המועמדת 4 - היורשת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המועמדת 4 - היורשת
מכר
אלפי
עותקים
המועמדת 4 - היורשת
מכר
אלפי
עותקים

המועמדת 4 - היורשת

4.1 כוכבים (181 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2544מקורי
ספר מודפס
5968.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2529מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

קיארה קאס

קיארה קאס נולדה וגדלה בטקסס, ארצות הברית. היא למדה היסטוריה באוניברסיטה וגרה היום בווירג'יניה עם בעלה, בנה ובתה. דברים שהיא שונאת: נהגים שלא מאותתים בכביש, לטוס, סלט. דברים שהיא אוהבת: ציוד משרדי, להקות בנים, קינוחים.

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
ספר רביעי בסדרה שכבשה את העולם!
 
7 דקות בלבד קבעו שהנסיכה אִידְלֵיין היא יורשת העצר של אִילֵיאָה.
7 דקות שמפרידות בינה לבין התאום שלה, אָרֶן.
החיים כנסיכה בת 18 היו יכולים להיות מושלמים: יש לה הורים נהדרים, המלך מקסון והמלכה אמריקה שמכשירים אותה למלוכה; יש לה שלושה אחים, כולל אָרֶן, שהוא גם חבר הנפש שלה; יש לה תחביב שאותו היא מטפחת באהבה: עיצוב שמלות; ובכלל יש לה כל מה שארמון מלוכה יכול להציע לנערה מקסימה בשיא פריחתה.
 
עד שהכול משתבש. אל הארמון מגיעים דיווחים על תסיסות ומהומות ברחבי הממלכה, והוריה של אִידְלֵיין מבקשים ממנה דבר אחד קטן כדי להעלות את המורל הלאומי: לקיים תהליך בחירה שבו יתמודדו 35 גברים צעירים על לבה ויזכו בידה.
בדיוק כמו התחרות שבה זכתה אמריקה במקסון לפני 20 שנה, אבל הפוך.
 
לאִידְלֵיין יש הרבה תוכניות בחיים, אבל חתונה אינה אחת מהן, והיא תעשה הכול כדי לשבש את התהליך.
 
אחרי ההצלחה המסחררת שלה זכתה סדרת "המועמדת" בעולם כולו
וגם בישראל, מציגה הסופרת קיארה קאס את היורשת — דור ההמשך של הזוג המלכותי מקסון ואמריקה.
בקרוב יֵצא הספר החמישי והאחרון בסדרה — הכתר.

פרק ראשון

פרק 1
 
לא הייתי מסוגלת לעצור את נשימתי למשך שבע דקות. לא הצלחתי לעצור אותה אפילו למשך דקה. פעם ניסיתי לרוץ קילומטר וחצי בשבע דקות, כי שמעתי שיש ספורטאים שמסוגלים לעשות זאת בארבע, אבל נכשלתי כישלון חרוץ בגלל דקירות עזות בצד שהכריעו אותי באמצע הדרך.
אבל הצלחתי לעשות בשבע דקות דבר אחד שהוא הישג מרשים לכל הדעות — להיעשות מלכה.
השגתי את אחי התאום, אָרֶן, בשבע דקות קטנות ובאתי לעולם לפניו, ולכן ירשתי אני את הכתר שהיה אמור לעבור אליו. אילו נולדתי בדור הקודם, זה לא היה משנה דבר. אָרֶן הוא בן, ולכן אָרֶן היה היורש.
אבוי! אבא ואמא לא יכלו לראות איך התואר נשלל מבתם הבכורה רק בגלל איברים מסוימים. לכן הם שינו את החוק, לשמחתו הרבה של העם, וחינוכי כלל שיעורים יומיים שבהם לימדו אותי איך להיות המושלת הבאה של איליאָה.
אבל הורי לא הבינו שהניסיון שלהם לעשות את חיי צודקים יותר נראה לי לא הוגן.
השתדלתי לא להתלונן. בסופו של דבר הבנתי איזה מזל יש לי. אבל היו ימים, ולפעמים גם חודשים שלמים, שבהם הרגשתי שהמשא כבד מדי עבורי. בעצם כבד מדי עבור כל אדם.
דיפדפתי בעיתון וראיתי שפרצו עוד מהומות, הפעם בזוּני. לפני עשרים שנה, אחרי הכתרתו למלך, פעולתו הראשונה של אבי היתה פירוק המעמדות, והשיטה הישנה בוטלה בהדרגה בתקופת חיי. עדיין נראה לי משונה מאוד שפעם אנשים חיו עם התוויות המגבילות אבל השרירותיות לחלוטין האלה. אמא היתה חמש; אבא היה אחת. לא היה בזה כל היגיון, במיוחד משום שלא היה כל סימן חיצוני לחלוקה המעמדית הזאת. איך הייתי אמורה לדעת אם אני הולכת לצדו של שש או של שלוש? ולמה בעצם זה היה חשוב למישהו?
אחרי ההכרזה הראשונה של אבא על פירוק המעמדות, האנשים בכל רחבי המדינה היו מאושרים. אבא ציפה שבתוך דור אחד השינויים שהוא מבצע באיליאה יהפכו לעובדה מוגמרת, כלומר שממש בימים אלה הכול יתחיל להסתדר.
זה לא קורה — והמהומות החדשות האלה הן רק הביטוי האחרון לאי־שקט מתמשך.
״קפה, הוד מעלתך,״ אמרה נינה והניחה את המשקה המהביל על שולחני.
״תודה, את יכולה לפנות את הצלחות.״
קראתי בעיון את הכתבה בעיתון. הפעם, מסעדה הוצתה ונשרפה עד היסוד בגלל סירובו של הבעלים לקדם מלצר לתפקיד שף. לטענת המלצר, הקידום הובטח לו אבל לא ניתן לו, והוא בטוח שהסיבה לכך היא המעמד של משפחתו בעבר.
התבוננתי בשרידים המפוחמים של הבניין, ואני מודה שלא הצלחתי להחליט לטובת איזה צד אני. לבעלים היתה זכות מלאה לקדם או לפטר כל עובד לפי ראות עיניו, ולמלצר היתה זכות לצפות שהיחס אליו לא ייקבע על פי משהו שבאופן רשמי כבר אינו קיים.
הנחתי את העיתון בצד ולקחתי את ספל הקפה. אבא יהיה מודאג מהאירוע. הייתי בטוחה שהוא כבר בוחן את המקרה מכל היבטיו ומנסה לחשוב מה אפשר לעשות בנדון. הצרה היא שגם אם נצליח לפתור בעיה אחת, לא נוכל למנוע את כל המקרים של אפליה על רקע מעמדי. אירועים כאלה מתרחשים לעתים קרובות מדי וקשה מאוד לפקח על כולם.
הנחתי את ספל הקפה וניגשתי לארון הבגדים. הגיע הזמן להתחיל את היום.
״נינה,״ קראתי. ״את יודעת איפה השמלה בצבע בורדו? זאת עם החגורה הרחבה?״
היא צימצמה את עיניה בריכוז וחשה לעזרתי.
נינה היתה חדשה יחסית בארמון. היא התחילה לעבוד אצלי רק לפני שישה חודשים, אחרי שהמשרתת הקודמת שלי נעדרה במשך שבועיים בגלל מחלה. נינה היתה קשובה יותר לצרכים שלי והרבה יותר נעימה ממנה, לכן השארתי אותה כמשרתת קבועה. ונוסף על כך הייתי מלאת התפעלות מהחוש האופנתי שלה.
נינה בהתה בחלל הארון רחב הידיים. ״אולי אנחנו צריכות לסדר אותו מחדש.״
״תעשי את זה, אם יש לך עודף זמן. אותי הפרויקט הזה לא מעניין.״
״לא כל עוד אני מצליחה למצוא את הבגדים שלך בשבילך,״ הקניטה אותי.
״בדיוק!״
היא קיבלה את ההתבדחויות שלי בשלוות נפש וצחקה בעודה מפשפשת בין כל השמלות והמכנסיים.
״התסרוקת שלך מוצאת חן בעיני היום,״ הערתי.
״תודה.״ כל המשרתות חבשו שביסים, אבל נינה היתה בכל זאת יצירתית עם התסרוקות שלה. לפעמים עיטרו כמה תלתלים שחורים את פניה, לפעמים היא פיתלה קווצות שיער לאחור עד שכולן היו אסופות בפקעת. ברגע זה הקיפו צמות עבות את ראשה, ואילו שאר שערה היה מוסתר מתחת לשביס. נהניתי מהדרכים שמצאה לשדרג את המדים שלה ולהוסיף להם גוון אישי בכל יום.
״אָה! הנה היא, כאן מאחור.״ נינה הוציאה מהארון שמלה באורך הברך ופרשה אותה על זרועה השחומה.
״מעולה! ואולי את יודעת איפה הבלייזר האפור שלי? זה עם השרוולים עד מתחת למרפק?״
היא לטשה בי עיניים בפנים חסרות הבעה. ״אני מסדרת את הארון מחדש, זה סופי.״
פרצתי בצחוק. ״את תחפשי, אני אתלבש.״
לבשתי את השמלה והברשתי את שערי, והתכוננתי ליום נוסף כפניה העתידיות של הממלכה. התלבושת שלי היתה נשית מספיק כדי לרכך את הופעתי ובד בבד רשמית מספיק כדי שיתייחסו אלי ברצינות. זו היתה הליכה על חבל דק, אבל אני עשיתי אותה בכל יום.
הבטתי במראה ודיברתי אל בבואתי.
״את אידלֵיין שרַייב. את הבאה בתור לניהול המדינה הזאת, ואת תהיי הבחורה הראשונה שתגיע לזה בזכות עצמה. אף אחד,״ אמרתי, ״לא חזק כמוך.״
אבא כבר היה במשרדו. הוא קרא את החדשות במצח קמוט. פרט לעיניים, לא היה בינינו דמיון רב. גם לא ביני לבין אמא, למען האמת.
עם שערי הכהה, פני המוארכות ועורי השזוף במקצת במשך כל עונות השנה, הייתי דומה לסבתי יותר מאשר לכל אדם אחר. תמונה שבה היא נראית ביום הכתרתה תלויה במסדרון הקומה הרביעית, ובקטנותי נהגתי להתבונן בה בניסיון לנחש איך אני איראה בבגרותי. כשהתמונה צוירה היא היתה בערך בגילי, ואף שלא היינו זהות בכול, לפעמים הרגשתי כמו הד שלה.
חציתי את החדר ונשקתי לאבי על לחיו. ״בוקר טוב.״
״בוקר טוב. קראת את העיתונים?״ שאל.
״כן. לפחות אף אחד לא נהרג הפעם.״
״תודה לאל.״ התקריות האלה, שבסופן אנשים נשארו מוטלים מתים ברחובות או נעלמו, היו הגרועות ביותר. היה נורא לקרוא את השמות של צעירים שספגו מכות רצח רק משום שהעבירו את משפחותיהם לשכונות טובות יותר, או של נשים שהותקפו בשעה שניסו להתקבל לעבודות שבעבר נאסר עליהן לעבוד בהן.
לפעמים לא נדרש זמן רב כדי לגלות את המניע מאחורי הפשעים הללו ואת האדם שביצע אותם, אך לעתים קרובות יותר היו לנו רק הרבה רמזים וכמעט שום תשובה אמיתית. ההתעסקות באירועים הללו התישה אותי, ואני ידעתי שבשביל אבא היא קשה עוד יותר.
״אני לא מבין את זה.״ הוא הסיר את משקפי הקריאה שלו ושיפשף את עיניו. ״הם לא רצו יותר את המעמדות. אנחנו לא פעלנו בחיפזון, חיסלנו אותם בהדרגה, כדי שלכולם יהיה די זמן להסתגל. ועכשיו הם שורפים בניינים.״
״יש דרך להכניס סדר בבלגן הזה? אולי נקים ועדה שתטפל בתלונות הציבור?״ העפתי מבט נוסף בעיתון. בפינת התצלום נראה בנו הצעיר של בעל המסעדה המבכה את אובדן כל רכושה של משפחתו. בעומק לבי ידעתי שהתלונות יזרמו לוועדה בקצב מהיר יותר מכפי שמישהו יצליח לטפל בהן, אבל ידעתי גם שאבא לא יסכים לא לעשות דבר.
אבא הביט בי. ״זה מה שאת היית עושה?״
חייכתי. ״לא, הייתי שואלת את אבא שלי מה הוא היה עושה.״
הוא נאנח. ״לא תמיד תהיה לך אפשרות לעשות את זה, אידלֵיין. את צריכה להיות חזקה, החלטית. מה היית עושה לתיקון המצב במקרה הספציפי הזה?״
הירהרתי בשאלתו. ״אני לא חושבת שזה אפשרי. אין לנו שום דרך להוכיח ששיטת המעמדות הישנה היא הסיבה לכך שהמלצר לא קיבל את הקידום שלו. הדבר היחיד שנוכל לעשות הוא לפתוח בחקירה לגילוי האיש שהצית את האש. המשפחה הזאת איבדה את מקור פרנסתה ומישהו צריך לתת על כך את הדין. שריפת מבנים אינה עשיית צדק.״
הוא נד בראשו מעל לעיתון. ״אני מסכים איתך. הייתי רוצה לעשות משהו כדי לעזור להם. אבל מעל לכול, אנחנו צריכים לחשוב איך למנוע ממקרים כאלה להתרחש שוב. הם נעשים אלימים יותר ויותר, אידלֵיין, וזה מפחיד.״
אבא השליך את העיתון לפח האשפה ואז קם וניגש לחלון. לפי היציבה שלו ראיתי עד כמה הוא מתוח. לפעמים הוא נהנה מאוד מתפקידו, כמו בזמן ביקוריו בבתי הספר, שהוא עבד ללא לאות להכניס בהם שיפורים, או כשראה את הקהילות המשגשגות בעידן החופשי ממלחמות שאליו הוביל את המדינה. אבל ההנאות הללו הלכו ופחתו. ברוב הימים הוא היה מודאג ממצב הארץ והמדינה, וזייף חיוכים כשהעיתונאים באו לראיין אותו, בתקווה ששלוות הנפש שהוא מפגין כלפי חוץ תדבק איכשהו בכולם. אמא עזרה לו לשאת בנטל. אבל בסופו של דבר, גורל האומה היה מוטל על כתפיו. ויום אחד הוא יהיה מוטל על הכתפיים שלי.
אולי זאת סתם גנדרנות, אבל יותר מכול חששתי ששערי יאפיר בטרם עת.
״תרשמי לעצמך, אידלֵיין, להזכיר לי לכתוב למושל הארפֶּן בזוּני. אָה, ותוודאי שאכתוב לג'ושוע הארפן ולא לאביו. אני תמיד שוכח שהארפן הבן הוא זה שהתמודד בבחירות האחרונות.״
רשמתי את הוראותיו בכתב ידי האלגנטי וחשבתי עד כמה אבא יהיה מרוצה כשיראה אותו אחר כך. בעבר הוא לא חדל לדרוש ממני שאשפר את רמת הכתיבה התמה שלי.
חייכתי לעצמי והרמתי את עיני להביט בו, אבל חיוכי נמוג במהירות כשראיתי אותו משפשף את מצחו, במאמץ נואש למצוא פתרון לבעיות המציקות הללו.
״אבא?״
הוא הסתובב לאחור ובאופן אינסטינקטיבי יישר את כתפיו, כאילו היה צריך לשמור על תדמית האיש החזק אפילו בפני.
״למה לפי דעתך הדברים האלה קורים? לא תמיד זה היה ככה.״
הוא זקף את גבותיו. ״בהחלט לא,״ אמר חרש, כמדבר לעצמו. ״בהתחלה כולם נראו מרוצים. בכל פעם שביטלנו עוד מעמד, האנשים חגגו. רק בשנים האחרונות, אחרי שכל התוויות נמחקו, העניינים התחילו להידרדר.״
הוא חזר להשקיף מבעד לחלון. ״הדבר היחיד שעולה בדעתי הוא שהאנשים שגדלו בתקופת המעמדות יודעים שעכשיו טוב יותר. בהשוואה למה שהיה פעם, עכשיו הרבה יותר קל להתחתן או לעבוד. הפרנסה של משפחה אינה מוגבלת ותלויה רק במקצוע אחד. גם בתחום החינוך יש יותר אפשרויות בחירה. אבל אלו שגדלו אחרי ביטול המעמדות ולמרות זאת פועלים נגדנו — אני מניח שהם פשוט לא יודעים שאפשר אחרת.״
הוא הביט בי ומשך בכתפיו. ״דרוש לי זמן,״ מילמל. ״אני צריך למצוא דרך לעצור הכול, לתקן את מה שדורש תיקון וללחוץ על כפתור ההפעלה מחדש.״
הבחנתי בתלמים העמוקים שנחרשו במצחו. ״אבא, אני לא חושבת שזה אפשרי.״
הוא ציחקק. ״כבר עשינו את זה פעם. אני זוכר...״
עיניו נחו עלי. הוא התבונן בי רגע, כאילו שאל אותי משהו ללא מילים.
״אבא?״
״מה?״
״אתה בסדר?״
הוא מיצמץ כמה פעמים. ״כן, יקירתי, בסדר גמור. אולי כדאי שתתחילי לעבוד על הקיצוצים התקציביים. נוכל לעבור על הרעיונות שלך היום אחר הצהריים. אני צריך לדבר עם אמא שלך.״
״בסדר.״
לא היה לי כישרון טבעי למתמטיקה, לכן הייתי צריכה להשקיע פי שניים זמן בהכנת הצעות לקיצוצים תקציביים או בתוכניות כספיות. אבל סירבתי בכל תוקף להניח לאחד מיועציו של אבי לעמוד מאחורַי עם מחשבון ולתקן את הטעויות שלי. תמיד וידאתי בעצמי שהחישובים שלי נכונים, אפילו אם הייתי צריכה להישאר בשביל זה ערה כל הלילה.
אָרֶן, כמובן, היה טוב במתמטיקה, אבל הוא מעולם לא נאלץ להשתתף בדיונים על תקציב או על חלוקה מחדש לאזורים או על שירותי בריאות. הוא היה פטור מהם בזכות שבע דקות טיפשיות.
אבא טפח על כתפי ומיהר לצאת מהחדר. זמן ארוך מהרגיל עבר עד שהייתי מסוגלת להתמקד במספרים. למרות כל מאמצי, לא יכולתי להימנע מלחשוב על הבעת פניו. ידעתי בוודאות גמורה שיש לזה קשר אלי.

קיארה קאס

קיארה קאס נולדה וגדלה בטקסס, ארצות הברית. היא למדה היסטוריה באוניברסיטה וגרה היום בווירג'יניה עם בעלה, בנה ובתה. דברים שהיא שונאת: נהגים שלא מאותתים בכביש, לטוס, סלט. דברים שהיא אוהבת: ציוד משרדי, להקות בנים, קינוחים.

סקירות וביקורות

החלה לכתוב כדי להתמודד עם טראומה והגיעה לרשימות רבי המכר הילה יחימוביץ' ynet 20/12/2016 לקריאת הסקירה המלאה >
ביקורת - הלוחשות לספרים שיר קרני הלוחשות לספרים 02/12/2016 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
181 דירוגים
88 דירוגים
43 דירוגים
35 דירוגים
12 דירוגים
3 דירוגים
27/12/2023

ספר מושלם אין לי מילים סיימתי תוך פחות מ48 שעות אני לא מאמינה ש#### אני לא אעשה ספוילר אבל אני בכיתי את חיי אז בבקשה מהסופרת להיות טובת לב ושהיא תיהיה בסדר ממליצה לקרוא דיגיטלי מכיוון שאי אפשר להפסיק לקרוא והטלפון תמיד יהיה איתכם;)

3
29/4/2022

עוד ספר שהולך להרוס לי את חיי האהבה בעתיד עם סטנדרטים בלתי אפשריים ואי ודאות ענקית לגבי הנטייה המינית שלי, תודה קיארה בכיתי הרבה

2
18/2/2020

הספר מושלםםםםםםםם 🦄🦋🦄🦋🦄🦋 מחכה כבר להתחיל את הספר הבא!

2
14/12/2024

מהמם

1
28/11/2024

הספר הזה כל כך טוב, מעצבן, מצחיק, ויפה. טוב מאוד. מתה על קיארה קאס.

1
1/11/2024

ספר ממש יפה ושווה קריאה סיימתי אותו ביום אחד, בהתחלה הדמות הראשית עיצבנה אותי, היא ניסתה לשלוט בכולם והייתה פרנואידית לגבי השליטה שלה והכוח שלה, בדרך כלל אני לא מתחברת לספרים של המשכי דורות וכאלה אבל אין ספק שההתפתחויות מהספרים הקודמים היו סוחפות ומעניינות, הספר היה יפה ואני מחכה כבר לקנות את הספר הבא

1
17/10/2024

הנאה מושלמת!

1
3/8/2024

ספר מצוין הגיבורה מדהימה וחזקה וגם מאוד חדשנית במדינתה הספר האהוב עלי מסידרת הספרים הזאת עד עכשיו.

1
8/4/2024

ספר רביעי שלה שקראתי ברציפות. לא הצלחתי לעצור. אמנם שונה במעט מהקודמים בזוית הראייה אבל הסיפור רץ ומרתק ויש הרבה עם מה להזדהות. כמו הקודמים - אהבתי! רצה לקנות את החמישי :)

1
30/12/2023

לקח לי זמן להתחבר לסיפור (ככה גם קרה לי עם הספר הראשון), אבל לבסוף הוא סחף אותי לגמרי. בניגוד לחלק הראשון, שהיה ברור מה יקרה לבסוף, פה זה לא לגמרי ברור ושקוף. מחכה לקרוא את הספרים הבאים!

1
16/8/2023

טוב מאוד

1
11/1/2023

סדרה מושלמת

1
13/1/2022

ספר מותח ברמות ואי אפשר להפסיק לקרוא אותו. גמרתי אותו ביום מרוב מתח

1
16/6/2025

מותח מאוד בסוף ומעניין מאוד😬😬😬🤩🤩🤩

4/6/2025

ואוו כמה שבכיתי בספר הזה... בייחוד בסוף😭😭😭

12/4/2025

זה הספר הכי טוב בעולם!!!! אבל הסוף מזה עצוב 😭😭

6/3/2025

מהמם וסוחף....עדיין כמו אילה שלפניו

26/1/2024

מומלץ

27/11/2023

כיף לקריאה

22/7/2023

כיף לפגוש דמות חדשה וחזקה במשפחה..

13/4/2023

ספר וואו. סיימתי ביומיים ורצה לקנות את הספר הבא. תודה!

3/4/2023

מקסים וסןחף

3/3/2023

מדהים

25/2/2023

חמוד מאוד, בהחלט אמשיך לקרוא את כל הסידרה

10/10/2022

וואוווו מושלם את הראשון קניתי בסטימצקי יותר יקר ואת ההמשך הזמנתי פה פשוט ספר מהמם

4/10/2022

מווששש למי שאהב את כול הסידרה

31/8/2022

ספר יפיפה מאוד ממומלץ לא צפוי וממכר

16/8/2022

מושלם כמו הקודמים!

17/7/2022

מהמם!

15/4/2022

ספר מושלם מרחמת על אידליין מקווה לאישיות כמו של אמריקה ומצפה לבעל כמו מקסון/ אספן אחד מהשניים לא אכפת לי 😁👑💫

4/4/2022

ספר מדהים כמו השאר

13/3/2022

מעולם לא קראתי ספרים כל כך מהר. מאוד התחברתי לסיפור ולרקע, ולדמויות, למרות שאני כבר ממש לא "נוער".

2/3/2022

מהמם

26/2/2022

ספר מדהים!!!

7/8/2021

ספר רביעי ונהדר בסידרה. ההרגשה היא שאי אפשר לעזוב את הספר כי חייבים לקרא עוד קצת כדי לגלות מה יקרה. כיף לקרא ומומלץ מאד. הנאה מובטחת.

5/4/2021

סדרה כיפית לקריאה קלילה דמויות מצויינות

10/3/2021

ספר מעולה, לא הצלחתי להתנתק סופרת מעולה וגם התרגום מעולה

11/12/2020

ספר מדהים לא יכולתי להפסיק לקרוא סיימתי ביום!

29/11/2020

סדרה קסומה ורומנטית

18/10/2020

ספר מדהים מעניין וקשה לי להאמין שלפני כמה חודשים לא ידעתי עליו. ( חברה המליצה לי)

24/7/2020

לא האמנתי שנגמר הספר! פשוט התמכרתי ! עכשיו קונה את הספר החמישי בסדרה ☺

15/7/2020

ספר מדהים הבנתי בכל רגע ולא הצלחתי להפסיק סוחף ומרגש לא פחות טוב מהקודמים לו!!!!

27/4/2020

מרתק וסוחף 🔥

25/4/2020

ספר מושלם מעביר את הזמן במהירות מסחררת! התאמצתי לא לקרוא יותר מידי בכל יום כדי שישאר משהו מהספר אחרי כמה ימים אבל לא הצלחתי! הסופרת התעלתה על עצמה פעם נוספת!

15/4/2020

פשוט תענוג!! קראתי את כל הספרים הקודמים, ועוברת מיד לספר הבא:)

3/4/2020

ספר נפלא, אני לא מתחרטת על כך שהתחלתי לקרוא את הסדרה. קראתי את כל ארבעת הספרים הקודמים בסדרה. התחלתי לחשוב באמת על 💘 אהבה, לא יכולתי לאחל לעצמי ספר טוב יותר מזה💝. אור

27/8/2019

קיארה קרס. כותבת מדהים.והסדרה מהמועמדת.עד היורשת אי אפשר להפסיק לקרוא. מליוני כוכבים .סדרה ספרים מרתקת.כתיבה בדיוק כמו שאני אוהבת. לחיות את הרגע. ולכתוב את הרגע .כשרון.תודה לקיארה קרס .על כתיבה וחוויה מדהימה. המשך כתיבה פוריה. Love you all.💯💞💞♥️🏆🎆

1/7/2019

מרתק

21/3/2019

נהניתי מאד!!! זהו המשך מרתק, דומה אבל מאד שונה מהקודמים. אידליין היא נערה שיש לה מה ללמוד. הכוח שלה הוא גם הפגיעות ועקב אכילס שלה. ממליצה בהחלט!

29/11/2018

מהרגע שבו התחלתי את הספר הראשון ועד הספר האחרון (סהכ 5 ספרים) - לקח לי בדיוק שבועיים.
ספרים מעולים, כתיבה נהדרת וסיפור שסוחף אותך!
ממליצה מאוד! לא תתחרטו!

17/12/2022

ספר מקסים וגרם לי לבכות קצת. אהבתי לראות את נקודת המבט השונה של הזוגיות של אמריקה ומקסון, לגמרי משך אותי!!! ממליצה:)

1
6/5/2025

חביב קולח ומהנה

27/10/2024

האמת ששמעתי לא מעט תגובות רעות על הספר אבל אני דווקא אהבתי, הספר הזה לא מתקרב אפילו (בעיני) לשלושה הראשונים אבל ממש נהנתי לקרוא אותו בכל זאת

20/5/2024

מעניין

5/9/2023

ספר חמוד, אהבתי לראות נקודה שונה על מקסון ואמריקה ובכל זאת אהבתי את שלהם יותר

21/8/2023

קצת פחות טוב מהקודמים לו ועדיין גם זה סחף אותי וקראתי בהנאה

13/7/2023

אחרי השלישיה ממש הופתעתי שהרביעי משנה כיוון קצת. אבל הוא גם טוב, לדעתי קצת פחות מהדלישיה הראשונה.

15/6/2023

חמוד

23/7/2022

הסדרת הספרים הראשונה שכל ספר סיימתי ביום או יומיים מדהים כן הייתי מעדיפה המשך של אמריקה ומקסון ובמובן מסוים זה כן היה פשוט מנקודת מבט אחרת ממליצה לקרוא

7/6/2022

מהנה. מתחת לעלילה שטחית יש קצת חוכמת חיים. אסקפיזם כיפי סך הכל. היה אפשר לאחד את הסדרה לספר אחד...

10/9/2021

ספר מקסים לא כל כך חזק כמו הקודמים ועדיין היה ממש כיף לקרוא אותו

16/8/2021

מעניין מאוד, אם כי פחות טוב מהשלישייה הקודמת. בכל זאת, סוחף ונעים לקריאה. וכנראה שאמשיך לחמישי

30/7/2021

חמוד וזורם, מחכה לקרוא את הבא...

27/7/2021

חמוד ממש, אני חושבת שהסדרה הקודמת הייתה טובה יותר אבל נראה בספרים הבאים

18/4/2020

לדעתי הכתיבה הייתה מעולה והספר היה מרתק ממש (גמרתי את כולו בפחות משמונה שעות). הדמות הראשית נורא מעצבנת והיה לי קשה לקרוא על כל הטעויות שהיא עשתה במהלך הסיפור, אבל זה עדיין לא מנע ממני להמשיך ולקרוא אותו. בסך הכל, הספר היה מאוד מעניין והסוף מותח וגורם לי לרצות לקרוא כבר את הספר הבא.

29/4/2019

מדהים בלי שום ספק!!!

25/12/2018

ספר מעולה המשך טוב לספרים הראשונים

19/4/2025

ספר מהנה קליּל כיפי

6/12/2024

הספר בסדר מאוד התאכזבתי מכיוון שיש כל כך הרבה עומק ורגש בספרים הקודמים ציפיתי ליוצר מזה קשה להתחבר לדמותה של הנסיכה ולהזדהות איתה סך הכול לא ספר ששווה לדעתי קריאה.

25/10/2024

פחות מוצלח מקודמיו בסדרה. אבל עדין כייפי לקריאה

25/10/2024

אני לא בטוחה מה אני חושבת על הספר הוא ספר טוב אבל הרבה פחות טוב מהסדרה של אמריקה

29/11/2023

נחמד. אנחנו מקבלים מדי פעם הצצות לספרים הקודמים (אמריקה, החברות שלה מהתחרות, הנסיך והשומר) שזה אני מאוד אוהבת. אבל הסיפור הכללי לא קשור לשום דבר ואני הסקתי מוסר הסכל שלא אמורים להסיק מהספר. מיותר לדעתי אבל אם משעמם תחשבו על לקנות

1/10/2023

זה הכרך הרביעי ולצערי הקריאה הפעם לא היתה קולחת כמו בספרים הקודמים. אומנם העלילה חביבה אבל לא היה בו את הקסם כמו בקודמיו.

5/6/2023

נחמד. פחות משלושת הקודמים

7/5/2023

❤️

18/3/2023

קצת שיעמם אותי אבל הסתיים בצורה מסקרנת. ממשיכה לספר הבא

24/1/2023

ספר נחמד ציפיתי ליותר בגלל הספרים הקודמים,הדמות הראשית קצת מעצבנת

23/11/2022

מעייף... נמרח ממש. מקווה שהבא בתור יהיה יותר מעניין

8/7/2022

נחמד . הספרים הקודמים יותר מוצלחים

11/6/2022

נחמד,פחות מעניין

28/4/2022

מאוד אהבתי את 3 הספרים הראשונים. את הספר ה4 פחות אהבתי. חסר בו גוון ועניין... מבחינתי היה מרוח ומשעמם. גם את הקריינות לא אהבתי.

8/11/2021

פחות מהאחרים קצת יותר מידי... אבל נחמד ומעניין מה יהיה בסוף

19/6/2021

חמוד. נמשך מדי ועדיין לא הסוף יש עוד ספר..

8/1/2021

מעייף

26/10/2020

מיותר...בספר הקודם צריך היה לעצור...

22/10/2020

פחות טוב משלושת הקודמים

30/9/2020

החלק הזה פחות סוחף מהחלקים הקודמים אך עדיין נכתב בסגנון דומה וקל לקריאה

21/4/2020

סליחה אבל לעומת השלושה הראשונים הוא היה משעמם נורא. הגיבורה ילדה מבולבלת (בגיל 18 אף אחת כבר לא מתנהגת כך) הסיפור נמשך ונמשך בלי כניסה מידי לפרטים. בקיצור לא ואו

20/4/2020

הרבה חות טוב מהספרים הקודמים

7/6/2019

אני באינרציה של קריאת הסדרה כולה, אז קראתי גם את הספר הזה, סה״כ - ארוך מדי.. נגרר מדי.. יומרני.. מעצבן.. הנסיכה מעצבנת- בניתוק דלה מהמציאות ובזה שהיא חושבת ומתנהגת כמורמת לגמרי מאנשים אחרים, דרך החשיבה לה על החיים עצובה, יחד עם זאת: הספר קריא כמו כל יתר הסדרה המטופשת הזו,. שלושה כוכבים זה הרבה יותר ממה שמגיע.. קריא, אמרתי.. אז שלושה כוכבים נתתי.

26/6/2021

מתיש ומשעמם בניגוד לספרים הקודמים

2
18/6/2021

הרבה פחות טוב מקודמיו. משעמם מאד וללא כיוון כלשהו שלושת הספרים הראשונים היו מדהימים

2
24/11/2023

פחות מוצלח משלושת הספרים הראשונים, אבל לקראת הסוף חוזר הקצב המוכר והסוחף. נראה שאי אפשר לוותר על הספר הבא..

1
27/7/2023

הייתה צריכה לפרוש בשיא

1
19/1/2021

מאכזב מאוד בהשוואה לשלושת הספרים הראשונים. פחות זורם ופחות סוחף

1
13/4/2020

הספר הזה קצת חלש מאחרים. פחות מעניין אולי בגלל הספר הזה מתמקד בבת שיותר מדי מרוכזת בעצמה, ולאט לאט עוברת שינוי. הספר לא רומנטי והעלילה מבולגנת.

1
14/10/2019

משמעותית פחות טוב מקודמיו. מרגיש כאילו מישהו אחר כתב את הספר. חסר הרובד הפוליטי-חברתי, שום דמות לא שובה את לב הקורא, והדמויות מהספרים הקודמים הפכו לאפורות ומשמימות.

1
12/3/2025

בקצרה- אם אהבתם את הספרים הקודמים בסדרה ואתם מחפשים להאחז בה- אולי אתם הבודדים שתמצאו עניין בספר הזה. ארוך יותר- אין ספק שזה ספר פחות טוב מהסדרה הקודמת. דמות פחות מעוררת הזדהות, ועלילה יותר מסורבלת. לא הייתי ממליצה להמשיך לספר הזה, אלא להשאיר טעם טוב מסיום הסדרה הקודמת

11/5/2024

המשך מאכזב עם דמות ראשית מאוד לא כיפית

3/7/2023

לצערי, לא סחף אותי כמו קודמיו. קראתי חצי והפסקתי.

31/1/2024

ממש לא כמו הספרים הקודמים.. על גבול המגוחך. לא אהבתי את הנסיכה, דמות קשה מידיי.. קשה להתחבר

2
15/11/2024

התרגום קצת מאכזב, שפה גבוהה מידי. השפה בספר הרבה יותר קלילה ממה שתורגם. קריינית מאוד מונוטונית ומשעממת. הקול שלה לא נעים. הספר עצמו גם לא משהו בכלל, דיי משעמם ביחס לשלושה הראשונים, אין פה תיאורי רגשות כל כך מגוונים ומעניינים כמו בקודמים. במילה אחת-אכזבה

1/12/2020

פשוט מאכזב.... אחרי טרילוגיה כל כך טובה, מרגשת אנחנו מקבלים את זה עם מוסר השכל של הספר שרק כאשר הדמות ענייה או סובלת מהתעללות רק אז היא נהית אדם טוב. פה אנחנו מקבלים דמות מפונקת,מתנאשת ברמות על, אף על פי שהיא גדלה במשפחה טובה ואוהבת שההורים תמיד דאגו ואהבו אותה וזה מה שנהיה ממנה, פשוט כואב לקרוא שלדמויות על כך טובות יש בת כזאת שכל מה שאת מרגישה אילה זה שנא... ובנוסף אין שום היתפתחות בעלילה ורק בסוף העלילה מתחילה לזוז. במילה אחת. משעמם. וגם אנחנו לא מבינים מיהו הזוג המרכזי, כל פעם שאת חושבת שזהו זה הוא,צץ פתאום עוד איזה קשר עם גבר אחר ומה שקורה בסוף שאת מתחברת ומתחילנ לאהוס איזשהי דמות אבל בסוף הגיבורה לא בוחרת בו וזה סתם מבאס וכתוצאה את לא אוהבת את הספר, אני באמת לא מבינה למה הסופרת מתחילה לא יכולה להתחיל לבנות את הקשר הזה כדי שכל הקןראים יוכלו להיקשר אליו וכל הספר הראשון סתם בלבלה אותנו. לבסוף חשוב לי לציין את מה שאמרתי הבתחלה שהגיבורה מאוד מפונקת ומתנשת, כל הרדשות שהיא הצליחה להוציא ממני זה סלידה וכמו שאתם מבינים זה ממש לא טוב שזה הרגשות את מרגישה לגיבורה. ובמובן שמה שאנחנו לומדים זה שכדי שהאדם יגדל להיות אדם טוב עם ארחים הוא צריך לחיות את רוב חייו בהתעללות או בעוני כמו שהיה עם הגיבורים של שלושת הספרים הראשונים, במאת שכל מה שיש לגיבורה בראש זה שמלות ואיך היא הולכת לשלוט בכל העם... פשוט מבאס אל תיקנו רק תתחזבו וזה יהרוס לכם את ההרגשה מהספרים הקודמים.

סקירות וביקורות

החלה לכתוב כדי להתמודד עם טראומה והגיעה לרשימות רבי המכר הילה יחימוביץ' ynet 20/12/2016 לקריאת הסקירה המלאה >
ביקורת - הלוחשות לספרים שיר קרני הלוחשות לספרים 02/12/2016 לקריאת הסקירה המלאה >
המועמדת 4 - היורשת קיארה קאס
פרק 1
 
לא הייתי מסוגלת לעצור את נשימתי למשך שבע דקות. לא הצלחתי לעצור אותה אפילו למשך דקה. פעם ניסיתי לרוץ קילומטר וחצי בשבע דקות, כי שמעתי שיש ספורטאים שמסוגלים לעשות זאת בארבע, אבל נכשלתי כישלון חרוץ בגלל דקירות עזות בצד שהכריעו אותי באמצע הדרך.
אבל הצלחתי לעשות בשבע דקות דבר אחד שהוא הישג מרשים לכל הדעות — להיעשות מלכה.
השגתי את אחי התאום, אָרֶן, בשבע דקות קטנות ובאתי לעולם לפניו, ולכן ירשתי אני את הכתר שהיה אמור לעבור אליו. אילו נולדתי בדור הקודם, זה לא היה משנה דבר. אָרֶן הוא בן, ולכן אָרֶן היה היורש.
אבוי! אבא ואמא לא יכלו לראות איך התואר נשלל מבתם הבכורה רק בגלל איברים מסוימים. לכן הם שינו את החוק, לשמחתו הרבה של העם, וחינוכי כלל שיעורים יומיים שבהם לימדו אותי איך להיות המושלת הבאה של איליאָה.
אבל הורי לא הבינו שהניסיון שלהם לעשות את חיי צודקים יותר נראה לי לא הוגן.
השתדלתי לא להתלונן. בסופו של דבר הבנתי איזה מזל יש לי. אבל היו ימים, ולפעמים גם חודשים שלמים, שבהם הרגשתי שהמשא כבד מדי עבורי. בעצם כבד מדי עבור כל אדם.
דיפדפתי בעיתון וראיתי שפרצו עוד מהומות, הפעם בזוּני. לפני עשרים שנה, אחרי הכתרתו למלך, פעולתו הראשונה של אבי היתה פירוק המעמדות, והשיטה הישנה בוטלה בהדרגה בתקופת חיי. עדיין נראה לי משונה מאוד שפעם אנשים חיו עם התוויות המגבילות אבל השרירותיות לחלוטין האלה. אמא היתה חמש; אבא היה אחת. לא היה בזה כל היגיון, במיוחד משום שלא היה כל סימן חיצוני לחלוקה המעמדית הזאת. איך הייתי אמורה לדעת אם אני הולכת לצדו של שש או של שלוש? ולמה בעצם זה היה חשוב למישהו?
אחרי ההכרזה הראשונה של אבא על פירוק המעמדות, האנשים בכל רחבי המדינה היו מאושרים. אבא ציפה שבתוך דור אחד השינויים שהוא מבצע באיליאה יהפכו לעובדה מוגמרת, כלומר שממש בימים אלה הכול יתחיל להסתדר.
זה לא קורה — והמהומות החדשות האלה הן רק הביטוי האחרון לאי־שקט מתמשך.
״קפה, הוד מעלתך,״ אמרה נינה והניחה את המשקה המהביל על שולחני.
״תודה, את יכולה לפנות את הצלחות.״
קראתי בעיון את הכתבה בעיתון. הפעם, מסעדה הוצתה ונשרפה עד היסוד בגלל סירובו של הבעלים לקדם מלצר לתפקיד שף. לטענת המלצר, הקידום הובטח לו אבל לא ניתן לו, והוא בטוח שהסיבה לכך היא המעמד של משפחתו בעבר.
התבוננתי בשרידים המפוחמים של הבניין, ואני מודה שלא הצלחתי להחליט לטובת איזה צד אני. לבעלים היתה זכות מלאה לקדם או לפטר כל עובד לפי ראות עיניו, ולמלצר היתה זכות לצפות שהיחס אליו לא ייקבע על פי משהו שבאופן רשמי כבר אינו קיים.
הנחתי את העיתון בצד ולקחתי את ספל הקפה. אבא יהיה מודאג מהאירוע. הייתי בטוחה שהוא כבר בוחן את המקרה מכל היבטיו ומנסה לחשוב מה אפשר לעשות בנדון. הצרה היא שגם אם נצליח לפתור בעיה אחת, לא נוכל למנוע את כל המקרים של אפליה על רקע מעמדי. אירועים כאלה מתרחשים לעתים קרובות מדי וקשה מאוד לפקח על כולם.
הנחתי את ספל הקפה וניגשתי לארון הבגדים. הגיע הזמן להתחיל את היום.
״נינה,״ קראתי. ״את יודעת איפה השמלה בצבע בורדו? זאת עם החגורה הרחבה?״
היא צימצמה את עיניה בריכוז וחשה לעזרתי.
נינה היתה חדשה יחסית בארמון. היא התחילה לעבוד אצלי רק לפני שישה חודשים, אחרי שהמשרתת הקודמת שלי נעדרה במשך שבועיים בגלל מחלה. נינה היתה קשובה יותר לצרכים שלי והרבה יותר נעימה ממנה, לכן השארתי אותה כמשרתת קבועה. ונוסף על כך הייתי מלאת התפעלות מהחוש האופנתי שלה.
נינה בהתה בחלל הארון רחב הידיים. ״אולי אנחנו צריכות לסדר אותו מחדש.״
״תעשי את זה, אם יש לך עודף זמן. אותי הפרויקט הזה לא מעניין.״
״לא כל עוד אני מצליחה למצוא את הבגדים שלך בשבילך,״ הקניטה אותי.
״בדיוק!״
היא קיבלה את ההתבדחויות שלי בשלוות נפש וצחקה בעודה מפשפשת בין כל השמלות והמכנסיים.
״התסרוקת שלך מוצאת חן בעיני היום,״ הערתי.
״תודה.״ כל המשרתות חבשו שביסים, אבל נינה היתה בכל זאת יצירתית עם התסרוקות שלה. לפעמים עיטרו כמה תלתלים שחורים את פניה, לפעמים היא פיתלה קווצות שיער לאחור עד שכולן היו אסופות בפקעת. ברגע זה הקיפו צמות עבות את ראשה, ואילו שאר שערה היה מוסתר מתחת לשביס. נהניתי מהדרכים שמצאה לשדרג את המדים שלה ולהוסיף להם גוון אישי בכל יום.
״אָה! הנה היא, כאן מאחור.״ נינה הוציאה מהארון שמלה באורך הברך ופרשה אותה על זרועה השחומה.
״מעולה! ואולי את יודעת איפה הבלייזר האפור שלי? זה עם השרוולים עד מתחת למרפק?״
היא לטשה בי עיניים בפנים חסרות הבעה. ״אני מסדרת את הארון מחדש, זה סופי.״
פרצתי בצחוק. ״את תחפשי, אני אתלבש.״
לבשתי את השמלה והברשתי את שערי, והתכוננתי ליום נוסף כפניה העתידיות של הממלכה. התלבושת שלי היתה נשית מספיק כדי לרכך את הופעתי ובד בבד רשמית מספיק כדי שיתייחסו אלי ברצינות. זו היתה הליכה על חבל דק, אבל אני עשיתי אותה בכל יום.
הבטתי במראה ודיברתי אל בבואתי.
״את אידלֵיין שרַייב. את הבאה בתור לניהול המדינה הזאת, ואת תהיי הבחורה הראשונה שתגיע לזה בזכות עצמה. אף אחד,״ אמרתי, ״לא חזק כמוך.״
אבא כבר היה במשרדו. הוא קרא את החדשות במצח קמוט. פרט לעיניים, לא היה בינינו דמיון רב. גם לא ביני לבין אמא, למען האמת.
עם שערי הכהה, פני המוארכות ועורי השזוף במקצת במשך כל עונות השנה, הייתי דומה לסבתי יותר מאשר לכל אדם אחר. תמונה שבה היא נראית ביום הכתרתה תלויה במסדרון הקומה הרביעית, ובקטנותי נהגתי להתבונן בה בניסיון לנחש איך אני איראה בבגרותי. כשהתמונה צוירה היא היתה בערך בגילי, ואף שלא היינו זהות בכול, לפעמים הרגשתי כמו הד שלה.
חציתי את החדר ונשקתי לאבי על לחיו. ״בוקר טוב.״
״בוקר טוב. קראת את העיתונים?״ שאל.
״כן. לפחות אף אחד לא נהרג הפעם.״
״תודה לאל.״ התקריות האלה, שבסופן אנשים נשארו מוטלים מתים ברחובות או נעלמו, היו הגרועות ביותר. היה נורא לקרוא את השמות של צעירים שספגו מכות רצח רק משום שהעבירו את משפחותיהם לשכונות טובות יותר, או של נשים שהותקפו בשעה שניסו להתקבל לעבודות שבעבר נאסר עליהן לעבוד בהן.
לפעמים לא נדרש זמן רב כדי לגלות את המניע מאחורי הפשעים הללו ואת האדם שביצע אותם, אך לעתים קרובות יותר היו לנו רק הרבה רמזים וכמעט שום תשובה אמיתית. ההתעסקות באירועים הללו התישה אותי, ואני ידעתי שבשביל אבא היא קשה עוד יותר.
״אני לא מבין את זה.״ הוא הסיר את משקפי הקריאה שלו ושיפשף את עיניו. ״הם לא רצו יותר את המעמדות. אנחנו לא פעלנו בחיפזון, חיסלנו אותם בהדרגה, כדי שלכולם יהיה די זמן להסתגל. ועכשיו הם שורפים בניינים.״
״יש דרך להכניס סדר בבלגן הזה? אולי נקים ועדה שתטפל בתלונות הציבור?״ העפתי מבט נוסף בעיתון. בפינת התצלום נראה בנו הצעיר של בעל המסעדה המבכה את אובדן כל רכושה של משפחתו. בעומק לבי ידעתי שהתלונות יזרמו לוועדה בקצב מהיר יותר מכפי שמישהו יצליח לטפל בהן, אבל ידעתי גם שאבא לא יסכים לא לעשות דבר.
אבא הביט בי. ״זה מה שאת היית עושה?״
חייכתי. ״לא, הייתי שואלת את אבא שלי מה הוא היה עושה.״
הוא נאנח. ״לא תמיד תהיה לך אפשרות לעשות את זה, אידלֵיין. את צריכה להיות חזקה, החלטית. מה היית עושה לתיקון המצב במקרה הספציפי הזה?״
הירהרתי בשאלתו. ״אני לא חושבת שזה אפשרי. אין לנו שום דרך להוכיח ששיטת המעמדות הישנה היא הסיבה לכך שהמלצר לא קיבל את הקידום שלו. הדבר היחיד שנוכל לעשות הוא לפתוח בחקירה לגילוי האיש שהצית את האש. המשפחה הזאת איבדה את מקור פרנסתה ומישהו צריך לתת על כך את הדין. שריפת מבנים אינה עשיית צדק.״
הוא נד בראשו מעל לעיתון. ״אני מסכים איתך. הייתי רוצה לעשות משהו כדי לעזור להם. אבל מעל לכול, אנחנו צריכים לחשוב איך למנוע ממקרים כאלה להתרחש שוב. הם נעשים אלימים יותר ויותר, אידלֵיין, וזה מפחיד.״
אבא השליך את העיתון לפח האשפה ואז קם וניגש לחלון. לפי היציבה שלו ראיתי עד כמה הוא מתוח. לפעמים הוא נהנה מאוד מתפקידו, כמו בזמן ביקוריו בבתי הספר, שהוא עבד ללא לאות להכניס בהם שיפורים, או כשראה את הקהילות המשגשגות בעידן החופשי ממלחמות שאליו הוביל את המדינה. אבל ההנאות הללו הלכו ופחתו. ברוב הימים הוא היה מודאג ממצב הארץ והמדינה, וזייף חיוכים כשהעיתונאים באו לראיין אותו, בתקווה ששלוות הנפש שהוא מפגין כלפי חוץ תדבק איכשהו בכולם. אמא עזרה לו לשאת בנטל. אבל בסופו של דבר, גורל האומה היה מוטל על כתפיו. ויום אחד הוא יהיה מוטל על הכתפיים שלי.
אולי זאת סתם גנדרנות, אבל יותר מכול חששתי ששערי יאפיר בטרם עת.
״תרשמי לעצמך, אידלֵיין, להזכיר לי לכתוב למושל הארפֶּן בזוּני. אָה, ותוודאי שאכתוב לג'ושוע הארפן ולא לאביו. אני תמיד שוכח שהארפן הבן הוא זה שהתמודד בבחירות האחרונות.״
רשמתי את הוראותיו בכתב ידי האלגנטי וחשבתי עד כמה אבא יהיה מרוצה כשיראה אותו אחר כך. בעבר הוא לא חדל לדרוש ממני שאשפר את רמת הכתיבה התמה שלי.
חייכתי לעצמי והרמתי את עיני להביט בו, אבל חיוכי נמוג במהירות כשראיתי אותו משפשף את מצחו, במאמץ נואש למצוא פתרון לבעיות המציקות הללו.
״אבא?״
הוא הסתובב לאחור ובאופן אינסטינקטיבי יישר את כתפיו, כאילו היה צריך לשמור על תדמית האיש החזק אפילו בפני.
״למה לפי דעתך הדברים האלה קורים? לא תמיד זה היה ככה.״
הוא זקף את גבותיו. ״בהחלט לא,״ אמר חרש, כמדבר לעצמו. ״בהתחלה כולם נראו מרוצים. בכל פעם שביטלנו עוד מעמד, האנשים חגגו. רק בשנים האחרונות, אחרי שכל התוויות נמחקו, העניינים התחילו להידרדר.״
הוא חזר להשקיף מבעד לחלון. ״הדבר היחיד שעולה בדעתי הוא שהאנשים שגדלו בתקופת המעמדות יודעים שעכשיו טוב יותר. בהשוואה למה שהיה פעם, עכשיו הרבה יותר קל להתחתן או לעבוד. הפרנסה של משפחה אינה מוגבלת ותלויה רק במקצוע אחד. גם בתחום החינוך יש יותר אפשרויות בחירה. אבל אלו שגדלו אחרי ביטול המעמדות ולמרות זאת פועלים נגדנו — אני מניח שהם פשוט לא יודעים שאפשר אחרת.״
הוא הביט בי ומשך בכתפיו. ״דרוש לי זמן,״ מילמל. ״אני צריך למצוא דרך לעצור הכול, לתקן את מה שדורש תיקון וללחוץ על כפתור ההפעלה מחדש.״
הבחנתי בתלמים העמוקים שנחרשו במצחו. ״אבא, אני לא חושבת שזה אפשרי.״
הוא ציחקק. ״כבר עשינו את זה פעם. אני זוכר...״
עיניו נחו עלי. הוא התבונן בי רגע, כאילו שאל אותי משהו ללא מילים.
״אבא?״
״מה?״
״אתה בסדר?״
הוא מיצמץ כמה פעמים. ״כן, יקירתי, בסדר גמור. אולי כדאי שתתחילי לעבוד על הקיצוצים התקציביים. נוכל לעבור על הרעיונות שלך היום אחר הצהריים. אני צריך לדבר עם אמא שלך.״
״בסדר.״
לא היה לי כישרון טבעי למתמטיקה, לכן הייתי צריכה להשקיע פי שניים זמן בהכנת הצעות לקיצוצים תקציביים או בתוכניות כספיות. אבל סירבתי בכל תוקף להניח לאחד מיועציו של אבי לעמוד מאחורַי עם מחשבון ולתקן את הטעויות שלי. תמיד וידאתי בעצמי שהחישובים שלי נכונים, אפילו אם הייתי צריכה להישאר בשביל זה ערה כל הלילה.
אָרֶן, כמובן, היה טוב במתמטיקה, אבל הוא מעולם לא נאלץ להשתתף בדיונים על תקציב או על חלוקה מחדש לאזורים או על שירותי בריאות. הוא היה פטור מהם בזכות שבע דקות טיפשיות.
אבא טפח על כתפי ומיהר לצאת מהחדר. זמן ארוך מהרגיל עבר עד שהייתי מסוגלת להתמקד במספרים. למרות כל מאמצי, לא יכולתי להימנע מלחשוב על הבעת פניו. ידעתי בוודאות גמורה שיש לזה קשר אלי.

עוד ספרים של קיארה קאס