בסוף חודש מרץ 2014 הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב מי שהיה ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט. הוא נמצא אשם בלקיחת שוחד. בתיקים אחרים הורשע במרמה ובהפרת אמונים. הוא נשלח לכלא. למדנו כי לצערנו ייתכן כי בראש המדינה יעמוד פושע, כי לא היו בידינו באותה עת כלים שימנעו מאדם כזה להגיע לכס השלטון.
אך האם יש בידינו למנוע גם משהו חמור מזה? לא רק פשיעה אישית של הניצב אצל הגה השלטון, אלא השתלטות של פשע מאורגן על המדינה באמצעות נושאי משרה בכירים, שרים, שומרי סף, ראשי מערכות, אולי אף ראש ממשלה? האם יש במערכות הדמוקרטיות, במנגנוני ביקורת התקשורת, המשפט — די מערכות אתראה ויירוט של תופעות כאלה והדברתן בעוד מועד, בטרם הגיעו לשליטה מוחלטת?
העלילות בספר הן פרי דמיונו של המחבר, ואין לייחס את סיפור העלילות שנפרשות בספר לדמויות ולמעשים שהיו. פרשת אולמרט היתה נקודת המוצא לכתיבת ספר זה. אך כאן מסתיימת המציאות ומתחיל הדמיון. גיבור הספר, יפתח ברקאי, איננו אהוד אולמרט, ורינה כהן אינה שולה זקן, וכן כל שאר הדמויות המופיעות בספר. הדמויות שפעלו בזירה הפוליטית בישראל בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת אינן אלה המופיעות בספר, גם אם מעשיהן ודבריהן עלולים להזכיר אותן. הדמויות בספר הן בדיוניות לחלוטין. מעשיהן וגורלן שונים לחלוטין. הן פועלות במדינה דמיונית, וכולן לא היו ולא נבראו, ואך משל הן. כולן — אולי זולת אחת. זה ההזוי ביותר. זנון איש אוגנדה, שמעולם לא הוציא דבר אמת מפיו. וכל דבריו, גם בספר זה, הם שקר.
בחרתי לכתוב על פרשה הדומה לפרשה שהתרחשה במציאות כדי להראות שהפער בין השלב שבו פושע מגיע לשלטון ובין השלב שבו הפשע מגיע לשלטון אינו גדול. כשהפשע מגיע לשלטון לא יהיו סימנים גלויים לעין שיעידו על כך, לא יישמעו אזעקות רמות, אולי זה יהיה דומה מאוד למה שכבר חווינו על בשרנו. דומה מאוד — אך שונה מהותית.
אינני בא לטעון כי המאורעות בספר משקפים מציאות. חלילה. אינני מתכוון לטעון כי מדינת היהודים כבר הגיעה לשלב שהפשע שולט בה, אך לפתח חטאת רובץ. ואם לא נזהה את הסימנים המוקדמים ביותר המבשרים ריקבון — עלולה המדינה להישחת עד היסוד.
תודות:
לעלמה כהן ורדי, עורכת הספר ולנועה מנהיים, ראש מחלקת ספרות עברית, על תמיכתן ותרומתן המקצועית, ולאלו שקראו והעירו הערות חשובות: דן מרגלית ועו"ד מיבי מוזר, וביחוד לעו"ד אליעד שרגא וצוות האגודה לאיכות השלטון, שחשבו כי יש סיבות טובות לפרסם ספר זה.
אריה אלדד
סיוון תשע"ז. כפר אדומים.
