גברת פלפלת – אשה בגדל כפית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גברת פלפלת – אשה בגדל כפית

גברת פלפלת – אשה בגדל כפית

3 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

תקציר

הָיֹה הָיְתָה פַּעַם אִשָּׁה, גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת שְׁמָהּ. עֶרֶב אֶחָד שָׁכְבָה לִישֹׁן, כְּמוֹ שֶׁנָּשִׁים עוֹשׂוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל, וּלְמָחֳרָת הִתְעוֹרְרָה, כְּפִי שֶׁנָּשִׁים עוֹשׂוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֲבָל אָז הִיא נִהְיְתָה קְטַנָּה כְּמוֹ כַּפִּית, וְזֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא קוֹרֶה לְאַף אִשָּׁה.
 
אֶת גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, שֶׁבְּאֹרַחַ פֶּלֶא נֶהֱפֶכֶת לְאִשָּׁה קְטַנְטַנָּה וְחוֹוָה הַרְפַּתְקָאוֹת מַצְחִיקוֹת וּמַפְתִּיעוֹת, כֻּלָּנוּ מַכִּירִים מִסִּדְרַת הַטֶּלֶוִיזְיָה הַמְּצֻיֶּרֶת. אֲבָל דְּמוּתָהּ הַבִּלְתִּי נִשְׁכַּחַת רָאֲתָה אוֹר לָרִאשׁוֹנָה בְּסִדְרַת סְפָרִים שֶׁכָּתַב אַלְף פְּרוֹיסֶן הַנּוֹרְוֶגִי הָחֵל מִשְּׁנַת 1957.
 
הַסִּפּוּרִים הַמְּשַׁעְשְׁעִים וְהַיָּפִים עַל גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת כְּתוּבִים בָּאֲוִירָה הַנּוֹרְוֶגִית שֶׁל אוֹתָהּ תְּקוּפָה, וְיֵשׁ בָּהֶם הוּמוֹר, קֶסֶם וְשׁוֹבְבוּת שֶׁהָפְכוּ אוֹתָם לִקְלָאסִיקָה שֶׁל סִפְרוּת הַיְּלָדִים הָעוֹלָמִית. עַכְשָׁו לָרִאשׁוֹנָה יְכוֹלִים גַּם הַיְּלָדִים וְהַיְּלָדוֹת בְּיִשְׂרָאֵל לֵהָנוֹת מִן הַסִּפּוּרִים שֶׁתֻּרְגְּמוּ לְעִבְרִית, וּלְהַכִּיר צְדָדִים חֲדָשִׁים שֶׁל גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת.
 
הַמַּהֲדוּרָה הַחֲגִיגִית שֶׁל גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת – אִשָּׁה בְּגֹדֶל כַּפִּית כּוֹלֶלֶת חֲמִשָּׁה סִפּוּרִים נֶהֱדָרִים, מְלֻוִּים בָּאִיּוּרִים הַמְּקוֹרִיִּים שֶׁל בְּיוֹרְן בֶּרְג. אֶת הַסֵּפֶר תִּרְגְּמָה בְּכִשָּׁרוֹן רַב דָּנָה כַּסְפִּי, שֶׁאַף הוֹסִיפָה פֶּתַח דָּבָר מֵאִיר עֵינַיִם.
 
מַתְאִים גַּם לְמַתְחִילִים וּלְמַתְחִילוֹת לִקְרֹא.

פרק ראשון

גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת נִהְיֵית קְטַנָּה כְּמוֹ כַּפִּית
 
הָיֹה הָיְתָה פַּעַם אִשָּׁה, גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת שְׁמָהּ. עֶרֶב אֶחָד שָׁכְבָה לִישֹׁן, כְּמוֹ שֶׁנָּשִׁים עוֹשׂוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל, וּלְמָחֳרָת הִתְעוֹרְרָה, כְּפִי שֶׁנָּשִׁים עוֹשׂוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֲבָל אָז הִיא נִהְיְתָה קְטַנָּה כְּמוֹ כַּפִּית, וְזֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא קוֹרֶה לְאַף אִשָּׁה.
"טוֹב, אִם נִהְיֵיתִי קְטַנָּה כְּמוֹ כַּפִּית, אֶצְטָרֵךְ לִחְיוֹת בְּהֶתְאֵם," אָמְרָה לְעַצְמָהּ גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, כִּי לֹא הָיָה לָהּ עִם מִי לְדַבֵּר. מַר פִּלְפֵּל יָצָא לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה, וְכָל יְלָדֶיהָ כְּבָר הָיוּ גְּדוֹלִים.
דַּוְקָא בְּאוֹתוֹ יוֹם הָיוּ לִגְבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת דְּבָרִים רַבִּים לַעֲשׂוֹת. רֵאשִׁית הָיָה עָלֶיהָ לְנַקּוֹת אֶת הַבַּיִת, שֵׁנִית הָיוּ לָהּ הֲמוֹן בְּגָדִים לְכַבֵּס, וּשְׁלִישִׁית הִיא הִתְכּוֹנְנָה לְטַגֵּן חֲבִיתִיּוֹת לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם.
"כְּדַאי שֶׁאָקוּם מֵהַמִּטָּה," אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, אָחֲזָה בִּקְצֵה הַשְּׂמִיכָה וְהִתְגַּלְגְּלָה בְּתוֹכָהּ. הַגָּלִיל הָלַךְ וְגָדַל עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הַשְּׂמִיכָה כֻּלָּהּ נָפְלָה אַרְצָה, וּגְבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת זָחֲלָה מִתּוֹכָהּ בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה.
גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת רָצְתָה עַכְשָׁו לְנַקּוֹת אֶת הַבַּיִת, וְזֶה לֹא הָיָה קָשֶׁה כְּלָל. הִיא הִתְיַשְּׁבָה לְיַד חֹר הָעַכְבָּר וְצִיְּצָה, וְהָעַכְבָּר יָצָא אֵלֶיהָ.
"תְּנַקֶּה אֶת הַפִּנּוֹת וְאֶת הַחֲרִיצִים," אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, "אַחֶרֶת אַלְשִׁין עָלֶיךָ לַחֲתוּלָה." וְהָעַכְבָּר נִקָּה אֶת הַפִּנּוֹת וְאֶת הַחֲרִיצִים.
 
 
וְאָז קָרְאָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת לַחֲתוּלָה.
"חֲתוּלָה, חֲתוּלָה, שִׁטְפִי אֶת הַכּוֹסוֹת וְאֶת הַקְּעָרוֹת, אַחֶרֶת אַלְשִׁין עָלַיִךְ לַכֶּלֶב." וְהַחֲתוּלָה שָׁטְפָה אֶת הַכּוֹסוֹת וְאֶת הַקְּעָרוֹת.
 
 
וְאָז קָרְאָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת לַכֶּלֶב.
"כֶּלֶב, כֶּלֶב, אִם תַּצִּיעַ אֶת הַמִּטָּה וְתִפְתַּח אֶת הַחַלּוֹן, תְּקַבֵּל עֶצֶם גְּדוֹלָה לְכַרְסֵם," אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת. וְהַכֶּלֶב בָּא וּמִלֵּא אַחַר הוֹרָאוֹתֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ הִתְיַשֵּׁב עַל מִפְתַּן הָאֶבֶן וְכִשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ עַד שֶׁהַמִּפְתָּן הָיָה חָלָק וְנוֹצֵץ כְּמוֹ רְאִי.
 
 
"קַח אֶת הָעֶצֶם בְּעַצְמְךָ," אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, "אֵין לִי זְמַן לְשָׁרֵת כָּל אָרְחֵי פָּרְחֵי." וְאָז הִצְבִּיעָה לְמַעְלָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, שָׁם הָיְתָה מֻנַּחַת עֶצֶם גְּדוֹלָה.
עַכְשָׁו רָצְתָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת לְכַבֵּס אֶת הַבְּגָדִים.
הִיא אָמְנָם כְּבָר הִשְׁרְתָה אֶת הַבְּגָדִים בַּפֶּלֶג, אֲבָל הוּא הָיָה כִּמְעַט יָבֵשׁ. וּגְבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת הִתְיַשְּׁבָה וְהֵחֵלָּה לְהִתְלוֹנֵן.
"אֲנִי חַיָּה כְּבָר זְמַן רַב כָּל כָּךְ," אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, "אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת הַפֶּלֶג יָבֵשׁ כְּמוֹ הַיּוֹם. אִם לֹא יֵרֵד גֶּשֶׁם בְּקָרוֹב, יִהְיוּ כָּאן בַּצֹּרֶת וְגַם מַחֲלוֹת." כָּךְ אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת שׁוּב וְשׁוּב. לְבַסּוֹף הָעֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם הִתְרַגְּזוּ כָּל כָּךְ, שֶׁהֶחְלִיטוּ לְהַמְטִיר גֶּשֶׁם וּלְהַטְבִּיעַ אֶת גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת. אֲבָל הִיא פָּשׁוּט הִסְתַּתְּרָה תַּחַת פֶּרַח כּוֹבַע הַנָּזִיר, וְשָׁם יָשְׁבָה בְּבִטְחָה בְּשָׁעָה שֶׁהַמָּטָר נִתַּךְ עַל הָאָרֶץ וְכִבֵּס אֶת כָּל הַבְּגָדִים.

סקירות וביקורות

בתנוחת כפיות אף שהיא אישה קטנה, גברת פלפלת, שעלילותיה מובאות לראשונה בעברית, היא ללא ספק גיבורה פמיניסטית

בתמונה: איור של ביורן ברג מתוך הספר

דרוש אומץ כדי להוציא, בתקופתנו, ספר על אישה קטנה. לכאורה מנציחה גברת פלפלת, "אישה בגודל כפית", שכל יומה סב סביב עבודות הבית והשבעת צורכי בעלה, את האישוויון הדומסטי, את שעבודה של עקרת הבית, את קטנותה של האישה. בפועל, איך שלא מסובבים את הכפית הזו, מדובר בספר מגדיל ואפילו, כמו שאומרות, מעצים.

כפי שמספרת לקוראים הצעירים המתרגמת דנה כספי בדברי הפתיחה, אלף פרויסן הנורווגי היה זמר, מחזאי, במאי תיאטרון, שדרן רדיו, שטותניק וסופר. 'גברת פלפלת' שלו הופיע לראשונה במדור ילדים בעיתון, אחר כך בשידורי הרדיו, ורק בגלגולו האחרון כספר קריאה. לישראלים היא מוכרת בעיקר מסדרת הטלוויזיה היפנית ששודרה כאן באייטיז, ואכן קשה, בהתחלה, שלא לשמוע את קולה של חני נחמיאס מסתחרר ברקע בראש הקורא. הצמצום הנורדי שבין הדפים - בספר יש חמישה סיפורים ובסדרה היפנית ‭ 130‬ פרקים, אם למנות הבדל אחד - מחליש אותו אט-אט.

כנרמז, 'גברת פלפלת' ראוי לקריאה פמיניסטית ויש בו משהו לכל דור של פמיניזם, בלי לריב. אלמלא היה זה דימוי מסוכן לילדים, ניתן היה לקבוע שכבר שורות הפתיחה חדות כסכין: "היה הייתה פעם אישה, גברת פלפלת שמה. ערב אחד הלכה לישון, כמו שנשים עושות בדרך כלל, ולמחרת התעוררה, כפי שנשים עושות בדרך כלל, אבל אז היא נהייתה קטנה כמו כפית, וזה בדרך כלל לא קורה לאף אישה". המילה העברית אישה, כפי שהיא מופיעה כאן, נקראת הן כנקבה והן כרעיה, ובין אם זה המצב גם בנורווגית או שלא - יש כאן עקיצה כלפי כל ההנחות כולן, ובעיקר ההנחות הנוגעות לתפקודה היומיומי של האישה.

לגברת פלפלת, נמסר בהמשך, "לא היה עם מי לדבר", זאת כי מר פלפל יצא לעבוד בשדה. כמו שמגלה לנו רק הספרות, בדידותה של עקרת הבית מולידה עולם פנימי נפתל, בדיוני, חולמני ומשחרר, חירות שאינה שמורה לעבדים ממין זכר-מפרנס, הנדרשים לקשר רציונלי ותפקודי עם העולם החיצון. כאן בדיוק מציע 'גברת פלפלת' קריאה פמיניסטית מחוכמת: גם האישה וגם הגבר הם עבדים של הקיום, מוקרבים על מזבח מחויבויותיהם החברתיות והכלכליות, אך רק לאישה שמורה הזכות לברוא לעצמה עולם פנימי ולהתנהל בתוכו במשך שעות ארוכות. אם אנחנו מכירים בכך שרק בדמיונו יכול אדם להיות חופשי באמת, הרי שלאישה, עקרת בית קטנה ככל שתהיה, יתרון גדול על הגבר. היא נמצאת, במשך שעות, בעולם לא מושגח, שהבהייה והחלום מותרים בו. מותר בו, אפילו, להפוך, עירומה, למלכת העורבים - כל עוד, בשעה מסוימת, יפוג הקסם והארוחה תהיה על השולחן.

לגברת פלפלת, כרוב רובן של הנשים בזמן בריאתה - שנות ה-‭50‬ של המאה ה-‭- 20‬ יש הרבה דברים לעשות: כביסה, ניקיון, בישול. איך תעשה אותם, כשקוטנה הסימבולי הפך למיניאטוריות בפועל? גברת פלפלת היא אישה-קוסמת, אישה מכשפה, אישה שיכולה לתמרן בלשונה בלבד את כל כוחות הטבע ועולם החפצים שיעבדו עבורה: הגשם יכבס, השמש תייבש, הכלב יציע את המיטה, המחבת תטגן בעצמה. כשיחזור הגבר הביתה, הוא לא יידע דבר על עולמה הפנימי של אשתו ("האישה לא הזכירה ולו במילה שהייתה קטנה כמו כפית, כי נשים בדרך כלל לא אומרות דברים כאלה").

בסיפור האחרון בספר, מכיוון שגודלה לא מאפשר לה להכין עוגיות סירופ (החך מתעורר למחשבה על המתכון הנורווגי המתוק) לבזאר התרמה, מכריזה גברת פלפלת על אקט מופלא בחתרניותו האמנותית ואמירתו החברתית: היא תעמיד את עצמה, את דמותה הקטנה, הבובתית, הפלאית, למכירה בבזאר. ואז, ברגע שלא ברור לחלוטין אם תוכנן קודם במוחה הקודח, או הוא תוצאה של מיאוס באירוע הבורגני על גבירותיו המנג'סות, או בעיטה בכל חייה עד לרגע זה - גברת פלפלת הזערורית פורצת בהתפרעות משולחת רסן, דורכת על העוגה, מלכלכת את המפה, שוברת ספלים; עושה כל מה שהיא יכולה לעשות רק בתור בובה, כי האישה, הלוא, נמדדת לפי רמת הניקיון, הסדר ואיכות המטעמים שהיא מפיקה. הגבירות הנרעשות בבזאר זועקות: "תעצרו את הבובה, תעצרו את הבובה" - קריאה סימבולית לשמירה על הסדר החברתי המוכר שהופרע, וממשיך להיות מופרע, על ידי אישה בגודל כפית.

עוד 3 ספריילדים סקנדינביים:
המומינים > טובה ינסון
בילבי גרב-ברך > אסטריד לינדגרן
בבטן של אמא > תומס סונסון

שרון קנטור
איור: ביורן ברג

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

שרון קנטור 7 לילות 15/12/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
סוריאליזם וההומור האנדרדוגי שמאחורי סדרת הטלוויזיה עופרה רודנר הארץ 14/12/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

סקירות וביקורות

בתנוחת כפיות אף שהיא אישה קטנה, גברת פלפלת, שעלילותיה מובאות לראשונה בעברית, היא ללא ספק גיבורה פמיניסטית

בתמונה: איור של ביורן ברג מתוך הספר

דרוש אומץ כדי להוציא, בתקופתנו, ספר על אישה קטנה. לכאורה מנציחה גברת פלפלת, "אישה בגודל כפית", שכל יומה סב סביב עבודות הבית והשבעת צורכי בעלה, את האישוויון הדומסטי, את שעבודה של עקרת הבית, את קטנותה של האישה. בפועל, איך שלא מסובבים את הכפית הזו, מדובר בספר מגדיל ואפילו, כמו שאומרות, מעצים.

כפי שמספרת לקוראים הצעירים המתרגמת דנה כספי בדברי הפתיחה, אלף פרויסן הנורווגי היה זמר, מחזאי, במאי תיאטרון, שדרן רדיו, שטותניק וסופר. 'גברת פלפלת' שלו הופיע לראשונה במדור ילדים בעיתון, אחר כך בשידורי הרדיו, ורק בגלגולו האחרון כספר קריאה. לישראלים היא מוכרת בעיקר מסדרת הטלוויזיה היפנית ששודרה כאן באייטיז, ואכן קשה, בהתחלה, שלא לשמוע את קולה של חני נחמיאס מסתחרר ברקע בראש הקורא. הצמצום הנורדי שבין הדפים - בספר יש חמישה סיפורים ובסדרה היפנית ‭ 130‬ פרקים, אם למנות הבדל אחד - מחליש אותו אט-אט.

כנרמז, 'גברת פלפלת' ראוי לקריאה פמיניסטית ויש בו משהו לכל דור של פמיניזם, בלי לריב. אלמלא היה זה דימוי מסוכן לילדים, ניתן היה לקבוע שכבר שורות הפתיחה חדות כסכין: "היה הייתה פעם אישה, גברת פלפלת שמה. ערב אחד הלכה לישון, כמו שנשים עושות בדרך כלל, ולמחרת התעוררה, כפי שנשים עושות בדרך כלל, אבל אז היא נהייתה קטנה כמו כפית, וזה בדרך כלל לא קורה לאף אישה". המילה העברית אישה, כפי שהיא מופיעה כאן, נקראת הן כנקבה והן כרעיה, ובין אם זה המצב גם בנורווגית או שלא - יש כאן עקיצה כלפי כל ההנחות כולן, ובעיקר ההנחות הנוגעות לתפקודה היומיומי של האישה.

לגברת פלפלת, נמסר בהמשך, "לא היה עם מי לדבר", זאת כי מר פלפל יצא לעבוד בשדה. כמו שמגלה לנו רק הספרות, בדידותה של עקרת הבית מולידה עולם פנימי נפתל, בדיוני, חולמני ומשחרר, חירות שאינה שמורה לעבדים ממין זכר-מפרנס, הנדרשים לקשר רציונלי ותפקודי עם העולם החיצון. כאן בדיוק מציע 'גברת פלפלת' קריאה פמיניסטית מחוכמת: גם האישה וגם הגבר הם עבדים של הקיום, מוקרבים על מזבח מחויבויותיהם החברתיות והכלכליות, אך רק לאישה שמורה הזכות לברוא לעצמה עולם פנימי ולהתנהל בתוכו במשך שעות ארוכות. אם אנחנו מכירים בכך שרק בדמיונו יכול אדם להיות חופשי באמת, הרי שלאישה, עקרת בית קטנה ככל שתהיה, יתרון גדול על הגבר. היא נמצאת, במשך שעות, בעולם לא מושגח, שהבהייה והחלום מותרים בו. מותר בו, אפילו, להפוך, עירומה, למלכת העורבים - כל עוד, בשעה מסוימת, יפוג הקסם והארוחה תהיה על השולחן.

לגברת פלפלת, כרוב רובן של הנשים בזמן בריאתה - שנות ה-‭50‬ של המאה ה-‭- 20‬ יש הרבה דברים לעשות: כביסה, ניקיון, בישול. איך תעשה אותם, כשקוטנה הסימבולי הפך למיניאטוריות בפועל? גברת פלפלת היא אישה-קוסמת, אישה מכשפה, אישה שיכולה לתמרן בלשונה בלבד את כל כוחות הטבע ועולם החפצים שיעבדו עבורה: הגשם יכבס, השמש תייבש, הכלב יציע את המיטה, המחבת תטגן בעצמה. כשיחזור הגבר הביתה, הוא לא יידע דבר על עולמה הפנימי של אשתו ("האישה לא הזכירה ולו במילה שהייתה קטנה כמו כפית, כי נשים בדרך כלל לא אומרות דברים כאלה").

בסיפור האחרון בספר, מכיוון שגודלה לא מאפשר לה להכין עוגיות סירופ (החך מתעורר למחשבה על המתכון הנורווגי המתוק) לבזאר התרמה, מכריזה גברת פלפלת על אקט מופלא בחתרניותו האמנותית ואמירתו החברתית: היא תעמיד את עצמה, את דמותה הקטנה, הבובתית, הפלאית, למכירה בבזאר. ואז, ברגע שלא ברור לחלוטין אם תוכנן קודם במוחה הקודח, או הוא תוצאה של מיאוס באירוע הבורגני על גבירותיו המנג'סות, או בעיטה בכל חייה עד לרגע זה - גברת פלפלת הזערורית פורצת בהתפרעות משולחת רסן, דורכת על העוגה, מלכלכת את המפה, שוברת ספלים; עושה כל מה שהיא יכולה לעשות רק בתור בובה, כי האישה, הלוא, נמדדת לפי רמת הניקיון, הסדר ואיכות המטעמים שהיא מפיקה. הגבירות הנרעשות בבזאר זועקות: "תעצרו את הבובה, תעצרו את הבובה" - קריאה סימבולית לשמירה על הסדר החברתי המוכר שהופרע, וממשיך להיות מופרע, על ידי אישה בגודל כפית.

עוד 3 ספריילדים סקנדינביים:
המומינים > טובה ינסון
בילבי גרב-ברך > אסטריד לינדגרן
בבטן של אמא > תומס סונסון

שרון קנטור
איור: ביורן ברג

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

שרון קנטור 7 לילות 15/12/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
סוריאליזם וההומור האנדרדוגי שמאחורי סדרת הטלוויזיה עופרה רודנר הארץ 14/12/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
גברת פלפלת – אשה בגדל כפית אלף פרויסן
גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת נִהְיֵית קְטַנָּה כְּמוֹ כַּפִּית
 
הָיֹה הָיְתָה פַּעַם אִשָּׁה, גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת שְׁמָהּ. עֶרֶב אֶחָד שָׁכְבָה לִישֹׁן, כְּמוֹ שֶׁנָּשִׁים עוֹשׂוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל, וּלְמָחֳרָת הִתְעוֹרְרָה, כְּפִי שֶׁנָּשִׁים עוֹשׂוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֲבָל אָז הִיא נִהְיְתָה קְטַנָּה כְּמוֹ כַּפִּית, וְזֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא קוֹרֶה לְאַף אִשָּׁה.
"טוֹב, אִם נִהְיֵיתִי קְטַנָּה כְּמוֹ כַּפִּית, אֶצְטָרֵךְ לִחְיוֹת בְּהֶתְאֵם," אָמְרָה לְעַצְמָהּ גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, כִּי לֹא הָיָה לָהּ עִם מִי לְדַבֵּר. מַר פִּלְפֵּל יָצָא לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה, וְכָל יְלָדֶיהָ כְּבָר הָיוּ גְּדוֹלִים.
דַּוְקָא בְּאוֹתוֹ יוֹם הָיוּ לִגְבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת דְּבָרִים רַבִּים לַעֲשׂוֹת. רֵאשִׁית הָיָה עָלֶיהָ לְנַקּוֹת אֶת הַבַּיִת, שֵׁנִית הָיוּ לָהּ הֲמוֹן בְּגָדִים לְכַבֵּס, וּשְׁלִישִׁית הִיא הִתְכּוֹנְנָה לְטַגֵּן חֲבִיתִיּוֹת לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם.
"כְּדַאי שֶׁאָקוּם מֵהַמִּטָּה," אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, אָחֲזָה בִּקְצֵה הַשְּׂמִיכָה וְהִתְגַּלְגְּלָה בְּתוֹכָהּ. הַגָּלִיל הָלַךְ וְגָדַל עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הַשְּׂמִיכָה כֻּלָּהּ נָפְלָה אַרְצָה, וּגְבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת זָחֲלָה מִתּוֹכָהּ בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה.
גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת רָצְתָה עַכְשָׁו לְנַקּוֹת אֶת הַבַּיִת, וְזֶה לֹא הָיָה קָשֶׁה כְּלָל. הִיא הִתְיַשְּׁבָה לְיַד חֹר הָעַכְבָּר וְצִיְּצָה, וְהָעַכְבָּר יָצָא אֵלֶיהָ.
"תְּנַקֶּה אֶת הַפִּנּוֹת וְאֶת הַחֲרִיצִים," אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, "אַחֶרֶת אַלְשִׁין עָלֶיךָ לַחֲתוּלָה." וְהָעַכְבָּר נִקָּה אֶת הַפִּנּוֹת וְאֶת הַחֲרִיצִים.
 
 
וְאָז קָרְאָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת לַחֲתוּלָה.
"חֲתוּלָה, חֲתוּלָה, שִׁטְפִי אֶת הַכּוֹסוֹת וְאֶת הַקְּעָרוֹת, אַחֶרֶת אַלְשִׁין עָלַיִךְ לַכֶּלֶב." וְהַחֲתוּלָה שָׁטְפָה אֶת הַכּוֹסוֹת וְאֶת הַקְּעָרוֹת.
 
 
וְאָז קָרְאָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת לַכֶּלֶב.
"כֶּלֶב, כֶּלֶב, אִם תַּצִּיעַ אֶת הַמִּטָּה וְתִפְתַּח אֶת הַחַלּוֹן, תְּקַבֵּל עֶצֶם גְּדוֹלָה לְכַרְסֵם," אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת. וְהַכֶּלֶב בָּא וּמִלֵּא אַחַר הוֹרָאוֹתֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ הִתְיַשֵּׁב עַל מִפְתַּן הָאֶבֶן וְכִשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ עַד שֶׁהַמִּפְתָּן הָיָה חָלָק וְנוֹצֵץ כְּמוֹ רְאִי.
 
 
"קַח אֶת הָעֶצֶם בְּעַצְמְךָ," אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, "אֵין לִי זְמַן לְשָׁרֵת כָּל אָרְחֵי פָּרְחֵי." וְאָז הִצְבִּיעָה לְמַעְלָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, שָׁם הָיְתָה מֻנַּחַת עֶצֶם גְּדוֹלָה.
עַכְשָׁו רָצְתָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת לְכַבֵּס אֶת הַבְּגָדִים.
הִיא אָמְנָם כְּבָר הִשְׁרְתָה אֶת הַבְּגָדִים בַּפֶּלֶג, אֲבָל הוּא הָיָה כִּמְעַט יָבֵשׁ. וּגְבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת הִתְיַשְּׁבָה וְהֵחֵלָּה לְהִתְלוֹנֵן.
"אֲנִי חַיָּה כְּבָר זְמַן רַב כָּל כָּךְ," אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת, "אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת הַפֶּלֶג יָבֵשׁ כְּמוֹ הַיּוֹם. אִם לֹא יֵרֵד גֶּשֶׁם בְּקָרוֹב, יִהְיוּ כָּאן בַּצֹּרֶת וְגַם מַחֲלוֹת." כָּךְ אָמְרָה גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת שׁוּב וְשׁוּב. לְבַסּוֹף הָעֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם הִתְרַגְּזוּ כָּל כָּךְ, שֶׁהֶחְלִיטוּ לְהַמְטִיר גֶּשֶׁם וּלְהַטְבִּיעַ אֶת גְּבֶרֶת פִּלְפֶּלֶת. אֲבָל הִיא פָּשׁוּט הִסְתַּתְּרָה תַּחַת פֶּרַח כּוֹבַע הַנָּזִיר, וְשָׁם יָשְׁבָה בְּבִטְחָה בְּשָׁעָה שֶׁהַמָּטָר נִתַּךְ עַל הָאָרֶץ וְכִבֵּס אֶת כָּל הַבְּגָדִים.