעלים על ידי איברים מסוימים או על ידי קבוצות תאים מסוימות של המוח השקוע בשינה.
ומנגד, דומה כי הדעה העממית, המושפעת אך במעט מפסק דינו של המדע ואינה מטרידה עצמה בשאלת מקורו של החלום, נאחזת באמונה כי אכן יש בחלום היגיון המבשר על העתיד לבוא, ושניתן לחלץ אותו מתוך תוכנו המבולבל והחידתי לעתים של החלום באמצעות הליך כלשהו של פירוש. שיטות הפירוש המיושמות מבוססות על החלפתו של תוכן החלום שהופיע בזיכרון בתוכן אחר, בין אם בשיעורין, על ידי החלפתן של פיסות החלום זו בזו על פי מפתח קבוע, ובין אם בשלמות, על ידי החלפתו של החלום כולו בתוכן אחר שיחסו לחלום הוא יחס סמלי. גברים רציניים לועגים למאמצים אלה. "חלומות הם קצף על פני המים".
