סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'
מכר
אלפי
עותקים
סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'
מכר
אלפי
עותקים

סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'

4.5 כוכבים (100 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2548מקורי
ספר מודפס
5968.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2539מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

אשר קרביץ

אשר קרביץ (נולד ב-1969) הוא סופר ישראלי, מרצה לפיזיקה ולמתמטיקה במכללה האקדמית להנדסה בירושלים ובאוניברסיטה הפתוחה.

משנת 1997 עוסק קרביץ באופן אינטנסיבי בתיעוד ובצילום חיי הבר באפריקה ובישראל, ואף השתתף במשלחת ישראלית שסייעה להקים בית מחסה לגורילות יתומות בקמרון. במהלך העשור האחרון פורסמו מספר כתבות פרי עטו שעניינן זכויות בעלי חיים ורווחתם.
מאז 2010 כותב קרביץ חידות בלשיות לילדים במגזין השבועי 'פיצוחים' של ידיעות אחרונות. גיבור החידות הוא פקד נוח קולומבוס. בשנת 2013 החל להתפרסם טור שבועי מפרי עטו במוסף 'מוצ"ש' של עיתון מקור ראשון.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/pzube37e

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

''אני האיש מאחורי ההדק. הפרק האמצעי של אצבע ימיני חורץ גורלות. השם שלי הוא יאיר רבינוביץ'. זהו מכל מקום שמי המקורי. עתה הוצמד לי הכינוי מוסטפא. אני סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'.' סמל ראשון יאיר רבינוביץ', המכונה מוסטפא, הוא צלף ביחידת המסתערבים "דובדבן" שהחליט "לרצות את חיי על פני הכוכב הארור הזה בלי להרוג". קצת קשה לקיים את ההחלטה הזאת כשהתפקיד שלך הוא להוציא לפועל הוראות חיסול. מוסטפא רבינוביץ' עושה כמיטב יכולתו לשמור על שפיות ועל מוסריות בנסיבות חריגות הגובלות לעתים באבסורד. "נהניתי מאוד מהספר והייתי ממליץ עליו גם למי שרחוקים ממגע ישיר עם הדילמות המוסריות המלוות חיילים המשרתים מעבר לקו הירוק. הדילמות מוצגות מזווית מקורית במיוחד. זהו ספר חשוב המציג בצורה אותנטית, אמיתית ואנושית את מה שעובר על לוחם המשרת ביחידת מסתערבים. אהבתי את הספר ומצאתי עצמי מזדהה עם הגיבור בכמה קטעים, בפרט במסעו ההזוי למחצה לשכם המהווה לדעתי פנטזיה כמוסה של כל חייל קרבי שהיה בסיטואציות מעין אלה'' עמי איילון "קרביץ רקח עלילה מרתקת שלא רק לבטים של מוסר יש בה אלא גם אהבים, עלומים והתפקחות." אבישי בקר, הארץ "הספר הכי שערורייתי של השנה." מערכת טיים אאוט.

פרק ראשון

אני שוכב על גג מסויד. הרגליים שלי מכוסות בחתיכות עץ. פסולת נגרייה. בעוד חודש ישמשו העצים שעל הגג לחימום. כעת העצים מהווים מסתור. אני שוכב מרופד בדיקטים ובקרשים בין קיר חשוף לדוד שמש. רק קצה הקנה של ה M-24 בולט מעט. על הקת מסומנים שלושה איקסים. ככה קיבלתי את הנשק כאשר חתמתי עליו לפני קצת פחות משנה. בקצה הקנה מורכב משתיק קול. נפץ הירי מוחרש ונשמע, להבדיל, כחילוץ פקק שעם מבקבוק שמפניה. במרחק שני סנטימטרים מהפה שלי ממוקם מיקרופון זעיר, ואני מרכיב גם אוזניות.
״קצת יותר ימינה,״ אני מכוון את אמיר, שהחבריה ביחידה מכנים בדרך כלל חאפז. הוא מזיז מעט את האופניים שהשעין על עמוד החשמל. המראה הגדולה, המחוברת לכידון האופניים, מוטה באופן שמאפשר לי לראות את דלת ביתו של שריף מחמוד גזאלי. עכשיו אוכל לראות מתי שריף יוצא מביתו. יהיו לי בערך חמש שניות להתכונן לפני שאלחץ על ההדק.
כשהייתי בן חמש וחצי, בכיתה א', לקחו אותנו מבית הספר לצפות במצעד צבאי. בימים ההם נגמ״שים וזלדות שנוסעים במעגלים היו דבר מרגש שגרם התרוממות רוח. מאות חיילים מגוהצים פסעו בסך כמו ארנבים עם בטרייה בתחת והציגו את הרובים בגאווה כאילו בנו אותם בעצמם. שפמי המוסקטיר של הרס״רים הזדקרו מעלה בזקפת יום עצמאות חגיגית. כתב וכתבת של גלי צה״ל באו לקבל את פני כיתת הזאטוטים שלי, בחפשם ילדון עם מבט נלהב במיוחד כדי לראיין אותו בשידור ישיר. הם רכנו אלי עם מבט של ׳איזה ילד חמודי' ותקעו לי את המיקרופון מול הפרצוף.
״איך קוראים לך, בחור צעיר?״ שאל אותי הכתב הזכרי. ״יאיר.״
״יאיר הוא תלמיד כיתה א׳ בבית הספר היסודי הממלכתי־דתי על שם הרב עזריה הכהן,״ הסבירה הכתבת הזריזה, שהספיקה לתחקר את המחנכת שנסחבה איתנו למצעד.
״נו, יאיר, ספר לנו איך אתה מתרשם. מה דעתך על המצעד?״ ועכשיו, קוראים יקרים ונכבדים, אני נאלץ להכין אתכם נפשית. אני יודע שיהיה לכם קצת קשה להאמין, אבל כדאי שתתרגלו כי אני הולך לשתף אתכם בהרבה סיפורים שהם על גבול הדמיון. על גבול הדמיון אבל מהצד של המציאות.
במקום לענות לכתב תשובה של דביל מתלהב, ציטטתי לכבודו פסוק מספר זכריה (לא ידעתי מאיפה הפסוק, אבל ידעתי שזה מהתנ״ך).
״לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר אדוני.״
הכתב ההמום הניח לי לנפשי, והמחנכת, שככל הנראה לא ירדה לסוף דעתי, משכה אותי משם באוזן.
עכשיו אני שוכב בתוך ערמה של פסולת עץ וממתין לאדון שריף מחמוד גזאלי. השם המלא שלו הוא שריף מחמוד אבן מוסא אברהים בן למשפחת גזאלי. הטיפוס הלא כל כך סימפטי הזה הוא אחד מאלופי העולם בהכשרת נערים למטרת פיצוץ במקומות הומי אדם. מישהו ב'קבינט המדיני־ביטחוני׳ החליט שהגיע הזמן ששריף יענג את שבעים ושתיים הבתולות שממתינות לו בקוצר רוח. התבקשתי להוביל את גזאלי אל חיקן של הבתולות בדרך הקצרה ביותר. יש רק בעיה קטנה אחת. לא סיפרתי למפקדים שלי שנדרתי נדר. החלטתי לרצות את חיי על פני הכוכב הארור הזה בלי להרוג. אני לא רוצה לשאת על מצפוני אחריות לנטילת נפשו של אדם, אשר לפי מיטב המקורות שבידי נברא בצלם אלוהים. בעיקרון, זה לא נשמע כל כך קשה לקיים את הנדר. לכמה מאיתנו יצא להרוג לאחרונה? אני לא מדבר על פרות או על תרנגולי הודו - זה, כידוע, לא נחשב.
לרוב האנשים יהיה קל מאוד לקיים נדר כזה. לי לא. ככה זה כשאתה צלף ב'דובדבן׳.

אשר קרביץ

אשר קרביץ (נולד ב-1969) הוא סופר ישראלי, מרצה לפיזיקה ולמתמטיקה במכללה האקדמית להנדסה בירושלים ובאוניברסיטה הפתוחה.

משנת 1997 עוסק קרביץ באופן אינטנסיבי בתיעוד ובצילום חיי הבר באפריקה ובישראל, ואף השתתף במשלחת ישראלית שסייעה להקים בית מחסה לגורילות יתומות בקמרון. במהלך העשור האחרון פורסמו מספר כתבות פרי עטו שעניינן זכויות בעלי חיים ורווחתם.
מאז 2010 כותב קרביץ חידות בלשיות לילדים במגזין השבועי 'פיצוחים' של ידיעות אחרונות. גיבור החידות הוא פקד נוח קולומבוס. בשנת 2013 החל להתפרסם טור שבועי מפרי עטו במוסף 'מוצ"ש' של עיתון מקור ראשון.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/pzube37e

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
100 דירוגים
57 דירוגים
33 דירוגים
9 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
2/12/2022

ספר מצויין. בעיקר היום, כשהקולות שנשמעים מסביב כ"כ חד צדדיים, שהעולם נחלק ללבן ושחור, טובים ורעים, הקול שאשר קרבי מעלה כאן חשוב מאין כמוהו ומזכיר שכולנו בסופו של דבר בני אדם. הכתיבה קולחת ואמינה, הרגשתי שאני נמצאת עם הגיבורים בכל רגע ומצליחה לראות את המציאות שלהם דרך העיניים. נפלא ועצוב כאחד. רוצו לקרוא.

3
19/1/2024

מצוין ומטריד באותה המידה. במיוחד אחרי 7/10. מעבר לחווית הקריאה המצויינת, אשר קרביץ הוא סופר שגורם לך לחשוב.

2
27/2/2025

וואו חזק, הן הספרא והן הסייפא. הוציא ממני הזדהות, בעל כורחי. הגיבור, נפש רגישה ועמוקה, נפגע מכל הכיוונים, ויוצא בנס. הקריאה, רק חיזקה את ההתרחשות. עבודה נהדרת. וכמובן, ממליץ בחום

1
30/3/2024

קולח ומעורר מחשבה ספר מעולה כמו כל הספרים של אשר קרביץ אזהרת שמאלנות למי שזה מפריע לו

1
18/11/2022

על אף הסתייגותי מהמחאה הפוליטית שנכרכה בעלילה, מדובר בסופר מהמעלה הראשונה.

1
28/6/2025

ספר נהדר. כתוב עם הומור נדיר. אחד הטובים

25/5/2025

ספר מצוין, תופס מהרגע הראשון לכתוב בהומור רב וברגישות אמיתית. ספר נפלא נוסף של אשר קרביץ

5/5/2025

מטורףףף סוחף, קולח, כתיבה מצויינת, הכניס אותי ישר לנעליו של מסתערב, עם כל הדילמות, ספר חשוב ומדהים.

19/4/2025

חובה לכל מי שגר בישראל.

22/3/2025

ספר מצחיק , מרתק וגם נוגע ללב

28/2/2025

מתאים במיוחד למי שכרגע בצבא או רוצה להיזכר

20/1/2025

ספר מעולה. קראתי במהלך טיסה ארוכה ברצף. התרגשתי עד דמעות מחיבוטי הנפש של הגיבור המתלבט בין ביצוע המשימה מתוך נאמנות לחנריו ובין הערכים ההומנים שעליהם התחנך. הגיבור הלוחם נקלע למלחמה שאין בה צודקים באופן מוחלט. הגיבור ברגישותו הרבה מנסה להבין מה עובר על הצד השני. פרט לכך כתוב נהדר קולח ומלא הומור.

7/12/2024

כתוב בקלילות ובהומור למרות שהמסר עמוק ומעיק.

2/11/2024

ספר טוב.. פשוט ספר טוב.. קריינות מושלמת שגורמת עוד יותר להתחבר לסיפור. הספר גורם לך לצחוק ולהתרגש עם סוף שגורם לך לחשוב… ממש אהבתי. ממליץ.

25/10/2024

ספר מרגש, עמוק, נע בין האישי לפוליטי באופן מעורר השראה וזורם. נוגע כל כך למציאות חיינו המורכבת כאן בישראל, מבלי לטעון לדעת איפה האמת נמצאת, אלא תיאור מאוד אנושי של נקודת מבט של אדם וחייל בישראל, על קשריו המשפחתיים, רומנטיים, על ערכיו ועל אחריותו על חיי אחרים בגיל כה צעיר. קראתי השנה, בתום שנה לשבעה באוקטובר 23. אמנם הספר נכתב שנים לפני, אך הרלוונטיות קיימת ואולי ביתר שאת. תודה!

23/8/2024

מקסים. נוקב. ממשי ושנון. עוד ספר חובה שצריך ללמד בתיכון. בשל העובדה שספרים כאלו, נכתבים, מודפסים, ומופצים גורמים לי להיות גאה בעובדה שאני אזרח ישראלי.

22/8/2024

ספר רלוונטי מאוד ומעורר מחשבה ויחד עם זה קל לקריאה ומרגש. אהבתי שהחזיק את המורכבות העצומה של החיים כאן ולא ניסה ליפות או לתפוס צד אחד. נגמר מהר מדי

15/6/2024

מאד מיוחד מזכיר לי את עברי כצלף. היה מרתק.

12/6/2024

ספר מעולה, כתוב נפלא, קולח מאד. הספר מעלה שאלות מורכבות מתוך נקודות מבט שונות. כה חשוב וכה חסר בישראליות המחוספסת.

18/5/2024

כתיבה קולחת ושנונה. נקודת מבט חשובה ומעניינת. מומלץ בחום

7/5/2024

ספר שקשה להוריד. אנושי ומרגש. נותן מבט מרתק על המציאות המטורפת שאנחנו חיים בה. מומלץ בחום

20/2/2024

ספר מעולה כתוב טוב מראה צד של מסתערבים שפחות מדובר. אין על אשר קרביץ.

6/1/2024

מרתק, אנושי, מעורר מחשבה.

20/11/2023

יצירה מדהימה, נוקבת ומטרידה. הדיאלוג בין יאיר ובין עימנואל הוא טקסט מכונן שראוי ללמוד אותו בבתי ספר.

30/10/2023

מרתק, אוטנטי, מעורר מחשבה, מקרב וממחיש את החוויות הטראומטיות שעוברות על המסתערבים והיחידות המיוחדות.

12/10/2023

ספר נהדר

27/9/2023

ספר מעניין שמספק זווית שונה וביקורתית על שירות קרבי בצבא שפועל בשטחים כבושים. הספר מכיל תיאורים קשים ומסתיים עצוב...

17/9/2023

הספר מספר בגוף ראשון את קורותיו של חייל המשרת בדובדבן ואת הספקות שאולות לו בעקבות השרות. נהניתי מאוד לקרוא את הספר שמספר סיפור עכשווי ואפילו ביקורתי על מהות שרות קרבי בימינו אנו

29/8/2023

הספר פשוט מדהים כמו כל הספרים של אשר קרביץ נהנתי מכל רגע

27/8/2023

אחלה ספר

12/7/2023

נפלא

28/4/2023

ספר מדהים ומרגש, נוגע בסוגיה קשה וכואבת. הפרקים האחרונים מאוד נגעו והכאיבו. אוהבת את הסופר הזה, ממליצה גם על "הכלב היהודי" למי שלא קרא/ה.

15/4/2023

מצוין! מטלטל, רגיש ועצוב. חבל שזה לא רק סיפור אלא המציאות שלנו.

29/1/2023

מעולה! ולמרות מספר מגיבים שלא אהבו את הסוף, אני חושבת שהסוף נכון ומדויק לסיפור

3/1/2022

ספר קריא וטוב מאוד, לאט לאט ניתץ דעות קדומות...

16/11/2020

אהבתי. אשר קרביץ כותב טוב, מענין, ובהומור.

17/8/2020

נהדר

10/6/2020

סיפור מעניין על צלף בדובדבן שלא רוצה להרוג ולאט לאט הולך ומתחבר עם דמות המסתערב הערבי שלו. מעלה נקודה למחשבה על בן אדם שפוי בתוך מערכת לא שפויה.

7/7/2025

קראתי בהנאה וברצף אך קשה לי להחליט אם הספר מביע מחשבה עמוקה במעטפת קלילה, או סיפור שטחי המתחפש להתחבטות נוקבת. יאיר או מוסטפה?

2/3/2025

סיפור שמכניס אותך עמוק לתוך הדילמות הישראליות ומרקם החיים אהבתי ממש את הגר.

8/12/2024

ספר מעניין וכתוב טוב. קריינות טובה ומאוד מוסיפה - צריך לתקן "בפעם הבאה" צריך להיות עם פ דגושה

9/11/2024

ספר טוב, כתוב בצורה נוחה לקריאה, בהומור ורגישות מתוארים "הרפתקאות" לוחם ישראלי והדילמות השונות.. ספר נעניין וחשוב!

6/11/2024

כתוב טוב, הקראה טובה, יאיר (מוסטפה) הוא דמות מעניינת. לרוב הסיפור לא אמין אבל אולי זו המציאות שאנחנו חיים בה של אמינה, סך הכל ספר טוב

5/11/2024

אהבתי מאוד. העלילה פחות מהודקת ביחס לשני ספריו הקודמים של המחבר.

26/10/2024

ריגש

15/9/2024

קראתי ברצף. הכתיבה נהדרת, מעניינת, מלאת רגש וחדות מחשבה. התוכן קשה לעיתים, כמו המציאות בחיינו. ספר טוב מאוד.

5/9/2024

מקסים מענין מעורר מחשבה ומצחיק

27/8/2024

הספר כתוב נהדר והעלילה מעניינת. נושא הסכסוך הוא כמובן רגיש ושנוי במחלוקת אבל בכל זאת נהניתי לחקור אותו מנקודת מבט שונה ולהיות שותף למסע האישי של יאיר.

13/8/2024

ספר מרגש, כתיבה שנונה ונוקבת, מעוררת מחשבה.אהבתי מאד

6/7/2024

יאיר רבינוביץ', או בשמו המסוערב מוסטפא הוא צלב ביחידת המסתערבים דובדבן. לא רק שהוא משרת בצבא המוסרי בעולם הוא גם תופס מעצמו כחייל המוסרי בעולם וככזה החליט שיסיים את שרותו כצלף בדובדבן מבלי להרוג מחבלים. סך הכל הגיוני כמו הסיפור על הצמחוני שעובד על האש אצל 'עזרא ובניו'. מה שמזכיר לי שיש בסיפור גם הרבה נגיעות ביחס האדם לעולם החי. במוסריותו המדומה לעיתים מוחל לפצצות מתקתקות, וגוזר את מותם של בני עמו. בהמשך הספר הוא כמעט מאבד את אצבעו בפציעה המוסרית בעולם כאשר הוא מגיש למבוקש שזה עתה עצרו מים מהמימיה האישית שלו, אלא שזה מנצל את מוסריותו בכדי לנגוס באצבעו הקטנה וכמעט קוטע אותה. חוץ מהאידיאולוגיות הסוטות הללו שמוסריות היא, היא הצורך הבסיסי לפי מאסלו (אולי הוא קרא את הפירמידה הפוך?) לפני כל ייצר הישרדות בסיסי, ואחרי שפרקתי קצת קיטור, הספר מאוד קריא. מנסה לאזן בין השקפות עולם שונות, מטובל באהבת נעורים חביבה וסך הכל עולם דיי מעניין.

11/3/2024

נהדר

14/2/2024

ספר קליל וכייף לקריאה. תחושה עצובה שזו המציאות של ארץ ישראל שלא הולכת להשתנות כל כך מהר.

2/11/2023

ספר נהדר. תודה לסופר.

16/9/2023

קולח מאוד, מצחיק ומרגש

13/8/2023

הסיפור מתגלגל יפה. גם אם המחבר לא שירת בדובדבן, הוא מביא רקע מספיק אמין לבנות סיפור מעניין.

9/6/2023

נחמד וקולח

16/5/2023

מעורר מחשבה אבל חסר סוף ברור

16/1/2022

ספר נחמד מאוד, החיסרון הגדול ביותר שלו הוא שהוא יותר מדי מרגיש כמו ניסיון לכתוב את ״במערב אין כל חדש״ בעברית…

27/2/2025

הגירסה הקולית מצויינת הכתיבה מעניינת

22/2/2025

הספר לוקח אותך למסע בעבר ומאפשר להתרפק על תקופה יפה מרגשת בחייו של כל מתבגר ישראלי וחושפת את הדילמות של הלוחם הישראלי הצעיר

19/11/2024

קריאה קולחת וזורמת, אבל לפעמים נראה שקו העלילה הולך לאיבוד.

16/10/2024

נחמד, כבר עברנו מאז 7.10 מדורי גיהנום

15/8/2024

ספר די אינפנטילי אבל נקרא בשטף

23/5/2024

ספר לא רע, אבל גם לא טוב. אני תמיד נהנת מספריו את אשר קרביץ כי הוא מצחיק ושנון. אולי כי הספר-בהאזנה העניק טון לדמות הראשית שחשבתי שיהיה אחרת (יותר מדי חשיבות עצמית…)? כך או כך, העלילה לא הצליחה להחזיק אותי, מזל שהספר קצר, נחמד להעביר את הזמן אבל לא סגורה על זה שהייתי ממליצה עליו כמו יתר הספרים של א. קרביץ. אתה יכול יותר טוב.

17/6/2023

ציפיתי לספר יותר עלילתי, קיבלתי ממואר שכתוב כמו דיווח עיתונאי, אבל בשפה היפה של אשר קרביץ. הוא מצליח להעביר את הדילמה המוסרית האינסופית של חיינו באזור הזה של כדור הארץ.

4/1/2022

קניתי את הספר כשבזכרוני התפעלות מ"לכתוב כמו אלוהים". הספר הזה לא מגיע לקרסוליים של הציפיות שהיו לי. דילגתי על המון קטעים בזמן הקריאה ועדיין מאכזב.

31/5/2020

קריא. מעביר כמה שעות.

סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ' אשר קרביץ

אני שוכב על גג מסויד. הרגליים שלי מכוסות בחתיכות עץ. פסולת נגרייה. בעוד חודש ישמשו העצים שעל הגג לחימום. כעת העצים מהווים מסתור. אני שוכב מרופד בדיקטים ובקרשים בין קיר חשוף לדוד שמש. רק קצה הקנה של ה M-24 בולט מעט. על הקת מסומנים שלושה איקסים. ככה קיבלתי את הנשק כאשר חתמתי עליו לפני קצת פחות משנה. בקצה הקנה מורכב משתיק קול. נפץ הירי מוחרש ונשמע, להבדיל, כחילוץ פקק שעם מבקבוק שמפניה. במרחק שני סנטימטרים מהפה שלי ממוקם מיקרופון זעיר, ואני מרכיב גם אוזניות.
״קצת יותר ימינה,״ אני מכוון את אמיר, שהחבריה ביחידה מכנים בדרך כלל חאפז. הוא מזיז מעט את האופניים שהשעין על עמוד החשמל. המראה הגדולה, המחוברת לכידון האופניים, מוטה באופן שמאפשר לי לראות את דלת ביתו של שריף מחמוד גזאלי. עכשיו אוכל לראות מתי שריף יוצא מביתו. יהיו לי בערך חמש שניות להתכונן לפני שאלחץ על ההדק.
כשהייתי בן חמש וחצי, בכיתה א', לקחו אותנו מבית הספר לצפות במצעד צבאי. בימים ההם נגמ״שים וזלדות שנוסעים במעגלים היו דבר מרגש שגרם התרוממות רוח. מאות חיילים מגוהצים פסעו בסך כמו ארנבים עם בטרייה בתחת והציגו את הרובים בגאווה כאילו בנו אותם בעצמם. שפמי המוסקטיר של הרס״רים הזדקרו מעלה בזקפת יום עצמאות חגיגית. כתב וכתבת של גלי צה״ל באו לקבל את פני כיתת הזאטוטים שלי, בחפשם ילדון עם מבט נלהב במיוחד כדי לראיין אותו בשידור ישיר. הם רכנו אלי עם מבט של ׳איזה ילד חמודי' ותקעו לי את המיקרופון מול הפרצוף.
״איך קוראים לך, בחור צעיר?״ שאל אותי הכתב הזכרי. ״יאיר.״
״יאיר הוא תלמיד כיתה א׳ בבית הספר היסודי הממלכתי־דתי על שם הרב עזריה הכהן,״ הסבירה הכתבת הזריזה, שהספיקה לתחקר את המחנכת שנסחבה איתנו למצעד.
״נו, יאיר, ספר לנו איך אתה מתרשם. מה דעתך על המצעד?״ ועכשיו, קוראים יקרים ונכבדים, אני נאלץ להכין אתכם נפשית. אני יודע שיהיה לכם קצת קשה להאמין, אבל כדאי שתתרגלו כי אני הולך לשתף אתכם בהרבה סיפורים שהם על גבול הדמיון. על גבול הדמיון אבל מהצד של המציאות.
במקום לענות לכתב תשובה של דביל מתלהב, ציטטתי לכבודו פסוק מספר זכריה (לא ידעתי מאיפה הפסוק, אבל ידעתי שזה מהתנ״ך).
״לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר אדוני.״
הכתב ההמום הניח לי לנפשי, והמחנכת, שככל הנראה לא ירדה לסוף דעתי, משכה אותי משם באוזן.
עכשיו אני שוכב בתוך ערמה של פסולת עץ וממתין לאדון שריף מחמוד גזאלי. השם המלא שלו הוא שריף מחמוד אבן מוסא אברהים בן למשפחת גזאלי. הטיפוס הלא כל כך סימפטי הזה הוא אחד מאלופי העולם בהכשרת נערים למטרת פיצוץ במקומות הומי אדם. מישהו ב'קבינט המדיני־ביטחוני׳ החליט שהגיע הזמן ששריף יענג את שבעים ושתיים הבתולות שממתינות לו בקוצר רוח. התבקשתי להוביל את גזאלי אל חיקן של הבתולות בדרך הקצרה ביותר. יש רק בעיה קטנה אחת. לא סיפרתי למפקדים שלי שנדרתי נדר. החלטתי לרצות את חיי על פני הכוכב הארור הזה בלי להרוג. אני לא רוצה לשאת על מצפוני אחריות לנטילת נפשו של אדם, אשר לפי מיטב המקורות שבידי נברא בצלם אלוהים. בעיקרון, זה לא נשמע כל כך קשה לקיים את הנדר. לכמה מאיתנו יצא להרוג לאחרונה? אני לא מדבר על פרות או על תרנגולי הודו - זה, כידוע, לא נחשב.
לרוב האנשים יהיה קל מאוד לקיים נדר כזה. לי לא. ככה זה כשאתה צלף ב'דובדבן׳.

המלצות נוספות

עוד ספרים של אשר קרביץ