אַתֶּם לֹא מַכִּירִים אוֹתִי. מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם עָלַי. גַּם אִם הֲיִיתֶם רוֹאִים אוֹתִי בָּרְחוֹב, הֲיִיתֶם שׁוֹלְחִים בִּי מַבָּט אֶחָד וּמַמְשִׁיכִים הָלְאָה בְּדַרְכְּכֶם. אֲבָל אֵין סִכּוּי שֶׁתִּתָּקְלוּ בִּי בָּרְחוֹב, כִּי אֲנִי לֹא מִסְתּוֹבֵב בָּרְחוֹבוֹת - לֹא בָּעִיר וְלֹא בַּכְּפָר. אֲנִי אִישׁ הַיַּעַר. אֲנִי גָּר בַּיַּעַר לְבַדִּי, בְּבִקְתָּה קְטַנָּה בְּצֵל הָעֲנָפִים, בֵּין הָעֵצִים, הָעֲשָׂבִים, הַפְּרָחִים וְהַשִּׂיחִים. רַק אֲנִי וְהַיַּעַר. לֹא בִּקֵּר אוֹתִי אַף אוֹרֵחַ כְּבָר מְאוֹת שָׁנִים. הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁמִּישֶׁהוּ עָבַר פֹּה הָיְתָה לִפְנֵי שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁלוֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה. הָיָה זֶה טַיָּל שֶׁתָּעָה בַּדֶּרֶךְ. שָׁתִינוּ תֶּה בִּשְׁתִיקָה, וְהוּא הִמְשִׁיךְ בְּטִיּוּלוֹ. מֵאָז אֲנִי חַי כָּאן לְבַדִּי.
אַתֶּם וַדַּאי שׁוֹאֲלִים, ״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּל הַיּוֹם? לֹא מְשַׁעֲמֵם לְךָ?״
וּבְכֵן, לֹא מְשַׁעֲמֵם לִי בִּכְלָל. מִדֵּי יוֹם אֲנִי יוֹצֵא לְטַיֵּל בֵּין הָעֵצִים, הָעֲשָׂבִים, הַפְּרָחִים וְהַשִּׂיחִים. אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, מְצַיֵּר אוֹתָם בְּפִנְקָסִי וְלוֹמֵד לְהַכִּיר אוֹתָם, כִּי הַצְּמָחִים הֵם הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלִּי. אֵין כְּמוֹ צְמָחִים. יֵשׁ לָהֶם סִפּוּרִים מְרַתְּקִים.
אַתֶּם בֶּטַח צוֹחֲקִים עַכְשָׁו וְאוֹמְרִים, ״מָה פִּתְאוֹם שֶׁיִּהְיוּ לִצְמָחִים סִפּוּרִים? הֲרֵי צְמָחִים הֵם לֹא בְּנֵי אָדָם!״ אֲבָל, לְמַעֲשֶׂה, לִצְמָחִים יֵשׁ סִפּוּרִים מֻפְלָאִים - חֲדָשִׁים וְעַתִּיקִים. לָכֵן הֶחְלַטְתִּי לִכְתֹּב כַּמָּה מִסִּפּוּרֵיהֶם הַיָּפִים בְּיוֹתֵר. אֲנִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁצְּמָחִים הֵם מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא פְּגַשְׁתֶּם כְּמוֹתוֹ מֵעוֹלָם. וְאִם תִּרְצוּ לְהַכִּירָם, קִרְאוּ אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה.
