בתמונה: 'כותלי,' איור של איינה אמבלה קסאל, 2014
בשורה של ממש או הייפ ריק מתוכן? גאונה ספרותית או כותבת שמתאימה יותר לטוויטר? הוויכוח על נל זינק, הסופרנובה של עולם הספרות, בת טיפוחיו של ג'ונתן פרנזן, גועש כמעט כמו ספריה. לא בכדי, 'לכותלי' ספר הבכורה שלה, מתפרסם בהוצאת 'לוקוס' הטרייה, אחת מבנותיה של 'זיקית' ז"ל, ששמה לה למטרה להביא "כותבים ברוח הזמן, ספרים שאפשר למצוא בהם משום ברק וחידוש, במבנה, בסגנון, בשפה ובתוכן." הכל פה.
בבריטניה יצאו שני הרומנים הראשונים של זינק בכריכה אחת ובן-לילה הפכו אותה לכוכבת נערצת - עניין די נדיר כשמדובר באישה בת ,51 שעד היום כתבה רק אינספור מכתבים לחברים.
זה רומן קצר על בגידות ואקולוגיה, על מגדר וצפרות, על הפראי והתרבותי. טיפאני, גיבורת הספר, נישאת לסטיבן מקץ מספר שבועות של היכרות. הוא נראה טוב. גם המשכורת שלו נראית טוב, וטיפאני לא רוצה לעבוד אף פעם. היא נודדת אחריו מארצות-הברית לברן שבשווייץ, ומשם לברלין. במהלך הנדודים האלו, סטיבן, צפר חובב, עוזב את עבודתו המבטיחה לטובת מאבק אקולוגי במשרה מלאה; טיפאני גם היא הופכת לאקו-טרוריסטית מפרקת סכרים, ושניהם מנהלים כמה וכמה מערכות יחסים אחרות.
"הייתי שקועה במפה כשסטיבן סטה מהכביש, פגע בסלע וגרם להפלה" הוא משפט פתיחה שהשאיר את מבקרי כל העולם שמוטי לסת. אבל המשפט הזה הוא בהחלט לא הבוטה ביותר בספר, וההפלה הזו - לא היחידה בין דפיו - היא לא האירוע המכונן של מערכת היחסים. הסקס האנאלי הכואב והדוחה כמה עמודים אחר כך, דווקא כן. "תסתכלו על סטיבן! הוא חושב שהוא עושה סקס! תריחו את היד שלו"! פולט זרם התודעה של טיפאני בעודה מנסה לנתק את עצמה "אל חוויה חוץ גופית." "בנות הן כאלה עלובות," היא מסכמת בשעה שהוא גומר ב"צווחות של דינוזאור." כמה דקות אחרי הסבל הזה, נישא על גלי ההצלחה, סטיבן מבצע בה גם מין אוראלי ")סוג של זיין לי את הפה.(" המשפט המסכם של הסצנה מדויק כמו ניתוח לייזר: "הוא היה חסר עכבות, כלומר חסר התחשבות." המילים הנוקבות האלו עלולות להיטמע בהפצצה האינסופית של זינק, ולהיקלט, בקריאה ראשונה, כחלק מכרוניקה של השתרללות. אבל מדובר בסבל ובניכור. ניכור בהסכמה.
גם כשהיא אינה בוטה כל כך, זינק כותבת כמו שאף אחד לא כותב. כפי שהיא עצמה כותבת על הפעילה האקולוגית בִּירקה המנהלת רומן עם בעלה: "היא הייתה יכולה להיות גרנדיוזית ורדיקלית כמו שהים עמוק." זינק מכבירה מטאפורות מדהימות ומשפטים יפהפיים, על הגבול בין פואטיקה לפילוסופיה, כמו "איכזבנו את הטכנולוגיה בשעה שהיא הכי נזקקה לנו." היא הבת הנימפומנית של וולבק ומרקוזה. היא מעייפת, היא חשובה, היא חכמה, היא מתחכמת. היא האקסית שאתה עדיין מאוהב בה אבל שמח שבסוף התחתנת עם מישהי נורמלית.
'הכותלי', אם כן, מותיר את הקורא עם הלשון בחוץ, אבל בעיקר בחוץ, ממש כשם שהגיבורה שלה דוחה את אמריקה מעליה ומעדיפה התרחקות, וכשם שהיא משקיפה תמידית. זוהי אולי המכשלה המרכזית של הספר, אבל זה גם הנושא שלו: הניכור שאדם, או אישה, יכול לחוש בתוך חייו, בתוך מערכות היחסים שלו, בתוך גופו. לרגע, בחילופי העונות, נראה שהעבודה הפיזית המאומצת שטיפאני עוסקת בה במסגרת מאמציה לפירוק סכר והצלת נהר האלבה, מחלצת אותה מהניכור, אך גם בשעה שהיא מתבוננת בטבע, היא סוטה להתבונן בעצמה כ"נערת חלומותיו של כל צפר."
זינק עצמה מגדירה את ספרה, בין היתר, כ"רומן דאב-סטפ שיש בו ציפור." אכן, ל'הכותלי' יש קצב שבור, הוא סקסי, מנוכר לכאורה אבל מחובר לעצמו בראסטות מלוכלכות. ויש בו ציפור. ומוזיקה שנכתבת בשפה מדויקת: היללות של טיפאני מזכירות "פידבק במגבר;" סטיבן, בנערותו, היה "לגמרי בעניין של בוטסי, וגם כאילו סלדג' ודת' מטאל;" ברייב באיזה לופט "המקצב דיגדג את המאה ארבעים ביט;" ובנקודה אחרת מתנהל דיון סביב השאלה אם מתופפים מעשנים גראס כדי למנוע את תסמונת התעלה הקרפלית. לא סתם היו שהגדירו את קהל היעד של 'הכותלי' כסופרות והיפסטרים. אפשר להוסיף גם אנשים שגרו או יגורו בברלין. אם המשפט הזה מרגיז אתכם, אתם באמת לא קהל היעד.
עוד 3 ספרים על חובבי ציפורים:
חירות > ג'ונתן פראנזן
גוזל > ארנה קזין
מדריך לציפורים של מזרח אפריקה > ניקולאס דרייסון
שרון קנטור
איור: איינה אמבלה קסאל, 2014
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
שרון קנטור 7 לילות 28/04/2016 לקריאת הסקירה המלאה >- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
