פתח דבר
כאשר פנתה אליי הסופרת האמריקאית לוֹרי קְרָנאת' והציעה שנכתוב יחד ספר על אגדות, אלגוריות ומשלים בורמזיים, הרעיון מייד עורר בי עניין.
מאז 1995 ביקרתי עשרות פעמים במדינה זו, שהייתה בעברה מושבה בריטית. בתחילה עשיתי זאת כעיתונאי, אך בהמשך נסעתי לשם כסופר, ובמהלך המחקר שערכתי לקראת הרומנים שלי אמנות ההקשבה לפעימות הלב ומיתרי הלב הגיעו לאוזניי שוב ושוב סיפורים מעולם האגדות והמעשיות. הם עוררו את סקרנותי, שכן לעיתים קרובות היו אלה אנקדוטות נוגעות ללב שהצביעו על העושר המיתולוגי של עמי בורמה השונים ועל רוחניות בני האדם, והראו עד כמה הטביעה החשיבה הבודהיסטית את חותמה על החברה במשך מאות שנים. לנזירים ולחיי המנזר תפקיד חשוב ברבים מסיפורים אלה, וכך גם לאמונה בגלגול נשמות, המושרשת בהם היטב. שוב ושוב הייתי אחוז פליאה לנוכח הסיפורים האלה, שבהם אנשים רבים מתו אך שבו ונולדו בדמות חדשה, כדי להרבות טוב או כדי להמיט אסון.
אנקדוטות אחרות היו בעיניי כה זרות, כה מגוחכות, כה חסרות מוסר השכל, עד שהתקשיתי לשבץ אותן בספרי. לעומתן היו אחרות שהזכירו לי את אגדות ילדותי, אלא שבהן קופים, נמרים, פילים ותנינים מילאו את עולם הדמיון — ולא קיפודים, חמורים או אווזים. הערכים שאנקדוטות אלה מבקשות ללמד דומים לאלה של האחים גרים או של הנס כריסטיאן אנדרסן, והבנתי עד כמה מבססות כל תרבויות העולם את המיתוסים שלהן על החוכמה האנושית האוניברסלית.
לורי קרנאת' מתמצאת במדינה זו ובתושביה לא פחות ממני. היא ביקרה שם לראשונה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, בתקופה שבה נהגו השלטונות הצבאיים חשדנות בכל זר, וקשה היה הרבה יותר מהיום לנסוע ברחבי הארץ, שכן נעו בעיקר בעגלות שוורים או בכרכרות סוסים. בנסיעותיה הרבות אל המחוזות השונים היא זכתה להכיר את בורמה ואת תרבותה היכרות עמוקה, ועסקה רבות באגדותיה ובמעשיותיה. לורי פרסמה מאמרים רבים וכן ספר על בורמה.
בתקופה שבה נולד הרעיון לכתיבת ספר זה, שהה בני יונתן בנְיואַנג שוּאֶה, עיר קטנה לחוף אגם אִינלֶה שבמדינות שָאן,1 שם התנדבו הוא וחברו יָאנֶק מָתֵיאוס בשני בתי יתומים ולימדו את הילדים אנגלית. בני הביע מייד את רצונו להצטרף אלינו, ועם חברו החל לחפש סיפורים נוספים. בחמשת החודשים שבילו בבורמה הם התעניינו אצל שכנים, ביקרו בבתי ספר, במנזרים ובמסעדות, ושבו בפנקסים עמוסים לעייפה.
בה בעת חיפשנו בחנויות הספרים של יאנגוֹן כרכי אגדות שאזלו מהשוק, ובספרי לימוד מרופטים גילינו אלגוריות ואגדות.
כך הפך ספר זה לעבודת צוות. כל אחד מאיתנו אסף סיפורים ואת היפים ביותר רשם לעצמו. לאחר מכן קיבצתי את הסיפורים לספר והוספתי פרולוג ואפילוג, אך השתדלתי שלא לפגוע בנימת הסיפור של שני שותפיי הסופרים, ולהשאיר את הטקסטים שונים זה מזה בסגנונם, בקצבם ובאורכם.
לעיתים קרובות שמענו גרסות שונות של אותו סיפור, והיה עלינו לבחור באחת מהן או למזגן לגרסה אחת. תכופות סופרה לנו אגדה ללא שם, ולמרות מאמצינו לא הצלחנו לגלותו. לסיפורים אלה המצאנו שמות.
על כוונתנו למיין את האגדות והמעשיות לפרקים כמו "אהבה", "קנאה" או "אמונה" ויתרנו עד מהרה, שכן נוכחנו לדעת שהן רב־שכבתיות ושונות זו מזו עד מאוד, וחלוקה שכזו הייתה יוצרת בהן סדר מלאכותי שהיה גורם להן עוול.
כמה סיפורים יגרמו לכם ודאי לגחך או לשקוע במחשבות, אחרים ייגעו לליבכם או יכעיסו אתכם.
על כל פנים, העמודים הבאים יהיו מסע אל עולם אחר, שאולי ייראה זר לעיתים, אך לעיתים גם מוכר. בהיותי סופר למדתי שלמרות ההבדלים ההיסטוריים והתרבותיים — למרות האקזוטיקה והזרות — רב המחבר בינינו על המפריד.
יאן־פיליפ סנדקר, אפריל 2017
