לרזות לשם שינוי

פרק ראשון
כרס קטנה

הצלחה היא היכולת לעבור מכישלון לכישלון מבלי לאבד את ההתלהבות.
וינסטון צ'רצ'יל
כן, כמה שנים לאחר גיל 20 ולעתים אפילו קצת לפני כן, זה מגיע. אתה מפסיק ללכת עם החולצה בתוך המכנסיים ומוציא אותה החוצה, פתאום חולצות כפתורים מחוץ למכנסיים נוחות יותר ואתה כבר מחפש נעליים ללא שרוכים, כאלה שאפשר לנעול מהר מאחר וקשה קצת להתכופף. אתה מביט סביבך, רואה שכולם דומים ואומר לעצמך: 'זה הגיל...'
גברים הופכים להיות קצת מלאים, נשים שומרות קצת עודפים לאחר לידה ואותן תמונות של הזוג דק-הגזרה, שלפני כמה שנים פיזז על רחבת הריקודים, משתנות לתמונות של זוג מבקרי מסעדות. לאחר שיצר הציד דוכא סופית ובני האדם צדו לעצמם בן-זוג, הם מרגישים נוח להוריד את תחפושת הצייד החינני ופונים לטפח את דמות יושבי המערות המודרניים - הלוא הם בטטות הכורסה. הם מתחילים לפתח את חוש הטעם, טרודים בלפנק את אזורי הלשון והחך השונים על ידי גירוי חוש הטעם אשר כתופעת לוואי לא מובנת, גורם לריפוד הבטן והמותניים.
התהליך הוא איטי ומתחיל לפעמים אי-שם בילדות. אם הצלחת לשרוד די חטוב עד לחתונתך כי הפנמת שכמו שאתה נראה לא תמצא שידוך ראוי או כפי שאת נראית לא תתחתני בעשור הקרוב, לאחר החתונה נפרץ הסכר והקילוגרמים מתחילים לחגוג.
לאחר גיל הנעורים, ואצל חלק מאתנו עוד במהלכו, רוב האנשים כבר סיגלו לעצמם אורח חיים תזונתי גרוע למהדרין כשהפכו להיות מכורים למיני מאפה ומתיקה, עוגות ועוגיות גורמה, קפה במגוון שמות מפוצצים שהערך הקלורי של כוס שווה-ערך לארוחת בוקר סבירה ועוד מיני ארוחות עתירות קלוריות. דומה שבני האדם בגיל זה עסוקים ונהנים לספק את תאוותם כאילו אין להם מחר.
ומדי פעם, כשאתה ניצב ערום מול המראה באמבטיה ובוחן את גופך, אתה חש לפתע במשב רענן של מודעוּת עצמית. אתה נוכח שאינך נראה במיטבך וזה מתחיל להפריע לך. אתה מחפש בדמות המשתקפת מולך דרך המראה משהו שהיה שם פעם אבל אינך מוצא. למעשה, הוא כן קיים שם, אבל עטוף הוא בעוד אי-אלו שכבות וארוחות מזינות שנהנית מהן דקות ארוכות בלבד.
כן, דקות ארוכות של הנאה מול הצלחת עוטפות אותך שנים על גבי שנים ונשמרות סביבך זמן רב לאחר שנמוג טעמן המופלא של העוגות, הגלידות וארוחות החג הנהדרות. גם הפיצוחים מול הטלוויזיה, החטיפים והשוקולדים שאכלת לפני שנתיים ושלוש נותרים עמך. גם לאחר ששכחת את הטעם ושכחת אפילו שאכלת, הם ממשיכים להיות עמך אך הם לא נשארים על הלשון. הם מקיפים אותך בחום ובאהבה לאין קץ. כל כך הרבה חום ואהבה כנה שהם אפילו מסרבים להיפרד.
ואז, אתה מתעשת, עומד שוב מול המראה, מכניס קצת את הבטן, מבליט את החזה וזרם מחשבות בלתי פוסק טורד את מחשבותיך ומתרץ היטב את התוצאה שאתה רואה מולך:
-אני מתבגר. המערכת המטבולית שלי מזדקנת, רחמנא לצילן.
-אני לא אוכל מסודר. מה אני יכול לעשות, פשוט אין לי זמן...
-דווקא בזמן האחרון אני שומר...
-לאחר שאסיים עם הדירה/מכונית/פרויקט/הלידה/הניתוח/מציאת העבודה... אתחיל בדיאטה.
-העליתי כמה קילו בחופשה האחרונה באילת. איך אפשר לא להשמין שם?
-כל החבר'ה שלי עלו. אני עוד בסדר.
-לאחר שיתחמם קצת בחוץ אתחיל ללכת.
-לאחר שיתקרר קצת בחוץ אתחיל לרוץ.
-עם כל העצבים והדאגות שהיו לי בזמן האחרון, רק על זה הייתי צריך לחשוב.
וכך חולפות להן השנים ומגיעה עוד פגישה שגרתית עם הרופא שלך הרומז לך כי הבדיקות לא ממש טובות וצריך לשמור ולעשות ספורט, ואתה לוקח את מה שהוא אומר ברצינות ומחליט לעשות מעשה. למעשה, המחשבה מתגלגלת אצלך ברצינות עד שאתה חוזר לרכב. בערב מדברים על כך עם בת-הזוג ובמקרה הטוב קונים בשבוע הקרוב נעלי התעמלות חדשות שהסיכוי שהסוליה שלהם תשתפשף זהה לסיכוי שתגבהּ בגיל זה.
גם הערות עדינות מבת-הזוג או מההורים שעלית במשקל יסתיימו במקרה הטוב בהנהון שאתה יודע או במקרה הרע במריבה וטרוניות על כך שהסובבים אותך מסתכלים בקנקן ולא במה שיש בו. ממש חצופים.
ואז, יום אחד ניצב בפניך הפרויקט הגדול שלך. מושלם, יפה, מתוח ותמיד מגיע לפניך לכל מקום. הכרס. היא מתחילה בקטן אבל צומחת. בגיל 40 אתה כבר נראה כל כך טוב שאתה כבר לא מנסה להסתתר מאחורי מותגים. הגוף שלך רפוי, רופס ואתה אפילו מרגיש לפעמים כל כך לא נוח עם עצמך שאתה מגיע למסקנה שאפילו אינך חייב להסתרק לפני שאתה יוצא מהבית.
אצל הנשים המצב קצת שונה. הן מסתירות את העודפים באוהלים גדולים או שממשיכות לקנות בגדים בחנויות המיועדות למידות גדולות ששינו את חוקי המשחק. המשווקים פשוט הורידו 30 אחוז מערכיה של כל מידה. מידה שהיתה פעם 50 הפכה להיות כעת רק 42. מידה שהיתה בעבר XL הפכה ל-M, וככה, מבלי שתורידי קילו אחד, את לובשת בגדים באותה מידה שלבשת בחתונה שלך לפני 10 שנים. כולם משקרים, משמינים וממשיכים לאכול ולזלול כאילו אין מחר.
אל תופעה זו מצטרפת גם תופעת הילדים במידות גדולות הגדלים עם הבטן של אבא ואמא והופכים להיות לווייתנים כבר בגיל בית ספר. כבר לא נדיר לראות במקומותינו ילדים בבית-ספר יסודי ששוקלים יותר מהמורה שלהם ונערים בתיכון השוקלים כמו המורה והמנהלת גם יחד. לא יפתיע לראות ביום ההורים את הורי ה'חמודים' האלה מגיעים עמם כשהם עבי בשר, מדושנים ובקושי זזים ונושמים. זוהי התוצאה! משפחת 'נחום תקום' תוקעת ביחד כל מה שאפשר והרבה. תרבות אכילה קלוקלת המביאה לאינספור בעיות בריאותיות, אסתטיות ונפשיות. רגשי אשם, רגשי נחיתות ודחייה הם חלק קטן מתופעות מהן סובלים נערים שמנים ועל אלה ניתן להוסיף בעיות בריאותיות ותפקודיות גם לגבי מבוגרים יותר.
רגע אחד! אתה יכול כעת לעצור את השטף הזה של הרצאתי ולשאול אותי: "...אז מה אתה רוצה? יש לך פתרון? כבר ניסיתי כל מיני דיאטות וזה לא הלך. נו, חכם גדול, מה אתה מציע?"
במקרה זה אני שמח ששאלת כי זה בדיוק הזמן לעבור לפרק הבא.