.jpg)
בונבוניירה. מומלץ בחום ספר מקסים על ילד מקסים אוהב בעלי חיים שהפך להיות אחד מן הזואולוגים המובילים באנגליה בחלקה הראשון של המאה ה21. ילד אשר ללא חינוך מוסדר אך בעל עניין רב בכל חיה מכל סוג וגודל קיבל הרבה יותר ידע ספציפי וכללי מאשר היה ניתן בכל מסגרת פורמלית. משפחתו האנגלית האמידה עברה להתגורר לתקופה זו באי היווני קורפו. זהו בעיקר סיפור על אם חד הורית ו4 ילדיה אשר חונכו על ידה לקבל האתד את השני כמות שהם וללא העדפה של תכונות גוף ואופי וכיצד ניתן לחיות בהרמוניה מלאה וללא מילת טינה או גנאי. הלוואי על כל אדם.
קראתי פעמיים. פעם לפני הטיול לקורפו ופעם נוספת כעת מס' שנים אחרי. ספר מעניין, מצחיק וקולח. מומלץ בחום!!
מצחיק בטירוף לצד רגישות ואהבה לחי ולצומח. מעורר קנאה ביכולת לחיות אחרת, מחוץ לקופסא. תיאור הומוריסטי ומחא חיים של הדמוית. בקיצור, מומלץ מאד לכל גיל.
ספר שכשאתה מסיים אותו אתה אומר לעצמך חבל שלא הייתי שם הוא ספר מושלם. כמו הספר הזה.
ספר נפלא, כתוב בשפה ייחודית, יצירתית ומלאת דימיון. ספר שמח ואופטימי המסופר מנקודת מבט של ילד סקרן אוהב טבע, אך אינו ילדותי. עשיר בדמויות משעשעות וצבעוניות. עושה טוב על הלב, מומלץ.
מצחיק ומרגש! דמויות המשפחה והחברים, צבעוניות ומאוד משעשעות, מתוארות באנושיות רבה והמון אהבה. והתאורים של קורפו של שנות ה-30 פשוט נהדרות! לא להחמיץ!
סיפור קסום המסופר בידי סופר עם דמיון וכושר ביטוי עילאיים. מרתק, מרגש, ומעורר קנאה ביכולת לחוות כך את הטבע.
מכערה את הספר מילדותי ועכשיו אכשתי דגם בנותיי יקראו. מומלץ לכל אוהבי בעלי החיים ובני אדם כמובן!
מהנה ביותר, רגוע ומרגיע, תאורים מרהיבים מתובלים בהומור רב. מתאים לכל גיל.
בתמונה: ג'רלד דארל וקולגה
תמלוגים, זו הייתה הסיבה המוצהרת לכך שג'רלד דארל כתב את עשרות ספריו. לא רדיפת בצע הניעה אותו אלא הרצון לממן את מפעל חייו: מיזמים לשימור הסביבה, ששיאם מרכז החיות שהקים באי ג'רזי. 19 שנה לאחר מותו, בגיל ,70מסיבוכים שלאחר השתלת כבד, הקופה עדיין מצלצלת. בעיקר הודות ל'משפחתי וחיות .'אחרות
הספר המפורסם ביותר של דארל, שמתאר את חוויות ילדותו, יצא באמצע שנות 50-הושומר מאז על מעמד פולחני. מהטקסטים הפלאיים שפונים לקהל בכל גיל. התרגום החדש והמוצלח שלו לעברית מבהיר למה הוא עומד כל כך יפה במבחן הזמן. הוא אמנם מתאר התרחשויות מתקופה מסוימת מאוד, אבל מבוסס על עקרונות על-זמניים: הטבע מרתק אך אכזרי, משפחה לא בוחרים, וחוש הומור הוא ידידו הטוב ביותר של האדם.
1934-ב מואסים אלמנה וארבעת ילדיה בגווני האפור של האיים הבריטיים וממירים אותם בצבעוניות של אי אחר, קורפו, שבמערב יוון. מזג האוויר משגע, הפירות עסיסיים, והאוכלוסייה מסבירת פנים. כל אחד מבני המשפחה, כולל הכלב רוג'ר, מוצא במהרה את מקומו. בן הזקונים ג'רי, לימים חוקר הטבע והסופר ג'רלד דארל, יכול להתמסר שם לאהבתו: בעלי חיים. אינספור יצורים נכנסים בגללו הביתה וטורדים לא פעם את מנוחתם של שאר הדיירים, הנוירוטיים גם ככה. כשאמו מנסה לקנות לו השכלה מסודרת דרך מורים פרטיים, אלה מצליחים לתפוס את תשומת ליבו רק כשהם משלבים את עולם החי בחומר הלימוד. "חסר נשימה עקבתי משיעור לשיעור אחר התקדמותו של חניבעל על פני הרי האלפים," הוא מתאר פיסה מלימודי ההיסטוריה. "הסיבות שבעטיין יצא למעשה הגבורה הזה ומה היה בכוונתו לעשות כשיגיע ליעדו לא הדאיגו אותי. לא. מה שהעסיק אותי במשלחת הזאת, שתוכננה לדעתי בצורה הרעה ביותר, היה העובדה שידעתי את שמו של כל פיל ופיל."
נקודת ההתבוננות של דארל במתרחש, ובכל החיות, גם האנושיות, משלבת בין דקות הבחנה להומור חסר מאמץ. באמצעותה הוא לא רק מסב הנאה גדולה לקוראים אלא גם מדביק אותם באובססיה שלו. קשה שלא לכאוב את גורלו העגום של הצב אכילס, להצטמרר מהדו-קרב בין השממית ג'רונימו לנקבת גמל השלמה סיסלי, ולהתפעל מהדבקות במטרה בעת לכידה מסובכת של נחשי מים. כשעוברים מ'משפחתי וחיות אחרות' למציאות, פתאום שני חתולי בית אקסצנטריים נראים כמו תצוגה די עלובה של עולם החי, וכל היתקלות בקורי עכביש מעוררת תהייה. אולי זה עכביש מלכודן?
דארל לא מסתיר את הצד האפל של הטבע, אבל הקיום האנושי שהוא מציג פשוט בתכלית: החיים של ג'רי חסרי דאגות. העימותים בין בני המשפחה תמיד מוצגים בהקצנה מחויכת. העובדה שאמו אלמנה מצוינת כבדרך אגב, ואין התייחסות לאובדן האב. גם לא למלחמת העולם השנייה שפורצת בשולי שהייתם באי. את מורכבויות הקיום האנושי הוא משאיר ל"סופרים" (למשל לאחיו הבכור לורנס דארל.( כך גם את היומרות הספרותיות.
זה לא מונע ממנו להתנהל בכישרון מעורר קנאה במרחב המילים. הלקוניות שלו מקסימה - למשל כשהוא מתאר את הסירה שבנה לו אחיו: "היא הזכירה לי חיפושית זבל צנועה, חרק שחיבבתי מאוד," או את החדר שבו כינס את ממצאיו: "הקירות היו מקושטים בצמצום, אך בטוב טעם, בלוח צפחה ועליו שרידי מאובני דג, תמונה שלי לוחץ ידיים עם שימפנזה ועטלף מפוחלץ." וכשהוא מתפייט הוא מרהיב. "לאט לאט דבק בנו קסמו של האי בעדינות כאבקת פרחים," הוא כותב בסוף הפרק השני. "על כל יום הייתה שרויה מעין שלווה חסרת זמן, כך שקיווית שלא יסתיים לעולם. אך אז היה הלילה משיל את עורו האפל, ויום חדש היה ממתין לנו, בוהק וצבעוני כציור של ילד וכמותו מנותק מעט מהמציאות." פסקה שמסבירה את קסמו של הספר כולו.
יעל נעמני
בתמונה: ג'רלד דארל וקולגה
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
יעל נעמני 7 לילות 15/08/2014 לקריאת הסקירה המלאה >- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
