גלי במשימת הישרדות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלי במשימת הישרדות

גלי במשימת הישרדות

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, מונולוגים של נערה, כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
ראיון "ראש בראש"

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

עֲנָת הִתְנַדְּבָה לְאַרְגֵּן אֶת מְסִבַּת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל אֲגַם וַאֲנִי, בְּנִגּוּד אֵלֶיהָ, לֹא נִדְבַּקְתִּי בְּרוּחַ הַהִתְנַדְּבוּת. אָז מָה אִם אֲגַם הִיא אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁל יוֹתָם, שֶׁגָּנַב אֶת הַלֵּב שֶׁל עֲנָת? אָז מָה אִם מִתְחַשֵּׁק לָהּ לַחְגֹּג אֶת יוֹם הוּלַדְתָּהּ הַשְּׁבִיעִי בִּמְסִבָּה בְּסִגְנוֹן הִשָּׂרְדוּת? הַבִּקֹּרֶת שֶׁמָּתַחְתִּי הוֹבִילָה לְפִיצוּץ. עֲנָת הֵטִילָה עָלַי חֵרֶם, הַבְּרֹגֶז הָפַךְ לְנִתּוּק, וְרַק כְּדֵי לְפַיֵּס אוֹתָהּ הֶחְלַטְתִּי לַעֲשׂוֹת דּוֹקְטוֹרָט בְּתָכְנִית הַטֶּלֶוִיזְיָה הַמְּבֻסֶּסֶת עַל מְשִׂימוֹת הִשָּׂרְדוּת. מִיּוֹם לְיוֹם גִּלִּיתִי שֶׁאֲנִי מְפַתַּחַת אֹפִי שֶׁל שׂוֹרֶדֶת, שֶׁלֹּא בּוֹרַחַת מֵהַבְּעָיוֹת אֶלָּא מִתְמוֹדֶדֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת, וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי לַמְּסִבָּה - עִם צִיּוּד שֶׁהֵכַנְתִּי בְּהַשְׁרָאַת הַצִּ'יף הַגָּדוֹל - גִּלִּיתִי שֶׁאֲגַם הִיא לֹא נְסִיכָה מְפֻנֶּקֶת שֶׁכֻּלָּם מְצַיְּתִים לִפְקֻדָּתָהּ

פרק ראשון

1

עֲנָת לֹא נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר -
הִיא "עוֹשָׂה כְּנִיסָה"

עֲנָת הִיא "אַלּוּפַת הַכְּנִיסוֹת".
אִם מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל הָאַלִּיפוּת הַזֹּאת, זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאַתֶּם חַיָּבִים לְהִצְטַיֵּד בִּדְלִי, אֵת חֲפִירָה וַעֲרֵמוֹת שֶׁל חוֹל שֶׁאוֹתוֹ תִּשְׁפְּכוּ עַל הָרֹאשׁ וְהַשֵּׂעָר בְּתִקְוָה לִסְתֹּם אֶת הַחֹר שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בַּהַשְׂכָּלָה. תֵּרָגְעוּ, אֵין לָכֶם שׁוּם חֹר וַאֲפִלּוּ לֹא סֶדֶק צַר. הָעֻבְדָּה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל "אַלִּיפוּת הַכְּנִיסוֹת" מְעִידָה, שֶׁאַתֶּם עוֹד לֹא מַסְפִּיק מַכִּירִים אֶת הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, שֶׁהִיא עֲנָת.
יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּרֶגַע זֶה אַתֶּם מְעַקְּמִים אֶת הָאַף וְטוֹעֲנִים שֶׁאַתֶּם כְּבָר מַכִּירִים אוֹתָהּ מְצֻיָּן מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מַרְבָּה לִכְתֹּב עָלֶיהָ בַּסְּפָרִים שֶׁלִּי - גַּם בְּהֶקְשֵׁרִים חִיּוּבִיִּים כְּמוֹ חֲוָיוֹת וּבִלּוּיִים וְגַם בְּהֶקְשֵׁרִים פָּחוֹת נְעִימִים כְּמוֹ מְרִיבוֹת וְחִכּוּכִים. אֲבָל אַף פַּעַם לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם אֵיךְ עֲנָת נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר.
וְזֶה מַה שֶּׁאֲסַפֵּר לָכֶם עַכְשָׁו.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא עוֹשִׂים עִנְיָן מִכְּנִיסָה לַחֶדֶר. הֵם פָּשׁוּט נִכְנָסִים. אִם הֵם מְנֻמָּסִים, הֵם נוֹקְשִׁים עַל הַדֶּלֶת וְשׁוֹאֲלִים "אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס? זֶה בְּסֵדֶר?" וְאַחֲרֵי שֶׁדָּחֲפוּ אֶת הָרֶגֶל לְתוֹךְ הַחֶדֶר הֵם מְחַיְּכִים, אוֹמְרִים "שָׁלוֹם", "הַי" אוֹ "אָהָלָן", וְשׁוֹאֲלִים מָה הָעִנְיָנִים וּמַה נִּשְׁמָע. וְאִם הֵם לֹא כָּל כָּךְ מְנֻמָּסִים, אָז הֵם מְוַתְּרִים עַל הַנְּקִישָׁה בַּדֶּלֶת וּמִתְפָּרְצִים לַחֶדֶר בְּלִי אַף מִלָּה.
עֲנָת לֹא שַׁיֶּכֶת לַקְּבוּצָה הָרִאשׁוֹנָה וְגַם לֹא לַשְּׁנִיָּה. לִפְעָמִים הִיא שׁוֹכַחַת לִדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת וְלִפְעָמִים הִיא זוֹכֶרֶת, אֲבָל לֹא זֶה מַה שֶּׁקּוֹבֵעַ אֶצְלָהּ. בָּרֶגַע שֶׁעֲנָת פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת הִיא מְוַתֶּרֶת עַל מִלּוֹת הַפְּתִיחָה הָרְגִילוֹת, וּבְעֶזְרַת מִגְוָן עָשִׁיר שֶׁל הַבָּעוֹת וְקוֹלוֹת הִיא מַבְהִירָה לִי מָה עוֹבֵר עָלֶיהָ וּמַה מַּצַּב הָרוּחַ שֶׁלָּהּ וּמַה קָּרָה.
כְּשֶׁעֲנָת מִתְפָּרֶצֶת לַחֶדֶר שֶׁלִּי כְּמוֹ רוּחַ סְעָרָה וּפוֹלֶטֶת "אַל תִּשְׁאֲלִי", אֲנִי מְנַחֶשֶׁת שֶׁהָיָה לָהּ קֶטַע עִם אַחַד הַבָּנִים וְשֶׁהִיא דַּוְקָא מֵתָה שֶׁאֶשְׁאַל. שְׁתֵּינוּ יוֹדְעוֹת שֶׁהָ"אַל תִּשְׁאֲלִי" הוּא רַק הַצָּגָה. הִיא אוֹמֶרֶת אֶת זֶה כְּדֵי שֶׁאֶסְתַּקְרֵן וְאֶשְׁאַל, מִפְּנֵי שֶׁרַק אִם אֶפְתַּח בַּחֲקִירָה יְסוֹדִית הִיא כְּאִלּוּ תֵּאָלֵץ לְהִכָּנַע וּכְאִלּוּ בְּנִגּוּד לִרְצוֹנָהּ הִיא תְּשַׁחְזֵר בִּפְרָטֵי פְּרָטִים אֶת הַמְּאֹרָע.
כְּשֶׁעֲנָת זוֹחֶלֶת לַחֶדֶר שֶׁלִּי עַל אַרְבַּע, בְּלִוּוּי קוֹנְצֶרְט שֶׁל אֲנָחוֹת וְעִם פַּרְצוּף שֶׁל חָתוּל שֶׁשָּׁתָה דַּיְסָה חֲמוּצָה, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִיא קִבְּלָה בַּמִּבְחָן צִיּוּן רַע. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, עָצְמַת הָאֲנָחוֹת גַּם רוֹמֶזֶת אִם הִיא כְּבָר סִפְּרָה עַל כָּךְ לְאִמָּא שֶׁלָּהּ אוֹ שֶׁהִיא עוֹצֶרֶת אֶצְלִי כְּדֵי לִשְׁאֹב מִמֶּנִּי קְצָת עִידוּד לִפְנֵי שֶׁתְּשַׁתֵּף אֶת הוֹרֶיהָ בַּתּוֹצָאָה.
כְּשֶׁעֲנָת מְדַלֶּגֶת לְתוֹךְ הַחֶדֶר בִּקְפִיצוֹת עַלִּיזוֹת - הַלֵּב שֶׁלִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהִיא מְאֹהֶבֶת. וּבְמִקְרֶה כָּזֶה, לְכָל דִּלּוּג יֵשׁ מַשְׁמָעוּת. קְפִיצוֹת עַד לַתִּקְרָה זֶה "אֲנִי מְאֹהֶבֶת בּוֹ וְהוּא מְאֹהָב בִּי" וְאִלּוּ קְפִיצוֹת לְגֹבַהּ בֵּינוֹנִי זֶה "אֲנִי הִתְאַהַבְתִּי וְהוּא עֲדַיִן מְשַׂחֵק אֶת הַקָּשֶׁה לְהַשָּׂגָה".
כְּשֶׁעֲנָת דּוֹפֶקֶת עַל הַדֶּלֶת וּמְחַכָּה שֶׁאָקוּם וְאֶפְתַּח, הַלֵּב שֶׁלִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהִיא מְאֻכְזֶבֶת וְשֶׁהִיא מַמָּשׁ שְׁבוּרָה. זֶה לֹא קוֹרֶה הַרְבֵּה, אֲבָל בַּמַּצָּבִים הַחֲמוּרִים הָאֵלֶּה אֲנִי זוֹ שֶׁחַיֶּבֶת לְזַנֵּק מֵהַכִּסֵּא וּלְקַדֵּם אוֹתָהּ בְּחִבּוּק דֻּבִּי וְחַם, שֶׁאוּלַי יַצְלִיחַ לְהַדְבִּיק מֵחָדָשׁ אֶת הָאֵיבָרִים שֶׁלָּהּ, שֶׁהִתְפּוֹרְרוּ מֵרֹב צַעַר וְתוּגָה.
כָּכָה מִתְנַהֶגֶת עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי. הִיא לֹא סְתָם נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר, הִיא תָּמִיד "עוֹשָׂה כְּנִיסָה".
כֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ חֲבֵרוֹת כָּל כָּךְ טוֹבוֹת, בְּמֶשֶׁךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אוֹתָהּ כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אֶת עַצְמִי, אֲנִי יוֹדַעַת לִקְרֹא אֶת הַ"כְּנִיסוֹת" הַשּׁוֹנוֹת וְהַמְּשֻׁנּוֹת שֶׁלָּהּ וְכִמְעַט תָּמִיד אֲנִי מְנַחֶשֶׁת מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵיהֵן וּמַה מַשְׁמָעוּתָן. וְזֶה טוֹב, לְדַעְתִּי, מִפְּנֵי שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁצָּבַרְתִּי מְאַפְשֵׁר לָנוּ לְוַתֵּר עַל "מַה הֵבִיא אוֹתָךְ אֵלַי?" וּ"בָּא לָךְ לִשְׁתּוֹת מַשֶּׁהוּ קַר?" וְעוֹד גִּשּׁוּשִׁים שֶׁל פְּתִיחָה. הִיא נִכְנֶסֶת, אֲנִי מְזַהָה מִיָּד מַה מַּצַּב הָרוּחַ שֶׁלָּהּ, וּבְלִי הַקְדָּמוֹת מְיֻתָּרוֹת אֲנִי נִגֶּשֶׁת יָשָׁר לָעִנְיָן.
אֲבָל בְּיוֹם רִאשׁוֹן אַחַר הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁעֲנָת דָּפְקָה עַל הַדֶּלֶת, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁקַּמְתִּי הִיא הִכְנִיסָה אֶת הָרֶגֶל לְתוֹךְ הַחֶדֶר - הִתְבַּלְבַּלְתִּי. מַה מִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַשִּׁלּוּב הַקַּטְלָנִי הַזֶּה? אִם זֶה סִימָן שֶׁהִיא מְאֻכְזֶבֶת וּשְׁבוּרָה, אָז לָמָּה הִיא לֹא חִכְּתָה עַד שֶׁאֶפְתַּח? וְאִם זֶה סִימָן לְכִשָּׁלוֹן בְּמִבְחָן, אָז אֵיפֹה הָאֲנָחָה? וְאִם הִיא הִסְתַּבְּכָה עִם אַחַד הַבָּנִים, אָז לָמָּה הִיא לֹא אוֹמֶרֶת "אַל תִּשְׁאֲלִי"?
וּבִכְלָל, לָמָּה הִיא מַנְחִיתָה עָלַי "כְּנִיסָה" שֶׁאֲנִי עוֹד לֹא מַכִּירָה? זֶה יָפֶה לְבַלְבֵּל חֲבֵרָה?
לָקַחְתִּי שְׁנֵי צְעָדִים לְאָחוֹר וְהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה.
עֲנָת נָעֲצָה בִּי מַבָּט אָרֹךְ, מָשְׁכָה בִּכְתֵפֶיהָ וְהִתְיַשְּׁבָה.
"אֲנִי לֹא שׁוֹאֶלֶת", צִיַּנְתִּי.
"תּוֹדָה", הִיא זָעֲפָה.
קַמְתִּי מֵהַמִּטָּה, נִגַּשְׁתִּי לַמַּחְשֵׁב שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, לָחַצְתִּי עַל מַקַּשׁ הַשְּׁמִירָה וְחָזַרְתִּי לָשֶׁבֶת. וּבְקוֹל עָמוּם צִיַּנְתִּי שֶׁאֲנִי עֲדַיִן לֹא שׁוֹאֶלֶת.
"תּוֹדָה", הִיא צָנְחָה עַל הַשְּׂמִיכָה.
סָפַרְתִּי בַּלֵּב שֶׁלִּי עַד עֶשֶׂר. אַחַר כָּךְ סָפַרְתִּי עַד עֶשְׂרִים. אַחַר כָּךְ סָפַרְתִּי עַד מֵאָה וּבְאוֹתוֹ טוֹן סָתוּם, שֶׁנָּע בֵּין אֲדִישׁוּת לְשִׁעֲמוּם, צִיַּנְתִּי שֶׁאֲנִי מְחַכָּה.
"גַּם אֲנִי מְחַכָּה", הִיא זָרְקָה.
"לְמִי?" שָׁאַלְתִּי. "לְמָה?"
"לְמִישֶׁהוּ שֶׁיַּצִּיל אוֹתִי", הִיא מִלְמְלָה.
בָּחַנְתִּי אוֹתָהּ מִקָּרוֹב כְּאִלּוּ שֶׁזֹּאת פְּגִישָׁתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה, כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה אוֹתָהּ וְלֹא יוֹדַעַת לִקְרֹא אוֹתָהּ וְלֹא מְסֻגֶּלֶת לְפַעְנֵחַ אֶת הַ"כְּנִיסוֹת" הַמְּיֻחָדוֹת שֶׁלָּהּ.
"אֲנִי יְכוֹלָה לְהַצִּיל אוֹתָךְ?" שָׁאַלְתִּי.
הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי לֹא עָנְתָה.
"אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם אוּכַל לְהַצִּיל אוֹתָךְ", הוֹסַפְתִּי, "אֲבָל אֲנִי יְכוֹלָה לְנַסּוֹת".
"חֲבָל עַל הַזְּמַן", הִיא רָטְנָה.
נִשְׁכַּבְתִּי עַל הַגַּב, לְצִדָּהּ, בָּהִיתִי בַּתִּקְרָה וְהִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב עַל מַה שֶּׁהִיא אָמְרָה. "חֲבָל עַל הַזְּמַן" זֶה בִּטּוּי מְבַלְבֵּל מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים שֶׁכָּל דִּמְיוֹן בֵּינֵיהֶם הוּא מִקְרִי בִּלְבַד. בְּמִקְרִים מְסֻיָּמִים הוּא מֵעִיד עַל הִתְלַהֲבוּת וְשִׂמְחָה וּבְמִקְרִים אֲחֵרִים זֶה בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ. אָז אֵיךְ אֲנִי אֲמוּרָה לָדַעַת לְמָה בְּדִיּוּק הִיא הִתְכַּוְּנָה?
"עֲנָתִי", נָתַתִּי לָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי לְהִתְקַדֵּם לְעֶבְרָהּ.
"מָה?"
"אֲנִי חֲבֵרָה שֶׁלָּךְ", אָמַרְתִּי, "הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּךְ".
"זֶה לֹא עוֹזֵר לִי", הִיא נֶאֶנְחָה.
"אֲנִי אֲנַסֶּה לַעֲזֹר לָךְ אִם תְּסַפְּרִי לִי מַה קָּרָה", הִבְטַחְתִּי. "אֲנִי לֹא חוֹתֶמֶת לָךְ שֶׁאַצְלִיחַ, אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת מַה קּוֹרֶה כְּשֶׁמְּדַבְּרִים".
"מַה קּוֹרֶה?" הִיא שָׁאֲלָה.
אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁלִּפְעָמִים, תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחָה, הַתְּמוּנָה מִתְבַּהֶרֶת וּמַה שֶּׁהִצְטַיֵּר כְּאָסוֹן וְכִבְעָיָה חֲמוּרָה מִתְגַּמֵּד לְמַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לִפְתֹּר - לְבַד אוֹ עִם קְצָת עֶזְרָה.
"חֲבָל עַל הַזְּמַן", הִיא חָזְרָה.
"טוֹב", אָמַרְתִּי וְהִזְדַּקַּפְתִּי.
"מַה טּוֹב?" גַּם עֲנָת הִזְדַּקְּפָה, "עוֹד לֹא הֵבַנְתְּ שֶׁהַמַּצָּב יוֹתֵר רַע מֵרַע?"
"עֲנָת", הִכְרַחְתִּי אֶת עַצְמִי לְשַׂחֵק אֶת הַקְּשׁוּחָה, "יֵשׁ שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת".
"מָה?"
"אוֹ שֶׁתַּמְשִׁיכִי לִרְבֹּץ עַל הַמִּטָּה שֶׁלִּי כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה רְקוּבָה וְלֹא תְּסַפְּרִי לִי מַה קָּרָה - אוֹ שֶׁתִּפְתְּחִי אֶת הַפֶּה הַדֻּבְדְּבָנִי שֶׁלָּךְ וְתוֹאִילִי בְּטוּבֵךְ לְסַפֵּר לִי מַה קָּרָה".
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְסוֹף הַמִּשְׁפָּט הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא שֶׁלִּי, מוּל הַמַּחְשֵׁב, וְהֶחְזַרְתִּי לַחַיִּים אֶת הַדַּף שֶׁכָּתַבְתִּי לִפְנֵי שֶׁעֲנָת נִכְנְסָה בִּ"כְּנִיסָה" מְאֹד לֹא בְּרוּרָה. חִכִּיתִי שֶׁהַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי תַּגִּיד בְּאֵיזוֹ מִשְׁתֵּי הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הִיא בָּחֲרָה וְאִם הִיא מַעֲדִיפָה לִהְיוֹת דֻּבְדְּבָן סְגַלְגַּל אוֹ עַגְבָנִיָּה רְקוּבָה. אֲבָל בִּמְקוֹם מִלִּים שָׁמַעְתִּי אֶת הַצְּחוֹק שֶׁלָּהּ, נוֹשֵׁב לִי בַּגַּב.
הִסְתּוֹבַבְתִּי. "מַה מַּצְחִיק?" שָׁאַלְתִּי.
"אַתְּ!" הִיא צָחֲקָה וְצָחֲקָה.
"אֲנִי?" הִשְׁתּוֹמַמְתִּי. "לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַצְחִיק אוֹתָךְ", רָטַנְתִּי לְעֶבְרָהּ.
"אֲבָל הִצְחַקְתְּ אוֹתִי", הִיא גָּעֲתָה, "עֻבְדָּה".
"בִּכְלָל לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַצְחִיק וְלִצְחֹק", סִנַּנְתִּי מִתַּחַת לָאַף. "בְּסַךְ הַכֹּל אָמַרְתִּי שֶׁיֵּשׁ לָךְ שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת".
"נָכוֹן", הִיא קָמָה וְהִתְקָרְבָה אֵלַי, "אֲבָל אֶת הָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁלִישִׁית שָׁכַחְתְּ".
"מָה הָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁלִישִׁית?" שָׁאַלְתִּי.
"שֶׁאַתְּ תִּקְרְעִי אוֹתִי מִצְּחוֹק", עֲנָת שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ עַל הַבֶּטֶן, כְּאִלּוּ שֶׁהִיא מְנַסָּה לְהָגֵן עַל הָרוֹכְסָן. "תַּגִּידִי, גָּלִי, לָמָּה לֹא הִצַּעְתְּ לִי לִהְיוֹת עַגְבָנִיָּה טְרִיָּה, אֲדֻמָּה וּטְעִימָה?"
שׁוּב הִתְחַלְתִּי לִסְפֹּר בַּלֵּב שֶׁלִּי, בְּשֶׁקֶט, בְּלִי לְהַשְׁמִיעַ שׁוּם קוֹל. יָכֹלְתִּי לוֹמַר לְעֲנָת שֶׁלֹּא נֶאֱלַצְתִּי לְהַפְעִיל אֶת כַּפְתּוֹרֵי הַדִּמְיוֹן כְּדֵי לְהַשְׁווֹת בֵּינָהּ לְבֵין עַגְבָנִיָּה רְקוּבָה מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ, בְּדִיּוּק, הִיא נִרְאֲתָה, אֲבָל חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהִיא תִּפָּגַע. וְלֹא רָצִיתִי לְהַעֲלִיב אוֹתָהּ. גַּם מִפְּנֵי שֶׁהִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי וְגַם מִפְּנֵי שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת נִרְאֲתָה כְּמוֹ יַלְדָּה אֲבוּדָה שֶׁזְּקוּקָה לְעֶזְרָה. לָכֵן לָקַחְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְאָמַרְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי רַעְיוֹן.
"מָה?" עֲנָת שָׁאֲלָה.
"בּוֹאִי נַתְחִיל מֵהַתְחָלָה", הִצַּעְתִּי.
"לֹא הֵבַנְתִּי", הִיא הִתְבַּלְבְּלָה.
"נָנִיחַ שֶׁמִּישֶׁהוּ צִלֵּם אֶת הַכְּנִיסָה שֶׁלָּךְ לַחֶדֶר שֶׁלִּי", אָמַרְתִּי.
"נָנִיחַ", הִיא אָמְרָה וְחָזְרָה לַעֲמֹד עַל הַסַּף.
"עַכְשָׁו", פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, "בּוֹאִי נְדַמְיֵן שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹקְחוֹת אֶת סֶרֶט הַצִּלּוּם, מְגַלְגְּלוֹת אוֹתוֹ לְאָחוֹר וּמַתְחִילוֹת הַכֹּל מֵחָדָשׁ".
"בְּסֵדֶר", הִיא הִנְהֲנָה - לֹא יוֹתֵר מִדַּי נִלְהֶבֶת, אֲבָל לְשֵׁם שִׁנּוּי גַּם לֹא יוֹתֵר מִדַּי חֲמוּצָה.
"מַה בְּסֵדֶר?" שָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ חִיּוּךְ רָחָב. "בּוֹאִי נַתְחִיל מֵחָדָשׁ. אַתְּ תֵּצְאִי מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי, אֲנִי אֶחְזֹר לַמַּחְשֵׁב, נְחַכֶּה דַּקָּה וְאָז..."
כֵּיוָן שֶׁאַתֶּם כְּבָר מַכִּירִים אֶת עֲנָת מֵהַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים שֶׁלִּי אַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים שֶׁהִיא לֹא טִפְּשָׁה. לְהֶפֶךְ. הִיא חֲכָמָה וּבְנִגּוּד אֵלַי, הִיא לֹא מְבִינָה מַהֵר אַחֲרֵי שֶׁמַּסְבִּירִים לָהּ לְאַט. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהִיא קוֹלֶטֶת בְּצִ'יק צָ'ק.
לִפְנֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת הַמִּשְׁפָּט עֲנָת נֶעֶמְדָה בַּמִּסְדְּרוֹן, מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁחָזַרְתִּי לָשֶׁבֶת מוּל הַמָּסָךְ שָׁמַעְתִּי דְּפִיקָה.
"פָּתוּחַ!" קָרָאתִי.
עֲנָת לָחֲצָה עַל הַיָּדִית, הִכְנִיסָה רֶגֶל וַאֲנִי, שֶׁהִתְמַקַּדְתִּי בַּפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ, זִהִיתִי בְּעֵינֶיהָ הַבָּעָה חֲדָשָׁה - שִׁלּוּב שֶׁל עֶצֶב, כַּעַס וּדְאָגָה. רָצִיתִי לָרוּץ אֵלֶיהָ, לְחַבֵּק אוֹתָהּ וְלִשְׁאֹל מַה קָּרָה, אֲבָל הִכְרַחְתִּי אֶת עַצְמִי לְהִשָּׁאֵר עַל הַכִּסֵּא לְלֹא תְּזוּזָה. יָדַעְתִּי שֶׁאֵין טַעַם בִּשְׁאֵלוֹת וּבַחֲקִירָה. יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לִשְׁתֹּק כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה (לֹא רְקוּבָה וְלֹא בְּשֵׁלָה) עַד שֶׁהִיא תְּסַיֵּם אֶת הַ"כְּנִיסָה".
"גָּלִי", הִיא אָמְרָה לְבַסּוֹף.
"מָה?"
"גָּלִי", שָׁמַעְתִּי שֶׁהַגָּרוֹן שֶׁלָּהּ כְּבָר חָנוּק מִדְּמָעוֹת, "אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָמָּה הִתְנַדַּבְתִּי וְאֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ אֶשְׂרֹד".

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, מונולוגים של נערה, כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

גלי במשימת הישרדות סמדר שיר

1

עֲנָת לֹא נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר -
הִיא "עוֹשָׂה כְּנִיסָה"

עֲנָת הִיא "אַלּוּפַת הַכְּנִיסוֹת".
אִם מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל הָאַלִּיפוּת הַזֹּאת, זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאַתֶּם חַיָּבִים לְהִצְטַיֵּד בִּדְלִי, אֵת חֲפִירָה וַעֲרֵמוֹת שֶׁל חוֹל שֶׁאוֹתוֹ תִּשְׁפְּכוּ עַל הָרֹאשׁ וְהַשֵּׂעָר בְּתִקְוָה לִסְתֹּם אֶת הַחֹר שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בַּהַשְׂכָּלָה. תֵּרָגְעוּ, אֵין לָכֶם שׁוּם חֹר וַאֲפִלּוּ לֹא סֶדֶק צַר. הָעֻבְדָּה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל "אַלִּיפוּת הַכְּנִיסוֹת" מְעִידָה, שֶׁאַתֶּם עוֹד לֹא מַסְפִּיק מַכִּירִים אֶת הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, שֶׁהִיא עֲנָת.
יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּרֶגַע זֶה אַתֶּם מְעַקְּמִים אֶת הָאַף וְטוֹעֲנִים שֶׁאַתֶּם כְּבָר מַכִּירִים אוֹתָהּ מְצֻיָּן מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מַרְבָּה לִכְתֹּב עָלֶיהָ בַּסְּפָרִים שֶׁלִּי - גַּם בְּהֶקְשֵׁרִים חִיּוּבִיִּים כְּמוֹ חֲוָיוֹת וּבִלּוּיִים וְגַם בְּהֶקְשֵׁרִים פָּחוֹת נְעִימִים כְּמוֹ מְרִיבוֹת וְחִכּוּכִים. אֲבָל אַף פַּעַם לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם אֵיךְ עֲנָת נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר.
וְזֶה מַה שֶּׁאֲסַפֵּר לָכֶם עַכְשָׁו.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא עוֹשִׂים עִנְיָן מִכְּנִיסָה לַחֶדֶר. הֵם פָּשׁוּט נִכְנָסִים. אִם הֵם מְנֻמָּסִים, הֵם נוֹקְשִׁים עַל הַדֶּלֶת וְשׁוֹאֲלִים "אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס? זֶה בְּסֵדֶר?" וְאַחֲרֵי שֶׁדָּחֲפוּ אֶת הָרֶגֶל לְתוֹךְ הַחֶדֶר הֵם מְחַיְּכִים, אוֹמְרִים "שָׁלוֹם", "הַי" אוֹ "אָהָלָן", וְשׁוֹאֲלִים מָה הָעִנְיָנִים וּמַה נִּשְׁמָע. וְאִם הֵם לֹא כָּל כָּךְ מְנֻמָּסִים, אָז הֵם מְוַתְּרִים עַל הַנְּקִישָׁה בַּדֶּלֶת וּמִתְפָּרְצִים לַחֶדֶר בְּלִי אַף מִלָּה.
עֲנָת לֹא שַׁיֶּכֶת לַקְּבוּצָה הָרִאשׁוֹנָה וְגַם לֹא לַשְּׁנִיָּה. לִפְעָמִים הִיא שׁוֹכַחַת לִדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת וְלִפְעָמִים הִיא זוֹכֶרֶת, אֲבָל לֹא זֶה מַה שֶּׁקּוֹבֵעַ אֶצְלָהּ. בָּרֶגַע שֶׁעֲנָת פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת הִיא מְוַתֶּרֶת עַל מִלּוֹת הַפְּתִיחָה הָרְגִילוֹת, וּבְעֶזְרַת מִגְוָן עָשִׁיר שֶׁל הַבָּעוֹת וְקוֹלוֹת הִיא מַבְהִירָה לִי מָה עוֹבֵר עָלֶיהָ וּמַה מַּצַּב הָרוּחַ שֶׁלָּהּ וּמַה קָּרָה.
כְּשֶׁעֲנָת מִתְפָּרֶצֶת לַחֶדֶר שֶׁלִּי כְּמוֹ רוּחַ סְעָרָה וּפוֹלֶטֶת "אַל תִּשְׁאֲלִי", אֲנִי מְנַחֶשֶׁת שֶׁהָיָה לָהּ קֶטַע עִם אַחַד הַבָּנִים וְשֶׁהִיא דַּוְקָא מֵתָה שֶׁאֶשְׁאַל. שְׁתֵּינוּ יוֹדְעוֹת שֶׁהָ"אַל תִּשְׁאֲלִי" הוּא רַק הַצָּגָה. הִיא אוֹמֶרֶת אֶת זֶה כְּדֵי שֶׁאֶסְתַּקְרֵן וְאֶשְׁאַל, מִפְּנֵי שֶׁרַק אִם אֶפְתַּח בַּחֲקִירָה יְסוֹדִית הִיא כְּאִלּוּ תֵּאָלֵץ לְהִכָּנַע וּכְאִלּוּ בְּנִגּוּד לִרְצוֹנָהּ הִיא תְּשַׁחְזֵר בִּפְרָטֵי פְּרָטִים אֶת הַמְּאֹרָע.
כְּשֶׁעֲנָת זוֹחֶלֶת לַחֶדֶר שֶׁלִּי עַל אַרְבַּע, בְּלִוּוּי קוֹנְצֶרְט שֶׁל אֲנָחוֹת וְעִם פַּרְצוּף שֶׁל חָתוּל שֶׁשָּׁתָה דַּיְסָה חֲמוּצָה, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִיא קִבְּלָה בַּמִּבְחָן צִיּוּן רַע. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, עָצְמַת הָאֲנָחוֹת גַּם רוֹמֶזֶת אִם הִיא כְּבָר סִפְּרָה עַל כָּךְ לְאִמָּא שֶׁלָּהּ אוֹ שֶׁהִיא עוֹצֶרֶת אֶצְלִי כְּדֵי לִשְׁאֹב מִמֶּנִּי קְצָת עִידוּד לִפְנֵי שֶׁתְּשַׁתֵּף אֶת הוֹרֶיהָ בַּתּוֹצָאָה.
כְּשֶׁעֲנָת מְדַלֶּגֶת לְתוֹךְ הַחֶדֶר בִּקְפִיצוֹת עַלִּיזוֹת - הַלֵּב שֶׁלִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהִיא מְאֹהֶבֶת. וּבְמִקְרֶה כָּזֶה, לְכָל דִּלּוּג יֵשׁ מַשְׁמָעוּת. קְפִיצוֹת עַד לַתִּקְרָה זֶה "אֲנִי מְאֹהֶבֶת בּוֹ וְהוּא מְאֹהָב בִּי" וְאִלּוּ קְפִיצוֹת לְגֹבַהּ בֵּינוֹנִי זֶה "אֲנִי הִתְאַהַבְתִּי וְהוּא עֲדַיִן מְשַׂחֵק אֶת הַקָּשֶׁה לְהַשָּׂגָה".
כְּשֶׁעֲנָת דּוֹפֶקֶת עַל הַדֶּלֶת וּמְחַכָּה שֶׁאָקוּם וְאֶפְתַּח, הַלֵּב שֶׁלִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהִיא מְאֻכְזֶבֶת וְשֶׁהִיא מַמָּשׁ שְׁבוּרָה. זֶה לֹא קוֹרֶה הַרְבֵּה, אֲבָל בַּמַּצָּבִים הַחֲמוּרִים הָאֵלֶּה אֲנִי זוֹ שֶׁחַיֶּבֶת לְזַנֵּק מֵהַכִּסֵּא וּלְקַדֵּם אוֹתָהּ בְּחִבּוּק דֻּבִּי וְחַם, שֶׁאוּלַי יַצְלִיחַ לְהַדְבִּיק מֵחָדָשׁ אֶת הָאֵיבָרִים שֶׁלָּהּ, שֶׁהִתְפּוֹרְרוּ מֵרֹב צַעַר וְתוּגָה.
כָּכָה מִתְנַהֶגֶת עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי. הִיא לֹא סְתָם נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר, הִיא תָּמִיד "עוֹשָׂה כְּנִיסָה".
כֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ חֲבֵרוֹת כָּל כָּךְ טוֹבוֹת, בְּמֶשֶׁךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אוֹתָהּ כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אֶת עַצְמִי, אֲנִי יוֹדַעַת לִקְרֹא אֶת הַ"כְּנִיסוֹת" הַשּׁוֹנוֹת וְהַמְּשֻׁנּוֹת שֶׁלָּהּ וְכִמְעַט תָּמִיד אֲנִי מְנַחֶשֶׁת מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵיהֵן וּמַה מַשְׁמָעוּתָן. וְזֶה טוֹב, לְדַעְתִּי, מִפְּנֵי שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁצָּבַרְתִּי מְאַפְשֵׁר לָנוּ לְוַתֵּר עַל "מַה הֵבִיא אוֹתָךְ אֵלַי?" וּ"בָּא לָךְ לִשְׁתּוֹת מַשֶּׁהוּ קַר?" וְעוֹד גִּשּׁוּשִׁים שֶׁל פְּתִיחָה. הִיא נִכְנֶסֶת, אֲנִי מְזַהָה מִיָּד מַה מַּצַּב הָרוּחַ שֶׁלָּהּ, וּבְלִי הַקְדָּמוֹת מְיֻתָּרוֹת אֲנִי נִגֶּשֶׁת יָשָׁר לָעִנְיָן.
אֲבָל בְּיוֹם רִאשׁוֹן אַחַר הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁעֲנָת דָּפְקָה עַל הַדֶּלֶת, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁקַּמְתִּי הִיא הִכְנִיסָה אֶת הָרֶגֶל לְתוֹךְ הַחֶדֶר - הִתְבַּלְבַּלְתִּי. מַה מִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַשִּׁלּוּב הַקַּטְלָנִי הַזֶּה? אִם זֶה סִימָן שֶׁהִיא מְאֻכְזֶבֶת וּשְׁבוּרָה, אָז לָמָּה הִיא לֹא חִכְּתָה עַד שֶׁאֶפְתַּח? וְאִם זֶה סִימָן לְכִשָּׁלוֹן בְּמִבְחָן, אָז אֵיפֹה הָאֲנָחָה? וְאִם הִיא הִסְתַּבְּכָה עִם אַחַד הַבָּנִים, אָז לָמָּה הִיא לֹא אוֹמֶרֶת "אַל תִּשְׁאֲלִי"?
וּבִכְלָל, לָמָּה הִיא מַנְחִיתָה עָלַי "כְּנִיסָה" שֶׁאֲנִי עוֹד לֹא מַכִּירָה? זֶה יָפֶה לְבַלְבֵּל חֲבֵרָה?
לָקַחְתִּי שְׁנֵי צְעָדִים לְאָחוֹר וְהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה.
עֲנָת נָעֲצָה בִּי מַבָּט אָרֹךְ, מָשְׁכָה בִּכְתֵפֶיהָ וְהִתְיַשְּׁבָה.
"אֲנִי לֹא שׁוֹאֶלֶת", צִיַּנְתִּי.
"תּוֹדָה", הִיא זָעֲפָה.
קַמְתִּי מֵהַמִּטָּה, נִגַּשְׁתִּי לַמַּחְשֵׁב שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, לָחַצְתִּי עַל מַקַּשׁ הַשְּׁמִירָה וְחָזַרְתִּי לָשֶׁבֶת. וּבְקוֹל עָמוּם צִיַּנְתִּי שֶׁאֲנִי עֲדַיִן לֹא שׁוֹאֶלֶת.
"תּוֹדָה", הִיא צָנְחָה עַל הַשְּׂמִיכָה.
סָפַרְתִּי בַּלֵּב שֶׁלִּי עַד עֶשֶׂר. אַחַר כָּךְ סָפַרְתִּי עַד עֶשְׂרִים. אַחַר כָּךְ סָפַרְתִּי עַד מֵאָה וּבְאוֹתוֹ טוֹן סָתוּם, שֶׁנָּע בֵּין אֲדִישׁוּת לְשִׁעֲמוּם, צִיַּנְתִּי שֶׁאֲנִי מְחַכָּה.
"גַּם אֲנִי מְחַכָּה", הִיא זָרְקָה.
"לְמִי?" שָׁאַלְתִּי. "לְמָה?"
"לְמִישֶׁהוּ שֶׁיַּצִּיל אוֹתִי", הִיא מִלְמְלָה.
בָּחַנְתִּי אוֹתָהּ מִקָּרוֹב כְּאִלּוּ שֶׁזֹּאת פְּגִישָׁתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה, כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה אוֹתָהּ וְלֹא יוֹדַעַת לִקְרֹא אוֹתָהּ וְלֹא מְסֻגֶּלֶת לְפַעְנֵחַ אֶת הַ"כְּנִיסוֹת" הַמְּיֻחָדוֹת שֶׁלָּהּ.
"אֲנִי יְכוֹלָה לְהַצִּיל אוֹתָךְ?" שָׁאַלְתִּי.
הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי לֹא עָנְתָה.
"אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם אוּכַל לְהַצִּיל אוֹתָךְ", הוֹסַפְתִּי, "אֲבָל אֲנִי יְכוֹלָה לְנַסּוֹת".
"חֲבָל עַל הַזְּמַן", הִיא רָטְנָה.
נִשְׁכַּבְתִּי עַל הַגַּב, לְצִדָּהּ, בָּהִיתִי בַּתִּקְרָה וְהִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב עַל מַה שֶּׁהִיא אָמְרָה. "חֲבָל עַל הַזְּמַן" זֶה בִּטּוּי מְבַלְבֵּל מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים שֶׁכָּל דִּמְיוֹן בֵּינֵיהֶם הוּא מִקְרִי בִּלְבַד. בְּמִקְרִים מְסֻיָּמִים הוּא מֵעִיד עַל הִתְלַהֲבוּת וְשִׂמְחָה וּבְמִקְרִים אֲחֵרִים זֶה בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ. אָז אֵיךְ אֲנִי אֲמוּרָה לָדַעַת לְמָה בְּדִיּוּק הִיא הִתְכַּוְּנָה?
"עֲנָתִי", נָתַתִּי לָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי לְהִתְקַדֵּם לְעֶבְרָהּ.
"מָה?"
"אֲנִי חֲבֵרָה שֶׁלָּךְ", אָמַרְתִּי, "הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּךְ".
"זֶה לֹא עוֹזֵר לִי", הִיא נֶאֶנְחָה.
"אֲנִי אֲנַסֶּה לַעֲזֹר לָךְ אִם תְּסַפְּרִי לִי מַה קָּרָה", הִבְטַחְתִּי. "אֲנִי לֹא חוֹתֶמֶת לָךְ שֶׁאַצְלִיחַ, אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת מַה קּוֹרֶה כְּשֶׁמְּדַבְּרִים".
"מַה קּוֹרֶה?" הִיא שָׁאֲלָה.
אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁלִּפְעָמִים, תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחָה, הַתְּמוּנָה מִתְבַּהֶרֶת וּמַה שֶּׁהִצְטַיֵּר כְּאָסוֹן וְכִבְעָיָה חֲמוּרָה מִתְגַּמֵּד לְמַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לִפְתֹּר - לְבַד אוֹ עִם קְצָת עֶזְרָה.
"חֲבָל עַל הַזְּמַן", הִיא חָזְרָה.
"טוֹב", אָמַרְתִּי וְהִזְדַּקַּפְתִּי.
"מַה טּוֹב?" גַּם עֲנָת הִזְדַּקְּפָה, "עוֹד לֹא הֵבַנְתְּ שֶׁהַמַּצָּב יוֹתֵר רַע מֵרַע?"
"עֲנָת", הִכְרַחְתִּי אֶת עַצְמִי לְשַׂחֵק אֶת הַקְּשׁוּחָה, "יֵשׁ שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת".
"מָה?"
"אוֹ שֶׁתַּמְשִׁיכִי לִרְבֹּץ עַל הַמִּטָּה שֶׁלִּי כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה רְקוּבָה וְלֹא תְּסַפְּרִי לִי מַה קָּרָה - אוֹ שֶׁתִּפְתְּחִי אֶת הַפֶּה הַדֻּבְדְּבָנִי שֶׁלָּךְ וְתוֹאִילִי בְּטוּבֵךְ לְסַפֵּר לִי מַה קָּרָה".
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְסוֹף הַמִּשְׁפָּט הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא שֶׁלִּי, מוּל הַמַּחְשֵׁב, וְהֶחְזַרְתִּי לַחַיִּים אֶת הַדַּף שֶׁכָּתַבְתִּי לִפְנֵי שֶׁעֲנָת נִכְנְסָה בִּ"כְּנִיסָה" מְאֹד לֹא בְּרוּרָה. חִכִּיתִי שֶׁהַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי תַּגִּיד בְּאֵיזוֹ מִשְׁתֵּי הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הִיא בָּחֲרָה וְאִם הִיא מַעֲדִיפָה לִהְיוֹת דֻּבְדְּבָן סְגַלְגַּל אוֹ עַגְבָנִיָּה רְקוּבָה. אֲבָל בִּמְקוֹם מִלִּים שָׁמַעְתִּי אֶת הַצְּחוֹק שֶׁלָּהּ, נוֹשֵׁב לִי בַּגַּב.
הִסְתּוֹבַבְתִּי. "מַה מַּצְחִיק?" שָׁאַלְתִּי.
"אַתְּ!" הִיא צָחֲקָה וְצָחֲקָה.
"אֲנִי?" הִשְׁתּוֹמַמְתִּי. "לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַצְחִיק אוֹתָךְ", רָטַנְתִּי לְעֶבְרָהּ.
"אֲבָל הִצְחַקְתְּ אוֹתִי", הִיא גָּעֲתָה, "עֻבְדָּה".
"בִּכְלָל לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַצְחִיק וְלִצְחֹק", סִנַּנְתִּי מִתַּחַת לָאַף. "בְּסַךְ הַכֹּל אָמַרְתִּי שֶׁיֵּשׁ לָךְ שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת".
"נָכוֹן", הִיא קָמָה וְהִתְקָרְבָה אֵלַי, "אֲבָל אֶת הָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁלִישִׁית שָׁכַחְתְּ".
"מָה הָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁלִישִׁית?" שָׁאַלְתִּי.
"שֶׁאַתְּ תִּקְרְעִי אוֹתִי מִצְּחוֹק", עֲנָת שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ עַל הַבֶּטֶן, כְּאִלּוּ שֶׁהִיא מְנַסָּה לְהָגֵן עַל הָרוֹכְסָן. "תַּגִּידִי, גָּלִי, לָמָּה לֹא הִצַּעְתְּ לִי לִהְיוֹת עַגְבָנִיָּה טְרִיָּה, אֲדֻמָּה וּטְעִימָה?"
שׁוּב הִתְחַלְתִּי לִסְפֹּר בַּלֵּב שֶׁלִּי, בְּשֶׁקֶט, בְּלִי לְהַשְׁמִיעַ שׁוּם קוֹל. יָכֹלְתִּי לוֹמַר לְעֲנָת שֶׁלֹּא נֶאֱלַצְתִּי לְהַפְעִיל אֶת כַּפְתּוֹרֵי הַדִּמְיוֹן כְּדֵי לְהַשְׁווֹת בֵּינָהּ לְבֵין עַגְבָנִיָּה רְקוּבָה מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ, בְּדִיּוּק, הִיא נִרְאֲתָה, אֲבָל חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהִיא תִּפָּגַע. וְלֹא רָצִיתִי לְהַעֲלִיב אוֹתָהּ. גַּם מִפְּנֵי שֶׁהִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי וְגַם מִפְּנֵי שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת נִרְאֲתָה כְּמוֹ יַלְדָּה אֲבוּדָה שֶׁזְּקוּקָה לְעֶזְרָה. לָכֵן לָקַחְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְאָמַרְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי רַעְיוֹן.
"מָה?" עֲנָת שָׁאֲלָה.
"בּוֹאִי נַתְחִיל מֵהַתְחָלָה", הִצַּעְתִּי.
"לֹא הֵבַנְתִּי", הִיא הִתְבַּלְבְּלָה.
"נָנִיחַ שֶׁמִּישֶׁהוּ צִלֵּם אֶת הַכְּנִיסָה שֶׁלָּךְ לַחֶדֶר שֶׁלִּי", אָמַרְתִּי.
"נָנִיחַ", הִיא אָמְרָה וְחָזְרָה לַעֲמֹד עַל הַסַּף.
"עַכְשָׁו", פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, "בּוֹאִי נְדַמְיֵן שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹקְחוֹת אֶת סֶרֶט הַצִּלּוּם, מְגַלְגְּלוֹת אוֹתוֹ לְאָחוֹר וּמַתְחִילוֹת הַכֹּל מֵחָדָשׁ".
"בְּסֵדֶר", הִיא הִנְהֲנָה - לֹא יוֹתֵר מִדַּי נִלְהֶבֶת, אֲבָל לְשֵׁם שִׁנּוּי גַּם לֹא יוֹתֵר מִדַּי חֲמוּצָה.
"מַה בְּסֵדֶר?" שָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ חִיּוּךְ רָחָב. "בּוֹאִי נַתְחִיל מֵחָדָשׁ. אַתְּ תֵּצְאִי מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי, אֲנִי אֶחְזֹר לַמַּחְשֵׁב, נְחַכֶּה דַּקָּה וְאָז..."
כֵּיוָן שֶׁאַתֶּם כְּבָר מַכִּירִים אֶת עֲנָת מֵהַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים שֶׁלִּי אַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים שֶׁהִיא לֹא טִפְּשָׁה. לְהֶפֶךְ. הִיא חֲכָמָה וּבְנִגּוּד אֵלַי, הִיא לֹא מְבִינָה מַהֵר אַחֲרֵי שֶׁמַּסְבִּירִים לָהּ לְאַט. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהִיא קוֹלֶטֶת בְּצִ'יק צָ'ק.
לִפְנֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת הַמִּשְׁפָּט עֲנָת נֶעֶמְדָה בַּמִּסְדְּרוֹן, מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁחָזַרְתִּי לָשֶׁבֶת מוּל הַמָּסָךְ שָׁמַעְתִּי דְּפִיקָה.
"פָּתוּחַ!" קָרָאתִי.
עֲנָת לָחֲצָה עַל הַיָּדִית, הִכְנִיסָה רֶגֶל וַאֲנִי, שֶׁהִתְמַקַּדְתִּי בַּפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ, זִהִיתִי בְּעֵינֶיהָ הַבָּעָה חֲדָשָׁה - שִׁלּוּב שֶׁל עֶצֶב, כַּעַס וּדְאָגָה. רָצִיתִי לָרוּץ אֵלֶיהָ, לְחַבֵּק אוֹתָהּ וְלִשְׁאֹל מַה קָּרָה, אֲבָל הִכְרַחְתִּי אֶת עַצְמִי לְהִשָּׁאֵר עַל הַכִּסֵּא לְלֹא תְּזוּזָה. יָדַעְתִּי שֶׁאֵין טַעַם בִּשְׁאֵלוֹת וּבַחֲקִירָה. יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לִשְׁתֹּק כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה (לֹא רְקוּבָה וְלֹא בְּשֵׁלָה) עַד שֶׁהִיא תְּסַיֵּם אֶת הַ"כְּנִיסָה".
"גָּלִי", הִיא אָמְרָה לְבַסּוֹף.
"מָה?"
"גָּלִי", שָׁמַעְתִּי שֶׁהַגָּרוֹן שֶׁלָּהּ כְּבָר חָנוּק מִדְּמָעוֹת, "אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָמָּה הִתְנַדַּבְתִּי וְאֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ אֶשְׂרֹד".